האמצעים המיוחדים

"האמצעים המיוחדים" או "אמצעי האיסוף המיוחדים" הוא כינוי שניתן, בספרות העוסקת במלחמת יום הכיפורים, לאמצעי איסוף מודיעין אותות (סיגינט) של צה"ל שהותקנו בעומק מצרים. לאמצעים המיוחדים יוחסה חשיבות מיוחדת בשל יכולתם לספק מידע אמין על כוונת המצרים לצאת למלחמה, והם כונו "פוליסת הביטוח הלאומית של ישראל".

הדוח הסודי של ועדת אגרנט על האמצעים המיוחדים
בדוח הסודי של ועדת אגרנט על האמצעים המיוחדים - סיכמה הוועדה כי "אי ניצולו של מקור מודיעיני חיוני שעת צורך מרבית בו היא בבחינת "כישלון מקצועי חמור"
מכתב מנחם דיגלי, ראש מחלקת איסוף, לוועדת אגרנט, שבו הוא מתריע כי אלי זעירא סירב להפעיל את האמצעים המיוחדים בימים שלפני מלחמת יום הכיפורים
ב-8 בפברואר שלחה ועדת אגרנט מכתב אזהרה לאלי זעירא, בנוגע ל"אי הפעלת ("האמצעים המיוחדים") באופן מלא בתקופה החל מיום 1.10.73 ועד חצות בלילה אור ליום 6.10.73, ללא ידיעתם של ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף גונן"

מהות האמצעים המיוחדיםעריכה

האמצעים המיוחדים היו באחריות יחידת איסוף מודיעין האותות של אגף המודיעין, יחידה 848. לפי הערכות מדובר באמצעי האזנה משוכללים, שאפשרו ציתות לשיחות טלפון[1] בין מוקדי הצבא והשלטון במצרים. לפי אותן הערכות, הם היו עלולים להתגלות בקלות יחסית ולכן נדרש אישור של ראש אמ"ן להפעלתם. בנוסף, היה צורך להחליף את סוללותיהם לעיתים קרובות, פעולה שנעשתה בידי סיירת מטכ"ל[2].

על פי אבנר שלו, האמצעים המיוחדים לא היו ממוקמים בקהיר. הם סיפקו יכולת האזנה לתעבורת המידע בין הפיקודים המצריים, מערכות השליטה והכוחות הפרושים בשטח[3].

שימוש באמצעים המיוחדיםעריכה

האמצעים המיוחדים הותקנו שנים אחדות לפני מלחמת יום הכיפורים בידי כוח של סיירת מטכ"ל, במבצע עליו פיקד אהוד ברק[4]. הם הופעלו במהלך "כוננות כחול לבן" במאי 1973.

בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים פנו מפקד יחידה 848, אל"ם יואל בן-פורת, וראש מחלקת איסוף, אל"ם מנחם דיגלי[5], אל ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, ודרשו להפעיל את האמצעים המיוחדים, לקבלת מידע מודיעיני שיאפשר מענה לשאלה האם תנועות הצבא במצרים הן הכנה למלחמה, או שמדובר בתרגיל. הם נענו בשלילה על ידי זעירא, ובהמשך דחה זעירא גם פנייה דומה של ראש מחלקת מחקר, תא"ל אריה שלו. בסופו של דבר ניתן אישור להפעלת האמצעים המיוחדים רק בבוקרו של 6 באוקטובר, שעות ספורות לפני שפרצה המלחמה.

הנתונים שלא הגיעו מן האמצעים המיוחדים, או שהגיעו מאוחר מדי, מוערכים ככאלו שתרומתם הייתה מכרעת לגיבוש דעתו של הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שלא עומדת לפרוץ מלחמה. ב-2 באוקטובר 1973 (או יום קודם לכן), ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה, שאל אלעזר את זעירא האם הופעלו האמצעים המיוחדים ונענה בחיוב, אף שלא זה היה המצב. ביודעו את מהותם של האמצעים המיוחדים, נתן אלעזר משקל רב להערכתו של זעירא שלא צפויה מלחמה. רושם מוטעה דומה, בדבר הפעלת האמצעים המיוחדים, נוצר ב-5 באוקטובר אצל שר הביטחון, משה דיין. על כך כתב החוקר אורי בר-יוסף:

