פתיחת התפריט הראשי

הסנגוריה הצבאית היא יחידה בפרקליטות הצבאית המעניקה ייצוג משפטי בחינם לחיילים העומדים לדין פלילי בפני בתי הדין הצבאיים המחוזיים, בפני בית הדין הצבאי לערעורים ובפני בית המשפט העליון, הן בתיקים פרטניים והן במסגרת עתירות ציבוריות.

הסנגוריה הצבאית
סמל הסנגוריה הצבאית
סמל הסנגוריה הצבאית
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
בסיס האם הקריה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה ספטמבר 1948
נוצרה מתוך הפרקליטות הצבאית
פיקוד
יחידת אם הפרקליטות הצבאית
דרגת המפקד אלוף-משנה  אלוף-משנה
מפקד נוכחי אל"ם רן כהן
מפקדים ראו בהמשך

הייצוג של הסנגוריה הצבאית ניתן כבר משלב החקירה ומשתרע אף על הליכים צבאיים המתקיימים לאחר סיום ההליך המשפטי, כגון: ועדה להתרת התחייבויות, ועדה להקלה בעונש, ועדת סמים, ועדה להעברה לכלא אזרחי, ועדת שכר ועוד. כמו כן, הסנגוריה הצבאית מעניקה שירותי ייעוץ וייצוג לקצינים ומפקדים בוועדות חקירה, בבדיקות מבקר צה"ל ובבדיקות מבקר המדינה.

הסנגוריה הצבאית מעניקה שירותי ייעוץ בחינם לחיילים הנחקרים במצ"ח ובמשטרת ישראל. כמו כן, הסנגוריה הצבאית עוסקת בקידום יוזמות ומהלכים לחיזוק ההגנה על זכויות חיילים ואנשי קבע.

הסנגור הצבאי הראשי (מכונה "סצ"ר") הנוכחי הוא אל"ם רן כהן.


תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

כבר בחודש ספטמבר 1948, עם כניסתה לתוקף של חוקת השיפוט תש"ח, אשר נכתב במקור עבור ארגון "ההגנה",[1] נקבע כי הסנגור הצבאי מהווה חלק מהמנגנון המשפטי של הצבא, והוקדש פרק שלם בחוקת השיפוט לתיאור תפקידו, חובתו, אופן מינויו וזכות הנאשם לבחור אותו. כל נאשם היה רשאי לבחור לעצמו סנגור צבאי מבין סנגורים צבאיים שנכללו ברשימה, אך בחירתו הייתה טעונה אישור של מפקד המחוז או של ראש המטה, בהתאם לערכאה שבפניה התקיים המשפט.[2] כמו כן, חוקת השיפוט הגדירה כי חובתו של הסנגור הצבאי היא להגן בנאמנות על הנאשם, אולם סייגה חובה זו בחובה אחרת של הסנגור הצבאי - לעזור לבית הדין בקיום משפט וצדק.[3]

בראשית ימי המדינה, התפיסה לגבי תפקידה של הסנגוריה הצבאית גרסה כי חובותיו של הסנגור הצבאי כקצין בצה"ל גוברות על חובת הנאמנות שלו ללקוחו. ואולם, ברבות השנים, עקב שורה של התפתחויות משפטיות היסטוריות, תפיסה זו השתנתה מקצה לקצה. התפתחויות אלו כוללות את כניסתו לתוקף של חוק השיפוט הצבאי. ב-1 בינואר 1956 והתיקונים שהוכנסו בו במהלך השנים; חקיקת חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, והכללים שהותקנו מכוחו; פסיקת בית המשפט העליון בדבר מעמדה של זכות הייצוג על ידי סנגור בהליך הפלילי; חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והפרשנות שניתנה לו בפסיקה ובספרות ביחס לזכות הייצוג; ועוד.

