הומונורמטיביות

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת תחבירית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

הומונורמטיביותאנגלית: Homonormativity) היא פריווילגיה חברתית של אידיאלים הטרונורמטיביים ונבנית על תרבות וזהות להט"ב.[1][2][3] הפריווילגיה מבוססת על ההנחה כי הנורמות וערכים של ההטרוסקסואליות צריכות להיות גם בקרב ההומואים. באופן סלקטיבי, הפריווילגיה נותנת חסינות לאנשים סיסג'נדרים הומוסקסואליים ואומרת כי הם ראויים להתקבל חברתית.[4]

מקור עריכה

השימוש הראשון במונח 'הומונורטיביות' הייתה על ידי ליסה דוגן (אנ') כאשר ביקרה ב-2003 על הדמוקרטיה העכשווית, השוויון והשיח הלהט"בי.[5] הביטוי הגיע מתוך המילה הטרונורמטיביות, שהופץ על ידי מייקל וורנר (אנ') ב-1991,[6] ומושגים המושרשים בתפיסתה של גייל רובין, "מערכת מין / מגדר",[7] ותפיסתה של אדריאן ריץ' על הטרוסקסואליות כפייתית.[8]

דוגן כתבה כי ”הומונורמטיביות היא פוליטיקה שאינה מתנגדת בהנחות ובמוסדות הטרונורמטיביות, אלא מקיימת אותן תוך שהיא מבטיחה אפשרות לתרבות הומוסבילית מפורקת המעוגנת בביות ובצריכה.”[5] קתרין קונל אמרה כי: ”[הומונורמטיביות] מדגישה את המשותף לנורמות של תרבות הטרוסקסואלית, כולל נישואים, מונוגמיה, רבייה ופריון”.[9][10] התאורטיקן הקווירי, דייוויד מ. הלפרין (אנ'), כתב כי: ”המפתח המרכזי של הפוליטיקה הגאה מפסיק להיות התנגדות לדיכוי הטרוסקסואלי והופך, במקום זאת, להתבוללות ... המשיכה לקבלה חברתית ושילוב בחברה כולה.”[1]

הלפרין אמר כי העיור, הג'נטריפיקציה וההשקעה מחדש (אנ') של אזורים מסוימים ברים והקמת כפרים גאים תרמו לשכיחותם ולפריווילגיות של נורמות הטרוסקסואליות מבוססות.[11] הלפרין קישר בין משבר האיידס בארצות הברית לבין הופעתה של אתרי היכרויות מקוונים כתורמות לעקירת אנשים להט"בים.[1] הוא מייחס את השינוי ברטוריקה הפוליטית, השיח והיחס משחרור להתבוללות כחיזוק נוסף של הומונורמטיביות בינארית.

תפיסתה של גייל רובין הייתה ”היררכיית מין” - הרואה בחברה ההטרונורמטיבית המערבית מסיימת פרקטיקות מיניות מ-"מין טוב" מבחינה מוסרית ל-"מין רע" - מתארת את צורות ההתנהגות ההומוסקסואלית המולדות קבלה מותנית.[12] בנוסף, היא כתבה כי: "זוגות הומוסקסואליים ולסביות יציבים, ארוכי-טווח מסתמכים על מכובדות [...] אם היא צמודה ומונוגמית, החברה מתחילה להכיר בכך שהיא כוללת את מכלול האינטראקציה האנושית.[4] רובין כתבה גם שדרך קטבי הקבילות והסטייה האלו, ניתן לראות זכות הומונורמטיבית של זוגות הומואים ארוכי טווח על גופם של חבריהם הטרנסג'נדרים, הלא-בינאריים והמופקרים בקבוצות אלו,[13] וכי: ”אנשים שהתנהגותם עומדת גבוה בהיררכיה הזו נחשבים עם בריאות נפשית מוסמכת, מכובדת וחוקית, ניידות חברתית ופיזית, תמיכה מוסדית והטבות מהותיות.”