"דיין ואלעזר, שידעו מה פוטנציאל האיסוף של האמצעים האלה, יכלו להיות רגועים יותר בעקבות תשובתו זו של זעירא, מכיוון שהיו בטוחים שאם אכן מתבצעות הכנות להתקפה סביר מאוד כי אינדיקציות על כך תגענה באמצעותם. אבל הם לא ידעו כי רק שעה או שעתיים קודם לכן ישב ראש אמ"ן עם כמה מבכירי המחקר והתלבט עימם בשאלה אם להפעיל את אמצעי האיסוף האלה או לא. במילים אחרות, הם לא ידעו שהאמצעים הללו לא הניבו אינדיקציות למלחמה לא בגלל שאינדיקציות כאלה לא היו, אלא מכיוון שלא הופעלו."[6]

לאחר שהוא עוסק בטעויות אחדות בשיקול הדעת של זעירא, שופט בר יוסף בחומרה את דיווחיו בדבר הפעלת האמצעים המיוחדים:

"לא כן הדבר ביחס לדיווחי זעירא בדבר הפעלת אמצעי האיסוף המיוחדים. מעשה זה הוא מעשה חמור הרבה יותר, משום הפוטנציאל שהיה טמון באמצעים אלה להערכת סיכויי המלחמה, ולמידת ההשפעה שהייתה למידע זה על הקברניטים. בכך חרג זעירא בצורה קיצונית מנורמות ההתנהגות הסבירה של ראש אמ"ן ומן האחריות הכבדה המוטלת עליו בתוקף תפקידו."[7]

בספרם של דוד ארבל ואורי נאמן, "שיגיון ללא כיפורים" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2005), נטען כי זעירא הורה להפעיל את האמצעים המיוחדים ארבעים שעות לפני פרוץ המלחמה. כך טען גם זעירא עצמו בספרו "מיתוס מול מציאות - מלחמת יום הכיפורים: כישלונות ולקחים" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2004). גרסה זו נדחתה על ידי יוסי לנגוצקי, מפקד היחידה הטכנולוגית שהייתה אחראית להפעלתם של האמצעים המיוחדים במלחמת יום הכיפורים (ולימים רמ"ח איסוף), שסיפר:

"ההיתר שנתן זעירא לבן-פורת, מי שהיה האחראי למעטפת הפעלתם של האמצעים, 40 שעות לפני פרוץ המלחמה, היה לביצוע בדיקה טכנית בלבד ("ניסוי כלים"), תוך דרישה כי בן-פורת ידווח לו על סגירתם לא יאוחר משעה שש בבוקר ביום שישי, 5 באוקטובר. הוראה זו, שהועברה אלי, בוצעה ככתבה וכלשונה ובן-פורת אכן התקשר לזעירא לביתו לפני שש בבוקר ודיווח לו כי "האמצעים" נסגרו כפקודתו."[8]

עם זאת, בהרצאה שנתן בכנס לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים[9], התייחס זעירא לטענה כי אושרה רק בדיקה של האמצעים וטען כי ברשותו דו"ח בחתימת "דובי" (יורם דובינסקי)[10], מפעיל האמצעים המיוחדים, שהפעיל את האמצעים בין אחת ורבע בלילה שבין חמישי לשישי לאחת עשרה בצהריים ולא קלט שום מידע בעל משמעות, ולכן הפסיק את הפעלתם. לטענתו, לו היה מדובר רק בבדיקה די היה בהפעלה של חצי שעה. עוד טען זעירא בהרצאתו כי מספר חודשים לפני המלחמה הצליחו המצרים לחשוף מערכת דומה, וכתוצאה מכך השתפר מאוד ביטחון הקשר שלהם והאפשרות לקלוט מידע בעל ערך ב"אמצעים המיוחדים" הצטמצמה מאוד. גם לדברי אבנר שלו, מכיוון שהמצרים הקפידו על מידור וביטחון שדה, לא נקלט דבר באמצעים המיוחדים.

עוזי דיין, קצין בסיירת מטכ"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים (ומאוחר יותר גם מפקד היחידה), כתב לימים:

"אנחנו, שבשנים שלפני המלחמה הגענו לכל מקום נדרש במצרים ובסוריה, לא העלינו בדעתנו שעיוורון הקונספציה יביא לכך שאפילו לא ינצלו את פרי המבצעים הסודיים שלנו, שאיפשרו לתת לקברניטי המדינה התרעה למלחמה."[11]

זמן קצר לאחר סיום המלחמה נחשפו האמצעים על ידי "כוח אויב", ופעולתם הופסקה[4].

