זאב בסרגליק
זאב בסרגליק (11 באוגוסט 1919, צ'נסטוחובה, הרפובליקה הפולנית השנייה – 8 בספטמבר 1982, חולון, ישראל) היה טניסאי שולחן, כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי ניצול שואה, אשר שיחק בעמדות הקיצוני והבלם ואימן שורה ארוכה של קבוצות כדורגל בישראל.
 | |||
| מידע אישי | |||
|---|---|---|---|
| לידה |
11 באוגוסט 1919 צ'נסטוחובה, הרפובליקה הפולנית השנייה  | ||
| פטירה |
8 בספטמבר 1982 (בגיל 63) חולון, ישראל | ||
| עמדה | קיצוני, בלם | ||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | |||
| |||
| |||
| קבוצות כמאמן | |||
| |||
  | |||
קורות חייו עריכה
לפני העלייה לישראל עריכה
זאב בסרגליק נולד כוולף בסרגליק (בגרמנית: Wolf Besserglück), לרב צבי הרשל בסרגליק ולמלכה לבית טריימן, אשר היגרו לצ'נסטוחובה לאחר מלחמת העולם הראשונה מהעיירה לוטוטוב והיו הורים ל-11 ילדים. אביו נפטר עוד בינקותו של זאב. הוא רכש השכלה יסודית בעיר הולדתו ועסק בספורט בתנועת נוער ציונית. בהמשך עבר לזדונסקה וולה והוכשר כחשמלאי. ב-8 בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה זדונסקה וולה על ידי הוורמאכט, וכ-9,000 מיהודי העיר נכלאו בגטו שהוקם בעיר. ב-25 באוגוסט 1941 הגיע בסרגליק למחנה ההשמדה אושוויץ בטרנספורט מעירו. ב-28 באוגוסט 1943 נשלח מאושוויץ לאזור העיירה קוסטשין על האודר (אנ') שם שכנו מחנות לעבודות כפייה, מחנות משנה של זקסנהאוזן וכן מפעלי תעשייה.[1]
ב-31 בינואר 1944 פסק התיעוד לגביו במערכת הרישום הגרמנית,[2] ולפי תיאורו שלו הובל בטרנספורט ברכבת, וממנה הצליח לקפוץ ולהימלט. בהמשך הצטרף לכוחות הפרטיזנים. בני משפחתו אשר התגוררו בצ'נסטוחובה ובכלל זה אמו מלכה, אחיו קלמן ומשפחתו גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה ונספו שם.[3]
לאחר תום המלחמה, במאי 1946, הגיע בסרגליק למחנה העקורים לנדסברג, אשר שכן באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה. בסרגליק שיחק בנבחרת הכדורגל "איחוד" של המחנה, וב-1948 זכתה הקבוצה באליפות מחנות העקורים לעונת 1947/1948.[4][5]
בישראל עריכה
כשחקן עריכה
בינואר 1949 עלה לישראל במהלך העלייה ההמונית, והתיישב ביפו. הוא הצטרף לאגודת הספורט "הפועל יפו" שהוקמה באותה השנה כסניף משנה של "הפועל תל אביב". בסרגליק שיחק טניס שולחן ונמנה עם בולטי השחקנים בישראל בעת ההיא.[6][7] במקביל שיחק כדורגל בקבוצת הפועל יפו אשר החלה לשחק ביוני 1950, והוצב בעמדת הרץ.[8][9] ב-1953 עבר למכבי יפו ובה שיחק כבלם.[10] ב-8 בינואר 1959, בעיצומה של עונת 1958/1959 בליגה ב' עבר להפועל חולון,[11] ובעונה העוקבת שימש כמאמן-שחקן לאחר עזיבתו של המאמן משה פוליאקוב.
