פתיחת התפריט הראשי

גרהרד ברגראנגלית: Gerhard Berger, נולד ב-27 באוגוסט 1959) הוא נהג מרוצים אוסטרי לשעבר שהתחרה במשך 14 עונות בפורמולה 1. במהלך הקריירה השתתף ב-210 מרוצים, בהם השיג עשרה ניצחונות, 48 פודיומים, 12 זינוקים מהפול פוזישן ו-21 הקפות מהירות. ברגר היה חברו לקבוצה של איירטון סנה ושותפו לזכייה באליפות היצרנים בשנים 1990 ו-1991.

גרהרד ברגר
Gerhard Berger 1991USA.jpg
ברגרבמהלך גרנד פרי ארצות הברית (1991)
לידה 27 באוגוסט 1959 (בן 60)
אוסטריה
לאום אוסטריהאוסטריה אוסטרי
קריירת פורמולה 1
מרוצים 210
ניצחונות 10
פודיומים 48
נקודות בקריירה 385
זינוקים מפול פוזישן 12
הקפות מהירות 21
קבוצות

ATS ‏ 1984
Arrows‏ 1985
בנטון 1986
פרארי 1987-1989
מקלארן 1990-1992
פרארי 1993-1995

בנטון 1996-1997

בין השנים 2006 עד 2008 החזיק ב-50 אחוז מקבוצת טורו רוסו שהתחרתה באליפות.

קריירהעריכה

ברגר החל להתחרות בפורמולה 1 במהלך עונת 1984 והתחרה בארבעה מרוצים עבור קבוצת ATS. כשבוע לאחר סיום העונה ניצלו חייו לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קשה. ברגר נהג ברכבו בגבעות שליד זלצבורג, כאשר רכב פגע בו במהירות מאחור וגרם לרכבו להדרדר מעבר לצוק. כתוצאה מהתאונה הועף מהרכב דרך החלון האחורי. למזלו, זמן קצר אחרי התאונה עברו במקום שני רופאים המתמחים בפציעות גב. הרופאים זיהו מיד את הפגיעות בצוואר ומספר שברים ודאגו שלא להזיז אותו ממקומו. לאחר שעבר ניתוח חירום ותקופת החלמה שב לאיתנו וחזר להתחרות. עונה לאחר מכן עבר להתחרות עבור קבוצת Arrows הבריטית. שלדת הרכב בו נהג לא הייתה תחרותית מספיק ולא איפשרה לנצל את כל היכולות של מנוע הב.מ.וו בו עשה שימוש. את העונה סיים במקום העשרים, כשהוא צובר שלוש נקודות שהושגו בשני המרוצים האחרונים של העונה. הפריצה הגדולה החלה בעונת 1986 לאחר שעבר להתחרות עבור קבוצת בנטון. במרוץ השלישי בעונה השיג את הפודיום הראשון בקריירה, כשסיים במקום השלישי בגרנד פרי של סן מרינו. ברגר רשם לעצמו שם נהג מהיר, כאשר בגרנד פרי באיטליה הגיע ל-351.22 קמ"ש, המהירות הגבוהה ביותר שהשיג נהג במהלך העונה. בגרנד פרי מקסיקו רשם את הניצחון הראשון בקריירה, ניצחון שהיה גם הראשון בתולדות בנטון.

במקביל לתחרויות בסבב הפורמולה השתתף גם באליפות אירופה למכוניות טורינג ואף זכה במרוץ הסיבולת המפורסם בספא, בלגיה.

1987-1989: פראריעריכה

בעונת 1987 חתם ברגר בקבוצת פרארי ונהג לצידו של מישל אלבורטו. בשל בעיות טכניות רבות ברכבו נאלץ לפרוש במהלך העונה מתשעה מרוצים, אך הצליח לנצח בשני המרוצים האחרונים של העונה. עונת 1988 התנהלה בשליטה מלאה של קבוצת מקלארן - נהגי הקבוצה אלן פרוסט ואיירטון סנה ניצחו 15 מתוך 16 מרוצים. ברגר היה הנהג היחיד שהצליח לפגוע בהגמוניה של מקלארן, כשניצח בגרנד פרי האיטלקי. ברגר היה גם הנהג היחיד שלא מקבוצת מקלארן שזינק מפול פוזישן במהלך העונה, כשזינק ראשון בגרנד פרי בסילברסטון.

