הפיגוע במכללה האסלאמית בחברון
הפיגוע במכללה האסלאמית בחברון נערך ב-26 ביולי 1983, ובו אחדים מחברי המחתרת היהודית תקפו בירי וברימונים את המכללה האסלאמית בחברון, רצחו שלושה סטודנטים ופצעו 33 נוספים.
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
| תאריך | 26 ביולי 1983 |
| מקום | המכללה האסלאמית, חברון |
| מטרה | סטודנטים במכללה |
| סוג | פיגוע ירי |
| נשק | רובה סער קלשניקוב, רימון יד |
| הרוגים | 3 |
| פצועים | 33 |
| מבצע | עוזיהו שרבף, שאול ניר, ברק ניר |
| מניע | לאומני, טרור יהודי |
  | |
הפיגוע עריכה
ב-26 ביולי 1983 בשעה 11:50 עצרה מכונית פיג'ו 504 לבנה בשער המכללה האסלאמית בחברון, השוכנת ביציאה מהעיר לכיוון באר שבע. מהמכונית יצאו שני גברים רעולי פנים חמושים ברובי סער קלשניקוב, וירו לעבר הסטודנטים שהיו בחורשה סמוכה למכללה, בחצר המכללה ובכניסה לבניין המכללה. הירי נמשך כארבע דקות, ובנוסף זרקו התוקפים רימון יד לעבר הכניסה לבניין המכללה.[1] בפיגוע נרצחו שלושה סטודנטים (סמיח פתחי דאוד עמרי, רעד אדין חסן מוסטפא סברי וגמאל אסעד נאזל), ו-33 נפצעו. בתום הפיגוע הסתלקו התוקפים ללא פגע.
בעקבות הפיגוע עריכה
בעקבות הפיגוע נערכו הפגנות ותקריות יידוי אבנים ביהודה ושומרון. בפיזור הפגנה בעיר העתיקה של שכם נהרגה פלסטינית בת 18 מירי צה"ל. הרמטכ"ל משה לוי, מפקד פיקוד המרכז אורי אור ומתאם פעולות הממשלה בשטחים בנימין בן אליעזר הגיעו למכללה האסלאמית, שהלימודים בה הופסקו זמנית, ונפגשו עם מנהלהּ. צה"ל הכריז עוצר בחברון, בחלחול ובעיר העתיקה של שכם. מאות סטודנטים הפגינו ויידו אבנים באוניברסיטת ביר זית.[2] בערי יהודה ושומרון נערכה שביתת מחאה ונמשכו ההפגנות.[3]
מעצר המחבלים, משפטם ומאסרם עריכה
בסוף אפריל 1984 עצר השב"כ 29 ישראלים חשודים בפיגוע זה ובפיגועים נוספים.[4] להתארגנות הטרוריסטית ניתו השם "המחתרת היהודית". לאחר המעצר סיפר אחד העצורים שהפיגוע נעשה כנקמה על רצח אשר אהרן גרוס, שנערך בחברון ב-7 ביולי, כשלושה שבועות לפני הפיגוע במכללה האסלאמית.[5]
בחקירה התברר שאת הפיגוע ביצעו עוזיהו שרבף ושאול ניר, והנהג שהסיעם במכוניתו של יצחק גנירם (אקל'ה) היה ברק ניר, חמוש באקדח. בתכנון הפיגוע השתתף גם מנחם לבני.
על חלקם בפיגוע זה, מנחם לבני, עוזיהו שרבף ושאול ניר הורשעו ברצח ובניסיון רצח ונדונו למאסר עולם, ברק ניר הורשע בהריגה ונדון לשש שנות מאסר בפועל ושש שנות מאסר על תנאי, יצחק גנירם הורשע בהריגה ונדון לשבע שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, ישועה בן-שושן הורשע באי-מניעת פשע ונדון, על פיגוע זה ופשעים נוספים, לארבע וחצי שנות מאסר בפועל ועוד שנתיים וחצי מאסר על תנאי.[6] המדינה ערערה לבית המשפט העליון על קולת עונשו של ברק ניר,[7] והוא ערער על חומרת עונשו.[8] בית המשפט העליון דחה את הערעורים.[9]
למן מעצרם של המפגעים הוקם לובי ציבורי, בראשות הרב יהודה חזני, שפעל לשחרורם. תוך שנים ספורות השתחררו מן הכלא רוב חברי המחתרת, ובכלא נשארו בעיקר אסירי העולם. הנשיא חיים הרצוג הודיע שיסרב לדון בחנינה תחת לחץ. בסופו של דבר קצב את עונשם של אסירי העולם שלוש פעמים, ובניכוי שליש הם שוחררו לאחר פחות משבע שנות מאסר בסוף שנת 1990.[10]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ יאיר פידל, המחתרת: הריגה, לא רצח, חדשות, 3 ביוני 1985, המשך
- ^ דני רובינשטיין, ההתקפה בחברון בוצעה במקצועיות, דבר, 28 ביולי 1983
- ^ נמשכות ההפגנות והשביתות בגדה - עשרות נעצרו, דבר, 29 ביולי 1983, המשך
- ^ טל לוי ולין, היום לפני 26 שנה: "המחתרת היהודית" נחשפת לראשונה, באתר הארץ, 27 באפריל 2010
- ^ מאיר בן-גור, כך הותקפה המיכללה האיסלמית, מעריב, 25 במאי 1984
- ^ אבינועם בר-יוסף, נאשמי המחתרת נהנו מעונשיו הקלים של השופט יעקב בזק, מעריב, 23 ביולי 1985
- ^ ברוך מאירי, "העונשים שהוטלו על חברי המחתרת היהודית היו קלים", מעריב, 29 באוגוסט 1985
- ^ השב"כ ערך לי שטיפת מוח, מעריב, 6 בספטמבר 1985
- ^ יאיר פידל, בבית המשפט העליון הם היו חוטפים יותר, חדשות, 15 באפריל 1986
- ^ אבי חזקיה, שוקי לבנון, דורון מאירי, שוחררו שלושת אסירי ארגון הטרור היהודי, חדשות, 27 בדצמבר 1990