פתיחת התפריט הראשי

הברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה

הברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה נעשית מאז יוני 1967, עת עברה רצועת עזה לשליטת ישראל, בדרכים מגוונות, שבאו להתמודד עם מאמציה של ישראל למנוע אמצעי לחימה מתושבי הרצועה.

מטבע הדברים מתפרסם מידע על ניסיונות הברחה שסוכלו, אך מתפרסם פחות מידע על ניסיונות הברחה שהצליחו. על מידת ההצלחה של מאמצי ההברחה ניתן ללמוד מהפעלתם של אמצעי הלחימה שהוברחו. הצלחה זו ניכרה במבצע עופרת יצוקה, שבמהלכו נורו רקטות גראד רבות לעבר יישובי ישראל, מבאר שבע ועד יבנה, ובמבצע צוק איתן גם לגוש דן, פאתי חיפה, פאתי ירושלים, דימונה ועוד.

רקעעריכה

רצועת עזה גובלת במצרים מדרום-מערב ובישראל מדרום, מזרח וצפון. אורכה כ-41 קילומטרים, רוחבה נע בין שישה לשנים עשר קילומטרים ושטחה הכולל כ-360 קמ"ר. בשנת 1967 נכבשה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ונכון לשנת 2010 היא בשליטת החמאס. בהסכמי אוסלו הועברה השליטה ביישובים הפלסטינים שברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. גם לאחר ההסכמים נותרה בידי ישראל השליטה על היישובים הישראלים ברצועה, הדרכים המובילות אליהם משטח ישראל, ציר פילדלפי (רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים) ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. במהלך חודש יוני 2007, בעקבות יישום תוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, השתלטו כוחות חמאס על הרצועה. ממשלת ישראל הטילה סגר יבשתי וימי על עזה, תוך שהיא ממשיכה לספק מים וחשמל לתושבי הרצועה ומאפשרת הכנסת מוצרי מזון מסוימים וציוד רפואי.

ממלחמת ששת הימים ועד לחתימת הסכמי אוסלועריכה

מנהרות ההברחה ממצריםעריכה

  ערך מורחב – מנהרות ההברחה של רצועת עזה

מנהרות הברחה נחפרות מתחת לגבול שבין רצועת עזה למצרים, ומשמשות, מאז שנות ה-80, את ארגוני טרור פלסטיני, סוחרים (כולל סיטונאים מרכזיים) וכנופיות להברחת אמצעי לחימה וסחורות ממצרים לרצועת עזה, ולהברחת אנשים בשני הכיוונים.

המנהרות מקשרות בין העיר רפיח המצרית למחנה הפליטים רפיח. מספרן של המנהרות מוערך, נכון לשנת 2010, במאות[1][2]. המנהרות פעלו בתקופת שליטתו של צה"ל ברצועה, וממשיכות לפעול עד היום.

בהסכמי אוסלו נקבע ציר פילדלפי, רצועת חיץ בין רצועת עזה למצרים בשליטה ביטחונית ישראלית, כאמצעי למניעת הברחות. בציר פילדלפי נכלל גם מעבר רפיח, שנועד לאפשר לתושבי רצועת עזה לעבור למצרים, והוא העניק לישראל אפשרות פיקוח על העוברים במעבר הגבול על מנת לוודא שאינם מבריחים נשק. בניסיון לעקוף את ציר פילדלפי חפרו הפלסטינים מנהרות מתחתיו. במהלך האינתיפאדה השנייה הפך ציר פילדלפי לזירת קרב אינטנסיבית שבה מחבלים פלסטינים ירו מאות טילים ורקטות נ"ט, הפעילו מאות מטענים וביצעו אלפי אירועי ירי אל עבר כוחות ומוצבי צה"ל בציר. בתגובה ולהתרעה, הרס צה"ל מאות בתים לאורך הציר ובקטע מסוים אף בנה חומת ברזל בגובה 10 מטר. מטרת החומה להגן על החיילים השומרים על הציר וכן למנוע חפירת מנהרות בעומק של עד 10 מטרים.