 
ברגר בגרנד פרי קנדה (1988)

לקראת עונת 1989 הצטרף לקבוצה נייג'ל מנסל במקומו של אלבורטו. תיבת הילוכים חצי-אוטומטית שהותקנה ברכבי פרארי הפכה אותם למהירים מאד, אך גם גרמה לבעיות מכניות רבות. במהלך המרוץ השני בעונה היה מעורב בתאונה קשה לאחר שהתנגש בקיר במהירות 290 קמ"ש. בעקבות ההתנגשות הסתובב הרכב על המסלול מספר פעמים ואז החל לבעור. ברגר סבל מכוויות בידיו ושברים בצלעות, פגיעות שמנעו ממנו להשתתף בגרנד פרי של מונקו. הבעיות המכניות ברכב מנעו ממנו מלסיים את רוב מרוצי העונה, והמרוץ הראשון אותו סיים בהצלחה היה הגרנד פרי האיטלקי, שהיה המרוץ השנים עשר בעונה. ברגר השיג ניצחון בפורטוגל וסיים במקום השני בספרד, לפני שאנלץ לפרוש משני המרוצים האחרונים בעונה. בסיום העונה הודיע פרוסט על עזיבתו את קבוצת מקלארן וברגר תפס את מקומו

1990-1992: מקלארןעריכה

בין השנים 1990 ו-1992 שיתף פעולה עם איירטון סנה בקבוצת מקלארן-הונדה. ברגר היה מהיר מאלן פרוסט, אותו החליף בקבוצה, במקצי הדירוג, אך במרוצים עצמם התקשה לעמוד בקצב של שותפו הבריזלאי. במשך שלוש העונות בקבוצה הצליח להשיג רק שלושה ניצחונות וארבע פעמים זינק מהפול פוזישן. במקצה הדירוג למרוץ הבכורה בקבוצה הצליח לנצח את סנה ולזנק מהפול פוזישן, אך לבסוף נאלץ לפרוש מהמרוץ. בשלושת המרוצים הבאים הצליח להגיע לפודיום, כשסיים פעמיים במקום השני ופעם אחת במקום השלישי. בגרנד פרי בקנדה הקדים ברגר את סנה ב-45 שניות, אך נענש בהפחתה של דקה מזמנו בשל זינוק מוקדם וירד למקום הרביעי. במהלך העונה השיג עוד פול פוזישן אחד, כשזינק ראשון בגרנד פרי במקסיקו, אך לא הצליח לרשום ניצחון עד לסיום העונה.

בעונתו השנייה בקבוצה הצליח להשיג שישה פודיומים, אך נאלץ לפרוש משבעה מרוצים. הגרנד פרי ביפן היה המרוץ קריטי עבור סנה ומנסל, שנאבקו ביניהם על התואר. במקצה הדירוג זכה ברגר במקום הראשון, סנה בשני ומנסל בשלישי. הקרב בין השלושה נמשך לאורך עשרת הסיבובים הראשונים של המרוץ. פרישה של מנסל הכתירה למעשה את סנה כאלוף בפעם השלישית. לאחר שהבטיח את התואר אפשר סנה לברגר להוביל לאורך כל המרוץ ולרשום את ניצחונו הראשון בקבוצה.

בעונת 1992 השיג ניצחון בגרנד פרי הקנדי וניצחון נוסף במרוץ סיום העונה שהתקיים באוסטרליה. במהלך העונה קיבל הצעה מפתה מפרארי והודיע כי בסיום העונה ישוב לנהוג במדי הקבוצה האיטלקית.

1993-1995: החזרה לפראריעריכה

עונת החזרה קבוצה האיטלקית הייתה מאכזבת מבחינת ברגר, במהלכה הצליח לצבור רק 12 נקודות. הישג השיא בעונה היה זכייה במקום השלישי בגרנד פרי הונגריה. בפתיחת עונת 1994 נאלץ להתמודד עם מותם של חברו האוסטרי רולנד רצנברגר ושותפו לשעבר איירטון סנה, שנהרגו בגרנד פרי של סן מרינו. בגרנד פרי הגרמני שהתקיים בהוקנהיימרינג השיג ניצחון בכורה עבורו וניצחון ראשון עבור קבוצת פרארי מאז עונת 1990. בגרנד פרי של פורטוגל הוביל לאורך חלק ניכר מהמרוץ, אך לבסוף נאלץ לפרוש. גם בגרנד פרי האוסטרלי, המרוץ שחתם את העונה, הוביל לאורך רוב המרוץ, אך לבסוף ביצע טעות ואיפשר לנייג'ל מנסל לעקוף אותו ולנצח במרוץ. פתיחת עונת 1995 הייתה טובה עבור ברגר, שרשם ארבעה פודיומים בחמשת המרוצים הראשונים, אך בשלושת המרוצים הבאים לא הצליח לצבור נקודות. הוא רשם עוד שני פודיומים עד לסיום העונה, אך לא הצליח לסיים חמישה מתוך שבעת המרוצים האחרונים בעונה וסיים רק במקום השישי.

