ציר פילדלפי

רצועת חיץ בין רצועת עזה למצרים

ציר פילדלפי הוא רצועת חיץ, באורך של כ-14 קילומטר, על גבול מצרים – רצועת עזה, שהוקמה עם השלמת נסיגת צה"ל מסיני ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. על הציר נמצא מעבר רפיח, שנועד לאפשר לתושבי רצועת עזה לעבור למצרים, בכפוף לפיקוח ביטחוני ישראלי. הציר נותר בשליטה ביטחונית ישראלית גם לאחר הסכמי אוסלו. בספטמבר 2005 נסוג צה"ל מהציר עם יישום תוכנית ההתנתקות והשלמת היציאה מרצועת עזה. במאי 2024 השלים צה"ל את כיבוש הציר מחדש, כולל מעבר רפיח במהלך קרב רפיח במלחמת חרבות ברזל. החל מיוני 2024 צה"ל הרס את כל הבתים שעמדו על הציר, והרחיב את הציר באופן משמעותי ממה שהיה בעבר, כאשר הוא משמיד את מנהרות ופירי הטרור במרחב.

ציר פילדלפי
תמונה של ציר פילדלפי וביצוריו
תמונה של ציר פילדלפי וביצוריו
מידע כללי
סוג גדר גבול עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום רצועת עזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רצועת עזה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1982
תאריך פתיחה רשמי 1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°17′47″N 34°14′10″E / 31.296359°N 34.236175°E / 31.296359; 34.236175
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקור השם

עריכה

השם "פילדלפי" הוא שם שרירותי שהופיע במפות קוד של צה"ל. הוא חסר משמעות ואינו קשור לעיר פילדלפיה. בערבית שם הציר הוא محور صلاح الدين – מִיחְוַור סלאח א-דין – דרך סלאח א-דין; תעתיק מדויק: מִחְוַר צלאח אלדין, וגם: محور فيلادلفيا – מִחְוַר פילאדלפיא.

היסטוריה

עריכה

הקמת הציר

עריכה

במהלך שיחות השלום התעקשה מצרים שקו הגבול בין ישראל למצרים יעבור בדיוק בתוואי הגבול הבין-לאומי – קו עקבה–רפיח, שנקבע 75 שנה לפני כן, בשנת 1906, בין האימפריות הבריטית והעות'מאנית, מבלי להתחשב במציאות שהשתנתה בינתיים. העיר רפיח התפשטה אל קו הגבול הבין-לאומי ההיסטורי ומעבר לו כבר החל מתקופת המנדט, ובמיוחד במהלך השנים שישראל שלטה ברפיח ובצפון סיני (בין 1967 ל-1982). בנוסף, הקימה ישראל שכונה חדשה לפליטי רפיח – שכונת קנדה, בצידו המצרי של הגבול. שטח השיפוט של רפיח באותה עת היה 14,000 דונם. קו הגבול החדש חצה אותה לאורך 5 ק"מ, והשאיר 20% מתושביה בצד המצרי, כאשר מאות בתים נבנו ממש על הגבול[1][2].

הקמת הציר והגדר לאורכו החלה בינואר 1982[3]. עם תחילת העבודות, העלה שר הביטחון אריאל שרון הצעה של הרגע האחרון, לחילופי שטחים בין ישראל למצרים כך ששכונת קנדה תישאר בצד הישראלי. בהסכם השלום נקבע שתושבי השכונה יעברו לצד הישראלי לשכונה חדשה ב"תל סולטאן" בצפון-מערב רפיח[4][5]. עבודות ההקמה נמשכו עד אפריל 1983, במהלכם פונו ונהרסו 330 בתים, נוצרה רצועה ברוחב 40 מטר, נבנתה גדר מערכת אלקטרונית והוקם מעבר רפיח שסביבו ארבע גדרות. למפונים שביתם נהרס הוקצו מגרשים חדשים ב"תל סולטאן". תושבים רבים נשארו בצד המצרי, כולל תושבי שכונת קנדה, שהקמת השכונה החדשה עבורם לא הושלמה, מצבם הכלכלי הידרדר במהירות מאחר שנותקו ממקורות הפרנסה שלהם[6]. כבר עם הקמתה של הגדר נעשו ניסיונות חדירה רבים ותושבים היו זורקים אספקה ומוצרים מעבר לגדר. העברת תושבי שכונת קנדה ל"תל סולטאן" החלה ב-1986[7], אך התעכבה במשך כשלוש שנים בגלל מחאות של תושבי גוש קטיף[8][9].

