הפועל תל אביב (כדורגל)
הפועל תל אביב הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר תל אביב, המשחק בליגה הלאומית. המועדון הוקם בשנת 1923, עם הקמת אגודת הפועל תל אביב, והוא אחד המועדונים הוותיקים ביותר בישראל, ומהמועדונים המייסדים של הליגה הבכירה בארץ ישראל כשהשתתף בעונת הבכורה (1931/1932). צבעי המועדון הם אדום ולבן, ומגרשה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון בלומפילד הממוקם ביפו.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי |
הפועל האדומים השדים האדומים | ||
| תאריך ייסוד | 1923 | ||
| אצטדיון |
אצטדיון בלומפילד, תל אביב (תכולה: 29,400) | ||
| בעלים | אדמונד מ' ספרא | ||
| מאמן | מסאי דגו | ||
| ליגה | הליגה הלאומית | ||
|
www | |||
| תלבושת | |||
| |||
| מחלקות פעילות של הפועל תל אביב | ||||
|---|---|---|---|---|
|
|
| ||
| כדורגל (גברים) | כדורגל (נשים) | כדורסל (גברים) | ||
|
|
|
| ||
| כדורסל (נשים) | כדוריד (גברים) | אתלטיקה | ||
הפועל תל אביב שיחקה בליגה הבכירה בישראל מאז היווסדה, וירדה שלוש פעמים לליגת המשנה – בתום עונת 1988/1989, בתום עונת 2016/2017 ובתום עונת 2023/2024. המועדון הוא אחד המעוטרים ביותר בישראל, עם שלוש עשרה אליפויות (מתוכן שמונה לאחר קום המדינה), שישה עשר גביעי מדינה (מתוכם עשרה לאחר קום המדינה) וגביע טוטו אחד. המועדון זכה בדאבל ארבע פעמים (1934, 1938, 2000, 2010), והוא גם המועדון היחיד בישראל שזכה שלוש פעמים ברציפות בגביע המדינה (בשני רצפים שונים: 1937–1939 ו-2010–2012).
הפועל תל אביב במפעלים הבין-לאומיים זכתה בליגת האלופות האסייתית בשנת 1967, ובסגנות ליגה זו בשנת 1970. במפעלים האירופיים, היא העפילה לשלב רבע הגמר בעונת 2001/2002 בגביע אופ"א, אחד ההישגים הבולטים של קבוצה ישראלית כלשהי במפעלים האירופים. הפועל תל אביב היא הקבוצה הישראלית היחידה אשר סיימה במקום הראשון בשלב הבתים של הליגה האירופית (עונת 2009/2010). בעונת 2010/2011 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של ליגת האלופות.
היסטוריה
ייסוד הקבוצה ועד הקמת מדינת ישראל
ב-1920 נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, במטרה לאגד "את כל העובדים החיים על יגיעם מבלי לנצל עבודת זולתם, לשם סידור כל העניינים היישוביים, הכלכליים והתרבותיים של המעמד העובד בארץ לבניין חברת העבודה העברית בארץ ישראל"[1]. אמנם הנהגת ההסתדרות הייתה חסרת זיקה ספורטיבית, אך כאשר הקימו חברים מן השורה את התאגדות הפועל אימצה אותו ההסתדרות לחיקה. מועדון הספורט הראשון של ההתאגדות היה הפועל תל אביב, שהוקם בקיץ 1923[2] וכלל מחלקות כדורגל, התעמלות ואתלטיקה. המועדון לא האריך ימים והתפרק כעבור שנה וחצי, וב-1924 נוסד מועדון הפועל חיפה. ב-1925 נכשל ניסיון נוסף להקמת הפועל תל אביב, אך שנה לאחר מכן הוקם המועדון בשלישית, והפעם הצליח להתבסס[3]. היה זה ב-15 במאי 1926, בצריף של הנוער העובד ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב (בשטח בו שוכן כיום גן מאיר), עת נערך במקום כינוס מועצת הייסוד להקמת התאגדות הפועל. באותו מועד נקבע סמל המועדון, והוחלט על חידוש פעולתה של הפועל תל אביב[4].
באותה העת כבר פעלה בעיר קבוצת כדורגל של פועלים, קבוצת אלנבי, שהקים שלמה פוליאקוב ב-1924, והשתייכה לאגודת מכבי. ב-1927 פרשו כמה מחברי קבוצת אלנבי, ובראשם פוליאקוב והאחים מאיר, על רקע חילוקי דעות עם הנהלת מכבי. בתחילה ניסו לפעול בתוך מועדון ספורט "הגיבור", אך לאחר מכן הצטרפו להפועל, תוך שהם מפרסמים מכתב חריף שהכיל האשמות נגד מרכז מכבי, לפיהן שוררת בין שורותיו "אתמוספירה מרעילה של פרופסיונליזם ומסחר על כדור-רגל", וקוראים לעוסקים בספורט בארץ ישראל "להילחם נגד מחלת הפרופסיונליזם" ו"לשלול את האפשרות של קבלת משכורות קבועות בעד המשחק, מבלי להתקשר לאיזו עבודה פרודוקטיבית בבניין החברה, העם והארץ"[5].
ב-1928 נערכו לראשונה משחקי גביע ארץ ישראל. הקבוצה שנחשבה כבעלת הסיכויים הגבוהים ביותר לזכייה בתואר הייתה מכבי חשמונאי ירושלים, בשורותיה שיחקו כוכבים רבים. אף על פי כן, גברה הפועל תל אביב על מכבי חשמונאי ירושלים במשחק הגמר בתוצאה 2–0 משערים של פוליאקוב ואברהם נודלמן. הקבוצה הירושלמית ערערה על תוצאת המשחק, בטענה שהפועל תל אביב שיתפה שחקן שלא כחוק, ובעקבות זאת הוחלט כי שתי הקבוצות יחלקו בגביע[6].
בעונתה הראשונה של ליגת ארץ ישראל בכדורגל, ב-1932, סיימה הפועל תל אביב במקום השני, כסגניתה של האלופה, המשטרה הבריטית. בעונה השנייה, בשנת 1934, הייתה הפועל תל אביב לאלופה העברית הראשונה, וזכתה באליפות הראשונה בתולדותיה, לאחר שניצחה בכל משחקיה, הישג שאף קבוצה לא הצליחה מאז לשחזר. באותה שנה השלימה דאבל ראשון, וזכתה גם בגביע, בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שגברה במשחק הגמר על מכבי תל אביב 3–2[7].
גם השנים הבאות האירו פנים להפועל תל אביב. לפי נתוני ההתאחדות לכדורגל, זכתה הפועל תל אביב באליפות גם ב-1935, אם כי מחקרים שונים מעידים על כך שמשחקי הליגה לא הושלמו באותה עונה[8]. בין 1937 ל-1939 זכתה בגביע הארץ ישראלי 3 פעמים ברציפות (לאחר ניצחונות על הפועל דרום תל אביב, מכבי תל אביב ומכבי פתח תקווה), וב-1938 זכתה גם באליפות והשלימה דאבל שני. בשנת 1940 זכתה באליפות נוספת, וב-1944 זכתה באליפות החמישית בתולדותיה.
לפני קום מדינת ישראל קיימה הקבוצה מספר משחקי ראווה מול קבוצות מהמדינות השכנות. בינואר 1929 הוזמנה הקבוצה לסיור משחקים בלבנון ובסוריה[9], וב-13 ביוני 1943 נפגשה הקבוצה עם נבחרת צבא מצרים בתל אביב[10][11].
