פתיחת התפריט הראשי

פורמולה 1 עונת 2007

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2007 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה בפעם הראשונה הפיני קימי רייקונן ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי, קבוצתו של רייקונן.

פורמולה 1 עונת 2007
Kimi Raikkonen.jpg
קימי רייקונן זכה לראשונה באליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 18 במרץ 2007
תאריך סיום 21 באוקטובר 2007
מספר עונה 58
מספר מרוצים בעונה 17
זוכה באליפות הנהגים קימי רייקונן
נקודות הנהג הזוכה 110
זוכה באליפות היצרנים פרארי
נקודות היצרן הזוכה 204

עונה זו שנחשבה תחילה כעונה פחות מעניינת בגלל פרישתו מנהיגה של מיכאל שומאכר הפכה להיות לאחת מהעונות המתוחות והדרמטיות ביותר בתולדות הענף. לפני תחילת המרוץ האחרון, שלושה נהגים עדיין היו יכולים לזכות באליפות, והזוכה הוא זה שהיה בעל הסיכויים הפחותים ביותר בפתיחת המרוץ.

תחילת האליפות הציגה את הכוכב העולה לואיס המילטון נהג בריטי צעיר, הצעיר ביותר שנהג אי פעם בפורמולה 1, בגיל 22. לואיס שנחשב לבעל פוטנציאל גדול לעתיד הוכיח את בגרותו כבר בתחילת הדרך. הוא הצליח לעלות לפודיום (כלומר, בין שלושת הראשונים) כבר במרוצו הראשון ובעצם, עשה זאת בכל תשעת המרוצים הראשונים. הוא היה גם לנהג ה"רוקי" (נהג שנה ראשונה) הראשון שניצח במרוץ. מאמצע העונה, הוביל המילטון את טבלת הדירוג. לאחר 11 מרוצים, היה רייקונן בפיגור של 26 נקודות אליפות יחסית להמילטון. אולם במרוץ הלפני אחרון, כאשר יכול היה המילטון להבטיח את האליפות, הוא ביצע טעות ופרש. במרוץ האחרון, זינק מהמקום השני, אך בשל טעות נהיגה ותקלה טכנית, סיים את המרוץ במקום השביעי והפסיד את האליפות. אלונסו סיים שלישי ובעקבות ניצחונו של רייקונן במרוץ, הפסיד גם הוא את האליפות. רייקונן סיים את האליפות עם נקודה אחת יותר מאשר אלונסו והמילטון. גם בתום המרוץ לא הסתיימה הדרמה, שכן מספר שעות לאחר סיום המרוץ, נבדק חשד כי קבוצות ויליאמס וסאובר-ב.מ.וו השתמשו בטכניקות קירור דלק אסורות. נהגים של קבוצות אלו תפסו את מקומות 4, 5 ו-6 במרוץ הסיום, ואם היו נפסלים, הרי שהמילטון היה מקודם למקום החמישי וזוכה בכך באליפות. לאחר יממה, הודיעה ה-הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) שהקבוצות נוקו מהחשד.

במהלך העונה התגלתה יריבות גדולה בין פרננדו אלונסו, אלוף העולם בשנתיים הקודמות שעבר לקבוצת מקלארן לבין המילטון, חברו לקבוצה. אלונסו ראה את עצמו כנהג הבכיר של הקבוצה, אך הצלחתו של המילטון טרפה את הקלפים ומתיחות גדולה שררה בין השניים מאמצע העונה.

בנוסף לכל זאת, התפוצצה גם שערוריית ריגול חמורה כאשר הסתבר כי מהנדס בכיר בפרארי העביר את כל הספר הטכני של המכונית לידי קבוצת מקלארן. מקלארן נענשה בקנס של מאה מיליון דולר, הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף וכן בביטול כל הנקודות שצברה הקבוצה במרוץ לאליפות היצרנים במשך כל העונה. עם זאת, לא נפסלו נהגיה.

בכל המרוצים במהלך העונה, ניצחו ארבעה נהגים בלבד: רייקונן, המילטון, אלונסו ומאסה. הם נהגו עבור קבוצות פרארי ומקלארן בלבד.

