ויקיפדיה

דניאל בויארין

פילוסוף והיסטוריון יהודי אמריקאי - ישראלי
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

דניאל בויארין (באנגלית: Daniel Boyarin;‏ נולד ב-6 בדצמבר 1946) הוא פילוסוף והיסטוריון יהודי אמריקאי-ישראלי. חוקר של ההיסטוריה והדת היהודית.

דניאל בויארין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 6 בדצמבר 1946 (בן 77)
אסבורי פארק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קולומביה, בית המדרש לרבנים באמריקה, קולג' גודארד, תיכון פריהולד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו עריכה

דניאל בויארין נולד באסבורי פארק (אנ') בניו ג'רזי. הוא למד במכללת גודאר (אנ'), בבית המדרש לרבנים באמריקה ובאוניברסיטת קולומביה ועשה דוקטורט בבית המדרש לרבנים באמריקה. לימד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת הרווארד, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-1990 התמנה לפרופסור מן המניין לתלמוד במחלקה ללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, משרה בה הוא מחזיק מאז. הוא חבר סמינר חנוך (אנ') וחבר המועצה המייעצת ל-Journal Henoch (אנ'), כתב העת של הסמינר. הוא מחזיק באזרחות כפולה, אמריקאית וישראלית.

ב-2005 נבחר כעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

בשנת 2015 זכה בפרס הומבולדט (אנ') מטעם קרן אלכסנדר פון הומבולדט הגרמנית.

השקפותיו וכתיבתו עריכה

עבודתו של בויארין עוסקת בצומת שבין הפילוסופיה והדת, המסורת והחדשנות. הוא מגדיר עצמו כיהודי אורתודוקסי. בויארין חוקר תחומים בהם עוסקים גם מלומדים כמו סנדר גילמן וג'יי גלר (Jay Geller), שהחלו לחקור את הזיקה בין פסיכואנליזה ליהדות. בספרו הראשון, העיון הספרדי: לפרשנות התלמוד של מגורשי ספרד, בויארין מנתח את פרשנויותיו התלמודיות של יצחק קנפנטון, מגדולי חכמי ספרד לפני הגירוש. בספרו הבשר שברוח: שיח המיניות בתלמוד, בויארין מנתח באמצעות כלים היסטוריציסטיים חדשים את היחס הרבני בתלמוד למיניות. בספרו A Radical Jew: Paul and the Politics of Identity, הוא מנתח כיצד קריאות שגויות של כתיבתו האוניברסלית של פאולוס הובילו לאלימות וכפייה.

עבור בויארין, תסביך אדיפוס גם מגלם וגם מבטא דחייה של פרויד מלהיות מסווג כנשי בהקשר של הזמן בו הוא חי, ימים בהם האנטישמיות הובילה לבסוף לשואה. בויארין סבור שהפסיביות היא תכונה מהותית של היהדות, ומכיוון שזהו אפיון המשותף לה ולהומוסקסואליות, יש לה יכולת לחולל בהלה בקרב היהודים שחרדים מעינה הפקוחה של הרשות. כתוצאה מכך הוא טוען שפרויד ראה בתסביך אדיפוס דרך לדחות את התכונה הנשית ביהדות, על ידי כך שהוא הציע שהיהודים נושאים בקרבם, לא פחות מהגויים, את התשוקה להרוג.

בויארין סבור שהפסיביות היא תכונה הכרחית ליהדות מכיוון שבדת היהודית קיימת דמות אל גברי חזק שדורש ציות. בויארין מסתמך על ההגדה של פסח ומנסה להראות שהבן החכם הוא תלמיד חכם ושהבן הרשע הוא איש המלחמה. באופן בלתי נמנע מוליכה השקפה זו את בויארין להתנגד לציונות, מכיוון שהוא חש שהמרכיב ההכרחי של האקטיביות והמלחמה כרוכים יחדיו בשליטה על חבל ארץ והם במחלוקת עם מה שהוא מזהה כזרם האמיתי והקבוע של המסורת. מרתה נוסבאום זוקפת לזכותה של השקפתו על היהדות את: "עיצוב הנורמות הרומיות של הגבריות, והבאת הטענה המדהימה שהאדם האותנטי שספון כל היום בחדרו וקורא ספר, לובש את הצורה הגופנית של מישהו שזהו כל עולמו." [1]

יחסו לסכסוך הישראלי-פלסטיני עריכה

בקובץ המאמרים Wrestling with Zion‏[2], שיצא לאור בשנת 2003, נכלל מאמר מאת בויארין, שבו כתב: "כשם שייתכן שהנצרות מתה באושוויץ, טרבלינקה וסוביבור... כך אני חושש שיהדותי עלולה למות בשכם, דהיישה, בית אל וחברון."

ספריו עריכה

  • A Critical Edition of the Babylonian Talmud, Tractate Nazir. (Doctoral dissertation, 1975).
  • Intertextuality and the Reading of Midrash. (Bloomington: Indiana University Press, 1990).
  • Carnal Israel: Reading Sex in Talmudic Culture, (Berkeley: University of California Press, 1993).
  • A Radical Jew: Paul and the Politics of Identity, (Berkeley: University of California Press, 1994).
  • Unheroic Conduct: The Rise of Heterosexuality and the Invention of the Jewish Man, (University of California Press, 1997).
  • Dying for God: Martyrdom and the Making of Christianity and Judaism, (Stanford University Press, 1999).
  • Border Lines: The Partition of Judaeo-Christianity, (University of Pennsylvania Press, 2004).
  • Judaism: The Geneology of a Modern Notion (2018).
  • The No-State Solution: A Jewish Manifesto, (Yale University Press, 2023)[3]

ספריו בעברית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מכּתביו:

על כתביו:

  • איתי מרינברג, יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, באתר הארץ, 26 ביולי 2012
  • זהר מיכאלי, "פאולוס, יהדות והומניזם בקדחת הארכיב של דניאל בויארין", דעת- כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, כרך 87, תשע"ט (2019), עמ' 7-83.

Zohar Mihaely, "St. Paul, Judaism and Humanism According to Daniel Boyarin's Archive Fever", in: DAAT - A Journal of Jewish Philosophy & Kabbalah 87 (2019), pp. 7-83

Zohar Mihaely, "On the Debate Between the Paulines and the Rabbis in Late Antiquity Around the Body and Sexuality and its Significance to the Present Day, Through D. Boyarin's Postmodern View," in: Roczniki Kulturoznawcze Vol.13 No 3 (2022) pp. 57-86

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מרתה נוסבאום, Man Overboard, הניו רפובליק, 22 ביוני 2006
  2. ^ Cf. Tony Kushner and Alisa Solomon (ed.), Wrestling with Zion: Progressive Jewish-American Responses to the Israel-Palestinian Conflict (New York: Grove Press, 2003) .p. 17.
  3. ^   איתמר בן-עמי, האם פתרון האי־מדינה טוב ליהודים?, באתר הארץ, 13 בפברואר 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דניאל_בויארין&oldid=38087227"