ויקיפדיה

התנועה לחופש המידע

עמותה ישראלית

התנועה לחופש המידע היא עמותה בלתי פוליטית, שהוקמה במטרה להגביר את השקיפות לציבור של מוסדות ציבוריים, ולעודד את הציבור לעשות שימוש בחוק חופש המידע ולממש את זכותו לקבל מידע.

התנועה לחופש המידע
לוגו העמותה
לוגו העמותה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש נדב איל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2004–הווה (כ־19 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.meida.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

התנועה לחופש המידע הוקמה בשנת 2004 ביזמתם של העיתונאי רביב דרוקר והמשפטנים פרופ' יורם רבין וד"ר יובל קרניאל, וזאת במטרה לקדם את חופש המידע, ובאופן ספציפי להביא לישומו המלא של חוק חופש המידע, שנחקק בשנת 1998.

חוק חופש המידע נחקק בישראל בשנת 1998, והוא קובע כי המידע האגור בידי הרשויות הוא קניינו של הציבור, ולכן הציבור זכאי לדרוש אותו מהרשויות. החוק נותן בידי האזרחים כלים משפטיים ותקשורתיים לפיקוח על מינהל תקין ועל פעילות הרשויות, אך עקרונותיו לא הוטמעו במשרדי הממשלה וברשויות רבות בישראל, ואלה פועלות לעיתים בניגוד לחוק וממשיכות לנקוט במדיניות של סודיות והסתרה של מידע מהציבור. עד להקמת התנועה, לא נעשה שימוש רב בחוק כדי להביא מידע הנוגע לפעולות הרשויות לידיעת הציבור.

מנכ"לית התנועה היא עו"ד רחלי אדרי-חולתא[1] וקדמו לה עו"ד נירית בלייר, עו"ד אלונה וינוגרד, ד"ר רועי פלד ועו"ד אילן יונש. החל מינואר 2020 משמש העיתונאי נדב איל כיושב-ראש הוועד המנהל של התנועה.

פעילות עריכה

התנועה מגישה מדי שנה מאות בקשות לפי חוק חופש המידע, לקבלת מידע בנושאים בעלי עניין ציבורי, ומסייעת לעיתונאים, לגופי תקשורת וארגוני חברה אזרחית לקבל מידע על פעולתם של הרשויות הציבוריות. במקרים רבים, בעת שרשויות מסרבות למסור מידע, עותרת התנועה לבית המשפט לעניינים מנהליים, או לבית המשפט הגבוה לצדק, כדי שאלה יאכפו את החוק. בנוסף לכך, מפעילה התנועה קליניקה משפטית במסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון[2] וכן פרקטיקום במרכז הבינתחומי שבהרצליה,[3] שבמסגרתם מתוודעים סטודנטים לעקרונות השקיפות בכלל, ולעקרונותיו של חוק חופש המידע בפרט. התנועה פרסמה לאורך השנים מדדים של חופש המידע, שמטרתם להעריך את מידת יישומו של חוק חופש המידע ברשויות הציבוריות. מדדים אלה אומצו בהדרגה על ידי הממשלה.

התנועה פועלת להרחבת תחולת החוק על גופים נוספים, כדוגמת האוניבריסטאות והמוסדות להשכלה גבוהה, וכן על החטיבה להתיישבות. בנוסף מקיימת התנועה הרצאות בנושא חופש מידע לקהלים שונים, לרבות סטודנטים, מכינות קדם צבאיות, ארגוני חברה אזרחית, ממונים על חופש מידע ברשויות השונות, עיתונאים, עוזרים פרלמנטרים ועוד.