גם על ידי הנהג הצעיר סבסטיאן פטל נשברו שני שיאים חדשים: הוא היה לנהג הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בנקודת אליפות (מקום שמיני בגרנד פרי האמריקאי בגיל 19, 11 חודשים ו-14 יום) וכן לנהג הצעיר ביותר שהוביל במהלך מרוץ (למשך 3 הקפות בגרנד פרי היפני בגיל 20, חודשיים ו-27 יום).

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • הגבלת המהירות ב"סטנד" ל-80 קמ"ש בלבד.
  • יצרן יחיד של צמיגים לכל הקבוצות - ברידג'סטון, עד לשנת 2010 לפחות.
  • ארבעה סוגי צמיגים: "יבש קשה", "יבש רך", "ביניים", ו-"רטוב". כל קבוצה חייבת להשתמש במהלך המרוץ בשני סוגי הצמיגים היבשים, אלא אם מזג האוויר הצדיק שימוש באחד מצמיגי הגשם.
  • הגבלות חדשות נוספות על השימוש בסוגי הצמיגים ומספרם במהלך סוף שבוע שלם.
  • אישור לכל קבוצה להשתמש בעד 6 נהגים שונים בזמן מיקצי האימון של יום ששי, אך לא יאושרו יותר משתי מכוניות על המסלול בכל רגע נתון לכל קבוצה.
  • מנועי עונה זו היו חייבים להיות זהים למנועי עונת 2006, למעט מספר שינויים מותרים קטן. כל קבוצה הפקידה מנוע אחד ברשויות ה-FIA להשוואה עבור הבדיקות שנערכו לאחר מכן.
  • צבע תפסן המצלמה ברכב הראשי בכל קבוצה יהיה צבוע אדום וברכב השני צבוע בצהוב. דבר זה נועד להקל על הצופים לזהות במי מהנהגים מדובר כשהם רחוקים מהרכב.

קבוצות ונהגיםעריכה

קבוצה יצרן מנוע דגם רכב יצרן צמיגים מס' שם נהג
בריטניה  מקלארן-מרצדס גרמניה  מרצדס MP4-22 ברידג'סטון 1 ספרד  פרננדו אלונסו
2 בריטניה  לואיס המילטון
צרפת  רנו צרפת  רנו R27 ברידג'סטון 3 איטליה  ג'אנקרלו פיסיקלה
4 פינלנד  הייקי קובליינן
איטליה  פרארי איטליה  פרארי F2007 ברידג'סטון 5 ברזיל  פליפה מאסה
6 פינלנד  קימי רייקונן
יפן  הונדה יפן  הונדה RA107 ברידג'סטון 7 בריטניה  ג'נסון באטון
8 ברזיל  רובנס בריקלו
גרמניה  ב.מ.וו-סאובר גרמניה  ב.מ.וו F1.07 ברידג'סטון 9 גרמניה  ניק היידפלד
10 פולין  רוברט קוביצה
גרמניה  סבסטיאן פטל
יפן  טויוטה יפן  טויוטה TF107 ברידג'סטון 11 גרמניה  ראלף שומאכר
12 איטליה  יארנו טרולי
אוסטריה  רד בול אוסטריה  רד בול RB3 ברידג'סטון 14 בריטניה  דייוויד קולטהרד
15 אוסטרליה  מארק ובר
בריטניה  ויליאמס יפן  טויוטה FW29 ברידג'סטון 16 גרמניה  ניקו רוזברג
17 אוסטריה  אלכסנדר וורץ
יפן  קאזוקי נקאג'ימה
איטליה  טורו רוסו איטליה  פרארי STR2 ברידג'סטון 18 איטליה  ויטנטוניו ליאוצי
19 ארצות הברית  סקוט ספיד
גרמניה  סבסטיאן פטל
הולנד  ספייקר איטליה  פרארי F8-VII

F8-VIIB

ברידג'סטון 20 גרמניה  אדריאן סוטיל
21 הולנד  כריסטיאן אלברס
גרמניה  מרקוס וינקלהוק
יפן  סאקון ימאמוטו
יפן  סופר אגורי יפן  הונדה SA07 ברידג'סטון 22 יפן טאקומה סאטו
23 בריטניה  אנתוני דייווידסון

