פתיחת התפריט הראשי
מרקוריוס, הזיהוי המקובל למרקוליס

מרקוליס (או אבני בית קוליס) היא עבודת אלילים שמוזכרת בספרות חז"ל פעמים רבות, כפולחן מוכר ונפוץ בבבל ובארץ ישראל.

ישנם השערות שונות בנוגע לזיהויו, מאחר שלא ידוע ממקורות אחרים על קיומו, כמו כן אין ממצאים ארכאולוגים התומכים בקיומו.

בחז"לעריכה

מרקוליס נזכר בדברי התנאים והאמוראים פעמים רבות (מעל 30 אזכורים) והוא הפולחן האלילי המדובר ביותר בחז"ל, סביב דמותו של מרקוליס נרקמו פתגמים, ומעשים.

לפי הנאמר בתלמוד המרקוליס הם שלוש אבנים המונחות כך ששתים מן הצדדים ואחת על גביהם[1] לפי מקור אחד מקום המרקוליס היה מגודר[2], כמו כן מדובר באבנים גדולות שהיה אפשר לעשות בהם שימוש משני[3].

על פי תיאורי התנאים מדובר בעבודה זרה שהייתה בצידי הדרכים[4].

הפולחן המרכזי של המרקוליס היה על ידי זריקת אבנים לעברו, כך נאמר "הזורק אבן למרקוליס - זוהי עבודתו"[5], אולם במקומות אחרים נזכר גם פולחן מנחה (הנחת אוכל וכסף)[6], והשתחוויה[7].

חז"ל אף פירשו את הנאמר בתורה "וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם"[8] - "לא תקימו לכם, אלו מרקוליס"[4].

בתלמוד נזכר אף הביטוי "זורק אבן למרקוליס" הבא לציין מי שפועל לרעה אף על פי שכוונתו הייתה לטובה, מקורו בפסיקת התלמוד שאף המתכוון לזרוק אבן לעבר המרקוליס כדי לבזותו עובר על איסור עבודה זרה[9], בתלמוד נדרש על הפסוק במשלי[10] "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד" - "כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כזורק אבן למרקוליס"[11].

לדעת רבנו תם המובאת בתוספות[12], שמה המקורי של עבודה זרה זו היה "קילוס" - מלשון שבח, אולם חז"ל שיבשו את שמה במכוון ל"קוליס", מלשון לעג וקלס. המילה "מר" משמעותה בארמית לעיתים: חילוף, ולפי זה משמעות המילה מרקוליס היא: ההפך מקילוס הוא קוליס[13].

בדומה לזה מפרש הרשב"ץ כי השם המקורי היה "קוליס", כלשון חז"ל במקומות רבים "אבני בית קוליס", וחז"ל הוסיפו את המילה מר לשמה לתאר את החילוף כאמור[14].

זיהויעריכה

 
טקס סקילת השטן באסלאם, שריד פולחן המרקוליס לדעת הרמב"ם

בפנתאון היווני רומאי המוכר לנו לא ידוע על אל בשם מרקוליס, רבים מזהים את המרקוליס המוזכר בחז"ל עם האל מרקוריוס הרומי, שפסליו היו מוצבים בדרכים[15], וחז"ל שיבשו את שמו במכוון כדי לבזותו[16], אולם מלבד קרבת השם ומיקומו, אין קשר בין פולחנו של מרקוריוס לתיאור צורת זריקת האבנים המופיע בספרות חז"ל.

המחזיקים בהשערה זו סבורים שחז"ל דברו על הבסיס שעליו מונח המרקוריוס, ולא על הצלם בעצמו, וכן שחז"ל לא היו בקיאים בעבודתו ולכן ייחסו לפולחנו זריקת אבנים מחוסר ידיעה[17].

לדעת הרב פרופ' שאול ליברמן, המרקוליס הוא שם כולל שנתנו חז"ל לכלל האלילים שהיו בתקופתם[18].

בנוסף יש הקושרים בין המרקוליס לדולמנים שהיו פזורים בשדות ובדרכים, זיהוי זה מתקבל יותר עם תיאורי חז"ל בדבר מספר האבנים וגודל האבן העליונה, כמו כן דולמנים רבים נמצאו מכוסים באבנים, דבר המוכיח לדבריהם על פולחן זריקת האבנים המופיע בספרות חז"ל[19] הקושי בזיהוי זה הוא כי לא ידוע שימוש בדולמנים בתקופת המשנה והתלמוד.