חוק השיפוט הצבאי עיגן לראשונה את מעמדו של הסנגור הצבאי הראשי כעוזרו של הפרקליט הצבאי הראשי, וכן הרחיב את זכות הייצוג על ידי סנגור צבאי בהליך הפלילי. בשנת 1976 נחקקה הוראת הפיקוד העליון 2.0613 - "הפרקליטות הצבאית", המגדירה את תפקידיה של הפרקליטות הצבאית ומשלימה את הוראות החוק. הוראה זו מעגנת את מעמדו המקצועי והעצמאי של הסנגור הצבאי, וקובעת כי בעת מילוי תפקידו לא יהיה סנגור צבאי נתון למרות מפקדיו, ותעמוד לנגד עיניו טובת הנאשם בלבד.[4] הוראה רלוונטית נוספת מצויה בפקודת הארגון של מפקדת הפרקליט הצבאי הראשי, המגדירה את תפקידיה ועצמאותה של הסנגוריה הצבאית. הוראה זו קובעת כי הסנגוריה הצבאית אינה כפופה מקצועית לפרקליט הצבאי הראשי.

ביטוי נוסף לעיקרון לפיו מחויבותו של הסנגור הצבאי נתונה בראש ובראשונה ללקוחו, מצוי בהוראת מפצ"ר 02.01 - "נוהל טיפול בשאילתות ובפניות מדובר צה"ל". נקודת המוצא בהוראה זו היא שכל ממשק של גורם צבאי עם התקשורת כפוף לאישור הגורם הרלוונטי בפרקליטות הצבאית וכן אישור דובר צה"ל. החריג היחיד לכלל זה, מתייחס לקשר של סנגורים צבאיים עם גורמי תקשורת, וקובע כי סנגור צבאי רשאי לקיים קשר ישיר עם גורמי תקשורת על מנת לשרת את הגנת לקוחו, ללא אישור דובר צה"ל (ובכפוף לאישור הסנגור הצבאי הראשי).

ב-5 בינואר 1997, על רקע מתחים פנימיים ותקריות שאירעו בין הסנגוריה הצבאית לבין הפרקליטות הצבאית ובתי הדין הצבאיים, החליט ראש אכ"א, בהסכמת הפצ"ר והסצ"ר, למנות צוות בדיקה אשר יבחן את כפיפותה, מעמדה וסדרי עבודתה של הסנגוריה הצבאית. בראש הצוות עמדו תא"ל (מיל') צבי ענבר ואל"ם (מיל') יצחק אקסל. הצוות התבקש לבחון את שאלת שיוכה הארגוני של הסנגוריה הצבאית לפרקליטות הצבאית; לבחון את תפקידיה וסמכויותיה של הסנגוריה הצבאית בהתאם לחוק ולפקודות; ולבחון את סדרי העבודה הקיימים בסנגוריה הצבאית וממשקי העבודה שלה עם הפרקליטות הצבאית ובתי הדין הצבאיים. ב-22 ביוני 1997 פרסם הצוות שורה של המלצות, ובראשן הותרת הסנגוריה הצבאית כחלק מהפרקליטות הצבאית, בכפוף לשימור עצמאותה, והעלאת תקן הסצ"ר לדרגת אל"ם. המלצות אלו יושמו בפועל.

ב-12 באוגוסט 2012 מינה הפצ"ר את הוועדה לבחינת היקף הייצוג הניתן מטעם הסנגוריה הצבאית. מטרת הוועדה הייתה לבחון את תחומי העיסוק של הסנגוריה הצבאית וגבולותיהם, כללי האתיקה המחייבים בעבודת הסנגוריה והצורך בהסדרה בדין של תפקידיה ומעמדה. בראש הוועדה עמדה שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, ולצידה - האלוף (במיל') דן הראל ואל"ם (במיל') משה ינון. הוועדה פרסמה שורת המלצות, שעיקרן עיגון בהוראות הפיקוד של היקף הייצוג והייעוץ הניתנים על ידי הסנגוריה הצבאית בתחומים השונים. הוועדה גם בחנה בשנית את שאלת שיוכה הארגוני של הסנגוריה הצבאית לפרקליטות הצבאית, והמליצה שלא לשנות מן המצב הקיים. מרבית המלצות הוועדה יושמו בפועל.


מבנה הסנגוריה הצבאיתעריכה

בראש הסנגוריה הצבאית עומד הסנגור הצבאי הראשי, המשמש כמפקדם של כלל הסנגורים, בשירות סדיר ובשירות מילואים, והמנחה המקצועי שלהם. כמו כן, הסנגור הצבאי הראשי משמש כקצין מטה במפקדת הפצ"ר ושותף לעבודות מטה שיתנהלו בפרקליטות הצבאית הנוגעות לזכויות חיילים, חשודים ונאשמים.