באינתיפאדה הראשונה

עריכה

בתקופת האינתיפאדה הראשונה, בניסיון לעקוף את ציר פילדלפי, חפרו לראשונה הפלסטינים מנהרות העוברות מתחתיו, ומשמשות להברחת אנשים וסחורות[10].

בשנת 1990 הורחבה גדר המערכת עד לתוך הים מעבר לחוף רפיח[11].

באינתיפאדה השנייה

עריכה
 
מחפר צבאי ממוגן בציר פילדלפי
 
רייצ'ל קורי מפגינה מול דחפורי D9R שמבצעים חישוף בציר פילדלפי

במהלך האינתיפאדה השנייה השקיע צה"ל מאמצים רבים בניסיון לחשוף את המנהרות מתחת לציר, אך הצלחתו הייתה מוגבלת. ציר פילדלפי הפך לזירת קרב אינטנסיבית שבה ירו מחבלים פלסטינים מאות טילים ורקטות נ"ט, הפעילו מאות מטענים וביצעו אלפי אירועי ירי לעבר כוחות ומוצבי צה"ל בציר[12]. בתגובה ולשם הרתעה, הרס צה"ל מאות בתים לאורך הציר, הקים שני מוצבים חדשים[13] לאורכו ובקטע מסוים אף בנה חומת ברזל בגובה 10 מטר שנודעה בשם "קיר השיגומים". מטרת החומה הייתה להגן על החיילים השומרים על הציר וכן למנוע חפירת מנהרות בעומק של עד 20 מטרים[14].

בחודש מאי 2004 אירע אסון הנגמ"שים, אחד האירועים הקשים במסגרת הלחימה בציר: ב-11 במאי נפגע נגמ"ש של צה"ל וכל חייליו נהרגו. הפלסטינים לקחו את שרידי הגופות וניהלו עליהן משא ומתן[15]. למחרת, ב-12 במאי, התפוצץ בציר נגמ"ש נוסף וגם בו נהרגו אנשי הצוות. בחיפוש אחר שרידי ההרוגים צולמו חיילי צה"ל זוחלים על שש בשטח הפיצוץ. התמונות עוררו תגובה קשה של זעזוע וזעם בישראל. מניין ההרוגים בפיגועים אלה ובפעולות החילוץ הגיע ל-13. בתגובה פתח צה"ל במבצע קשת בענן למלחמה בתשתית הטרור של רפיח. במבצע נהרגו בצד הפלסטיני 41 מחבלים ו-12 אזרחים, אותרו שלוש מנהרות ונהרסו 56 בתים. בצד הישראלי לא היו אבדות, אך הנזק שנגרם לפלסטינים גרר ביקורת בין-לאומית[16].

ב-12 בדצמבר 2004 הושמד כליל המוצב הצפוני אשר חצץ בין מעבר רפיח לשטח הרשות הפלסטינית (JVT) באמצעות מנהרת תופת שחפרו מחבלים פלסטינים. חמישה חיילים מגדוד הסיור הבדואי נהרגו באירוע. מאז ירדה כמות תקריות האש באזור, אם כי אירעו מספר פיגועים נגד חיילים ואזרחים שעבדו על תחזוקת מערכת ההגנה על הציר. בתקופה זו המשיכו כוחות צה"ל לחשוף מנהרות הברחה, חלקן בעומק של כ-20 מטר. גם כוחות הביטחון הפלסטיניים טענו כי חשפו מספר מנהרות והציפו אותן במי ביוב.

בתוכנית ההתנתקות

עריכה

לפני ובמהלך ביצוע ההתנתקות התנהלו דיונים קדחתניים במערכת הביטחון ובממשלה האם להעביר את ציר פילדלפי לידי המצרים ולהפקיד בידם את האחריות למניעת הברחות נשק לרצועת עזה[17]. למרות התנגדות השב"כ וחברי כנסת שטענו שמדובר בפריצת הסכם הפירוז של סיני במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, החליטה הממשלה להעביר את הציר לידי המצרים על מנת לא ליצור "רצועת הביטחון" או "חוות שבעא" נוספת שבה הפלסטינים יוכלו להפעיל טרור כנגד ישראל, מבלי לשלם מחיר מדיני, ושתהיה קשה להגנה בשל אורכה הרב ורוחבה הצר. לטענת העיתונאי אלכס פישמן, גם ראש הממשלה אריאל שרון התנגד לנסיגה מציר פילדלפי, אך שוכנע לבסוף על ידי יועצים משפטיים שטענו כי כל זמן שישראל מחזיקה בציר, לא ניתן להכריז על יציאה ישראלית מרצועת עזה[18].

