ועדת חקירה פרלמנטרית בישראל

במדינת ישראל, ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדת חקירה המוקמת על ידי הכנסת על מנת לחקור נושא העומד על סדר היום הציבורי.

השימוש בוועדות חקירה פרלמנטריות

ועדות החקירה הפרלמנטריות הראשונות בישראל התמנו בטרם הוסדרו הוועדות בחוק. האחת חקרה את ענייני "השוק השחור" בשנת 1950, והשנייה את היחס לעצורי המחתרת בג'למה בשנת 1951, בראשות חברת הכנסת חנה למדן.

הסמכות למינוי ועדת חקירה פרלמנטרית נקבעה לראשונה בחוק יסוד: הכנסת, שנחקק בשנת 1958. סעיף 22 לחוק קובע:

הכנסת רשאית למנות ועדת חקירה, אם על ידי הסמכת אחת הוועדות הקבועות, ואם על ידי בחירת ועדה מבין חבריה, כדי לחקור דברים שהכנסת קבעה; סמכויותיה ותפקידיה של ועדת חקירה ייקבעו על ידי הכנסת; בכל ועדת חקירה יהיו גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות בממשלה, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת.

בין הכנסת הראשונה לכנסת האחת עשרה לא הוקמו כלל ועדות חקירה פרלמנטריות. מיום חקיקת חוק יסוד: הכנסת, חלפו שלושים שנה עד שהוקמה ועדת החקירה הראשונה. לעומת זאת, הכנסת ה-15 הקימה תשע ועדות חקירה, והכנסת ה-17 הקימה חמש ועדות חקירה.

סמכויות ועדת החקירה

לפי סעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת, ”סמכויותיה ותפקידיה של ועדת חקירה ייקבעו על ידי הכנסת”. הכנסת הסדירה בתקנונה את הליכי מינויה של ועדת חקירה פרלמנטרית, אך לא קבעה מהן סמכויותיה, וניסיונות להסדיר את הסמכויות בחקיקה לא צלחו.

הפרשנות המקובלת היא שסמכויותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית הן כשל ועדה מוועדות הכנסת. פירושו של דבר שבסמכותה לזמן רק עובדי מדינה, חברות ממשלתיות, תאגידים שהוקמו בחוק, רשויות מקומיות ומועצות דתיות. עובדים שזומנו כאמור חייבים להתייצב בפניה ולמסור לה את המידע שברשותם, אך השר הממונה או ראש הגוף הרלוונטי רשאי להופיע בוועדה במקום מי שזומן. זאת, בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית, שבסמכותה לזמן גם גורמים פרטיים ואף להוציא צווי הבאה כדי לכפות את הגעתם, ושראשי הגופים הציבוריים אינם רשאים להופיע בפניה במקום עובדיהם. בנוסף, בשונה מוועדת חקירה ממלכתית, ועדת חקירה פרלמנטרית אינה רשאית להוציא צווי חיפוש, והסנקציות נגד מי שאינו מציית לוועדה הן במישור המשמעתי ולא במישור הפלילי.

יש הסבורים, כאמנון רובינשטיין למשל, כי ועדת החקירה הפרלמנטרית מוסמכת לחקור בעניינים הנוגעים לחקיקה עתידית, ובכל עניין הנוגע לביצוע תפקידי הפיקוח של הכנסת על הממשלה. עם זאת, השימוש הגובר וההולך בכלי זה, והיקפו המרשים של טווח העניינים הנחקר על ידי ועדות החקירה הפרלמנטריות מותיר מקום לדעה כי למעשה מסמיך סעיף 22 את הכנסת לחקור כל עניין שהוא.

יש הסבורים, כפרופסור גיורא גולדברג, שהמטרה העיקרית של ועדת חקירה פרלמנטרית הוא "לממש את העיקרון הדמוקרטי של זכות הציבור לדעת".

ועדת החקירה בנוגע לאירועי עמונה חשפה את חולשתה של ועדת החקירה הפרלמנטרית. בוועדה זו ישבו נציגים מובהקים של סיעות פוליטיות בעלות עניין באירועים, ואף חברי כנסת שנכחו באירועים ולקחו בהם חלק פעיל. פעולת הוועדה נתקלה בקשיים, עת אסרו שר הביטחון שאול מופז והשר לביטחון פנים גדעון עזרא על בכירים בצבא ובמשטרה שזומנו להעיד בפני הוועדה להגיע למתן עדותם, וניצלו את זכותם להופיע במקום קצינים אלו בפני הוועדה. הועלו טענות כי בכך סוכלה עבודת הוועדה, ונמנעה ממנה האפשרות להגיע לחקר האמת. הוועדה כונסה וקיימה את דיוניה שבועות ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-17, תוך שמשפטנים כאריאל בנדור, אשר חיווה דעתו בפני הוועדה, הביע את הדעה שהמדובר בפורום בלתי מתאים לחקירת האירוע, אירוע הראוי לחקירה לפי כל קנה מידה, בהיות הפורום פורום פוליטי.

רשימת ועדות החקירה

להלן ועדות החקירה הפרלמנטריות שהוקמו במדינת ישראל. רוב ועדות החקירה המוזכרות להלן הן ועדות אד הוק והן סיימו מכבר את תפקידן, בדרך כלל תוך הגשת דו"ח על תוצאות החקירה לכנסת.

• ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין השוק השחור (1950).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין עצורי המחתרת בג'למה (1951).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא תאונות הדרכים במדינת ישראל (1987–1988).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר תקפותה של מכונת פוליגרף (1991).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא הנשירה ממערכת החינוך (1993).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא המגזר הבדואי בישראל (1994–1996).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת רצח נשים על ידי בני זוגן (1995–1996).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת תופעת התרחבות והתגברות האלימות בקרב בני הנוער וכלפי ילדים ונערים (1995).
• ועדת חקירה פרלמנטרית במלאת שנתיים לאסון המכבייה (1999–2000).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת יישומו ומימונו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1999–2000).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה (2000–2005).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין סחר בנשים (2000–2002)
• ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין המצוקה הכספית המתמשכת של הרשויות המקומיות (2000).
• ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא משק המים (2001–2002)
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט (2001–2003).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים החברתיים בישראל (2001–2002).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא תאונות הדרכים (2002–2003).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל (2005–2006)
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בעת פינוי היישוב עמונה (2006)
• ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא עמלות הבנקים (2006)
• ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין האזנות הסתר (2006–2009)
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התשתית והתחזוקה בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון (2008–2009).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטתם בישראל של יוצאי אתיופיה (2008–2009).
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ועידת התביעות (2008–2009)
• ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי (2010–2013)
• ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים (2017–2019)

לקריאה נוספת

• אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, מהדורה שישית, 2005, כרך ב: רשויות השלטון ואזרחות, עמ' 1047

קישורים חיצוניים

• שידורי וידאו של ועדת הכנסת באתר ערוץ הכנסת
• ועדות חקירה פרלמנטריות באתר הכנסת
• דן להב ושחר גולדמן, ‏סמכויותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 13 בפברואר 2006
• יהודית גלילי, ‏ועדות חקירה ממלכתיות: סקירה השוואתית, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 28 באוקטובר 2003
• ועדת חקירה ממלכתית וּועדת בדיקה - מה ההבדל? מאת דנה בלאנדר, המכון הישראלי לדמוקרטיה