שנות ה-50 וה-60
גם לאחר הקמת מדינת ישראל הייתה הפועל תל אביב אחת הקבוצות הבולטות בליגה. בעונת הבכורה של הליגה הישראלית קבעה את שיא המועדון בדקות ללא ספיגה, כאשר לא ספגה שער במשך 674 דקות רצופות, וסיימה את העונה כסגנית האלופה. ב-1951 יצאה הקבוצה לסדרה של משחקי ראווה באנגליה, שמהווים את המשחקים הבינלאומיים הראשונים שלה. היא הובסה בידי ארסנל בתוצאה 1–6 ובידי מנצ'סטר יונייטד בתוצאה 0–6, וכן הפסידה ללידס יונייטד 2-0. במשחק שנערך ב-28 במרץ 1953, במחזור הרביעי של עונת 1953/1954, השיגה הקבוצה את הניצחון הגדול בתולדותיה, 8–0 על הפועל רמת גן. הרצל פריצנר הבקיע ארבעה מהשערים, וחיים גלזר שלושה.
ב-1957 זכתה הפועל תל אביב באליפות השישית בתולדותיה, והראשונה מאז קום המדינה, לאחר שהקדימה בארבע נקודות את הפועל פתח תקווה. ב-1958 השיגה הקבוצה את ניצחונה הגבוה ביותר בכל המסגרות, כשגברה על הפועל הרצליה בתוצאה 12–1 במסגרת גביע המדינה. ב-1961 זכתה בגביע השישי, אף הוא הראשון מאז הקמת המדינה, לאחר שגברה במשחק הגמר על האלופה הפועל פתח תקווה בתוצאה 2–1 משער ניצחון של גדעון טיש[12].
הקבוצה סיימה כסגנית האלופה בעונת 1960/1961 ובעונת 1962/1963, ובעונת 1964/1965 הייתה קרובה לזכייה באליפות נוספת, לאחר שבמחזור הסיום הובילה בנקודה על יריבותיה במירוץ לאליפות, הפועל פתח תקווה והכח רמת גן, אך הפסידה למכבי נתניה וסיימה במקום השלישי בעוד הכח זכתה באליפות.
האליפות השביעית הגיעה, בסופו של דבר, ב-1966, בהדרכתו של המאמן דוד שווייצר. משחקי הליגה כללו, בין היתר, ניצחון על הפועל ירושלים במשחק שארך 103 דקות לאחר ששעונו של השופט התקלקל, וכן ניצחון על מכבי יפו בתוצאה 5–3. האליפות הושגה במחזור ה-28, אך העיבה עליה החלטת שחקני הקבוצה שלא לעלות למגרש במשחק מול הכח רמת גן במחזור ה-29, כמחאה על כך שהנהלת הקבוצה הפרה לטענתם הבטחה לנסוע למשחקי הגביע העולמי באנגליה כפרס על הזכייה באליפות.
כאלופת המדינה, השתתפה הפועל תל אביב ב-1967 בטורניר הראשון של גביע אסיה לקבוצות שנערך בבנגקוק. היא העפילה אוטומטית לשלב הגמר, בו גברה על סלאנגור המלזית 2–1 משער ניצחון של קיקו רחמינוביץ' והייתה לקבוצה הראשונה שזוכה באליפות אסיה[13]. באותה שנה גם העפילה לגמר גביע המדינה, אך הפסידה למכבי תל אביב 1–2. ב-1969 זכתה הפועל באליפות השמינית בתולדותיה, בהדרכתו של המאמן רחביה רוזנבוים[14], וב-1970 הפסידה את האליפות למכבי תל אביב בשל הפרש שערים. באותה עונה הובסה בידי מכבי בתוצאה 0–5, התבוסה הגדולה ביותר שלה במשחק רשמי. בתוך כך, שחזרה באותה עונה גם את הניצחון הגדול ביותר שלה בליגה, כשהביסה 8–0 את הפועל באר שבע, הודות לשלושער של ג'ורג' בורבה וצמד שערים של יחזקאל חזום. באותה עונה השתתפה, כאלופה היוצאת, באליפות אסיה לקבוצות לשנת 1970 בפעם השנייה בתולדותיה. היא העפילה לשלב הגמר, אך הפסידה לטאג' קלאב האיראנית משער שהובקע בתוספת הזמן.
שנות ה-70
במהלך שנות ה-70 ירדו הישגיה של הפועל תל אביב באופן ניכר. בשנת 1972 עוד זכתה בגביע המדינה בפעם השביעית, לאחר ניצחון 1–0 על הפועל ירושלים משער של שייע פייגנבוים, ובעונת 1972/1973 סיימה את משחקי הליגה כסגנית האלופה הכח רמת גן, אך בעונה שלאחר מכן נאבקה נגד הירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז), והצליחה להישאר בליגה רק במחזור האחרון בזכות הפרש שערים.
בעונת 1975/1976 נאבקה הפועל תל אביב שוב נגד הירידה לליגת המשנה, והצליחה להישאר בליגה במחזור לפני האחרון בזכות ניצחון בדרבי על מכבי תל אביב, הודות לשער ניצחון נוסף של שייע פייגנבוים. גם בעונת 1977/1978 נאבקה הקבוצה בתחתית במשך רוב חלקי העונה, ובעונות שנמנעה ממאבקי התחתית לא הצליחה להתמודד בצמרת הטבלה, עד לעונת 1979/1980 בה סיימה כסגנית האלופה.
במהלך תקופה זו, בה כשלה בניסיונותיה לחזור לצמרת, דבקה בה תדמית של מפסידנית, תדמית שאומצה גם בידי אוהדיה, וזכתה למספר אזכורים תרבותיים.
עליות ומורדות בשנות ה-80 וה-90
שני העשורים הבאים היו מהסוערים בתולדות הקבוצה. לצד מספר זכיות באליפויות ובגביעים, נקלעה הפועל תל אביב למשבר כלכלי חריף, וירדה לראשונה בתולדותיה לליגה הארצית.
ב-1981 הצליחה הפועל תל אביב, תחת שרביטו של המאמן דוד שווייצר, לצאת מהמשבר שפקד אותה בשנות ה-70, וזכתה באליפות התשיעית בתולדותיה, 12 שנים לאחר האליפות הקודמת. בקבוצה כיכבו שני שחקנים צעירים שגדלו יחד במחלקת הנוער של המועדון – החלוץ שבתאי לוי שכבש 17 שערי ליגה והיה מלך השערים של הקבוצה, והקשר משה סיני, שנבחר לכדורגלן העונה בישראל. באותה עונה העפילה גם לגמר גביע המדינה, אך הפסידה לבני יהודה בבעיטות הכרעה. ב-1982 שוב העפילה לגמר גביע המדינה, ושוב הפסידה, הפעם 0–1 להפועל יהוד. ב-1983 העפילה בפעם השלישית ברציפות לגמר גביע המדינה, והפעם גם זכתה בו, בעקבות ניצחון 3–2 על מכבי תל אביב. שער הניצחון שהבקיע גילי לנדאו היה שנוי במחלוקת, שכן אנשי מכבי טענו כי קדמה לו עבירה ושהובקע בנגיעת יד.
האליפות העשירית בה זכתה הפועל תל אביב, בשנת 1986, שוב תחת שרביטו של שווייצר, הייתה הפכפכה במיוחד. ערב מחזור הסיום הובילה מכבי חיפה את טבלת הליגה, כשבאמתחתה נקודה אחת יותר מלהפועל תל אביב. השתיים נפגשו במחזור הסיום באצטדיון בלומפילד, במשחק הליגה הראשון ששודר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית. בדקה ה-86 הבקיע גילי לנדאו את שער הניצחון של הפועל תל אביב, ממסירה של משה סיני. שחקני מכבי חיפה טענו לנבדל, אך השופט צבי שריר אישר את השער, שהבטיח את זכייתה של הפועל תל אביב באליפות[15]. בעונה הבאה לא הצליחה הקבוצה לשחזר את ההישג, וניצלה במחזורי הסיום מירידה לליגה הארצית.
