מרדכי זאב חבקין

מרדכי זאב חבקין
Владимир Ааронович Хавкин
	מרדכי זאב חבקין (1920–1929)
	מרדכי זאב חבקין (1920–1929)
לידה	15 במרץ 1856; ברדיאנסק
פטירה	26 באוקטובר 1930 (בגיל 74); לוזאן, שווייץ
ענף מדעי	אימונולוגיה, בקטריולוגיה
מקום מגורים	האימפריה הרוסית; צרפת; הודו הבריטית; שווייץ
מקום לימודים	אוניברסיטת אודסה
מנחה לדוקטורט	איליה מצ'ניקוב
מוסדות	אוניברסיטת לוזאן; מכון פסטר ;
פרסים והוקרה	עמית מסדר האימפריה ההודית; מסדר האימפריה ההודית; פרס קמרון של אוניברסיטת אדינבורו ;
תרומות עיקריות
	פיתוח חיסון נגד כולרה ודבר.

מרדכי זאב (ולדימיר) חַבקין (ברוסית: Владимир Ааронович Хавкин, באנגלית: Waldemar Mordechai Haffkine; ‏15 במרץ 1856^[1] אודסה, כ"א באדר ה'תר"ך, האימפריה הרוסית – 26 באוקטובר 1930, ד' בחשוון ה'תרצ"א, לוזאן, שווייץ) היה בקטריולוג ואימונולוג יהודי, שעשה רבות למען שיפור תנאי הבריאות בהודו בפועלו שם. תרומתו המשמעותית למדע היא פיתוח חיסון נגד כולרה ודבר. בסוף חייו הקים את קרן חבקין לתמיכה בישיבות ובמוסדות תורה^[2].

קורות חיים

שנותיו הראשונות

מרדכי זאב נולד בברדיאנסק, רביעי בין חמישה ילדים, לאב מנהל בית ספר במשפחה יהודית מתבוללת. הוא התחנך באודסה, בברדיאנסק ובסנקט פטרבורג. בשנות ה-80 של המאה ה-19 התעניין ברעיונות נרודניקים, אך כשקבוצה זו פנתה לטרוריזם עזב אותה. חבקין היה חבר "הליגה היהודית להגנה עצמית" והגן על בית יהודי במהלך פוגרום. בעקבות פעולה זאת הוא נעצר, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן בעקבות התערבותו של איליה מצ'ניקוב, מגדולי הביולוגים בתקופתו ולימים חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.

לאחר שחרורו התחיל חבקין ללמוד אצל מצ'ניקוב, אולם בשנת 1881, לאחר ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני, פתחה הממשלה במסע כנגד האינטליגנציה. מצ'ניקוב נאלץ להגר לצרפת והחל לעבוד במכון פסטר שבפריז.

חבקין סיים לימודיו בהצטיינות באוניברסיטת נובורוסיסק שבאודסה, ובסיום לימודיו הציע לו דיקן האוניברסיטה, פרופסור יסנוגורודסקי, להישאר כפרופסור בפקולטה, בתנאי שיטבול לנצרות. חבקין סירב, ולימים כתב ביומנו ”בהתנגשות בין יהדותי למקצועי, יהדותי חשובה יותר כי היא קודמת למקצוע”. בשנת 1888 היגר חבקין לשווייץ ועבד תקופה באוניברסיטת ז'נבה, ושנה לאחר מכן הצטרף למכונו של לואי פסטר לצד מצ'ניקוב.

מחקרים בפרוטוזואולוגיה

חבקין החל את הקריירה המחקרית שלו בתור פרוטוזואולוג, תחת הנחייתו של איליה מצ'ניקוב באוניברסיטת אודסה ומאוחר יותר במכון פסטר שבפריז. מחקריו הראשונים התמקדו בעיקר בפרוטיסטים מהסוגים: Astasia, ‏Euglena וסנדלית ובחיידקים מהסוג Holospora אשר מהווים טפיל של סנדליות. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 זנח חבקין את מחקרו בפרוטוזואולוגיה לטובת מחקר בבקטריולוגיה, אותו מצא בעל השלכות רבות יותר.