כמאמן עריכה
בעונת 1959/1960 בליגה הלאומית היה מאמנה של מכבי יפו המאמן הבולגרי ואסיל ספאסוב. הקבוצה לא הרשימה, ולאחר עימות בין המאמן לחלק מחברי ההנהלה ואוהדי הקבוצה, עזב ספאסוב את המועדון. בסרגליק מונה למאמן הקבוצה, והוא הוביל אותה במהלך עונת 1960/1961 בליגה הלאומית וביסס את מעמדה בליגה. בסרגליק פעל לשילובם של "שחקני בית" צעירים בקבוצה, הפך את השוער ציון דגמי, החלוץ ישראל אשכנזי והבלם צ'וצ'קו לוי לשחקני הרכב קבועים, והם הפכו למנהיגי הקבוצה.[12][13] ב-1961 אימן לתקופה קצרה את הפועל רחובות,[14] ושנה מאוחר יותר אימן את מכבי רמלה ועלה בידו להשאירה בליגה א'.[15]
בעונת 1962/1963 בליגה א' אימן את הפועל חולון, ובעונת 1964/1965 בליגה א' אימן את הפועל לוד.[16] בעונת 1965/1966 בליגה א' אימן את הפועל אשקלון. במהלך עונת 1966/1968 בליגה א' אימן בשנים 66/67 את הפועל ראשון לציון,[17] ובשנים 67/68 את הפועל חולון.[18] בעונת 1970/1971 בליגה א' אימן את הפועל ראשון לציון.[19] ובמקביל גם את קבוצת הנשים מיל"ן.[20] בעונת 1971/1972 בליגה א' שב לאמן את הפועל חולון.[21] ובעונת 1972/1973 בליגה א' אימן את הפועל דימונה.[22] בעונת 1973/1974 אימן את מכבי הרצליה, בעונת 1974/1975 בליגה א' שב לאמן בהפועל חולון ובעונת 1975/1976 אימן שוב את הפועל אשקלון.[23] בעונת 1978/1979 אימן את הפועל ראש העין,[24] ובין השנים 1979–1982 אימן את מכבי לזרוס חולון.[25]
חייו האישיים עריכה
בסרגליק נשא לאישה את רות לבית איינהורן אותה הכיר באושוויץ, אחותו של יז'י איינהורן, פרופסור לרפואה, חבר הפרלמנט השוודי וחבר ועדת פרס נובל לרפואה. לזוג נולדו שני ילדים: משה ובילי בסרגליק עיתונאית, עורכת, מפיקה ומגישת רדיו. רות הלכה לעולמה ב-1962.[26]
לאחר עלייתו התגורר ביפו עד 1959. את דירתו ביפו מכר לשחקן מכבי יפו בוחוס ג'וג'וסיאן, שקיבל גם סיוע ברכישתה מאגודת מכבי יפו, ובה הוא עדיין מתגורר (2023).[12] בהמשך עבר לתל אביב, ובשנותיו האחרונות התגורר בחולון. בסרגליק היה שותף מסחרי של עמנואל שפר במשך 25 שנים, והם עסקו במספר פרויקטים ובכללם התקנות חשמל ותאורה באצטדיוני כדורגל. בהמשך קיבל בסרגליק זיכיון בלעדי לייבוא ומכירת מוצרים של המותג פומה בארץ, היה ייבואן בלעדי למשך 40 שנים וביסס את המותג בישראל.
לאורך חייו המקצועיים ערך השתלמויות מקצועיות באימון כדורגל בישראל ובעולם. בסרגליק נפגש באופן תדיר עם כדורגלנים מובילים כגון פלה ופרנץ בקנבאואר. כמו כן רואיין באופן תדיר באמצעי התקשורת השונים בנושאי כדורגל ישראלי ועולמי.
ב-1982 לקה בסרגליק בהתקף לב במהלך משחק ליגה של לזרוס חולון. הוא אושפז, בהמשך נשלח לשיקום ארוך של כחצי שנה בבית לוינשטיין, אך לא התאושש. בסרגליק הלך לעולמו והובא למנוחות בבית הקברות הדרום בבת-ים.
הנצחה עריכה
ב-1984 ערכו מספר קבוצות "כדורגל ותיקים" טורניר לזכרו אשר נקרא "גביע בסרגליק" ובו זכו ותיקי הפועל חולון.[27] ביולי 1992 נערך באצטדיון העירוני בחולון אירוע הוקרה במלאת 10 שנים לפטירתו של בסרגליק שבו נטלו חלק כדורגלנים ומאמנים כגון: יצחק שניאור, שייע גלזר, יעקב גרונדמן, יוסף מרימוביץ', רפעת טורק, אפרים דוידי, ומאיר נמני. באירוע נערכו משחקי ותיקים וכן משחק של קבוצת מיל"ן.[28]
הישגים עריכה
כשחקן עריכה
- אלופת ליגת מחנות העקורים, עונת 1947/1948
לקריאה נוספת עריכה
- ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020.