אפליה עריכה

אפליה הומונורמטיבית מתקיימת בדומה להטרונורמטיביות. מוסדות חברתיים ומדיניות חברתיות מחזקים את ההנחה שאנשים הם הטרוסקסואלים וכי מגדרם הוא בינאריות טבעית.[14] עם זאת, רובין כתבה כי הומונורמטיביות מתפקדת כדי לעקור את האחיזה הבלעדית של ההטרוסקסואליות על התנהגות נורמטיבית, במקום להעדיף באופן סלקטיבי סיסג'נדר הומוסקסואל כמישהו שראוי להתקבל חברתית.[4]

טרנסג'נדרים עריכה

בין האנשים הלא-סיסג'נדרים, גרדס טוען כי הפונקציות ההומונורמטיביות מחליפות באופן סלקטיבי זהויות והתנהגויות למעשים ולאידיאלים בעלי תוקף.[15] רובין קובע כי שכפול הנורמות ההטרוסקסואליות - מונוגמיה, פריווילגיה לבנה, בינאריה מגדרית - תורמת לסטיגמה ולהדרה חברתית של צורות מיניות ומגדריות.[12] בשנות ה-90 של המאה ה-20, ראו טרנסג'נדרים את המונח "הומונורמטיבי" בהתייחס לאפליה בין קהילות שראו הטלת נורמות הומוסקסואליות ולסביות בדאגה לטרנסג'נדרים.[16] במהלך משבר האיידס בארצות הברית, אנשים טרנסג'נדרים לעיתים קרובות הוצאו מהצעדה לאומית לזכויות להט"ב (אנ'), שהתקיימו בבירת ארצות הברית, וושינגטון די. סי., ונמנעו מגישה ליוזמות הבריאות ולתוכניות שהוקמו כדי להילחם במשבר.[17]

הולי לואיס מצהירה כי לחץ מתמשך על אנשים שאינם נורמטיביים בשביל "להתאים להבנות מיניות מסורתיות ואופוזיציוניות של מגדר" הביא לכך שההומונורמטיביות מחלחלת להתנהגויותיה וזהותה של הקהילה הגאה,[18] תוך שהיא מחליפה את פוליטיקת העבר הרדיקלית של התנועה לשחרור הגייז עם מטרות של שוויון בנישואים ואימוץ. אלו נתפסים כשמרניים כאשר הם ממוסגרים נגד אקטיביזם להט"בי של סוף המאה ה-20.[9][19] ההומונורמטיביות נתפסת כמגבילה את הגיוון (אנ') ואת האותנטיות, כאשר תת-תרבויות קוויריות נהיות למסחריות ולמיינסטרים ולשיחות פוליטיות מובנות סביב ההתבוללות והנורמליזציה.[20][21]

פוליטיקה עריכה

המרצה לפוליטיקה ליחסים בין-לאומיים, פני גריפין, אמרה כי מבחינה פוליטית, ולא בביקורת הנאו-ליברלית, ערכים של מונוגמיה, רבייה לבין תפקידי מגדר ובינאריה מגדרית, ההומונורמטיביות כבר תומכת בערכים שנחשבים הטרוסקסיסטיים וגזעני מטבעה.[22] גריפין רואה בהומונורמטיבית שזורה במערכות עולם קפיטליסטיות, כאשר תרבות הצריכה והמטריאליזם מתפקדות בבסיסה.[23] דוגן טוענת כי ההומונורמטיביות משבצת את הקהילה הגאה להיררכיות של כשירות, וכי להט"בים המגיעים הכי קרוב לחיקוי סטנדרטים של זהות מגדרית נחשבים ראויים ביותר לקבל זכויות. בנוסף, היא גם כותבת שלהט"בים שנמצאים בתחתית ההיררכיה הזו (למשל ביסקסואלים, טרנסים, ג'נדרקווירים ואינטרסקס) נתפסים כמניעה למעמד זה של אנשים הומונורמטיביים לממש את זכויותיהם.[24][25][9][26]

במדיה עריכה

אנדרה קוולקנטה אומר שככל שההומוסקסואליות נסבלת מבחינה חברתית, ייצוגים של דמויות להט"ביות בקולנוע ובטלוויזיה באו לחזק את הביקורת על הסמכות הסיסג'נדרית, הלבנה והבינארית.[27] מפיק הקולנוע, התסריטאי והבמאי האמריקאי, ראיין מרפי, שיצר את הסדרה "הנורמלים החדשים" (אנ'), ספג ביקורת על תיאורו ההומונורמטיבי של התרבות הקווירית ונחשבו ”[כ]יותר מזיקים מאשר מבדרים.[28] ייצוגי תקשורת הומונורמטיביים נתפסים רק כמחקים את ההטרונורמטיביות, המחזקים קריקטורות הומוסקסואליות ו-"חסידים חביבים לנורמות חברתיות יקרות ואידאולוגיות דומיננטיות".[29][30] ייצוגים כאלה, כך נטען, משמיטים את המציאות הקווירית של להט"בים שאינם לבנים או סיסג'נדרים, ומתארים את חוויותיהם של זהויות משתנות ואוכפים היררכיה שלפיה אנשים צפויים להתאים את עצמם, ואם לא, נענשים.”[31]