ב-28 באוגוסט 2005 אישרה ממשלת ישראל הסכם לפרישת 750 חיילי משמר גבול מצרי, המצוידים בנשק כבד (כולל מטולי RPG-7), ב-31 שריוניות מסוג "פאהד", 4 ספינות סיור מסוג "תמסח" ושלושה מסוקים. ההסכם אושר בכנסת ב-31 באוגוסט 2005[19]. ב-12 בספטמבר התפנו כוחות צה"ל מציר פילדלפי אל כרם שלום (מבצע "אשמורת אחרונה").

לאחר ההתנתקות

עריכה
 
מנהרת הברחה ברפיח, 2009

הקטע שבין חוף עזה לכרם שלום עבר לשליטת המצרים, אזור רפיח עבר לשליטת הרשות הפלסטינית, ובעקבות כך עלה מספר הברחות אמצעי הלחימה לרצועת עזה מסיני[20][18]. הברחות אלו כללו חומרי נפץ, טילי נ"ט ורקטות ארוכות-טווח. עקב המצור על עזה, גם תנועת אנשים וסחורות[21]. ההברחות סייעו לחיזוק כוחו הצבאי של החמאס, לקראת ההפיכה הצבאית שערך בקיץ 2007, במהלכה השתלט על הרצועה. יובל שטייניץ, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, טען כי המצרים לא ניסו למנוע את ההברחות[22][23].

הפעלת המעברים ברפיח לוותה בתקלות ועיכובים רבים, עקב חוסר נכונות של הפלסטינים להיענות לתביעות הביטחוניות של ישראל. לבסוף נפתח המעבר, כשהוא מאויש במשקיפים אירופאים, אך נסגר במהרה עקב אלימות פלסטינית. חמושים פלסטינים תקפו את המעבר ואילצו את המשקיפים האירופאים לברוח למחנה כרם שלום בצד הישראלי. ב-4 בינואר 2006 הגיעו המהומות במעבר רפיח לשיא חדש, כשהמון של מחבלים פלסטינים מגדודי חללי אל-אקצא פרצו את הגבול עם שופלים של הרש"פ[24].

במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר חשפו כוחות צה"ל מספר מנהרות הברחת נשק שנחפרו בציר. לטענת גורמים בישראל המצרים מעלימים עין מהברחת הנשק מתחת לציר ופועלים נגדה רק באופן שטחי[דרוש מקור].

ב-14 ביוני 2007 כבש חמאס את הציר, במסגרת עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה. בתגובה, ישראל ומצרים הטילו סגר על רצועת עזה.

ב-23 בינואר 2008 פוצץ החמאס את הגדר שבין הרצועה למצרים באזור רפיח, והמעבר בין רצועת עזה למצרים נפתח באופן זמני לתנועה חופשית. מאות אלפי פלסטינים נהרו מרצועת עזה לרפיח המצרית. בישראל הביעו חשש מהברחת נשק, חומר נפץ ומחבלים מסיני למצרים וממעבר מחבלים מרצועת עזה שינסו לחדור לישראל דרך ציר ה-ח'[25][26].

בדצמבר 2009 החלה מצרים בהקמת קיר פלדה בעומק האדמה על מנת למנוע חפירת מנהרות הברחה מרפיח לרצועת עזה[27]. קיר הברזל תוכנן להגיע לאורך של כ-10 ק"מ ולעומק של 35 מטרים מתחת לפני האדמה.

בנובמבר 2012 במסגרת מבצע עמוד ענן, הפציץ צה"ל את ציר פילדלפי והמנהרות שנמצאות בו ומשמשות להברחת נשק.

במלחמת חרבות ברזל

עריכה

בקרב רפיח במסגרת מלחמת חרבות ברזל, השיג צה"ל שליטה מבצעית מלאה על כל ציר פילדלפי וכבש אותו מחדש. נכון ל-29 במאי בציר נמצאו כ-20 מנהרות, חלקן מנהרות הברחה, ו-82 פירי מנהרות תת-קרקעיים לאורך הציר[28].