כחלק ממימוש תוכנית ההתנתקות אישרה ממשלת ישראל, ב-28 באוגוסט 2005, הסכם לפרישת 750 חיילי משמר גבול מצרי בגבול בין רצועת עזה למצרים, וב-10 בספטמבר 2005 נסוג צה"ל מהציר.

הקטע שבין חוף עזה לכרם שלום עבר לשליטת המצרים, ואזור רפיח עבר לשליטת הרשות הפלסטינית, ובעקבות כך עלה מספר הברחות אמצעי הלחימה מסיני לרצועת עזה[3]. הברחות אלה כללו חומרי נפץ, טילי נ"ט ורקטות ארוכות-טווח, ועקב המצור על עזה, גם תנועת אנשים וסחורות כמו דלק, מזון, מכונות כביסה ומקררים.[4]

ב-14 ביוני 2007 נכבש הציר מצידו הפלסטיני על ידי חמאס, במסגרת עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה. לאחר מכן הוטל סגר על רצועת עזה בידי ישראל ומצרים.

בדצמבר 2009 החלה מצרים בהקמת קיר פלדה בעומק האדמה על מנת למנוע את חפירת מנהרות הברחה מרפיח לרצועת עזה[5]. קיר הברזל מתוכנן להגיע לאורך של כ-10 ק"מ ולעומק של 35 מטרים מתחת לפני האדמה.

בהחלטה מספר 1860 מ-8 בינואר 2009 קראה מועצת הביטחון של האו"ם לכל המדינות למנוע הברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה (סעיף 6).[6]

הברחה בדרך היםעריכה

 
תצוגה של כלי נשק ואמצעי לחימה נוספים שהוצגה באילת לאחר ההשתלטות על "קארין איי"

פעמים אחדות לכד חיל הים הישראלי אוניות שהובילו אמצעי לחימה שנועדו לרצועת עזה. אוניות אלה הן:

סוכלו גם ניסיונות נוספים להברחת אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה דרך הים.[10]

הברחת אמצעי לחימה מישראלעריכה

נמל אשדוד משמש למעבר סחורות המיובאות לרצועת עזה. במסגרת מטענים אלה נעשו ניסיונות להברחת אמצעי לחימה, ובהם כ-300 טלסקופים המיועדים לרובי סער.[11]

אזרחי ישראל עוסקים אף הם לעיתים בהברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה.[12]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רועי נחמיאס, מצרים: 1,200 מנהרות הברחה בגבול רצועת עזה, באתר ynet, 26.12.2009
  2. ^ תעשיית המנהרות: כך פועלות ההברחות לעזה, nrg
  3. ^ http://web.archive.org/web/20130925155618/http://www.pmo.gov.il/NR/rdonlyres/C7825D77-98A6-4645-992B-437A4F3FACF4/0/shabak2005.doc
  4. ^ עמירה הסבעלי המנהרות ברצועת עזה הפכו לדור הסוחרים החדש שחמאס מקפיד לטפח, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2008
  5. ^ אבי יששכרוףמצרים מקימה קיר פלדה בעומק האדמה כדי לחסום את מנהרות ההברחה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009
  6. ^ Resolution 1860 (2009), UN Security Council
  7. ^ פליקס פריש, מבצע לכידת הספינה: מהמעקב המודיעיני ועד להשתלטות, באתר ynet, 6 בינואר 2002
    אמנון ברזילי ועמירה הס, הספינה שהבריחה נשק מלבנון נעצרה בעבר על ידי חיל הים, באתר הארץ, 9.5.2001
  8. ^ פליקס פריש, הקומנדו לכד "מדריך לטרור" מחיזבאללה - בדרך לעזה, באתר ynet, 22.5.2003
  9. ^ גילי כהןצה"ל השתלט על אונייה באזור סודאן שהובילה משלוח טילים לעזה, באתר הארץ, 5 במרץ 2014.
  10. ^ חנן גרינברג, חיל הים: סוכלו הברחות גדולות ממצרים לרצועה, באתר ynet, 10.12.2005
  11. ^ שמוליק חדד, סוכל נסיון הברחת אמצעי לחימה במכולה לעזה, באתר ynet, 2.5.2006
  12. ^ גזר דין חמור כנגד ניסיון הברחת אשלגן לרצועת עזה, באתר השב"כ