מאבקים והשגים עריכה

  • אחד הערעורים הראשונים שהגישה התנועה לבית המשפט העליון היה תיק 9341/05, התנועה לחופש המידע נגד רשות החברות הממשלתיות[5]. במוקד הדיון ניצבה השאלה אם יש לפרסם את שמו של מי שנפסלה מועמדותו למשרת דירקטור בחברה ממשלתית, לצד הנימוקים לפסילת מועמדותו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, והורה לפרסם את המידע. הוא קבע כי העניין הציבורי שבפרסום שמם של המועמדים שנפסלו, לצד עילת הפסילה, פרטי המשרה ופרטי החברה הממשלתית - גובר על הפגיעה בפרטיות הכרוכה בפרסום שכזה.
  • פרסום הסדרי כופר מס: בתשובה לערעור שהגישו התנועה לחופש המידע והעיתונאי רביב דרוקר בשנת 2009, קיבל בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי על רשות המסים לפרסם את שמות חייבי המס שהגיעו עמה להסדרי כופר, במקום העמדה לדין פלילי[6].
  • פרסום תקציב בפורמט דיגיטלי: בשנת 2010, בעקבות עתירה שהגישה התנועה לחופש המידע ביחד עם סיעת "עיר לכולנו" בעיריית תל אביב-יפו, החלה העירייה לפרסם את תקציבה באופן דיגיטלי, כך שכיום ניתן "להוריד" את המידע כקובץ מחשב ולנתח את הנתונים ביעילות.
  • בעקבות עתירת התנועה לחופש המידע נגד משרד מבקר המדינה[9], פורסם בשנת 2011 תקציר החלטת הועדה למתן ההיתרים שעניינם אי קיום הכללים למניעת ניגוד עניינים. מאז מפרסם משרד מבקר המדינה את התקצירים באופן סדיר[10].
  • בעקבות עתירת התנועה שהוגשה ב-2011, הודיעה עיריית תל אביב-יפו לבית המשפט על "פריצת דרך טכנולוגית" שתאפשר לה לפרסם לראשונה את תקציבה בקובץ מיקרוסופט אקסל, שיהיה פתוח לציבור.
  • פרסום נתוני המיצ"ב: אחרי מאבק של שש שנים, הורה בית המשפט העליון למשרד החינוך לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב לפי בתי ספר. מבחני המיצ"ב נערכים בבתי הספר היסודיים ובחטיבת הביניים, ומשקפים במידה רבה את איכות בית הספר. משרד החינוך סירב במשך שנים למסור את תוצאות מבחני המיצ"ב להורי התלמידים, ואף עיכב את תשובתו לבקשה למסירת התוצאות, במשך יותר משנה, בטענה כי ועדה מיוחדת דנה בנושא. ב-2011 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את טענת המשרד, כי הפרסום יפגע במערכת החינוך. ההורים עתרו לבית המשפט העליון, בסיוע התנועה לחופש המידע, ובאמצעות עורכי הדין חגי הלוי ויפעת נפתלי. בית המשפט העליון קיבל ב-2012 את טענות העותרים[11]. השופט אליעזר ריבלין קבע כי "ההשקפה אותה מביעים המשיבים, כי פרסום הנתונים יוביל לביקורת מטעם הציבור, וכי ביקורת ציבורית צפויה רק לרפות את ידי העוסקים במלאכה, מוטב היה לה שלא הייתה מושמעת. ביקורת מטעם הציבור היא ביקורת ראויה ורצויה. אין לדכא אותה. ראוי לעודד אותה. במדינה דמוקרטית היא חשובה לעתים מביקורתם של בתי המשפט. היא עומדת בליבת השיטה. הציבור אינו יכול להיות מוחזק כמי שאינו מסוגל לפרש נכוחה את המידע המוצג לו". השופט אליעזר ריבלין דחה את טענת משרד החינוך כי פרסום התוצאות יגרום לפגיעה בשכבות חלשות, ושאוכלוסיות חזקות ינטשו בתי ספר בהם הציונים יהיו נמוכים. לדבריו, "חשש זה אינו חשש משיבוש תפקודה של הרשות, אלא לכל היותר ועל-פי סולם הערכים של הרשות, מדובר בחשש משיבוש תפקודם של הפרטים בחברה", ולכן אין בו כדי לאפשר למשרד החינוך שלא למסור את הנתונים[12].
  • בשנת 2013 דרשה התנועה לראשונה לקבל את הפירוט של ההוצאות של מעון ראש הממשלה[13]. בעקבות עתירה של התנועה, פורסם הפירוט לראשונה בחודש מאי 2013. הבקשה והדרישה לשקיפות החלו שורה של הליכים משפטיים[14][15], שהסתיימו בשנת 2021 בפסק דין שקבע כי יש עניין ציבורי בפרסום הוצאות המעון, שאותם משלם הציבור[16][17]. בעקבות פרסום ההוצאות פורסם דו"ח מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה[18], שבעקבותיו הוגש כתב אישום נגד אשת ראש הממשלה אז, שרה נתניהו.
ב-21 במאי 2023 התפרסמו ההוצאות השנתיות של מעון ראש הממשלה, וניתן היה לראשונה להשוות את ההוצאות בין תקופות הכהונה של שלושה ראשי ממשלה: בנימין נתניהו, נפתלי בנט ויאיר לפיד[19][20].