מרוציםעריכה

מס' מקום המסלול תאריך המרוץ פול פוזישן הקפה מהירה נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 אוסטרליה  מלבורן, אוסטרליה 18 במרץ פינלנד  קימי רייקונן פינלנד  קימי רייקונן פינלנד  קימי רייקונן איטליה  פרארי
2 מלזיה  ספאנג, מלזיה 8 באפריל ברזיל  פליפה מאסה בריטניה  לואיס המילטון ספרד  פרננדו אלונסו בריטניה  מקלארן
3 בחריין  שאקיר, בחריין 15 באפריל ברזיל  פליפה מאסה ברזיל  פליפה מאסה ברזיל  פליפה מאסה איטליה  פרארי
4 ספרד  ברצלונה, ספרד 13 במאי ברזיל  פליפה מאסה ברזיל  פליפה מאסה ברזיל  פליפה מאסה איטליה  פרארי
5 מונקו  מונטה קרלו, מונקו 27 במאי ספרד  פרננדו אלונסו ספרד  פרננדו אלונסו ספרד  פרננדו אלונסו בריטניה  מקלארן
6 קנדה  מונטריאול, קנדה 10 ביוני בריטניה  לואיס המילטון ספרד  פרננדו אלונסו בריטניה  לואיס המילטון בריטניה  מקלארן
7 ארצות הברית  ספידוויי, ארצות הברית 17 ביוני בריטניה  לואיס המילטון פינלנד  קימי רייקונן בריטניה  לואיס המילטון בריטניה  מקלארן
8 צרפת  מני-קור, צרפת 1 ביולי ברזיל  פליפה מאסה ברזיל  פליפה מאסה פינלנד  קימי רייקונן איטליה  פרארי
9 אנגליה  סילברסטון, אנגליה 8 ביולי בריטניה  לואיס המילטון פינלנד  קימי רייקונן פינלנד  קימי רייקונן איטליה  פרארי
10 גרמניה  נורבורגרינג, גרמניה (גרנד פרי אירופה) 22 ביולי פינלנד  קימי רייקונן ברזיל  פליפה מאסה ספרד  פרננדו אלונסו בריטניה  מקלארן
11 הונגריה  בודפשט, הונגריה 5 באוגוסט בריטניה  לואיס המילטון פינלנד  קימי רייקונן בריטניה  לואיס המילטון בריטניה  מקלארן
12 טורקיה  איסטנבול, טורקיה 26 באוגוסט ברזיל  פליפה מאסה פינלנד  קימי רייקונן ברזיל  פליפה מאסה איטליה  פרארי
13 איטליה  מונזה, איטליה 9 בספטמבר ספרד  פרננדו אלונסו ספרד  פרננדו אלונסו ספרד  פרננדו אלונסו בריטניה  מקלארן
14 בלגיה  ספא-פרנקורשם, בלגיה 16 בספטמבר פינלנד  קימי רייקונן ברזיל  פליפה מאסה פינלנד  קימי רייקונן איטליה  פרארי
15 יפן  פוז'י, יפן 30 בספטמבר בריטניה  לואיס המילטון בריטניה  לואיס המילטון בריטניה  לואיס המילטון בריטניה  מקלארן
16 הרפובליקה העממית של סין  שנגחאי, סין 7 באוקטובר בריטניה  לואיס המילטון ברזיל  פליפה מאסה פינלנד  קימי רייקונן איטליה  פרארי
17 ברזיל  סאו פאולו, ברזיל 21 באוקטובר ברזיל  פליפה מאסה פינלנד  קימי רייקונן פינלנד  קימי רייקונן איטליה  פרארי