עונת 1987/1988 נפתחה באופן מגומגם, אך לאחר שובו של משה סיני מהקבוצה הבלגית בוורן, השתפר מאזנה, והיא זכתה באליפות ה-11 בתולדותיה, תחת הדרכתו של המאמן יצחק שניאור. בנוסף, העפילה לגמר גביע המדינה, ובו הפסידה למכבי תל אביב 1–2. בעונה זו הגיע לשיאו הקשר אלי כהן, שנבחר לכדורגלן העונה. על הישגיה בעונה זו העיבו החובות הכספיים אליהם נקלעה הפועל תל אביב, ובמהלכה עוקל ציוד של הקבוצה. בעקבות ניהול לא תקין ובשל חוזים כפולים הורחקו 8 מהשחקנים הבכירים של הקבוצה מ-8 משחקים, והקבוצה עצמה הוענשה בהפחתת 4 נקודות בפתיחת העונה הבאה.
חוסר של השחקנים הבכירים ב-8 משחקים והמשבר הכלכלי החריף בעקבות עיקול הכנסות בעונת 1988/1989, הביא לכך שבאסיפת הפתיחה של העונה השתתפו רק חמישה משחקני הקבוצה, ויו"ר הקבוצה חיים צימר ציין כי "יש השערה שצריכים לקבל כסף, אבל זו רק השערה"[16]. ב-20 בנובמבר 1988 החרימו השחקנים משחק מול הפועל צפרירים חולון במחאה על אי תשלום משכורותיהם, ובמקומם עלו לשחק שחקני הנוער של המועדון. בתגובה, הודיעה הנהלת הפועל תל אביב כי השחקנים הפרו את חוזיהם, ומשכך החוזים אינם תקפים עוד. בהמשך העונה החרימו השחקנים משחק נוסף, מול מכבי חיפה. המשבר הכלכלי השפיע גם על יכולותיה של הקבוצה, ובסיום העונה ירדה לראשונה בתולדותיה לליגה הארצית, הליגה השנייה דאז.
בתחילת עונת 1989/1990 החלה ההסתדרות למכור כמה מנכסיה במטרה לפתור את המשבר הכלכלי[17], אך עתידה של הקבוצה עדיין הוטל בספק, וכמה משחקניה שוחררו[18]. בנוסף, נתקלה הקבוצה בקשיים להם לא ציפתה גם בזירה הספורטיבית. בין היתר, הפסידה לבית"ר נתניה ולמכבי שעריים, וסיימה רק בתוצאת תיקו במשחק ביתי מול מכבי טמרה. בהמשך התאוששה והתברגה בצמרת הליגה. את עלייתה חזרה לליגה הלאומית הבטיחה רק בדקות הסיום של מחזור הסיום, לאחר שהביסה את מכבי רמת עמידר 6–0 הודות לשלושער של מוריס ז'אנו. היא סיימה את משחקי הליגה במקום השני, עם מספר נקודות זהה לזה של מכבי יבנה שסיימה במקום השלישי, אך הפרש שערים עדיף בשני שערים.
בעונות הבאות שמרה הפועל תל אביב על מקומה בליגה הבכירה, אך השתרכה בתחתית הטבלה, והייתה רחוקה מהישגיה בשנות ה-80. חריג לכך היה ההעפלה לגמר גביע המדינה ב-1994, בו הפסידה למכבי תל אביב 0–2. בעונת 1995/1996 השתתפה לראשונה במוקדמות גביע אופ"א, אך הודחה בסיבוב המוקדמות הראשון, אחרי הפסד לזימברו קישינב.
לאחר הפרטת הקבוצה ועד עזיבת קבוצת "כתר"
בעונת 1996/1997 שוב ריחפה על הקבוצה סכנת ירידה, ומשה סיני, שהיה למאמן הקבוצה, נאלץ להתפטר לאחר סדרת הפסדים. נראה היה שהקבוצה שוב תרד לליגה הארצית, אך לאחר שמונה המאמן דרור קשטן, היא הבטיחה את הישארותה בליגה רק במחזורי הסיום. במהלך העונה הופרט המועדון, כאשר מכרה ההסתדרות את הפועל תל אביב לקבוצת משקיעים פרטיים בראשות משה תאומים, מוטי אורנשטיין, סמי סגול (בעליה של קבוצת כתר) ורפי עגיב. לאחר 70 שנה נפרדה הפועל תל אביב מההסתדרות, ויצאה לדרך חדשה. הגב הכלכלי שניתן למועדון אפשר את שובה של הקבוצה לקדמת הבמה.
כבר בעונת 1997/1998, בהדרכתו של המאמן אלי כהן, נאבקה הפועל תל אביב עם בית"ר ירושלים על האליפות. במחזור הלפני האחרון התקיים משחק בין בית"ר לבין הפועל בית שאן, שזכה לכינוי "משחק השרוכים". בדקות הסיום של המשחק נראה היה כי שחקני בית שאן אינם מתאמצים למנוע ספיגת שער, ובסופו של דבר הצליחה בית"ר להבקיע שער ניצחון שהבטיח לה את המקום הראשון, והפועל תל אביב הסתפקה במקום השני, כאשר במחזור הסיום זכתה בית"ר באליפות באופן רשמי.
בעונת 1998/1999 סיימה הקבוצה במקום החמישי בטבלה, ובסופה זכתה בגביע המדינה בפעם העשירית בתולדותיה, לאחר ניצחון על בית"ר ירושלים בבעיטות הכרעה במשחק הגמר. היה זה הגביע הראשון שלה מזה 16 שנים, והתואר הראשון מזה 11 שנים. באותה עונה השתתפה בפעם השנייה במוקדמות גביע אופ"א. היא הדיחה את הקבוצה הפינית פינפא הלסינקי בסיבוב המוקדמות הראשון, והודחה בסיבוב המוקדמות השני בידי סטרומסגודסט הנורווגית בבעיטות הכרעה.
בעונת 1999/2000, לאחר שובו של קשטן לעמדת המאמן, זכתה הקבוצה בדאבל השלישי בתולדותיה והראשון מזה 62 שנים, תוך שהיא מקדימה את מכבי חיפה בטבלת הליגה, כאשר במקביל זוכה בגביע המדינה לאחר ניצחון שני רצוף בגמר הגביע על בית"ר ירושלים בבעיטות הכרעה במשחק הגמר של 2000. בנוסף, העפילה לראשונה בתולדותיה לסיבוב הראשון של גביע אופ"א, אך הודחה בידי סלטיק הסקוטית. עונה זו זכתה לכינוי "עונת התינוקות של קשטן", משום שארבעה מהשחקנים המובילים של הקבוצה, שהובילו אותה להישג המרשים, היו שחקנים בגילאים 20–21: סלים טועמה, פיני בלילי, כפיר אודי ועמרי אפק. מלבד השחקנים הצעירים, כיכבו בהפועל תל אביב אישטוון פישונט, רונן חרזי שכבש 17 שערים בליגה, השוער שביט אלימלך שנבחר לכדורגלן העונה ושלום תקווה הוותיק, שפרש ממשחק פעיל בסיום העונה.
בעונת 2000/2001 השתתפה הפועל תל אביב לראשונה בתולדותיה במוקדמות ליגת האלופות, והודחה בסיבוב המוקדמות השני בידי שטורם גראץ. בליגה שוב נאבקה הקבוצה על האליפות, אך סיימה במקום השני, אחרי מכבי חיפה.