בסיום העונה עזב את פרארי, שהחתימה את מיכאל שומאכר ועבר להתחרות עבור קבוצת בנטון.

1996-1997: בנטוןעריכה

עונת 1996 הייתה מאכזבת עבור ברגר - הוא היה קרוב לניצחון בגרנד פרי הגרמני בפעם השנייה בקריירה, אך מנוע הרנו שהותקן ברכבו התפוצץ לקראת הסיום. לאורך כל העונה השיג שני פודיומים וסיים, שוב, במקום השישי. בעונת 1997 החמיץ שלושה מרוצים עקב מחלה ומותו של אביו, שנהרג בהתרסקות מטוס. מיד לאחר חזרתו ניצח בגרנד פרי הגרמני, ניצחון אחרון בקריירת המרוצים[1]. בסיום המרוץ הודיע על כוונתו לעזוב את בנטון בסיום העונה. קבוצת סאובר הציעה לברגר להצטרף לשורותיה בעונת 1988, אך הוא דחה את ההצעה ופרש סופית מהתחרויות.

לאחר הפרישהעריכה

לאחר הפרישה המשיך ברגר להיות מעורב באליפות - עד שנת 2003 שימש כמנהל התחרויות של קבוצת BMW וליווה את חזרתה של היצרנית לסבב אליפויות הפורמולה 1[2]. באותה שנה התכבד להיות הנהג הראשון שמקיף את המסלול החדש בשאנגחאי.

באפריל 2004, עשור לאחר מותו של איירטון סנה עשה לו ברגר מחווה כשהקיף את מסלול אימולה בלוטוס-רנו T97 - הרכב בו נהג סנה בעונת 1985.

בפברואר 2006 רכש 50 אחוזים מקבוצת טורו רוסו מידי דיטריך מאטשיץ, הבעלים של רד בול. בנובמבר 2008 מכר ברגר את החלק שלו בחזרה למאטשיץ.