בעוד שמחקרים מראים כי דמויות להט"ביות שמופיעות בתקשורת מקטינות את הדעות הקדומות בקרב הצופים,[32] בשירותי רשת, כבלים וסטרימינג רבים עדיין חסר מגוון או ייצוג חוצה "קהילה" בעת הצגת דמויות קוויריות.[33] דו"ח GLAAD מ-2015, המתאר את ייצוג התקשורת הלהט"בית, מצא כי גברים הומוסקסואליים (41%) עדיין מוצגים, באופן גורף, כדמויות קוויריות ראשוניות, למרות עלייה בייצוג במגוון זהויות מיניות ומגדריות. תוכן נוסף של להט"ב הופק במדיה ב-2018.[11] על פי דו"ח הטלוויזיה השנתי של GLAAD, בו מתעד ייצוג להט"בי בטלוויזיה, מספר הדמויות הקוויריות בתוכניות הטלוויזיה עלה ב-8.8%.[34] אנשים בעלי צבע קווירים ראו גם עלייה בזמן המסך; הם עלו על מספרם של אנשים קווירים לבנים בטלוויזיה בפעם הראשונה בתולדות הדו"ח. כ-1% מהאוכלוסייה היא אינטרסקס, ולכן הם מושמטים כמעט לחלוטין במדיה,[35] כאשר שיחות על זהות מגדרית בינארית מוציאים ומעקירים בעיקר את מי שלא נמצא באחד מצדדי המגדר הבינארי.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Halperin, David M. (2012). How to be gay. Cambridge, Massachusetts. p. 441. ISBN 9780674067516. OCLC 807789456.
  2. ^ David Orzechowitz (2010). "Gender, Sexuality, Culture and the Closet in Theme Park Parades". In Christine L. Williams; Kirsten Dellinger (eds.). Gender and Sexuality in the Workplace. Emerald Group. p. 241. ISBN 9781848553712. ארכיון מ-2021-01-04. נבדק ב-2021-01-04. The dominance of a homonormative culture in Parades subordinates male heterosexuality to male homosexuality.
  3. ^ "Homonormativity". web.uvic.ca. Positive Space Network. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2015. נבדק ב-15 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 Rubin, Gayle (2011). Deviations : a Gayle Rubin reader. Durham, NC: Duke University Press. pp. 149–154. ISBN 9780822394068. OCLC 766004635.
  5. ^ 1 2 Duggan, Lisa (2003). The twilight of equality? : neoliberalism, cultural politics, and the attack on democracy. Beacon Press. ISBN 9780807095805. OCLC 869304512.
  6. ^ Warner, Michael, ed. lit. (2011). Fear of a queer planet : queer politics and social theory. University of Minnesota Press. ISBN 9780816623341. OCLC 934391034.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  7. ^ Rubin, Gayle S. (2011-11-01), "Postscript to "Thinking Sex", Deviations, Duke University Press: 190–193, doi:10.1215/9780822394068-008, ISBN 9780822394068
  8. ^ Rich, Adrienne (1982). Compulsory heterosexuality and lesbian existence. Antelope Publications. OCLC 10433690.
  9. ^ 1 2 3 Connell, Catherine. School's Out : Gay and Lesbian Teachers in the Classroom (1). Berkeley, US: University of California Press, 2014. ProQuest ebrary. Web. 15 March 2017.
  10. ^ Queer Twin Cities. Minneapolis, US: University of Minnesota Press, 2010. ProQuest ebrary. Web. 15 March 2017.
  11. ^ 1 2 Halperin, David M. (2012). How to be gay. Cambridge, Massachusetts. p. 433. ISBN 9780674067516. OCLC 807789456.
  12. ^ 1 2 Rubin, Gayle (2011). Deviations : a Gayle Rubin reader. Durham, NC: Duke University Press. p. 149. ISBN 9780822394068. OCLC 766004635.
  13. ^ Rubin, Gayle. Thinking Sex: Notes for a Radical Theory of the Politics of Sexuality, in Vance, Carole. Pleasure and Danger: Exploring Female Sexuality (1993)
  14. ^ DeFrancisco, Victoria (2014). Gender in Communication. U.S.A: SAGE Publication, Inc. p. 16. ISBN 978-1-4522-2009-3.
  15. ^ Gerdes, K. (2014-01-01). "Performativity". TSQ: Transgender Studies Quarterly (באנגלית). 1 (1–2): 149. doi:10.1215/23289252-2399866. ISSN 2328-9252.