פרסים עריכה

  • בשנת 2016 קיבלה התנועה את פרס גורני למשפט ציבורי, מידי נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש.
  • בשנים 2015 נבחרה התנועה במקום החמישי בדירוג מאה המשפיעים של העיתון דה מרקר; בשנת 2018 נבחרה התנועה במקום ה-12 ברשימה, וכך גם בשנת 2020.

מקורות מימון עריכה

בשנת 2019 דיווחה העמותה על מחזור שנתי של 1,173,069 ש"ח. רובן המוחלט של הכנסות העמותה הן כתוצאה מתרומות מישראל. בין התורמים לתנועה נמנים הקרן החדשה לישראל, קרן סבה סמואל, וקרן יד הנדיב[21].

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ צוות התנועה « התנועה לחופש המידע
  2. ^ קורס קליני - הקליניקה לחופש המידע, באתר המסלול האקדמי המכללה למינהל
  3. ^ פרקטיקום סדנת חופש המידע, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
  4. ^ עת"מ 192/07 התנועה לחופש המידע ועמית סגל נגד הכנסת, ניתן ב-21 במאי 2008, ערעור של הכנסת לבית המשפט העליון נמשך חזרה, לאחר שהוסכם שפסק הדין לא יהווה תקדים גורף. עע"ם 6144/08 הכנסת נ' התנועה לחופש מידע, ניתן ב־4 בפברואר 2010
  5. ^ פסק הדין בתיק עע"ם 9341/05
  6. ^ "העליון בפס"ד תקדימי: רשות המסים תפרסם את שמות הנישומים להם נערכו הסדרי כופר", באתר התנועה
  7. ^ פסק הדין בעתירה מנהלית 2087-08
  8. ^ "בית המשפט הורה לצה"ל לחשוף את נתוני הקב"א והדפ"ר בפני חיילים", באתר התנועה
  9. ^ עת"מ 1981/09 מיום 15/3/2011
  10. ^ "החלטות הוועדה למתן היתרים", באתר מבקר המדינה
  11. ^ "התקבל ערעור התנועה: העליון הורה למשרד החינוך לפרסם את נתוני בחינות המיצ"ב", 24 באוגוסט 2012, באתר התנועה
  12. ^ פסק הדין של בית המשפט העליון
  13. ^ דיווח באתר התנועה
  14. ^ [1]
  15. ^   רחלי אדרי-חולתא, בזכות חוק חופש המידע, נתניהו הפסיק למרוח אותנו, באתר TheMarker‏, 3 ביולי 2018
  16. ^ פסק הדין
  17. ^ כתבה באתר התנועה
  18. ^ דו"ח מבקר המדינה
  19. ^ יהונתן ליס, הוצאות מעונות ראש הממשלה ירדו בחדות בתקופת בנט ולפיד, באתר הארץ, 21 במאי 2023
  20. ^ צבי זרחיה, פחות משליש: ההוצאות על מעונות רה"מ בתקופת בנט ולפיד לא מגרדות את ההוצאות של נתניהו, באתר כלכליסט, 21 במאי 2023
  21. ^ התנועה לחופש המידע, באתר "גיידסטאר ישראל"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=התנועה_לחופש_המידע&oldid=36835511"