החיסון נגד כולרה

באותה תקופה, השתוללה מגפת הכולרה באירופה ובאסיה, ולמרות העובדה כי רוברט קוך גילה כבר בשנת 1883 את החיידקים Vibrio cholerae, הוא לא נתפס כגורם המחלה המרכזי על ידי מדענים ורופאים רבים דאז. חבקין פיתח חיסון נגד המחלה שהתבסס על חיידקי Vibrio cholerae מוחלשים. ביולי 1892, תוך סיכון חייו, הוא ערך את הניסוי הראשון אודות יעילות החיסון על גופו, ועל גופם של ארבעה רופאים נוספים. לאחר כמה ימים של חום, נשארו החמישייה בריאים ומחוסנים כנגד הכולרה. ב-30 ביולי אותה השנה חבקין פרסם את מחקריו בכתב העת של האגודה הלינאית של לונדון, אולם למרות הפרסום, מסקנותיו התקבלו בספק גדול בקהילה המדעית, לרבות בקרב פסטר ומצ'ניקוב ובקרב הרשויות הרפואיות של צרפת, גרמניה ורוסיה.

בתגובה לכך החליט לנסוע להודו, שבה חלו ומתו מאות אלפים ממחלת הכולרה. בתחילה נתקל חבקין בהתנגדות עזה, ואף שרד בשנת 1893 ניסיון התנקשות איסלאמיסטי; אולם הוא הצליח לחסן כ-25,000 מתנדבים, ורובם שרדו. חבקין חזר לאירופה לאחר שנדבק במלריה ובאוגוסט 1895 דיווח לקולג' המלכותי לרופאים שבלונדון על תוצאות החיסון ההמוני שערך בהודו והקדיש את הצלחתו בפיתוח החיסון ללואי פסטר.

בול הודי לזכר חבקין

במרץ 1896, בניגוד להמלצת רופאיו, חזר חבקין להודו וערך כ-30,000 חיסונים נוספים במהלך שבעה חודשים. בתור בקטריולוג ראשי הצליח לחסן תוך שנתיים 42,000 איש. מקרי המוות בין אנשים שחוסנו ירדו פי עשרות.

החיסון נגד דבר

באוקטובר 1896 פרצה בבומביי (כיום מומבאי) מגפת הדבר וחבקין התבקש על ידי השלטונות לסייע. עבודות הפיתוח של החיסון ארכו שלושה חודשים וב-10 בינואר 1897, לאחר שבדק את החיסון על עצמו ומצא אותו יעיל, הוחלט על ידי הרשויות לערוך ניסוי ביקורת על קבוצת אסירים שהתנדבו לשם כך. החיסון היה אמנם מלווה בלא מעט תופעות לוואי, אך תוצאות הניסוי נמצאו יעילות במניעת הדבר. החיסון שפיתח חבקין יוצר וניתן לתושבי בומביי והצליח לצמצם את מקרי התחלואה והתמותה באופן ניכר.

שלט זכרון לזכרו בישיבת קול תורה

ב-1902 במסע חיסונים בכפר מולקוואל בהודו 19 מחוסנים מתו מטטנוס הוקמה ועדת חקירה שטענהשהוא האשם לכך והוא גורש לאנגליה, לאחר מספר חודשים בעזרתם של מספר רופאים פורסם מסמך המפקפק באשמתו והוא הורשה לחזור להודו שם המשיך לחסן את התושבים, ב-1907 נוקה שמו לחלוטין, פרשיה זו מוכרת לעיתים בכינוי פרשיית דרייפוס הקטנה.^[3]

הודות למשקיפים על פעילותו מארצות שונות התפרסם שמו של חבקין בעולם כמומחה לחיסונים נגד מגפות (לקראת סוף המאה ה-19 הגיע מספר המחוסנים בהודו לבדה לכמיליון). המעבדה לחקר מחלת הדבר שהקים ב-1899 בבומביי, בעת התפרצות המחלה בעיר, נהפכה עם הזמן למרכז בקטריולוגיה ואפידמיולוגיה במזרח אסיה (בשנת 1925 שונה שמה למכון על שם חבקין (אנ')).

ב-1897 המלכה ויקטוריה מינתה אותו כחבר במסדר האימפריה ההודית^[4]. ב-1915 זכו החיילים הבריטיים לסדרה של חיסונים נגד שלושה סוגים של מחלות טיפוס לפי המלצתו של חבקין.

שנותיו האחרונות

חבקין מחסן נגד כולרה, כלכותה מרץ 1984.

את שנותיו האחרונות בילה בפריז, שם חזר בתשובה. ב-1929 ביקר בברית המועצות ועמד נפעם נוכח השינויים שהתחוללו שם בשנות העדרו. היה בין התומכים ברעיון הציוני, אך טען שהיישוב יוכל לתפקד רק בתנאי שהחוקים שלו יתבססו על תורת ישראל. את הונו הרב, כחמישים מיליון דולר, הקדיש לקרן חבקין, לתמיכה בישיבות מזרח אירופה, באמרו: ”הישיבות הן החיסון המושלם של עם הנצח, המגן עליו לבל ינגף במגפה”. הוא הציע שבישיבות ילמדו גם מעט כימיה ופיזיקה, וכן שתלמידי הישיבה ילמדו מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו, אולם כתב במפורש כי ההחלטה בעניין מסורה בידי גדולי התורה.