  16. ^ Stryker, Susan. 2008. "Transgender History, Homonormativity, and Disciplinarity". Radical History Review. (100): 145-157.
  17. ^ "Sylvia Rivera - Part 2". Making Gay History (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2019-05-15. נבדק ב-2019-05-15.
  18. ^ Lewis, Holly (2016). The Politics of Everybody. London: Zed Books Ltd. pp. 222–230. ISBN 978-1-78360-287-2.
  19. ^ Duggan, Lisa. "The New Homonormativity: The Sexual Politics of Neoliberalism." Materializing Democracy: Toward a Revitalized Cultural Politics. Ed. Dana D. Nelson and Russ Castronovo. N.p.: n.p., 2002. 175-94. Print. New Americanists.
  20. ^ Halperin, David M., 1952- (2012-08-21). How to be gay. Cambridge, Massachusetts. pp. 445–446. ISBN 9780674067516. OCLC 807789456.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  21. ^ Alderson, David (2016). Sex, Needs and Queer Culture. London: Zed Books Ltd. ISBN 978-1-78360-512-5.
  22. ^ Griffin, Penny (2007). "Sexing the Economy in a Neo-liberal World Order: Neo-liberal Discourse and the (Re)Production of Heteronormative Heterosexuality". British Journal of Politics and International Relations. 9 (2): 220–238. doi:10.1111/j.1467-856x.2007.00280.x.
  23. ^ Stryker, Susan (2008). "Transgender History, Homonormativity, and Disciplinarity". Radical Review History. 2008 (100): 145–157. doi:10.1215/01636545-2007-026.
  24. ^ "Heteronormativity", Wikipedia (באנגלית), 2019-05-16, ארכיון מ-2020-06-03, נבדק ב-2019-05-31
  25. ^ Duggan, Lisa. The Twilight of Equality?: Neoliberalism, Cultural Politics, and the Attack On Democracy. Beacon Press, 2003.
  26. ^ Ferguson, Roderick A. "Race-ing Homonormativity: Citizenship, Sociology, and Gay Identity. (אורכב 10.11.2017 בארכיון Wayback Machine)" Black Queer Studies: A Critical Anthology. Ed. E. Patrick Johnson and Mae G. Henderson. N.p.: n.p., 2005. 52-67. Print.
  27. ^ Cavalcante, Andre (2014-06-11). "Anxious Displacements". Television & New Media. 16 (5): 467. doi:10.1177/1527476414538525. ISSN 1527-4764.
  28. ^ "What's Wrong With 'The New Normal'". www.out.com (באנגלית). 2012-09-13. ארכיון מ-2016-03-16. נבדק ב-2019-05-16.
  29. ^ Cavalcante, Andre (2014-06-11). "Anxious Displacements". Television & New Media. 16 (5): 456. doi:10.1177/1527476414538525. ISSN 1527-4764.
  30. ^ PUGH, TISON (2018), "Conservative Narratology, Queer Politics, and the Humor of Gay Stereotypes in Modern Family", The Queer Fantasies of the American Family Sitcom, Rutgers University Press: 161–189, doi:10.2307/j.ctt1trkkgj.9, ISBN 9780813591728
  31. ^ Lennon, E.; Mistler, B. J. (2014-01-01). "Cisgenderism". TSQ: Transgender Studies Quarterly (באנגלית). 1 (1–2): 63. doi:10.1215/23289252-2399623. ISSN 2328-9252free{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  32. ^ Stelter, Brian (2012-05-08). "Gay on TV: It's All in the Family". The New York Times. ISSN 0362-4331. ארכיון מ-2016-12-12. נבדק ב-2016-12-12.
  33. ^ Egner, Jeremy (2015-10-27). "More Gay and Transgender Characters Are on TV, Report Shows". The New York Times. ISSN 0362-4331. ארכיון מ-2016-12-15. נבדק ב-2016-12-12.
  34. ^ "Where We Are on TV Report - 2018". GLAAD (באנגלית). 2018-10-23. ארכיון מ-2019-03-21. נבדק ב-2019-03-21.
  35. ^ Kerry, Stephen (2011), ‘Representation of intersex in news media: the case of Kathleen Worrall’, Journal of Gender Studies, 20 (3), 263-77.