ראו גם

עריכה

ביאורים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דני צידקוני, עיר חצויה – מצוקתם של תושבי רפיח שגבול השלום יחלק את עירם, דבר, 15 בינואר 1982
  2. ^ דני רובינשטיין, הגבול חוזר לרפיח, דבר, 29 בינואר 1982
  3. ^ יוסף פריאל, הד רב בארה"ב לפרשת חלוקתה של רפיח, דבר, 24 בינואר 1982
  4. ^ ישראל תציע למצרים חילופי שטחים מצומצמים, דבר, 18 בינואר 1982
  5. ^ מצרים הסכימה לפינוי ציוד גם אמרי הנסיגה, דבר, 19 בינואר 1982
  6. ^ בוקי נאה, השלום הרג את רפיח, מעריב, 23 במאי 1983
  7. ^ עזה: מתחיל שיקום הפליטים ממצרים, מעריב, 15 באפריל 1986
  8. ^ עזרא ינוב, בגוש קטיף מוחים על הכוונה להחזיר 5000 פלשתינים לתל-סולטן, מעריב, 11 באפריל 1986
  9. ^ אורי בינדר, משפחות ממחנה פליטים ליד רפיח עוברות לישראל, מעריב, 20 ביולי 1989
  10. ^ שפי גבאי, מצרים חשפה מנהרה באורך 50 מטרים בין שני חלקי העיר רפיח, מעריב, 21 בפברואר 1989
  11. ^ עזרא ינוב, גדר מערכת בחוף רפיח, מעריב, 14 בפברואר 1990
  12. ^ ארנון רגולר, 12 פלשתינאים נהרגו ברצועה; צה"ל ירחיב את "ציר פילדלפי", באתר הארץ, 14 במאי 2004
  13. ^ עמוס הראל, צה"ל יקים מכשולים ושני מוצבים בציר "פילדלפי", באתר הארץ, 4 ביולי 2002
  14. ^ עמוס הראל, קו ההגנה החדש ברפיח: מחסום בטון ופלדה מעל ומתחת לאדמה, באתר הארץ, 26 ביוני 2003
  15. ^ הותרו לפרסום שמות 5 ההרוגים בהתפוצצות הנגמ"ש על ציר "פילדלפי", באתר גלובס, 13 במאי 2004
  16. ^ ארנון רגולר, ניר חסון, מפקד כוחות צה"ל ברצועה: המבצע הרחב ברפיח השיג את מטרותיו, באתר הארץ, 25 במאי 2004
  17. ^ פליקס פריש, ‏שרון: להתכונן לפינוי מעזה תחת טרור; דיכטר: אסור לפנות את ציר פילדלפי, באתר גלובס, 19 בספטמבר 2004
  18. ^ 1 2 אלכס פישמן, מנותקים מהמציאות. עשור להתנתקות, באתר ynet, 27 ביוני 2015
  19. ^ חדשות - פוליטי/מדיני nrg - ...הכנסת אישרה השינוי בהסכם
  20. ^ עליה דרמטית בהברחת טילי נ"ט, באתר ערוץ 7, 2 בינואר 2006
  21. ^ עמירה הס, בעלי המנהרות ברצועת עזה הפכו לדור הסוחרים החדש שחמאס מקפיד לטפח, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2008
  22. ^ ח"כ שטייניץ בתגובה לחדירת המחבלים: הסכם פילדלפי נכשל, באתר ערוץ 7, 30 באוקטובר 2005
  23. ^ ח"כ שטייניץ: מצרים מפרה את התחייבויותיה בעניין ציר פילדלפי, באתר ערוץ 7, 26 באוקטובר 2005
  24. ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, דחפורים פרצו את הגבול בין עזה למצרים, באתר ynet, 4 בינואר 2006
  25. ^ איי-פי, המון פלשתיני חדר למצרים והצטייד במזון, באתר nrg‏, 23 בינואר 2008
  26. ^ חדשות - פוליטי/מדיני nrg - ...המעבר למצרים נמשך: חמאס פרץ
  27. ^ אבי יששכרוף, מצרים מקימה קיר פלדה בעומק האדמה כדי לחסום את מנהרות ההברחה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009
  28. ^ צה"ל השתלט על ציר פילדלפי: 20 מנהרות אותרו, באתר "סרוגים", 29 במאי 2024