דירוג נהגים סופיעריכה

מיקום נהג קבוצה מרוצים ניצחונות פודיום פול פוזישן הקפה מהירה נקודות
1 פינלנד  קימי רייקונן איטליה  פרארי 17 6 12 3 6 110
2 בריטניה  לואיס המילטון בריטניה  מקלארן 17 4 12 6 2 109
3 ספרד  פרננדו אלונסו בריטניה  מקלארן 17 4 12 2 3 109
4 ברזיל  פליפה מאסה איטליה  פרארי 17 3 10 6 6 94
5 גרמניה  ניק היידפלד גרמניה  ב.מ.וו-סאובר 17 0 2 0 0 61
6 פולין  רוברט קוביצה גרמניה  ב.מ.וו-סאובר 16 0 0 0 0 39
7 פינלנד  הייקי קובליינן צרפת  רנו 17 0 1 0 0 30
8 איטליה  ג'אנקרלו פיסיקלה צרפת  רנו 17 0 0 0 0 21
9 גרמניה  ניקו רוזברג בריטניה  ויליאמס 17 0 0 0 0 20
10 בריטניה  דייוויד קולטהרד אוסטריה  רד בול 17 0 0 0 0 14
11 אוסטריה  אלכסנדר וורץ בריטניה  ויליאמס 16 0 1 0 0 13
12 אוסטרליה  מארק ובר אוסטריה  רד בול 17 0 1 0 0 10
13 איטליה  יארנו טרולי יפן  טויוטה 17 0 0 0 0 8
14 גרמניה  סבסטיאן פטל איטליה  טורו רוסו 8 0 0 0 0 6
15 בריטניה  ג'נסון באטון יפן  הונדה 17 0 0 0 0 6
16 גרמניה  ראלף שומאכר יפן  טויוטה 17 0 0 0 0 5
17 יפן  תקומה סאטו יפן  סופר אגורי 17 0 0 0 0 4
18 איטליה  ויטנטוניו ליאוצי איטליה  טורו רוסו 17 0 0 0 0 3
19 גרמניה  אדריאן סוטיל הולנד  ספייקר 17 0 0 0 0 1
20 ברזיל  רובנס באריקלו יפן  הונדה 17 0 0 0 0 0
21 ארצות הברית  סקוט ספיד איטליה  טורו רוסו 10 0 0 0 0 0
22 יפן  קאזוקי נקאג'ימה בריטניה  ויליאמס 1 0 0 0 0 0
23 בריטניה  אנטוני דוידסון יפן  סופר אגורי 17 0 0 0 0 0
24 יפן  סאקון ימאמוטו הולנד  ספייקר 7 0 0 0 0 0
25 הולנד  כריסטיאן אלברס הולנד  ספייקר 9 0 0 0 0 0
גרמניה  מרקוס ווינקלהוק הולנד  ספייקר 1 0 0 0 0 0

עבור רובנס באריקלו, הייתה זו העונה הראשונה בה לא זכה באף נקודת אליפות ב-15 עונות השתתפות באליפויות הפורמולה 1.

דירוג קבוצות סופיעריכה

מיקום קבוצה מרוצים ניצחונות פודיום פול פוזישן הקפה מהירה נקודות
1 איטליה  פרארי 17 9 22 9 12 204
2 גרמניה  ב.מ.וו-סאובר 17 0 2 0 0 101
3 צרפת  רנו 17 0 1 0 0 51
4 בריטניה  ויליאמס-טויוטה 17 0 1 0 0 33
5 אוסטריה  רד בול 17 0 1 0 0 24
6 יפן  טויוטה 17 0 0 0 0 13
7 איטליה  טורו רוסו 17 0 0 0 0 8
8 יפן  הונדה 17 0 0 0 0 6
9 יפן  סופר אגורי 17 0 0 0 0 4
10 הולנד  ספייקר 17 0 0 0 0 1
11 בריטניה  מקלארן-מרצדס 17 8 24 8 5 0 (218)

לקבוצת מקלארן-מרצדס הורדו כל הנקודות בעקבות פרשת ריגול מקבוצת פרארי. עם זאת, ביטול הנקודות היה רק מבחינה ספורטיבית, אך ה-FIA קיצץ מהקנס שהוטל על הקבוצה בסך מאה מיליון דולר את הסכום שהקבוצה הייתה אמורה לקבל מזכייה בנקודות אליפות.

קישורים חיצונייםעריכה