את עונת 2001/2002 שוב סיימה הקבוצה כסגניתה של מכבי חיפה. לראשונה מאז 1934 לא הפסידה במשחק ביתי במשך כל העונה (13 פעמים ניצחה וארבע פעמים סיימה בתיקו). באותה עונה זכתה הפועל תל אביב בגביע הטוטו, אך עונה זו זכורה יותר בשל הישגי הקבוצה בעונת 2001/2002 בגביע אופ"א, מהגבוהים ביותר של קבוצות הכדורגל הישראליות במפעלים הבין-לאומיים. במהלך משחקיה, לאחר שעברה את גזיאנטפספור הטורקית בסיבוב הראשון, הדיחה הפועל תל אביב מספר קבוצות שנחשבו עדיפות ממנה: צ'לסי בסיבוב השני, לוקומוטיב מוסקבה בסיבוב השלישי ופארמה בשמינית הגמר. שחקן הקבוצה מילאן אוסטרץ הבקיע שערים נגד כל אחת מקבוצות אלה, ומן העבר השני הצטיין השוער שביט אלימלך, שזכה לשבחים במיוחד לאחר המשחק מול צ'לסי בסטמפורד ברידג'. ב-5 במרץ 2002, שבוע לפני משחק רבע הגמר מול מילאן, אירע פיגוע ירי במסעדת "סי פוד מרקט" בתל אביב, בו נהרגו שלושה ונפצעו 35. בין יושבי המסעדה היו גם כמה משחקני הפועל תל אביב[19]. בעקבות הפיגוע החליטה אופ"א שלא לאפשר את קיום המשחק בישראל, והוא נערך באצטדיון GSP שבקפריסין. הפועל תל אביב ניצחה במשחק 1–0 משער של סרגיי קלשצ'נקו, אך הפסידה 0–2 במשחק הגומלין בסן סירו, והודחה מהמפעל.
בשתי העונות הבאות נותרה הפועל תל אביב בצמרת הליגה, אך לא הצליחה לזכות בתארים. גם במשחקיה בגביע אופ"א לא הצליחה לשחזר את הישגיה. בעונת 2002/2003 הודחה בסיבוב השני בידי לידס יונייטד, ובעונת 2003/2004 הודחה בסיבוב הראשון בידי גזיאנטפספור.
בעונת 2004/2005 שוב הידרדרה הפועל תל אביב לתחתית טבלת ליגת העל, ונאבקה על הישארותה בה. לאחר ששחקן העבר של הקבוצה שייע פייגנבוים מונה למאמן (יחד עם שלום תקווה כעוזרו), הצליחה לסיים 11 משחקים ללא הפסד ונשארה בליגה. בסיום העונה חלו שינויים בבעלות על הקבוצה. זכויות הניהול הועברו לקבוצת אנשי עסקים בראשות מוני הראל, שמעון ציטרון ושחר בן-עמי, בעוד סמי סגול נותר הבעלים המחזיק ב-80% ממניות הקבוצה[20].
בעונת 2005/2006 התאוששה הפועל תל אביב מהמשבר. המאמן דרור קשטן חזר למועדון, והקבוצה סיימה במקום השני בליגה, אחרי מכבי חיפה, וזכתה בגביע המדינה בפעם ה-11 בתולדותיה, לאחר שגברה 1–0 על בני יהודה במשחק הגמר. בסוף העונה מונה קשטן למאמן נבחרת ישראל, ובמקומו מונה יצחק שום למאמן הקבוצה. בעקבות הישגיה בעונה הקודמת, שיחקה הפועל תל אביב בעונת 2006/2007 בגביע אופ"א. בשלב הבתים גברה על פריס סן ז'רמן 4–2 בפארק דה פראנס, סיימה בתיקו עם ראפיד בוקרשט ומלאדה בולסלאב והפסידה לפנאתינאיקוס. בעקבות תוצאות אלה העפילה הקבוצה לשלב 32 האחרונות, בו הודחה בידי גלאזגו ריינג'רס. את הליגה סיימה במקום הרביעי, וכן זכתה בגביע המדינה בפעם השנייה ברציפות, לאחר שגברה על הפועל אשקלון בבעיטות הכרעה.
הקבוצה של גוטמן תחת מוני הראל ואלי טביב (2007–2011)
בעונת 2007/2008 מונה גיא לוזון למאמן הקבוצה. היא פתחה את העונה באופן חלש במיוחד, ובעשרת המחזורים הראשונים השיגה ניצחון אחד בלבד, והתדרדרה למקום האחרון בליגה. בעקבות זאת התפטר לוזון, וזמן קצר אחר כך מונה אלי גוטמן למאמן. גוטמן מינה את יוסי אבוקסיס לעוזרו, ובחלון ההעברות של חודש ינואר החתים את עומרי קנדה, אלין טופוזאקוב ודימיטר טלקייסקי. הישגיה של הקבוצה השתפרו בהמשך, אך עקב חולשתה בפתיחת העונה סיימה רק במקום השביעי. כמו כן, העפילה בפעם השלישית ברציפות לגמר גביע המדינה, אך בניגוד לפעמיים הקודמות הפסידה במשחק הגמר לבית"ר ירושלים, בבעיטות הכרעה. בשלב הבתים של גביע אופ"א ניצחה בספרד את חטאפה, אך הפסידה לטוטנהאם הוטספר, אנדרלכט ואולבורג, וסיימה במקום האחרון בבית. בסיום העונה הודיעו תאומים וסגול על העברת הבעלות על הקבוצה למוני הראל, ללא תמורה[21]. בהמשך השנה, רכש אלי טביב 50% מהבעלות על הקבוצה.
בעונת 2008/2009 המשיכה הקבוצה במגמת השיפור, והיא סיימה כסגניתה של האלופה מכבי חיפה. השוער וינסנט אניימה נבחר לכדורגלן העונה, באחת הפעמים הבודדות שתואר זה לא הוענק לשחקן מהקבוצה שזכתה באליפות. בגביע אופ"א הודחה בסיבוב המוקדמות השלישי, לאחר הפסד לסנט אטיין הצרפתית. בגביע המדינה ניצחה הקבוצה בסיבוב ט' את מכבי תל אביב 2–0 בדרבי, אך בשמינית הגמר הפסידה למכבי חיפה בבעיטות הכרעה.
עונת 2009/2010 הייתה מהמוצלחות בתולדות המועדון, שזכה בדאבל בפעם הרביעית בתולדותיו. בגמר גביע המדינה גברה הקבוצה על בני יהודה, ואת האליפות השיגה רק בדקה ה-92 של מחזור הסיום, משער הניצחון שהבקיע ערן זהבי באצטדיון טדי מול בית"ר ירושלים[22]. במהלך העונה הובילה מכבי חיפה את הליגה בהפרש נקודות גדול, אך עקב שיטת הקיזוז שהונהגה לראשונה בליגה, קוצץ מספר הנקודות שהשיגו הקבוצות בשני הסיבובים הראשונים בחצי, מה שאפשר להפועל לסגור את הפער. במחזור השני של הפלייאוף, לאחר הקיזוז, נפגשו שתי הקבוצות למשחק העונה שנערך במגרשה של חיפה בקריית אליעזר. הפועל תל אביב ניצחה 1–0 משער של מהראן לאלא ועלתה לראשונה באותה עונה למקום הראשון, אותו איבדה שבועיים לאחר מכן ואליו חזרה, כאמור, רק עם שריקת הסיום של המחזור האחרון. במהלך העונה השיגה פעמיים רצף של שמונה ניצחונות, בנוסף לרצף של 31 משחקים ללא הפסד ליגה, החל מהמחזור הרביעי, בו ספגה הקבוצה את הפסדה היחיד באותה עונה, ועד לסיום העונה. גם בליגה האירופית הגיעה הקבוצה להישגים מרשימים. לאחר שהעפילה לשלב הבתים, השתתפה בבית שכלל את המבורג, סלטיק וראפיד וינה. היא ניצחה את שלושתן בבית, ואת ראפיד וינה גם באוסטריה, וסיימה במקום הראשון בבית. בסיבוב הבא הודחה בידי רובין קאזאן לאחר הפסד 0–3 ברוסיה ותיקו 0–0 במשחק הבית. שחקנים רבים בהפועל תל אביב הצטיינו בעונה זו, ביניהם אניימה, דאגלס דה סילבה, אביחי ידין, איתי שכטר שכבש 22 שערי ליגה וגילי ורמוט שנבחר לכדורגלן העונה[23].