הסנגוריה הצבאית פועלת בארבעה מוקדים:

סנגוריה צבאית ראשית - אחראית על ייצוג קצינים העומדים לדין בבית הדין המיוחד, על ייצוג חיילים בבית הדין הצבאי לערעורים ועל ייצוג בבית המשפט העליון. כמו כן, אחראית על ניהול עבודות מטה ויוזמות מערכתיות הנוגעות לזכויות חיילים, חשודים ונאשמים, וכן עוסקת בהדרכה והסברה על נושאים אלה בקרב חיילים ומפקדים. הסנגוריה הצבאית הראשית שוכנת במחנה הקריה.

שלוש חוליות סנגוריה צבאית פיקודית - החוליות אמונות על ייצוג ומתן ייעוץ לחיילים העומדים לדין בבתי הדין הצבאיים המחוזיים, בבתי הדין הצבאיים לתעבורה ובמקרים המתאימים לחיילים העומדים לדין משמעתי. שלוש החוליות הן: סנגוריה פיקוד דרום וזרוע היבשה, השוכנת במחנה יואב הסמוך למחנה בר-לב; סנגוריה פיקוד צפון וחיל הים, השוכנת במחנה הדר שבחיפה; וסנגוריה מחוזית - פיקוד מרכז, חיל האוויר, פיקוד העורף ויחידות מטכ"ל, השוכנת בבית הירוק שביפו.

כלל הסנגורים הצבאיים עוסקים בייעוץ לחיילים ואנשי קבע הנחקרים במצ"ח או במשטרת ישראל. הייעוץ ניתן על ידי סנגור תורן.

מתוך רצון לשפר את מידת האמון הניתן בסנגורים הצבאיים על ידי לקוחותיהם, נוהגים הסנגורים, למעט הסנגור הצבאי הראשי, לא ללבוש מדים, על אף היותם קצינים בצבא.

ציוני דרך בולטיםעריכה

במהלך השנים טיפלה הסנגוריה הצבאית במספר רב של תיקים בעלי חשיבות ציבורית ומשפטית, המהווים אבני-דרך בפועלה של הסנגוריה הצבאית לאורך השנים. להלן תובא סקירה של דוגמאות בולטות לתיקים אלו.

בשנת 1997 הגישה התביעה הצבאית כתב אישום כנגד החיילת אביבית עטייה בעבירות של שימוש בסמים. החיילת יוצגה על ידי סנגור מהסנגוריה הצבאית, אשר פנה לפצ"ר בבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. הבקשה נדחתה על ידי הפצ"ר. בעקבות זאת, פנה הסנגור ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה כי זה יתערב בהחלטת הפצ"ר ויורה על עיכוב ההליכים המתנהלים נגד החיילת בבית הדין הצבאי, ולחלופין יורה לפצ"ר לבטל את כתב האישום. הבקשה נדחתה, בנימוק שאין בסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להתערב בהליכים המתנהלים בבית דין צבאי. על החלטה זו עתרה הסנגוריה הצבאית לבג"ץ. הייתה זו הפעם הראשונה בה נדרש בית המשפט העליון לשאלת סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להתערב בהליכים המתנהלים בערכאות צבאיות. העתירה אמנם נדחתה, ברוב דעות, אך במישור העקרוני נקבע כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי להתערב בהחלטות הפצ"ר שהוא מוצא כי יש בהן עניין מיוחד לציבור או שהשלכותיהן חורגות מתחומי המסגרת הצבאית.[5][6]

בשנת 1999 הגישה הסנגוריה הצבאית עתירה לבג"ץ ביחס לקיצור תקופות המעצר של חשודים עד להבאתם בפני שופט. בית המשפט העליון קיבל את העתירה, והכריע בדבר קיצור תקופת המעצר ל-48 שעות.[7]

בשנת 2000 הייתה הסנגוריה הצבאית מעורבת בהקמתו של פרויקט גחל"ת - פרויקט שהוקם בעקבות דו"ח הוועדה לבחינת מדיניות הכליאה, ואשר מטרתו החזרת חיילים לשירות תקין, ובתוך כך הפחתת מספר הכלואים ושיפור תנאי הכליאה. מערך גחל"ת פועל בהצלחה (יחסית) עד היום ומסייע לחיילים רבים להמשיך בשירות תקין לאחר כליאתם.

