דוד אבישר (19 באוקטובר 1887, א' בחשון תרמ"ח - 12 בספטמבר 1963, כ"ב באלול תשכ"ג) היה איש חינוך, עיתונאי, משורר וסופר יליד חברון.

דוד אבישר
לידה 19 באוקטובר 1887
חֶבְרוֹן, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 1963 (בגיל 75) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קבוצת סופרים ומורים בירושלים, 1922: דב קמחי, דוד אבישר, יהודה בורלא, יוסף יואל ריבלין, אביעזר ילין ומשה כרמון

קורות חיים עריכה

דוד אבישר נולד בחברון בשנת 1887, בן למשפחת אבישר (אגא-בבא) שעלתה לארץ ישראל מעיראק באמצע המאה ה-19 והתיישבה בחברון. אביו מאיר אבישר[1] היה מלמד, חזן וגבאי בבית כנסת של ר' אליהו מני בחברון.

את ראשית חינוכו קיבל מאביו וממורים פרטיים. למד גם את השפה הערבית בחוגים שהפעילה חברת "למען ציון". בגיל 13 החל ללמוד בישיבתו של רבי חיים חזקיהו מדיני בחברון. למד בישיבה כארבע שנים, עד פטירתו של הרב, ואז עבר להתגורר בירושלים, שם קיבל הכשרה כמורה בבית המדרש למורים של חברת עזרה. בירושלים אבישר החל להיות פעיל בחוגים עבריים והקים ביחד עם חבריו אגודה בשם "מוריה" שפעלה להפצה וללימוד העברית. ביחד עם אישים כגון יהודה בורלא הוא נאבק בבתי הספר של המיסיון הנוצרי ופעל כדי להשיב תלמידים יהודים למוסדות חינוך יהודיים.

בשנת 1911 מונה למורה בתלמוד תורה בחברון. שנה לאחר מכן החל לעבוד בבית הספר "תחכמוני" בירושלים. בשנת 1913 ייסד תלמוד תורה ספרדי בתוך כותלי העיר העתיקה של ירושלים. במהלך מלחמת השפות שהתנהלה בתקופה זאת ביישוב היהודי הוא לקח צד ברור לטובת העברית. בשנת 1918 נמנה עם מייסדי הסתדרות חלוצי המזרח (שהפכה מאוחר יותר לתנועת ספרדים ועדות מזרח) למען מטרות לאומיות כגון יצירת אחדות בין הקבוצות השונות של היישוב היהודי והנחלת השפה העברית כשפת לאומית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה גורש מארץ ישראל לטורקיה על ידי השלטונות העות'מאנים, אך הצליח לחזור אליה עוד במהלך המלחמה. הוא התיישב בגליל ולימד תורה ועברית.

בשנת 1921 נתמנה למדריך קורס המורים של כל ישראל חברים בירושלים. בשנת תרפ"ד (1923-4) יצא לשליחות מטעם קק"ל ביוון ומצרים, לשם גיוס תרומות מהקהילות היהודיות למען היישוב היהודי בארץ ישראל. הוא היה מוכר בתור מרצה כישרוני ונהג לערוך הרצאות גם בירושלים על נושאים היסטוריים או תרבותיים, בהן נכחו אלפי משתתפים לאורך השנים. משנת 1925 לימד בבית הספר העירוני לבנים בירושלים, והתגורר בשכונת זיכרון משה בעיר.

כאיש ציבור אבישר היה פעיל במוסדות רבים, וכיהן שנים רבות כחבר הוועד הלאומי ואספת הנבחרים. בפברואר 1932 נבחר לוועד הקהילה של ירושלים מטעם מפא"י.[2] הוא היה חבר גם בוועד העדה הספרדית, ולאחר קום מדינת ישראל הוא שימש כיו"ר ענף הסתדרות המורים בירושלים. הוא היה ציר בארבעה קונגרסים ציוניים (13, 17, 18 ו-19). תמך בציונות סוציאליסטית והיה פעיל במוסדות המפלגתיים של פועלי ציון, אחדות העבודה ומפא"י, וכן פעל כדי לקרב אליהם את הספרדים ביישוב היהודי. היה פעיל גם בהגנה.

הוא המשיך לעבוד במשרות חינוך והוראה ולעסוק בפעילות ציבורית עד פטירתו בירושלים, בשנת 1963. הוא נקבר בהר המנוחות.[3]

רעייתו, המחנכת מנוחה רדובילצקי-אבישר, נפטרה בשנת 1942 בלידת בנם יחידם.

יצירתו וכתביו עריכה

לאורך שנותיו דוד אבישר חיבר שירה, ספרות ואף מחזאות. בין היתר התאים אבישר את השיר הנודע "יפים הלילות בכנען" של יצחק קצנלסון למנגינתו.[4] רבים מכתביו פורסמו בעיתונות העברית והלדינו. הוא נהג לכתוב רבות גם על סוגיות הקשורות בחינוך ועל ענייני השעה. תחום עניין עיקרי של כתביו הם מסורתיהם וחייהם של יהדות ספרד והמזרח. לאחר חורבן קהילת יהודי חברון במאורעות תרפ"ט הוא כתב מאמרים רבים להנצחתה, במיוחד בשבועון "אחדות". הוא נפטר בעודו עובד על ספר המקבץ מאמרים לזכר קהילת יהודי חברון, ואת המשימה השלים אחיינו עודד אבישר שהשלים ופרסם את הספר.

לקריאה נוספת עריכה

  • 'אבישר דוד', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 19–20. (הספר בקטלוג ULI)
  • עודד אבישר (עורך), ספר חברון: עיר האבות ויישובה בראי הדורות, ירושלים: כתר, תש"ל 1970.
  • קרן דותן, צורה עושה צורה: סופרים מזרחים בספרות העברית בארץ ישראל במפנה המאה ה-20, הוצאת משגב ירושלים ופרדס, 2022.

ממאמריו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוד אבישר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה