דוד פישר

קולנוען ישראלי

דוד פישר (נולד ב-14 באוקטובר 1956) הוא במאי קולנוע ומפיק סרטים תיעודיים, מנהל ומרצה לקולנוע בישראל ובחו"ל. בין השנים 1999 ל-2008 כיהן כמנהל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. פישר יצר את הטרילוגיה המשפחתית של הסרטים רשימת אהבה (2000), מוסטאר הלוך ושוב (2011) ושישה מיליון ואחד (2011).

דוד פישר
דוד פישר, 2013
דוד פישר, 2013
לידה 14 באוקטובר 1956 (בן 67)
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משמאל לימין: פישר עם אחותו ושלושת אחיו: רונאל, אסתי, אמנון וגדעון

קורות חייו

עריכה

דוד פישר נולד בפתח תקווה ליוסף (יליד וישאו דה סוס, רומניה) ומלי (ילידת וושקבוץ, אוקראינה) במשפחה בת חמישה ילדים. שני הוריו הם ניצולי שואה.

דוד היה חניך ומדריך בתנועת הנוער השומר הצעיר בקן פתח תקווה. במסגרת השירות הצבאי שירת בנח"ל והיה חבר בגרעין "נשנה" שיועד להתיישבות בקיבוץ זיקים.

פישר סיים את החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ב-1983. התסריט לסרט הגמר "מנוסת החוגלה", בכיכובו של דורון תבורי, נכתב על ידי הסופר ישראל ברמה. לאחר מכן החל לעבוד בטלוויזיה החינוכית ובשנת 1989 נטל חלק בקבוצה שייסדה את סדנאות הווידאו הלימודיות של מוזיאון תל אביב לאומנות.

החל משנת 1990 הוא יוצר סרטים דוקומנטריים[1][2].

בשנת 1999 הוא נבחר להיות מנהל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה וכיהן כמנהל כללי ומנהל אמנותי עד 2008 (הרחבה בהמשך).

בין השנים 2002 ל-2009 פישר תרם לעיתונות הכתובה והאינטרנטית כתבות בתחומי חברה ותרבות[3][4][5][6][7][8][9][10][11] ויזם את "דוקומנטלי" – אנתולוגיה ראשונה של מאמרים על יצירת קולנוע דוקומנטארי ישראלי, בהוצאת עם עובד[12].

לאחר סיום כהונתו כמנהל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה פישר הוזמן לשמש כמפיק להפקת סדרת הדרמה בארבעה חלקים "The Promise" שהופקה על ידי Daybreak Pictures עבור Channel 4 ו-Canal Plus בתמיכת ARTE.

בשנת 2009 הוא הקים את חברת פישר פ'יצרס בע"מ באמצעותה הוא מפיק, כותב ומביים את סרטיו.

פישר מלמד קולנוע במכללות ובאוניברסיטאות בארץ ובעולם ומשמש מנטור ליוצרים בתחילת דרכם [13]. בארץ הוא שימש מרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, במכללת בית ברל ובבית הספר לקולנוע מעלה.

בארצות הברית שימש מרצה במחלקה ללימודי הקולנוע באוניברסיטת ייל[14], באוניברסיטת ברנדייס[15][16] ובאוניברסיטת ווסליאן בקונטיקט[17].

בשנת 2012 היה פישר הישראלי הראשון שזכה במענק פיתוח לסרט הדוקומנטרי "להיות או לא להיות באידיש" מהקרן הלאומית למדעי הרוח NEH בארצות הברית.

כמנהל בקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה

עריכה

בין השנים 1999 ל-2008 כיהן כמנהל כללי ומנהל אמנותי של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה התומכת בהפקות של סרטים עצמאיים, ברובם דוקומנטריים, ביניהם: ואלס עם באשיר, מחסומים, אביב, מועדון בית הקברות, הילדים של ארנה, וסרטים עלילתיים כ-חופשת קיץ. בשנים 2003 ו-2004 דורג כאחד ממאה האנשים מובילי התרבות של ישראל בעיתון ידיעות אחרונות[18][19][20].

מבין הפרויקטים שיזמה הקרן בשנות כהונתו:

  • וידאו אקטיביזם- לעידוד אחריות אזרחית בקרב יוצרי קולנוע ישראלים.
  • סיפורי ילדים - בסדרה שכוונה לקהלים צעירים במטרה להרחיב את קהל היעד לסרטים דוקומנטריים.
  • כרטיס ביקור - לעידוד היצירה של במאים מתחילים בסרטם הראשון[21].
  • סיפור מהסרטים - סדרת דרמות המבוססות על ספרות ישראלית מקורית בהוצאת כתר[22].
  • פנים אחרות - לפיתוח והפקת דרמות המבוססות על סיפורים מאת ש"י עגנון[23].
  • תוכנית MEDEA של האיחוד האירופאי - לתמיכה בהפקת קו-פרודוקציות בין ארצות אירופה לארצות הים התיכון.
  • גרינהאוס (Greenhouse) - תוכנית לפיתוח סרטים דוקומנטריים המיועדת ליוצרים צעירים מישראל ומשאר ארצות הים התיכון, כולל מדינות שאין לישראל איתן יחסים דיפלומטים. התוכנית, בתמיכת האיחוד האירופי בסכום של 1.5 מיליון יורו, נתקלה בשנתה הראשונה בהתנגדות מצד ארגוני השמאל בישראל ויוצרים פלסטינים, אך הפכה לתוכנית משפיעה ומוכרת בעולם[24][25][26].
  • הקמת מסגרת לפיתוח סרטים דוקומנטריים באורך מלא בשיתוף עם ה-National Film Board of Canada.
  • מחוות לסרטי תעודה ישראליים במקומות שונים בעולם. בשנים 2002 ו-2003 לקח פישר חלק במיזם הקרנה של סרטים דוקומנטריים ישראליים בקהיר. האירוע לא פורסם בתקשורת לבקשת היזם המצרי.

כשופט בפסטיבלים ואירועי קולנוע בארץ ובעולם

עריכה

פישר הוזמן לשפוט בתחרויות ובפסטיבלים דוקומנטריים בינלאומיים, ביניהם: פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי בקוסובו 2014[27], פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי הבינלאומי IDFA באמסטרדם 2011, פסטיבל זאגרב-דוקס קרואטיה 2009, יו"ר צוות השיפוט של "עגן הזהב" בפסטיבל הסרטים חיפה 2008, תחרות האקדמיה האירופאית לקולנוע EFA בתחום הדוקומנטרי 2007, חבר הפאנל הבינלאומי של ITVS בארצות הברית 2007, נשיא חבר השופטים הדוקומנטארי בפסטיבל הבינלאומי של קארלובי-וארי 2005[28], פסטיבל הוט דוקס בטורונטו 2005, הפסטיבל הבינלאומי דוק לייפציג 2005[29], הפסטיבל הדוקומנטרי הבינלאומי דוקפסט מינכן 2004 וב"יורומד-קפה", פסטיבל ים-תיכוני, רומא 2004.

חברות בארגונים

עריכה

פרסים

עריכה

סרטו של פישר רשימת אהבה זכה בפרס וולגין לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים (2000)[30], בפרס אופיר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של האקדמיה הישראלית לקולנוע (2000), בפרס דוקונוגה לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר (2000)[31] בפרס הצטיינות בפסטיבל הבינלאומי בטייוואן (2002)[32] ובפרס הברונזה בפסטיבל הקולנוע WorldFest יוסטון, ארצות הברית 2001[33].

הסרט שישה מיליון ואחד זכה בפרס ליצירה בתחום הציונות של משרד התרבות והספורט (2012)[34], פרס Silver Horn לבמאי הטוב ביותר של סרט באורך מלא בפסטיבל הבינלאומי קרקוב (2012)[35] , פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של פסטיבל דוקפסט במינכן (2012)[36] ,ציון לשבח בפסטיבל דוקסה בוונקובר (2012)[37] ופרס הסרט הגרמני הטוב ביותר (כקו-פרודוקציה ישראל-גרמניה) בפסטיבל הקולנוע היהודי בברלין (2012).[38]

משפחתו

עריכה

ארבעת אחיו של פישר הם: אסתי פישר היים, מייסדת המרכז לאינטליגנציה אינטואיטיבית לאימון אישי מקצועי, עו"ד גדעון פישר, עו"ד רונאל פישר והשחקן והמוזיקאי אמנון פישר. אחיו ואחותו של פישר מופיעים בסרטיו רשימת אהבה ושישה מיליון ואחד. אמנון פישר יצר את המוזיקה לסרטיו רשימת אהבה, מוסטאר הלוך ושוב ו-לא רחוב ולא נעליים[39]. דוד נשוי ללילי, אמנית וקלינאית תקשורת, ולהם שלושה ילדים: הבנות – יעל ודניאל והבן יובל, שניצב במרכז סרטו של פישר מוסטאר הלוך ושוב.

פילמוגרפיה

עריכה
שנה סרט אורך תקציר
2015 לא רחוב ולא נעליים 50 דק' רחוב נוה-שאנן בדרום תל אביב, שהיה ידוע כ"רחוב הנעליים", מציג זה לצד זה, סוחרים יהודיים, מהגרים מפיליפינים, פליטים מאפריקה, עוברי אורח שיש להם סיפור. כולם גיבורים לרגע בג'ונגל האנושי, בסרט המנסה לפענח את החוקיות שלו. הופק עבור הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה.
2011 שישה מיליון ואחד 93 דק' מסע כואב, מרגש אבל גם רווי הומור של דוד הבמאי בעקבות יומן השואה של אביו שהתגלה רק לאחר מות האב, יוסף פישר. קו-פרודוקציה ישראל-גרמניה-אוסטריה. הופק עבור YES דוקו ו-ARTE בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
2011 מוסטאר הלוך ושוב 72/52 דק' הבמאי דוד פישר יוצא לחפש את הקשר לבנו יובל שעזב את הבית ונסע ללמוד בתיכון בינלאומי בעיר מוסטאר שבבוסניה והרצגובינה. הופק עבור הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה בתמיכת קרן מקור.
2000 רשימת אהבה 90 דק' לאחר מות הוריו, דוד פישר מגייס את אחותו ושלושת אחיו לחיפוש אחר אחותם האבודה שנלקחה מהוריהם עם לידתה בשנת 1951. הסרט הופק עבור ערוץ 8 בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
1998 אחות קטנה, אחות גדולה. 60 דק' האחיות הדי וליבי ניצלו ממחנות הריכוז הנאצים ובנו את ביתן בסטוקהולם. הן עברו בחייהן דרך דומה אבל חוות אחרת את הטראומה. בהשתתפות ביבי אנדרסון. הופק עבור נוגה תקשורת ערוץ 8 בשיתוף SVT הטלוויזיה השוודית וקרן האיחוד האירופי[40].
1997 עניין של רועים 80 דק' זיעה, מתח, אהבה ומשברים בחיי מגדלי בקר יהודים ודרוזים ברמת-הגולן בצל החשש מנסיגה אם יבוא השלום. הסרט הופק במסגרת פרויקט "קו-התפר" של "שרות הסרטים הישראלי".
1997 עם ברק בעיניים 25 דק' שלוש נקודות מבט שונות של אנשי חינוך בישראל: אביטל גבע, הרב יואל בן-נון וד"ר רוני אבירם.
1997 ימים אבודים בנובמבר 25 דק' במלאת שנתיים להירצחו של יצחק רבין הסרט עוקב אחרי רשימת הפגישות שהמתינו לראש הממשלה בשבועיים שלאחר הירצחו. הופק עבור "עובדה" ערוץ 2.
1996 קברו אותו והוא חי 70 דק' מזל סעיל, אשה עגונה, יוצאת לחפש את בעלה דני סעיל, פעיל הפנתרים השחורים, שלאחר היעלמו נחשד על ידי השב"כ כבוגד - וע"י חבריו כסוכן מוסד. הסרט השתתף בפסטיבלים: ירושלים, לייפציג, פיפא ביאריץ, World Fest, מונטריאול. הופק בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, קרן טלוויזיה ליצוא, עבור הטלוויזיה הישראלית ערוץ 1[41].
1996 המתווך 60 דק' על ההתנקשות בחייו של המתווך, הרוזן השוודי פולקה ברנדוט, במלחמת העצמאות. עבור המחלקה הדוקומנטארית, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 1.
1995 מיסטר X 25 דק' חידת חייו ומותו של אברום אגם, הסוכן הסמוי של זרועות הביטחון שכונה מיסטר X. במסגרת "מבט שני" הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 1.
1993 נעדרים 40 דק' מפגש בין יונה באומל לעיסא חאמד, שני צדדים למתרס הנעדרים במזרח-התיכון. עבור ערוץ 1.
1993 צינורות מקבילים 50 דק' פרופ' יהודה אלקנה וסטודנטים מהתוכנית למצוינות בינתחומית באוניברסיטת תל אביב ומולם רם כהן, בן-דרור ימיני והסטודנטים בתוכנית להכשרת פעילי ציבור בשכונות. עבור מח' תעודה ערוץ 1.
1993 נופים של זיכרון 25 דק' המיתוס הלאומי וכתיבתו בנוף - אנדרטאות לנופלים בישראל - הופק בתמיכת המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון עבור ערוץ 2 הניסיוני.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא דוד פישר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אמיר קמינר, דברים שרואים משם, ידיעות אחרונות, 28.8.1998