בשנת 2006 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין יששכרוב, פסק דין תקדימי בעתירה שהוגשה מטעם הסנגוריה הצבאית בשאלת קבילותה של הודאה שהושגה בהיעדר יידוע כדין בדבר זכות ההיוועצות של חשוד בסנגור. בפסק הדין אימץ בית המשפט העליון דוקטרינה חדשה לפסילת ראיות, וקבע כללים מנחים לפסילת ראיות שהושגו בניגוד לדין. לא ניתן להפריז בחשיבותו של פסק דין עקרוני זה ובהשלכותיו הרחבות על עולם המשפט הפלילי.[8]

בשנת 2006 ניתן פסק דין תקדימי נוסף של בית המשפט העליון, אשר עסק בשאלה האם שתיקתו של נאשם במהלך משפטו עשויה לספק את הדרישה ל"דבר מה נוסף" לחיזוק הודאה שנמסרה בחקירה. בית המשפט העליון קבע כי, ככלל, לא תהווה שתיקת נאשם במשפט את התוספת הראייתית הנדרשת, אלא בהתקיים תנאים חריגים. גם פסק דין זה, שבו הסנגוריה הצבאית ייצגה את המערער, קבע הלכה עקרונית במשפט הפלילי.[9]

בשנת 2007, על רקע הקמתה של ועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה והאירועים שקדמו לה, הגישה הסנגוריה הצבאית עתירה לבג"ץ בה דרשה כי יורה לוועדה לשלוח מכתבי אזהרה לקצינים המיוצגים על ידיה ואשר עלולים להיפגע ממסקנות הוועדה. עוד דרשה הסנגוריה הצבאית כי תינתן לה האפשרות לעיין בחומר הראיות המצוי בפני הוועדה, להעתיקו, לחקור עדים ולהביא עדים מטעמה, וכן להשמיע את טענותיה בפני הוועדה. בתשובתה לעתירה, הודיעה הוועדה כי תשלח הודעות מתאימות למי שעלולים להיפגע ממסקנות הוועדה, ותאפשר להם לדעת את מהות הבדיקה ולהשמיע את טענותיהם טרם פרסום הדו"ח.[10][11]

בחודש אפריל 2011 נתקבל בכנסת תיקון מס' 63 לחש"ץ, העוסק ברישום פלילי למורשעים במערכת הצבאית. מדובר בתיקון רב חשיבות, ששינה באופן מהותי את השלכות ההרשעה של נאשמים בבתי הדין הצבאיים. התיקון לחוק, אשר הסנגוריה הצבאית פעלה תקופה ארוכה על מנת לקדמו ולנסות להשפיע על תכניו, הפחית משמעותית את היקף החיילים המורשעים המוכתמים ברישום פלילי מכביד וממושך[דרוש מקור].

במשך מספר שנים פעלה הסנגוריה הצבאית לקיצור תקופת המעצר הראשונית של חיילים ל-24 שעות בלבד, כמקובל במערכת המשפט האזרחית. בשנת 2012 קיבלה הפרקליטות הצבאית את עמדת הסנגוריה, ביחס לתיקי מצ"ח, וכבר בשנת 2013 קוצרה ל-24 שעות תקופת המעצר הראשונית של חיילים העצורים בגין עבירות פליליות הנחקרות על ידי מצ"ח.

בנובמבר 2016 דן בית הדין הצבאי לערעורים בשאלה משפטית עקרונית, והיא האם הסכמתו של נחקר יכולה להוות מקור סמכות לחיפוש במכשיר הטלפון הנייד של הנחקר בבדיקת מעבדה. המערער יוצג על ידי סנגורים מהסנגוריה הצבאית. לאחר שעמד על ההיבטים השונים המבדילים בין חיפוש ידני בטלפון, במעמד החקירה ובנוכחות הנחקר, לבין חיפוש במעבדה שהוא מעמיק יותר ונערך שלא בנוכחות הנחקר, קבע בית הדין הצבאי לערעורים כי הסכמת הנחקר אינה יכולה להוות מקור סמכות לעריכת חיפוש במעבדה.[12] בקשתה של התביעה הצבאית למתן רשות לערער על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים, נדחתה על ידי בית המשפט העליון.[13]