בעקבות זכייתה באליפות בשנת 2010, השתתפה הפועל תל אביב במוקדמות ליגת האלופות. לאחר שהדיחה את ז'לייזניצ'אר סרייבו, אקטובה ורד בול זלצבורג, העפילה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של המפעל[24]. היא הוגרלה לבית הכולל את אולימפיק ליון, בנפיקה ליסבון ושאלקה 04. לאחר שלושה הפסדים בשלושת משחקיה הראשונים, סיימה בתיקו 0–0 ביתי מול שאלקה, הביסה 3–0 את בנפיקה, וסיימה בתיקו 2–2 את משחקה בליון, לאחר שהובילה 2–1 עד הדקה ה-88, תוצאה שהייתה יכולה להספיק לה למקום השלישי בבית ולהמשך משחקים בליגה האירופית. בסופו של דבר סיימה במקום הרביעי והודחה מהמפעל. את עונת 2010/2011 סיימה הקבוצה כסגנית האלופה אחרי מכבי חיפה, ולראשונה מקום המדינה שחקן הקבוצה, טוטו תמוז, הוכתר כמלך השערים של הליגה, לאחר שכבש 21 שערים בעונתו הראשונה בקבוצה. הפועל תל אביב זכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע המדינה, לאחר שניצחה בגמר את מכבי חיפה 1–0 משער של סלים טועמה. בתום העונה עזבו את הקבוצה אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס, ודרור קשטן מונה בפעם הרביעית למאמן הקבוצה.
תקופת אלי טביב (2011–2012)
ביולי 2011 פסק בית המשפט המחוזי, כי אלי טביב זכה בבעלות הבלעדית על הפועל תל אביב לאחר הליך במבי (Buy Me Buy You) מול מוני הראל. על טביב נמתחה ביקורת רבה בתקשורת על התנהלותו, ובמקביל ארגנו אוהדי הפועל תל אביב מחאה חריפה וממושכת כנגד טביב, בדרישה שימכור את הקבוצה לבעלים אחרים.
במהלך הקיץ ובמקביל להעברת הקבוצה לידי טביב, נמכרו לקבוצות באירופה כמעט כל כוכבי הקבוצה שזכתה באליפות ושני גביעים בשנתיים הקודמות וביניהם וינסנט אניימה, ערן זהבי, איתי שכטר וגילי ורמוט. במקומם הגיעו אפולה אדל, נוסא איגיבור ועומר דמארי. בעונת 2011/2012 העפילה הקבוצה לשלב הבתים בליגה האירופית, והוגרלה לבית הכולל את פ.ס.וו. איינדהובן, ראפיד בוקרשט ולגיה ורשה. לאחר שלושה הפסדים בשלושת משחקיה הראשונים, סיימה בתיקו 3–3 את משחקה באיינדהובן, ניצחה 3–1 את משחקה בבוקרשט וניצחה בבית 2–0 את לגיה ורשה. בסופו של דבר סיימה במקום השלישי והודחה מהמפעל. ב-9 בינואר 2012, לאחר תקופה של מתיחות בין המאמן, דרור קשטן, לבעלים, אלי טביב, הוחלט על הפסקת עבודתו של קשטן במועדון. ב-11 בינואר מונה ניצן שירזי כמאמנה החדש של הפועל תל אביב יחד עם עוזרו החדש שביט אלימלך, שוער הפועל תל אביב בעבר. על אף החיכוכים לאורך העונה הצליחה הקבוצה לסיים את הליגה במקום השני, וב-15 במאי 2012 זכתה בגביע המדינה לאחר ניצחון 2–1 על מכבי חיפה במשחק הגמר, משער בדקה ה-92 של נוסא איגיבור, וזכתה בפעם השלישית ברציפות בגביע. הייתה זו הפעם השנייה מאז שנות ה-30 שהקבוצה זוכה בגביע 3 פעמים ברציפות, והיא הקבוצה הישראלית היחידה שהגיעה להישג זה.
ככל שהתקדמה העונה, החריפה מחאת האוהדים נגד טביב, והפכה לקונצנזוס בקרב כלל האוהדים עם התפטרותם של כל חברי ההנהלה הבכירה של המועדון[25]. האוהדים הפגינו כנגד טביב בכל הזדמנות אפשרית והצהירו שלא יפסיקו עד שטביב יעזוב את המועדון[26]. ב-21 באפריל 2012 הכריז טביב כי הוא מעמיד את הקבוצה למכירה[27].
תקופת חיים רמון ועמותת האוהדים (2012–2015)
ב-4 ביולי 2012 הכריז חיים רמון במסיבת עיתונאים כי קיבל מטביב ייפוי כוח בלתי חוזר למכירת המועדון, כך שהפך באופן בלתי פורמלי לבעלים של המועדון[28]. ב-17 ביולי 2012 הושקה עמותת האוהדים של הפועל תל אביב, שהצהירה כי תפעל בשיתוף פעולה מלא עם חיים רמון במטרה לרכוש עד כ-50% מהמועדון שיעברו לשליטת האוהדים[29]. ב-19 ביולי 2012 אישר בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל את העברת זכויות הניהול בהפועל תל אביב לידי חיים רמון[30]. בהמשך העונה הועברו 20% מהבעלות לידי עמותת האוהדים, ובמקביל נרכשו 30% על ידי אנשי עסקים נוספים[31].
במהלך הקיץ הצטרפו לקבוצה שחקנים רבים, ובהם גילי ורמוט, שחזר לקבוצה אחרי שנה באירופה. גם בעונת 2012/2013 העפילה הפועל תל אביב לשלב הבתים של הליגה האירופית, והוגרלה לבית הכולל את אתלטיקו מדריד, ויקטוריה פלזן ואקדמיקה דה קוימברה (מולה ערכה הפועל תל אביב בפורטוגל את משחקה ה-100 במפעלים האירופאים). בשלב הבתים השיגה הפועל 4 נקודות, סיימה במקום האחרון בבית והודחה מהמפעל. ב-27 בספטמבר 2012 עבר ניצן שירזי לתפקיד המנהל המקצועי של המועדון, ויוסי אבוקסיס החליפו בתפקיד המאמן הראשי. לאחר מכן מונה אסי דומב לתפקיד עוזר המאמן. ב-16 בפברואר 2013 פוטר אבוקסיס מתפקידו, לאחר רצף של חמישה משחקים ללא ניצחון, ובמקומו מונה פרדי דוד. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד 0–1 להפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית. היה זה הפסדה הראשון של הקבוצה בגביע מאז שנת 2005, כאשר לאורך תקופה זו הגיעה 6 פעמים למעמד הגמר, זכתה בחמישה גביעים, והודחה רק פעמיים בבעיטות הכרעה. בליגה סיימה הקבוצה את עונת 2012/2013 במקום השלישי, ובתום העונה סיים פרדי דוד את תפקידו.