קישורים חיצוניים עריכה
- זאב בסרגליק באתר GRAVEZ
- שיחה עם בילי בסרגליק – "הכל יחסים והכל יחסי", באתר atar2b.net
- בילי בסרגליק על אביה, זאב בסרגליק, בפייסבוק
- מכבי יפו ניצח את הפועל תל אביב 0:2, דבר, 20 במאי 1956
- 12 הלאומיות מוכנות למאבק, מעריב, 17 בספטמבר 1961
הערות שוליים עריכה
- ^ טופס רישום הכניסה של בסרגליק לאושוויץ, באתר arolsen-archives.org (בגרמנית).
- ^ זאב בסרגליק, באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (באנגלית).
- ^ דפי עד שמילא זאב בסרגליק למשפחתו, באתר יד ושם.
- ^ כרטיס הרישום של בסרגליק במחנה לנדסברג, באתר arolsen-archives.org (באנגלית).
- ^ "איחוד" אלוף הכדורגל במחנות לשנת 1947/48, דבר, 6 בפברואר 1948.
- ^ טניס שולחן, הַבֹּקֶר, 23 בדצמבר 1951.
- ^ שני חברי הפועל יפו ראשונים בתחרויות מכבי, על המשמר, 11 בינואר 1950.
- ^ הכל במחצית השנייה, על המשמר, 17 באפריל 1949.
- ^ האם גם זה ספורט?, דבר, 24 באפריל 1950.
- ^ בספורט, חרות, 24 בדצמבר 1954.
- ^ אורי שטרק, כרטיס השחקן הוחזר לבסרגליק, מעריב, 6 במרץ 1975.
- ^ 1 2 ברוך פורמן, "התותח הארמני של מכבי יפו", בן המיעוטים הראשון ששיחק בנבחרת ישראל בכדורגל, בתוך: "בתנועה"-כתב העת למדעי החינוך הגופני והספורט, כרך יג', חוברת 2, הוצאת המכללה האקדמית בוינגייט, 2021, עמוד 115.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמוד 69.
- ^ הערב בירור פרשת המאמן בסרגליק, מעריב, 27 בדצמבר 1961.
- ^ דב גולדשטיין, בית ספר למאמנים, מעריב, 20 באפריל 1962.
- ^ מאיר גבאי, בית"ר ירושלים-הפועל לוד 0:1, מעריב, 10 בינואר 1965.
- ^ בסרגליק ימשיך בראשון לציון, דבר, 13 ביולי 1967.
- ^ צעירי חולון הפתיעו, מעריב, 3 בדצמבר 1967.
- ^ יצחק פרי, בובק הצטיין בראשון לציון, מעריב, 15 בנובמבר 1970.
- ^ הכדורגל הנשי הולך מחיל אל חיל, דבר, 21 במרץ 1971.
- ^ כל קבוצות ליגה א' כבר החתימו מאמנים, מעריב, 15 באוגוסט 1971.
- ^ רון אביטל, 2 מטרות הושגו, מעריב, 18 במרץ 1973.
- ^ אשר גולדברג, "אני הצלתי את הפועל ת"א מפירוק", באתר וואלה!, 30 בדצמבר 2022
- ^ שחקנים של המאמן בסרגליק בבית הסוהר, מעריב, 11 בדצמבר 1978.
- ^ אורי שטרק, לזרוס חולון-שדה חמד 1:2, מעריב, 23 בדצמבר 1979.
- ^ רות בסרגליק באתר GRAVEZ.
- ^ גביע בסרגליק ז"ל להפועל חולון, מעריב, 2 במאי 1984.
- ^ יצחק עזרא, ערב של כדורגל ונוסטלגיה בחולון, חדשות, 12 ביולי 1992.