מרוציםעריכה

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 מיקום נקודות
1984 ATS ברזיל  דרום אפריקה  בלגיה  סן מרינו  צרפת  מונקו  קנדה  ארצות הברית  ארצות הברית  בריטניה  גרמניה  אוסטריה 
12
הולנד  איטליה 
6
גרמניה 
פרש
פורטוגל 
13
- 0
1985 Arrows ברזיל 
פרש
פורטוגל 
פרש
סן מרינו 
פרש
מונקו 
פרש
קנדה 
13
ארצות הברית 
11
צרפת 
פרש
בריטניה 
8
גרמניה 
7
אוסטריה 
פרש
הולנד 
9
איטליה 
פרש
בלגיה 
7
בריטניה 
10
דרום אפריקה 
5
אוסטרליה 
6
20 3
1986 בנטון ברזיל 
6
ספרד 
6
סן מרינו 
3
מונקו 
פרש
בלגיה 
10
קנדה 
פרש
ארצות הברית 
פרש
צרפת 
פרש
בריטניה 
פרש
גרמניה 
10
הונגריה 
פרש
אוסטריה 
7
איטליה 
5
פורטוגל 
פרש
מקסיקו 
1
אוסטרליה 
פרש
7 17
1987 פרארי ברזיל 
4
סן מרינו 
פרש
בלגיה 
פרש
מונקו 
4
ארצות הברית 
4
צרפת 
פרש
בריטניה 
פרש
גרמניה 
פרש
הונגריה 
פרש
אוסטריה 
פרש
איטליה 
4
פורטוגל 
2
ספרד 
פרש
מקסיקו 
פרש
יפן 
1
אוסטרליה 
1
5 36
1988 פרארי ברזיל 
2
סן מרינו 
5
מונקו 
2
מקסיקו 
3
קנדה 
פרש
ארצות הברית 
פרש
צרפת 
4
בריטניה 
9
גרמניה 
3
הונגריה 
4
בלגיה 
פרש
איטליה 
1
פורטוגל 
פרש
ספרד 
6
יפן 
4
אוסטרליה 
פרש
3 41
1989 פרארי ברזיל 
פרש
סן מרינו 
פרש
מונקו  מקסיקו 
פרש
ארצות הברית 
פרש
קנדה 
פרש
צרפת 
פרש
בריטניה 
פרש
גרמניה 
פרש
הונגריה 
פרש
בלגיה 
פרש
איטליה 
2
פורטוגל 
1
ספרד 
2
יפן 
פרש
אוסטרליה 
פרש
7 21
1990 הונדה מקלארן ארצות הברית 
פרש
ברזיל 
2
סן מרינו 
2
מונקו 
3
קנדה 
4
מקסיקו 
3
צרפת 
5
בריטניה 
14
גרמניה 
3
הונגריה 
16
בלגיה 
3
איטליה 
3
פורטוגל 
4
ספרד 
פרש
יפן 
פרש
אוסטרליה 
4
4 43
1991 הונדה מקלארן ארצות הברית 
פרש
ברזיל 
3
סן מרינו 
2
מונקו 
פרש
קנדה 
פרש
מקסיקו 
פרש
צרפת 
פרש
בריטניה 
2
גרמניה 
4
הונגריה 
4
בלגיה 
2
איטליה 
4
פורטוגל 
פרש
ספרד 
פרש
יפן 
1
אוסטרליה 
3
4 43
1992 הונדה מקלארן דרום אפריקה 
5
מקסיקו 
4
ברזיל 
פרש
ספרד 
4
סן מרינו 
פרש
מונקו 
פרש
קנדה 
1
צרפת 
פרש
בריטניה 
5
גרמניה 
פרש
הונגריה 
3
בלגיה 
פרש
איטליה 
4
פורטוגל 
2
יפן 
2
אוסטריה 
1
5 49
1993 פרארי דרום אפריקה 
6
ברזיל 
פרש
בריטניה 
פרש
סן מרינו 
פרש
ספרד 
6
מונקו 
14
קנדה 
4
צרפת 
14
בריטניה 
פרש
גרמניה 
6
הונגריה 
3
בלגיה 
10
איטליה 
פרש
פורטוגל 
פרש
יפן 
פרש
אוסטרליה 
5
8 12
1994 פרארי ברזיל 
פרש
יפן 
2
סן מרינו 
פרש
מונקו 
3
ספרד 
פרש
קנדה 
4
צרפת 
3
בריטניה 
פרש
גרמניה 
1
הונגריה 
12
בלגיה 
פרש
איטליה 
2
פורטוגל 
פרש
ספרד 
5
יפן 
פרש
אוסטרליה 
2
3 41
1995 פרארי ברזיל 
3
ארגנטינה 
6
סן מרינו 
3
ספרד 
3
מונקו 
3
קנדה 
11
צרפת 
12
בריטניה 
פרש
גרמניה 
3
הונגריה 
3
בלגיה 
פרש
איטליה 
פרש
פורטוגל 
4
גרמניה 
פרש
יפן 
4
יפן 
פרש
אוסטרליה 
פרש
6 31
1996 בנטון אוסטרליה 
4
ברזיל 
פרש
ארגנטינה 
פרש
גרמניה 
9
סן מרינו 
3
מונקו 
פרש
ספרד 
פרש
קנדה 
פרש
צרפת 
4
בריטניה 
2
גרמניה 
13
הונגריה 
פרש
בלגיה 
6
איטליה 
פרש
פורטוגל 
6
יפן 
4
6 21
1997 בנטון אוסטריה 
4
ברזיל 
2
ארגנטינה 
6
סן מרינו 
פרש
מונקו 
9
ספרד 
10
קנדה  צרפת  בריטניה  גרמניה 
1
הונגריה 
8
בלגיה 
6
איטליה 
7
אוסטריה 
10
לוקסמבורג 
4
יפן 
8
ספרד 
4
5 27

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ McLaren's 50 Greatest Drivers, Vodafone McLaren Mercedes
  2. ^ Berger bids a fond farewell, f1network.net, 8 September 2003