לקראת עונת 2013/2014 מונה רן בן שמעון למאמן הקבוצה, והחליף את מרבית שחקני הסגל בשחקנים חדשים. במוקדמות הליגה האירופית הודחה הקבוצה על ידי פאנדורי הרומנית, ובגביע המדינה הודחה בסיבוב ח' על ידי הפועל חיפה. בליגה סיימה הקבוצה במקום הרביעי, והבטיחה את השתתפותה בליגה האירופית בעונה הבאה הודות לזכייתה של עירוני קריית שמונה, שסיימה במקום השלישי, בגביע המדינה. שחקן הקבוצה, עומר דמארי, כבש בעונה זו 26 שערי ליגה, ושבר את שיאו של איתי שכטר כשחקן הפועל תל אביב שכבש הכי הרבה שערים בעונה אחת.
לקראת עונת 2014/2015 מונה אייל ברקוביץ' לתפקיד המנג'ר במועדון, ושחקן העבר של הקבוצה, אסי דומב, ששימש בעונות האחרונות כעוזר מאמן, החליף את רן בן שמעון בעמדת המאמן הראשי. מהליגה האירופית הודחה הקבוצה כבר בסיבוב המוקדמות השני על ידי אסטנה הקזחית. ב-20 בינואר 2015 התפטר ברקוביץ' מתפקידו, וארבעה ימים לאחר מכן פוטר דומב והוחלף באלי כהן, שאימן את הקבוצה בעבר. במשחק הראשון לאחר מינויו של כהן הודחה הקבוצה מגביע המדינה, לאחר שהפסידה בשמינית הגמר להפועל כפר סבא מהליגה הלאומית. בליגה לא הצליחה הקבוצה להעפיל לפלייאוף העליון, לראשונה מזה שבע שנים, וסיימה את העונה במקום השמיני בטבלה.
תקופת אמיר כבירי (2015–2017)
לקראת עונת 2015/2016 רכש אמיר גרוס כבירי 30% ממניות הקבוצה, וב-1 ביולי 2015 אישרה ההתאחדות לכדורגל את העברת זכויות הניהול של המועדון מחיים רמון לכבירי[32]. ססאר מנדיונדו הספרדי מונה למאמן הקבוצה, ולעוזרו מונה ואליד באדיר, קפטן הקבוצה בעבר. לאחר שני מחזורי ליגה בלבד פוטר מנדיונדו, ובמקומו מונה באדיר למאמן הזמני של הקבוצה. ב-5 בנובמבר 2015 מונה גיא לוי למאמן הקבוצה. ב-10 בינואר 2016 חזר אלי גוטמן למועדון, ומונה למנג'ר. תשעה ימים לאחר מכן פוטר גיא לוי מתפקידו, וגוטמן החל לשמש כמאמן הקבוצה בפועל. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בפעם השנייה ברציפות על ידי הפועל כפר סבא בשמינית הגמר, ובליגה סיימה הקבוצה את העונה במקום התשיעי.
לקראת עונת 2016/2017 סיכמה הקבוצה על מעברה הזמני לאצטדיון המושבה בפתח תקווה, עקב עבודות שיפוצים באצטדיון בלומפילד. ב-20 בספטמבר 2016 מונה גיא לוזון לקדנציה שנייה כמאמן הקבוצה, ואילו גוטמן חזר לשמש כמנהל מקצועי. בעקבות כך סיים באדיר את תפקידו בקבוצה, ואופיר חיים מונה לעוזר המאמן.
ב-6 בדצמבר 2016 הגישה הקבוצה בקשה להקפאת הליכים, בה נטען כי היא חייבת לנושים כ-100 מיליוני שקלים[33][34]. ב-4 בינואר 2017 אישר בית המשפט את פירוק החברה שהחזיקה בקבוצה, לה הופחתו תשע נקודות ממאזנה בטבלת ליגת העל[35].
תקופת קבוצת ניסנוב (2017–2023)
לאחר פירוק הקבוצה היא נמכרה לקבוצת רכישה שהורכבה מהאחים איציק ושרון ניסנוב, זאב גרינברג, מאיר תושב ואחיינו בועז תושב[36][37]. ב-12 בינואר התפטר לוזון מתפקידו, ובמקומו מונה מנחם קורצקי למאמן הקבוצה, ולעוזרו מונה שחקן הקבוצה בעבר, יגאל אנטבי. בסיום העונה ירדה הקבוצה לליגה הלאומית בפעם השנייה בתולדותיה, ולראשונה מזה 28 עונות, לאחר שלא הצליחה לסגור את פער 9 הנקודות שהורדו לה, וסיימה במקום האחרון בטבלה[38][39].
ב-16 במאי 2017 פוטר קורצקי מתפקידו, וב-25 במאי מונה מוטי איוניר למאמן הקבוצה. הקבוצה פתחה את עונת 2017/2018 עם חמישה ניצחונות רצופים בליגה הלאומית ללא שער חובה, אך לאחר מכן רשמה שלושה משחקים ללא ניצחון והודחה בחצי גמר גביע הטוטו, וב-26 באוקטובר 2017 פוטר איוניר מתפקידו, ובמקומו מונה קובי רפואה למאמן הקבוצה. בגביע המדינה הודחה הקבוצה בסיבוב ח', לאחר שהפסידה בבעיטות הכרעה למכבי חיפה מליגת העל, אחרי 1–1 בתום 120 דקות. ב-16 באפריל 2018 הבטיחה הקבוצה את העפלתה בחזרה לליגת העל, שישה מחזורים לפני סיום העונה, לאחר ניצחון 3–0 על מכבי אחי נצרת[40], וסיימה את העונה במקום הראשון בטבלה.
בתחילת עונת 2018/2019 מיעטה הקבצה לכבוש שערים, ובעשרת המחזורים הראשונים השיגה ניצחון אחד בלבד וצברה תשע נקודות. בעקבות כך פוטר רפואה מתפקידו ב-25 בנובמבר 2018, ולמחרת מונה אופיר חיים למאמן הקבוצה. תחת חיים ירדה הקבוצה למקום האחרון בטבלה, וב-6 בינואר 2019 הוא פוטר מתפקידו ורפואה שב לאמן את הקבוצה[41]. בגביע המדינה הודחה הקבוצה על ידי הפועל חדרה בשמינית הגמר, ובליגה סיימה את העונה במקום השמיני בפלייאוף התחתון. בתום העונה פוטר רפואה לאחר חילוקי דעות עם הנהלת הקבוצה[42], ובמקומו מונה ניסו אביטן.
לקראת עונת 2019/2020 חזרה הקבוצה לאצטדיון בלומפילד, לאחר שלוש שנים ששיחקה באצטדיון המושבה בעקבות שיפוץ מגרשה הביתי. ב-5 בנובמבר 2019 פוטר אביטן מתפקידו, לאחר שהשיג ניצחון אחד בלבד בכל המסגרות מאז פתיחת העונה, ובמקומו מונה ניר קלינגר למאמן הקבוצה. משה סיני, קפטן ומאמן הקבוצה בעבר, מונה לנציג הבעלים במועדון. תחת הדרכתו של קלינגר העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון לראשונה מזה שש שנים, וסיימה את העונה במקום החמישי. כמו כן, לראשונה מזה שמונה שנים העפילה הקבוצה לחצי גמר גביע המדינה, בו הפסידה 0–2 למכבי פתח תקווה מהליגה הלאומית.
לקראת עונת 2020/2021 מונה שחקן העבר של הקבוצה סלים טועמה לעוזר המאמן, ועומרי אלטמן מונה לקפטן הקבוצה במקום אוראל דגני שעבר לבית"ר ירושלים. ב-8 בנובמבר 2020 מונתה אודליה פרידמן למנכ"לית המועדון[43]. ב-7 בדצמבר 2020 פוטר סיני מתפקידו כמנהל המקצועי של המועדון[44].