הנצחתו

זכרו של חווקין הונצח בבולי דואר: ב-1964 הופק בול הודי לזכרו. ב-8 בפברואר 1994, הנפיק דאר ישראל בול להנצחת זכרו של חווקין, שעליו מופיע דיוקנו. בתחתית הבול ועל השובל של הבול מופיע קטע בכתב ידו של חווקין, בשפה האנגלית, מתוך מסמך שהנושא שלו "מה לעשות נגד המגפה בהודו?". האמן אד ואן אויין עיצב את הבול. הבול נמכר ב-1,222,000 פריטים^[5].

שאול טשרניחובסקי חברו לספסל הלימודים פרסם את תולדותיו בעיתון "בוסתנאי".^[6]

לקריאה נוספת

Joël Hanhart, Waldemar Mordekhaï Haffkine (1860–1930), Biographie Intellectuelle, Paris, Honoré Champion, 2016, 692 p. ISBN 9782745330741^[7](בצרפתית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרדכי זאב חבקין בוויקישיתוף

אתר מכון חבקין במומבאי
רות בקי, חלוץ הרפואה הציבורית: מרדכי ולדימיר חווקין, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
משה פראגר, כך נתגלתה מחדש דמותו המופלאה של פרופיסור מרדכי זאב חווקין, ירחון בית יעקב, סיון ה'תשכ"ה, עמ' 7–12
נח זבולוני, פרופ' ולדימיר חבקין - "הקוסם הלבן" שהציל את הודו ממגפת החולירע, חרות, 18 באפריל 1965
נח זבולוני, חאווקין - הקוסם הלבן, על המשמר, 7 באוגוסט 1981
Waldemar Haffkine: Pioneer of Cholera vaccine באתר American Society for Microbiology
דן בראל, כמוסת הזמן של חלוץ הכולרה, בגיליון 247 של עת־מול
אודי אדרי, כך הציל מרדכי זאב חבקין את העולם משתי מגפות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2020
אדית לוצקר, מרדכי זאב חבקין: האיש שהציל את העולם, פעמיים, באתר מידה, 9 במרץ 2021
מרדכי זאב חבקין (1860–1930), דף שער בספרייה הלאומית
ארכיון דימיר מרדכי וולף חבקין, בספרייה הלאומית
ר' בקי־קולודני, "חלוץ הרפואה הציבורית: מרדכי ולדימיר חווקין", להתחיל מבראשית, תל אביב ,1988 עמ' .86-77

הערות שוליים

^ לפי שאול טשרניחובסקי התאריך הרשמי הוא 1860 למרות שנולד ב-1856
^ Hanhart, Joel. Lausanne University, Faculté de biologie et médecine. Haffkine, une esquisse : biographie intellectuelle et analytique de Waldemar Mordekhaï Haffkine 2013.
^ אודי אדרי, המוצא האחרון: כך הציל מרדכי זאב חבקין את העולם משתי מגפות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 19 במרץ 2020
^ 1897 Diamond Jubilee Honours
^ אתר התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
^ שאול טשרניחובסקי, מתולדותיו של אדם גדול, בוסתנאי, 10 באוגוסט 1932; חלק ב, בוסתנאי, 17 באוגוסט 1932; חלק ג, בוסתנאי, 24 באוגוסט 1932
^ Joel Hanhart, Un ilustre Inconnu, Paris: Lichma, 2017, ISBN 978-2-912553-84-3. (בצרפתית)

[1] לפי שאול טשרניחובסקי התאריך הרשמי הוא 1860 למרות שנולד ב-1856

[2] Hanhart, Joel. Lausanne University, Faculté de biologie et médecine. Haffkine, une esquisse : biographie intellectuelle et analytique de Waldemar Mordekhaï Haffkine 2013.

[3] אודי אדרי, המוצא האחרון: כך הציל מרדכי זאב חבקין את העולם משתי מגפות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 19 במרץ 2020

[4] 1897 Diamond Jubilee Honours

[5] אתר התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל

[6] שאול טשרניחובסקי, מתולדותיו של אדם גדול, בוסתנאי, 10 באוגוסט 1932; חלק ב, בוסתנאי, 17 באוגוסט 1932; חלק ג, בוסתנאי, 24 באוגוסט 1932

[7] Joel Hanhart, Un ilustre Inconnu, Paris: Lichma, 2017, ISBN 978-2-912553-84-3. (בצרפתית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.