  2. ^ דנה צימרמן, פורטרט של אישה נעלמת, הארץ, 16.5.1999
  3. ^ דוד פישר, הקולנוע מחכה למג'דלה, באתר ynet, 22 במרץ 2007
  4. ^ דוד פישר, הפיתרון לערוץ הראשון, באתר ynet, 11 בינואר 2006
  5. ^ דוד פישר, חשיפה כפתרון לבושה, באתר ynet, 3 ביוני 2007
  6. ^ דוד פישר, הזמרים משתמטים? שימו אותם בלהקה, באתר ynet, 3 בספטמבר 2007
  7. ^ דוד פישר, להסיר המגבלות מלוח המשדרים של ערוץ 2, באתר TheMarker‏, 20 בנובמבר 2006
  8. ^ דוד פישר, לשנות את השיטה, באתר nrg‏, 20 בפברואר 2008
  9. ^ דוד פישר, תמונה מטושטשת, באתר nrg‏, 30 באוקטובר 2007
  10. ^ דוד פישר, כבר לא בן חורג, באתר nrg‏, 18 בפברואר 2007
  11. ^ מאמרו "מזל סעיד ואני - אמן ולא שליח" פורסם ברבעון "פנים" בעריכת רוביק רוזנטל
  12. ^ הספר "דוקומנטלי" בהוצאת עם עובד [1]
  13. ^ [2] Docuvillage Mentorship
  14. ^ Documentary Film Workshop, Yale University [3]
  15. ^ Documentary Filmmaker: When Private Goes Public, Brandeis University Seminar [4]
  16. ^ Israeli Documentary Film, Brandeis University Seminar [5]
  17. ^ When Private Meets Public in Israeli Documentary Films, Wesleyan University Seminar [6]
  18. ^ דוד פישר, 100 האנשים מובילי התרבות של ישראל 2004, באתר ynet, 20 במאי 2004
  19. ^ ארי ליבסקר, ‏פישר והשרוטים, באתר גלובס, 14 בפברואר 2002
  20. ^ הכהונה של דוד פישר מוארכת בשלוש שנים נוספות, News1 [7]
  21. ^ שירות אייס, נבחרו 50 הסרטים שישתתפו בפרוייקט ’כרטיס ביקור’ של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, באתר ביזפורטל, 29 במרץ 2006
  22. ^ אביבה קרול, ‏טלעד משיקה בפסטיבל חיפה את פרויקט "סיפור מהסרטים", באתר גלובס, 28 בספטמבר 2004
  23. ^ פרויקטים באתר הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה [8]
  24. ^ איתי שטרן, מזרח תיכון חדש, באתר nrg‏, 20 בפברואר 2006
  25. ^ דני ספקטור, על בתים ירוקים וצביעות, גלי צה"ל, 3.6.2006
  26. ^ Edna Fainaru, Israeli-Palestinian consortium joins forces to promote docs, Screen International, 23.11.2006
  27. ^ דוד פישר חבר צוות השופטים בפסטיבל הקולנוע הדוקמנטרי בקוסובו 2014 [9]
  28. ^ דוד פישר נשיא חבר השופטים הדוקומנטרי בפסטיבל הבינלאומי של קארלובי-וארי 2005 [10]
  29. ^ דוד פישר שופט בפסטיבל הבינלאומי של דוק לייפציג 2005 [11]
  30. ^ פרס וולגין לסרט הדוקומנטארי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים (2000) [12]
  31. ^ שני זוכים ב"דוקונגה", באתר ynet, 24 בספטמבר 2000
  32. ^ פרס הצטיינות בפסטיבל הבינלאומי בטייוואן (2002) [13]
  33. ^ [14] פסטיבל הסרטים WorldFest
  34. ^ [15] פרס ליצירה בתחום הציונות
  35. ^ פרס Silver Horn לבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קרקוב (2012) [16]
  36. ^ הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר פסטיבל דוקפסט במינכן (2012) [17]
  37. ^ ציון לשבח בפסטיבל דוקסה בוונקובר (2012) [18]
  38. ^ פרס הסרט הגרמני הטוב ביותר (כקו-פרודוקציה ישראל-גרמניה) בפסטיבל הקולנוע היהודי בברלין (2012) [19]
  39. ^ חן קוטס-בר, פצעי בגרות: המשפחה של רונאל פישר נחשפת בסרט חדש, באתר nrg‏, 25 במרץ 2012
  40. ^ [20] אחות קטנה, אחות גדולה - באתר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה
  41. ^ עידית אברהמי, כולם עושים קולנוע דוקומנטרי, אבל רק מעטים מצלמים מאחורי הקלעים, באתר הארץ, 20 ביוני 2005