ב-11 באפריל 2021 סיכמה קבוצת ניסנוב עם איש העסקים שי שצברג על הצטרפות שצברג לבעלות על המועדון, על ידי רכישת 25 אחוזי הבעלות שברשות זאב גרינברג, בערבות אישית של מאיר תושב[45], אך בסוף העסקה לא יצאה אל הפועל[46]. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-11, אולם לראשונה מזה תשע שנים העפילה לגמר גביע המדינה, ובו הפסידה 1–2 למכבי תל אביב.
ב-19 בדצמבר 2021 פוטר קלינגר מתפקידו כמאמן הקבוצה, לאחר רצף של שבעה משחקים ללא ניצחון והדחה מגביע המדינה, ובמקומו מונה קובי רפואה בפעם השלישית למאמן הקבוצה[47]. יום לאחר מכן מונה שחקן העבר עומר בוקסנבוים למנהל המקצועי בהפועל תל אביב לאחר שהועלה ממחלקת הנוער. את עונת 2021/2022 סיימה הקבוצה במקום החמישי. ב-18 בספטמבר 2022, מעט לאחר פתיחת העונה פוטר רפואה מתפקידו לאחר חוסר הצלחה של הקבוצה[48]. יום לאחר מכן מונה סלובודאן דראפיץ' למאמן הקבוצה[49]. ב-21 באוקטובר 2022, ולאחר כשנתיים בתפקיד מנכ"לית המועדון, הודיעה פרידמן על עזיבתה[50]. ברקע דווח כי הניסנובים במשא ומתן למכירת המועדון לקבוצת רוכשים אמריקאית, שבראשה עומד דייוויד מינצברג, כאשר הרכישה צפויה להסתיים בסוף עונת 2022/2023.
אולם, גם לאחר מינויו של דראפיץ' הקבוצה לא הצליחה להמריא ולצבור נקודות, וב-10 בינואר 2023 התפטר דראפיץ' מתפקידו, וזאת לאחר התבוסה הגדולה בתולדות המועדון – 0–6 להפועל באר שבע[51]. באותה עת התפטר גם בוקסנבוים מתפקידו כמנהל המקצועי ועזב את המועדון. יום לאחר מכן ב-11 בינואר 2023, מונה חיים סילבס[52] למאמן הקבוצה עד לסוף העונה. במהלך העונה סיימה קבוצת הרוכשים האמריקאית את תהליך הרכישה של המועדון. את העונה סיימה הקבוצה במקום העשירי לאחר שהסתבכה מעט במאבקי הירידה, והקבוצה הצליחה להבטיח את הישארותה לאחר משחק בו סיימה בתיקו 2-2 מול עירוני קריית שמונה. סילבס לא המשיך לעונה נוספת.
תקופת קבוצת מינצברג (2023–2024)
לקראת עונת 2023/2024, ב-4 ביוני 2023, מונה המאמן היווני-אוסטרלי מייקל ואלקאניס[53] למשרת המאמן הראשי של המועדון. וחן סול מונה למנהל המקצועי. עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, עזב ואלקאניס ומונה במקומו עוזרו בורחה לאמה אך לאחר כמה מחזורים פוטר ומונה יוסי אבוקסיס למאמן הקבוצה. לקראת המחזורים האחרונים בעונה זו פוטר אבוקסיס וכן המנהל המקצועי חן סול התפטר, וסלים טועמה החליף אותו עד סיום העונה. בסופה של עונה זו ירדה הקבוצה לליגה הלאומית בפעם השלישית בתולדותיה[54].
ביוני 2024 מונה מסאי דגו למאמן הפועל תל אביב לשנתיים, לאחר שנקבע שיהיה הסמכות המקצועית הראשונה בקבוצה ללא מנהל מקצועי[55].
תקופת אדמונד ספרא (2024– )
ביולי 2024 רכש המיליארדר אדמונד מ' ספרא את הפועל תל אביב מידי קבוצת המשקיעים האמריקאית בראשות דייוויד מינצברג, שסיימה את דרכה בקבוצה אחרי שנה אחת[54] כמו כן קנה את יחסם החלקי של הבעלים הקודמים זאב גרינברג, מאיר תושב ואחיינו בועז תושב, ורכש למעשה 100% מהקבוצה כבעלים יחיד.
סמל המועדון
סמל תנועת הפועל נבחר ב-15 במאי 1926, בצריף של הנוער העובד ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב (בשטח בו שוכן כיום גן מאיר), עת נערך במקום כינוס מועצת הייסוד להקמת התאגדות הפועל והוחלט על חידוש פעולתו של מועדון הפועל תל אביב. בכינוס נבחרה סיסמת התנועה "בריאות העובד ערובה לניצחונו", ונקבע כי הסמל ישלב בין דמות של ספורטאי ההודף באגרופו את היריב לבין הפטיש והמגל, סמל הקומוניזם המייצג את מעמד הפועלים (פועלי התעשייה מיוצגים באמצעות הפטיש והחקלאים באמצעות המגל). הצבע שנבחר הן לסמל והן למדי הקבוצה הוא הצבע האדום, שאף הוא מזוהה עם השמאל ונחשב למייצג את תנועת הפועלים ומבטא את ההשקפה כי כל בני האדם שווים ואותו דם זורם בעורקיהם[4].
ב-1950 התעוררה מחלוקת בין קבוצות "הפועל" השונות באשר לזכות השימוש בצבע האדום. בסופו של דבר הוחלט כי המועדון הגדול יותר, הפועל תל אביב, ימשיך להשתמש בצבע האדום, בעוד הפועל פתח תקווה אימצה את הצבע הכחול. הפועל חיפה החלה להשתמש במדים כחולים או לבנים, אך חזרה לצבע האדום 20 שנה מאוחר יותר.
הצבע המשני בו משתמשת הקבוצה על הרקע האדום הוא הצבע הלבן, אם כי מלבד תלבושת לבנה למשחקי החוץ משתמש המועדון גם בסט ביגוד שחור. בעבר שיחקה הקבוצה לעיתים גם בתלבושת כחולה (לאחרונה בשנות ה-90) ובתלבושת אפורה.
לאחר מכירת הקבוצה ב-1997 נוסף לסמל הקבוצה סמליל חברת "כתר" שבבעלותו של סמי סגול, צעד שעורר מחאות בקרב האוהדים, ורבים מהם המשיכו להשתמש בסמל הישן.
לאחר העברת הבעלות על הקבוצה לידיו של מוני הראל בשנת 2008, נבחר סמל חדש בהצבעה בין האוהדים. הסמל החדש דומה יותר לסמל המקורי, במספר שינויים, ובהם תוספת של שני כוכבים, שכל אחד מהם מסמל 5 מבין האליפויות בהן זכתה הקבוצה (נוהג המקובל גם אצל קבוצות הבונדסליגה וליגת העל הטורקית, בעוד בליגות אירופאיות אחרות מקובל להוסיף כוכב לציון עשר אליפויות). כן נוספו לסמל שם הקבוצה באנגלית, ושנת תחילת פעילותה.
ב-12 ביוני 2015 שינה המועדון את שנת היווסדו כפי שהוא מופיע על הסמל, מ-1927 (השנה בה התאחד המועדון עם קבוצת אלנבי) ל-1923 (השנה בה הוקם לראשונה)[56].