בפברואר 2017 נתקבל בכנסת תיקון מס' 73 לחש"ץ, המסדיר את זכותו של חייל שהורשע טרם גיוסו, לבקש את המלצת הצבא לקצר או לבטל את תקופת ההתיישנות או המחיקה של פרטי הרישום הפלילי (להלן - בקשת חנינה). בספטמבר 2017 פנתה הסנגוריה הצבאית לראש אכ"א, לקצין החינוך הראשי ולסגן הפצ"ר, ובפנייתה עמדה על הקשיים הניצבים בפני חיילים, גם לאחר תיקון החוק, לממש באופן אפקטיבי את זכותם לבקש חנינה, והציעה פתרונות לשיפור המצב. בעקבות פניית הסנגוריה הצבאית, הוסדרו מנגנון ונהלים שהביאו לעלייה משמעותית במספר החיילים הפונים לוועדה בבקשת חנינה, ובהתאם גם במספר החיילים שהוועדה המליצה לנשיא המדינה על מחיקת הרישום הפלילי שלהם. פנייה זו של הסנגוריה הצבאית גם הולידה מהלך יוצא דופן לרגל יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, במסגרתו אישר נשיא המדינה מספר רב של בקשות שהגישו חיילים למחיקת רישום פלילי.[14][15]

בשנים האחרונות ייצגה הסנגוריה הצבאית נאשמים בתיקים אשר זכו לסיקור תקשורתי נרחב ולעניין ציבורי רב. כך למשל, בשנת 2016 הואשם אופק בוכריס בעבירות אונס, מעשה סדום, מעשה מגונה והתנהגות שאינה הולמת. בוכריס יוצג על ידי הסנגוריה הצבאית, ולבסוף חתם על הסדר טיעון.

בשנת 2018 הואשם חייל יחידת דובדבן בהריגת החייל שחר סטרוג ז"ל, חברו ליחידה, בעקבות משחק בנשק. החייל היורה יוצג על ידי הסנגוריה הצבאית. ב-2 ביולי 2018 הורשע החייל, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הריגה ושימוש בלתי חוקי בנשק. בהתאם להסדר הטיעון, שאושר על ידי בית הדין הצבאי, נידון החייל ל-18 חודשי מאסר בפועל והורדה לדרגת טוראי[דרוש מקור].

באוגוסט 2017 פנתה הסנגוריה הצבאית ליועץ המשפטי לממשלה ולפצ"ר, בדרישה להחיל בהקדם מנגנון תסקירי מבחן על חיילים שהורשעו בבתי הדין הצבאיים. תסקיר המבחן מניח בפני השופטים תמונה עובדתית רחבה ביחס לנסיבותיהם האישיות של החיילים, ובכך מאפשר להם להקל בעונשם ולסייע לשיקומם. במכתבה, עמדה הסנגוריה הצבאית על כך שהיעדרו של מנגנון תסקירי מבחן בצבא יוצר אפליה קשה בין חיילים נאשמים לבין נאשמים במערכת האזרחית, והתריעה כי ככל שלא יונהג מנגנון זה בתוך זמן קצר, תעתור לבג"ץ בעניין.[16] בינואר 2019 התקבלה דרישת הסנגוריה הצבאית, ונכנס לתוקפו מנגנון פיילוט חדש, שבמסגרתו ייערכו לראשונה תסקירי מבחן לחיילים שהורשעו בבתי הדין הצבאיים.[17]

היקף הפעילותעריכה

מרבית התיקים המתנהלים בבתי הדין הצבאיים עוסקים בעבירות סמים ועריקות, לצד תיקים בעבירות אלימות, רכוש, שימוש בנשק, וכן עבירות מין ועבירות נוספות. כ-80% מהנאשמים העומדים לדין בבתי הדין הצבאיים מיוצגים על ידי הסנגוריה הצבאית, ואילו היתר מיוצגים על ידי סנגורים פרטיים. היקף הייצוג מטעם הסנגוריה הצבאית בתיקי עריקות הוא גבוה במיוחד, ועומד על יותר מ-90% מהנאשמים.

היקף הייעוץ הניתן מטעם הסנגוריה הצבאית לחיילים הנחקרים במצ"ח או במשטרת ישראל מצוי במגמת עלייה קבועה בשנים האחרונות. הייעוץ ניתן במגוון רחב של עבירות: סמים, מין, רכוש, אלימות, שימוש בנשק, תעבורה, וכן עבירות שבוצעו במהלך פעילות מבצעית. מרבית העבירות הנחקרות במצ"ח הן עבירות סמים, ובהתאם לכך רוב הייעוצים מטעם הסנגוריה הצבאית מוקדשים לעבירות מסוג זה.