הרמב"ם בתשובה (תמ"ח) מתייחס לחלק ממקורות האסלאם וסבור שהמרקוליס היא אלילות ערבית קדם איסלאמית מוכרת, לדבריו טקס סקילת השטן (אנ') באסלאם מקורו בפולחן המרקוליס. הרב יהושע ענבל סבור שזיהוי זה סביר בהתחשב בכך שלתרבות הערבית האלילית לא היו אלילים משלה, והיו מייחסים קדושה לכל מבנה קדום, וכשראו את הדולמנים היו מניחים אבנים עליהם כדי לעובדם או כדי לכסותם (לכסות את השטן)[20].

בהלכהעריכה

  • במסכת סנהדרין[21] נאמר שהזורק אבן למרקוליס אפילו שהתכוון לבזותה עובר איסור.
  • עוד נפסק שם, שגם המסיר אבן שנזרקה למרקוליס עובר משום עבודה זרה, מפני שמפנה מקום לזורקים הבאים.
  • נחלקו החכמים בדבר האבנים שליד המרקוליס, אם גם להם מעמד הלכתי זהה.
  • לצורך שימוש משני באבני מרקוליס יש לבטל את איסור העבודה זרה שבהם דווקא על ידי גוי, בתלמוד ירושלמי מובא מעשה בר' שמעון ברבי (בנו הצעיר של רבי יהודה הנשיא) שהיה לו בשדהו מרקוליס וביקש בעורמה משומר השדה הנכרי שיסקל את האבנים מפני שמחר יעברו בשדה אנשי ממשל, לאחר שהזיז את האבנים השתמש בהם ר' שמעון לצרכו. בתלמוד שיבחו מעשה זה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ה, עמוד א'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ', עמוד א'.
  3. ^ ראו בתלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ד', הלכה א', שעל האבן העליונה היה אפשר להשתחוות עליה בפישוט ידיים ורגליים
  4. ^ 4.0 4.1 ספרא, ויקרא, כ"ו, א'.
  5. ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ו'; ספרי במדבר קלא, ז.
  6. ^ משנה, מסכת עבודה זרה, פרק ד', משנה ב'
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ד', הלכה א'.
  8. ^ ויקרא, כ"ו, א'.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ד, עמוד א'.
  10. ^ כ"ו, ח'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ג, עמוד א'.
  12. ^ עבודה זרה דף נ' עמוד א', ד"ה אבני; סנהדרין סד, א, ד"ה מרקוליס.
  13. ^ על פי תוספות הרא"ש ותוספות ר"י שירלאון, וראו דברי מהר"ם על התוספות. לפי גירסת המאירי ועוד שמה הוא "מרקילוס" ולא מרקוליס. פירוש רבינו תם הובא בפירוש הברטנורא על המשנה, מסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ו', ושולב בתוך דברי השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קל"ט, סעיף ה' החל מדפוס וניציאה שנת של"ד
  14. ^ מאמר אפיקומן לרשב"ץ, דף כז, באתר HebrewBooks.
  15. ^ בנימין מוספיא בספרו מוסף הערוך ערך מרקוליס כתב "א.ב. (=אמר בנימין) פירוש בלשון רומי מרקוריס שם אליל ממונה על עוברי דרכים והיו מקימים פסל זה בפרשת דרכים עשוי מאבן ובידו נטויה היה מורה הדרך אשר ילכו בה וגם היו מקימים אבן אחת על שתי האחרות בפרקי הדרך והאורחים בעברם לכבוד האליל משליכים שם אבן"; פירוש רבי עובדיה מברטנורא על המשנה, מסכת עבודה זרה, פרק ד', משנה א'; וראו ראו האנציקלופדיה העברית כרך טו ערך הרמס עמוד 327
  16. ^ שאול ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, מוסד ביאליק ויד בן צבי 1984, עמוד 241
  17. ^ הרב שמחה רוט, מתוך חוג לימוד משניות על שם יצחק רבין, שעל ידי היהדות המסורתית שיעור 49, מרץ 2009
  18. ^ ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, מוסד ביאליק ויד בן צבי 1984, עמוד 248
  19. ^ אברהם אריאל, המרקוליס, מרקוריוס, והדולמן.
  20. ^ הרב יהושוע ענבל, פורסם בעלון דאצ'ה, להורדה כאן.
  21. ^ דף ס"ד, עמוד א'.