ב-6 בינואר 1974 שלח מנחם דיגלי, ראש מחלקת איסוף, מכתב לוועדת אגרנט, שבו הוא מתריע כי אלי זעירא סירב להפעיל את האמצעים המיוחדים מ-1 באוקטובר 1973 ועד לבוקר פריצת המלחמה ב-6 באוקטובר 1973[12].

ועדת אגרנט שלחה לזעירא את מכתב האזהרה. במכתב צוינו הנושאים שביחס להם יישאל. הראשון שבהם היה "אי הפעלת ("האמצעים המיוחדים") באופן מלא בתקופה החל מיום 1.10.73 ועד חצות בלילה אור ליום 6.10.73, ללא ידיעתם של ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף גונן". ועדת אגרנט מסרה לזעירא, כי בעניין זה היא נסמכת על העדויות של ראש מחלקת איסוף באמ"ן, ראש אמ"ן לשעבר אהרון יריב, ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום וקצין מודיעין של פיקוד דרום[13].

בשנת 2020 נחשף דוח סודי של ועדת אגרנט, שבו מצוטט זעירא כאומר לוועדה כי בימים שלפני מלחמת יום הכיפורים, הוא לא הפעיל את האמצעים המיוחדים אלא בלילה שבין ה-4/5 לאוקטובר, ובפעם השנייה, לאחר התרעת אשרף מרואן ביום שבת, כמה שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. הוועדה סיכמה:

"אי ניצולו של מקור מודיעיני חיוני בשעת צורך מרבית בו היא בבחינת "כישלון מקצועי חמור"[1].

יש שהמעיטו במשקל של אי-הפעלת "האמצעים המיוחדים" בכישלון המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים. קצין המודיעין אל"ם (מיל') נעם שפירא אמר: "להגיד שאם הם היו מופעלים, עם ישראל היה במקום אחר - זה מוגזם. להערכתי, זה לא היה משנה את המצב באופן דרמטי. אם מישהו חשב שהם היו מביאים את ידיעת הזהב, זה לא נכון. לאלי זעירא מגיעה ביקורת כי הוא פיספס את ההתרעה שהייתה מונחת על מגש לנגד עיניו, אבל מכאן ועד האמירה שהאמצעים המיוחדים הם הסיבה לטעות, זה לא נכון. היה מספיק מודיעין גם בלעדיהם."[14]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא האמצעים המיוחדים בוויקישיתוף

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 עופר אדרתמסמך סודי חושף כיצד הטעה ראש אמ"ן את הממשלה בנוגע ל"אמצעים המיוחדים" ב-1973, באתר הארץ, 8 במאי 2020. השוו לנדב מולצ'דסקי, "לוקש ותו לא: "הסקופ" של "הארץ" על האמצעים המיוחדים שלא הופעלו לפני מלחמת יום הכיפורים - ממוחזר ומנופח", העין השביעית, 13 מאי 2020.
  2. ^ רוני הדרהנועז בעורף האויב, באתר הארץ, 01/03/06
  3. ^ אבנר שלו, "הישראלים", הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון. צוטט באמיר אורןבצד המצרי, מועד פתיחת מלחמת יום הכיפורים היה נתון בספק עד הרגע האחרון, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2016
  4. ^ 1 2 אמנון לורד, האמצעים המיוחדים: אין סוד אבל המסמכים סודיים, באתר nrg‏, 3 ביוני 2017
  5. ^ עדות מנחם דיגלי בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  6. ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, עמ' 302
  7. ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, עמ' 414
  8. ^ יוסי לנגוצקיהאמת על "האמצעים המיוחדים", באתר הארץ, 20/12/05
  9. ^   מודיעין: מה אספנו, מה הערכנו? -- דברי אלי זעירא, הרצאה באתר יוטיוב
  10. ^ הידיים ידי זעירא והקול קול דיין — מדוע לא הופעלו 'האמצעים המיוחדים' ערב מלחמת יום הכיפורים, בעמ' 174
  11. ^ עוזי דיין, ‏"למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", באתר ישראל היום, 17/9/2010
  12. ^ מכתב אלמ מנחם דיגלי לועדת אגרנט - אי הפעלת האמצעים המיוחדים - 6.1.74 - תיק אלמ מנחם דיגלי - 1975-383-142 - ארכיון צה"ל
  13. ^ אורי בר יוסףהשקרים של אלי זעירא, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
  14. ^ נעמה לנסקי, ‏כך נותרנו חסרי אמצעים, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2013