בשנים האחרונות פועלת הסנגוריה הצבאית, ביתר שאת, לספק סיוע משפטי מקסימלי ללוחמים ביחס לאירועים שהתרחשו תוך כדי פעילות מבצעית וביטחונית. בהתאם לכך, מעניקה הסנגוריה הצבאית ייעוץ משפטי בזמן אמת לנחקרים בגין אירועים מבצעיים.

סנגורים צבאיים ראשייםעריכה

שם תקופת כהונה הערות
יצחק אורן 1953-1948
עוזר אדר 1955-1953
שמעון הבר 1962-1955
דב שינדלר 1964-1962
וילי טיין 1971-1965
דליה דורנר 1973-1971 לימים שופטת בית המשפט העליון
אביבה דור 1978-1973
עודד מודריק 1980-1978 לימים סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב
יצחק אקסל 1982-1978
אילן שיף 1986-1982 לימים הפרקליט הצבאי הראשי, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים

וסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה

מנחם פינקלשטיין 1988-1987 לימים הפרקליט הצבאי הראשי
דוד רוזן 1991-1988
רחל דולב 1994-1991 לימים הצנזורית הצבאית
מירית סיוון אשכנזי 1997-1994
רחל דולב 2000-1997 קדנציה שניה
אביחי מנדלבליט 2003-2000 לימים הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה
דני עפרוני 2004-2003 לימים הפרקליט הצבאי הראשי
אורנה דוד 2007-2004
אהוד (אודי) בן אליעזר 2012-2007 כיהן כתובע הצבאי הראשי בעברו
אשר הלפרין 2016-2012
רן כהן 2016 ואילך

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תקנות שעת חירום (חוקת השיפוט תש"ח), התש"ח-1948 (להלן: חוקת השיפוט)
  2. ^ תקנות 53-51 לחוקת השיפוט.
  3. ^ תקנה 55 לחוקת השיפוט.
  4. ^ הפ"ע 02.0613 הפרקליטות הצבאית, באתר הוראות הפיקוד העליון, סעיף 11
  5. ^ אורי שהם, הפצ"ר והיועץ המשפטי לממשלה - בין פרשת שדיאל לבג"ץ אביבית עטייה, משפט וצבא, 16, 2002, עמ' 203.
  6. ^ בג"ץ 4723/96 עטייה נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נא(3) 714 (1997).
  7. ^ בג"ץ 6055/95 שגיא צמח ואח' נ' שר הביטחון ואח', פ"ד נג(5) 241 (1999).
  8. ^ ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח', תק-על 2006(2) 1093 (2006).
  9. ^ רע"פ 4142/04 סמל איתי מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי, תק-על 2006(4) 4022 (2006).
  10. ^ אפרת פורשר, דרישה מווינוגרד: מכתבי אזהרה, מקור ראשון, ‏1 באוגוסט 2007.
  11. ^ אריק בנדר, "הסניגוריה הצבאית מטרפדת פרסום הדוח", מקור ראשון, ‏10 באוקטובר 2007.
  12. ^ ע/24/15 רב"ט סיגאווי נ' התובע הצבאי הראשי (2016).
  13. ^ רע"פ 9446/16 התובעת הצבאית הראשית נ' סיגאוי (19.6.2017).
  14. ^ יוסי מלמן, בצה"ל בוחנים הענקת חנינה לחיילים לרגל יום העצמאות ה-70, מעריב, ‏5 בנובמבר 2017.
  15. ^ משה גורלי, לרגל 70 שנות עצמאות: הנשיא ושרת המשפטים חשפו מתווה חנינה רחב, כלכליסט, ‏26 במרץ 2018.
  16. ^ מערכת אתר צה"ל, דרישה להחיל מנגנון תסקירי מבחן על חיילים שהורשעו בבתי דין צבאיים, צה"ל, ‏15 באוגוסט 2017.
  17. ^ קורין אלבז אלוש, רפורמת המשפט הצבאי, ידיעות אחרונות, ‏21 בינואר 2019.