-
סמל המועדון בשנותיו הראשונות - סמל איגוד הפועל -
אחד מסמלי המועדון בעבר -
אחד מסמלי המועדון בעבר -
סמל המועדון בין השנים 1992–1997 -
סמל המועדון בין השנים 1997–2001 -
סמל המועדון בין השנים 2001–2007 -
סמל המועדון בין השנים 2007–2008 -
סמל המועדון בין השנים 2008–2015 -
סמל הקבוצה משנת 2015 (לאחר עדכון שנת ההקמה) -
סמל המועדון בעונת 2022/2023 לרגל 100 שנים למועדון -
לוגו מיוחד מעונת 2022/2023 לרגל 100 שנים למועדון
יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים
| תקופה | מייצרת המדים | ספונסר |
|---|---|---|
| 1980-1981 | יומברו | אתא |
| 1981-1985 | אדידס | ויזה כאל |
| 1985-1986 | פולגת | |
| 1986-1987 | ללא | |
| 1987-1989 | קלאב הוטל | |
| 1989-1990 | דיאדורה | ללא |
| 1990-1991 | צור שמיר | |
| 1991-1992 | הסנה | |
| 1992-1993 | ללא[57] | |
| 1993-1994 | קינג מוצרי חשמל | |
| 1994-1995 | יומברו | יומברו |
| 1995-1997 | דיאדורה | שיכון עובדים |
| 1997-1998 | נייקי | כתר פלסטיק |
| 1998-1999 | עצמאית | |
| 1999-2000 | נייקי | |
| 2000-2003 | דיאדורה | |
| 2003-2005 | קאפה | שלמה Sixt |
| 2005-2006 | סובארו | |
| 2006-2007 | יומברו | |
| 2007-2008 | אפריקה ישראל | |
| 2008-2009 | סובארו | |
| 2009-2010 | ||
| [58]2010-2011 | כתר פלסטיק | |
| אקזיט | ||
| 2011-2012 | קאפה | בוני התיכון |
| 2012-2013 | עצמאית | |
| 2013-2014 | קאפה | |
| 2014-2015 | יומברו | Fujicom |
| 2015-2016 | פומה | פוג'יטסו |
| 2016-2017 | נייקי | ללא |
| 2017-2019 | מקרון | ארקיע |
| 2019-2022 | הכשרה חברה לביטוח | |
| 2022-2024 | אדידס | |
| 2024- | נייקי |
אצטדיון ומתקנים
ערך מורחב – אצטדיון בלומפילד
בראשית דרכה של הפועל תל אביב עברה הקבוצה בין מספר מגרשים. קבוצת אלנבי שיחקה במגרש החול ברחוב ברנר פינת רחוב אלנבי בתל אביב, ולאחר האיחוד עם הפועל עברה הקבוצה המאוחדת למגרש באזור דרך יפו-תל אביב, אשר הוקם ליד שכונת הצריפים "מכבי ב'" בשטח שמשמש כיום את מתחם התחנה ומסומן במפות כרחוב אשקלון. ב-1929 עברה הקבוצה לשחק ב"מגרש הדקלים" הסמוך שבשכונת מכבי הישנה (בין פלורנטין למושבה האמריקאית), לצד רחוב אליפלט של ימינו, לאחר שמכבי תל אביב עברה לשחק במגרש חדש. ב-1941 עברה הפועל לראשונה למגרש משלה, "מגרש התמרים" אשר זכה לכינוי "מגרש הפחים" מכיוון שחומת פחים תחמה את צידיו. המגרש שכן בדרום שכונת מונטיפיורי, בין הרחובות האחים מסאלויטה ותושיה של ימינו, ושימש את הקבוצה עד פרוץ מלחמת העצמאות. לאחר קום מדינת ישראל הפקיד האפוטרופוס על נכסי נפקדים את אצטדיון באסה בידיה של מועצת פועלי תל אביב. המגרש ביפו שימש לפני כן את הקבוצה הערבית "שבאב אל ערב", ששחקניה הקימו לאחר המלחמה את קבוצת "בני נצרת", והחל מ-1950 שימש אצטדיון באסה את הפועל תל אביב[59].
בעקבות תרומה שהתקבלה מקרן האחים בלומפילד (של האחים ברנרד ולואיס בלומפילד), הוקם אצטדיון חדש במקום בו שכן אצטדיון באסה, שנקרא על שמם – אצטדיון הפועל ע"ש האחים בלומפילד. המשחק הראשון באצטדיון החדש נערך ב-12 באוקטובר 1962, מול שמשון תל אביב, וב-2 בדצמבר נחנך באופן רשמי, במשחק חגיגי מול הקבוצה ההולנדית טוונטה אנסחדה. בסוף שנות התשעים, לאחר הפרטת המועדון, עבר האצטדיון מבעלות ההסתדרות לבעלות עיריית תל אביב-יפו וניהול של חברת "היכלי הספורט תל אביב-יפו", תאגיד עירוני של עיריית תל אביב-יפו. כיום משמש האצטדיון גם את מכבי תל אביב ובני יהודה.
החל מעונת 2016/2017 ועד תום עונת 2018/2019 שיחקה הקבוצה באצטדיון המושבה בפתח תקווה, עקב עבודות שיפוצים באצטדיון בלומפילד. לקראת עונת 2019/2020 חזרה הקבוצה לבלומפילד, לאחר ששופץ ותכולתו הורחבה ל-29,400 מושבים.
מתקן האימונים חודורוב
עד שנת 2002 קיימה הקבוצה את אימוניה ב"הבית האדום" שהיה בשכונת יפו ג', ובאותה שנה חנכה מתחם אימונים חדש בסמוך למרכז הרפואי וולפסון בחולון (אך בתחום שיפוטה של תל אביב-יפו). מתחם האימונים נקרא בתחילה "וולפסון", אך ב-2008 נקרא על שמו של שוער העבר של הקבוצה, יעקב חודורוב[60]. במתחם נמצאים גם משרדי הנהלת הקבוצה ומגרשי האימונים של מחלקת הנוער. בשנת 2015 שופץ המתחם והוא כולל ארבעה מגרשים (כולל מגרש אחד סינתטי), חדרי אורחים ושופטים, חדרי מולטימדיה והדרכה, חדר כושר, חדר הלבשה, חדר כוח, מקלחות וג'קוזי לאמבטיות קרח.
במרץ 2023 עבר המתחם שריפה בעקבות הצתת המתחם, בבוקר לקראת משחק מול בית"ר ירושלים. בעקבות זאת ובעקבות תוכניות שדרוג נוספות, ביוני 2023 פורסם כי הפועל תל אביב הודיעה שמתחם חודורוב יעבור שיפוץ כללי לראשונה מאז 2015. השיפוץ, יהפוך את מתחם חודורוב לאחד המתחמים החדישים והמודרניים בישראל, ועתיד לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים גבוהים. במסגרת השיפוץ חודורוב יחולק מחדש כאשר אגף המנהלה ימוקם באזור שונה מאנשי הצוות המקצועי ושחקני הקבוצה, תוך הפרדה מוחלטת הכוללת כניסות ודרכי גישה נפרדות. אחת המטרות היא ליצור אזור סטרילי והפרדה מוחלטת של השחקנים והצוות המקצועי משאר אנשי המועדון – וגם אנשים מזדמנים שמגיעים למתחם האימונים במהלך השבוע. בנוסף פורסם, כי חדרי הכושר והאוכל יורחבו וישודרגו, כמו כן, יתווספו גם חדרי מנוחה וחדרים נוספים לצוות המקצועי וצוות האנליזה והדאטה. בחלקו השני של המתחם, אזור המנהלה, ימוקמו משרדים עבור מנכ"ל וסמנכ"לים, יועץ משפטי, והאדמיניסטרציה של המועדון השיפוצים עתידים להסתיים באוגוסט, לקראת פתיחת עונת 2023/2024[61].
המגרש משמש גם בתור מגרש הבית של קבוצות הילדים והנוער וקבוצת הנשים הבוגרת של הפועל.
יריבויות
היריבות העירונית
- ערך מורחב – הדרבי של תל אביב (כדורגל)
בעיר תל אביב פועלות שתי הקבוצות המצליחות ביותר בישראל לאורך השנים – הפועל ומכבי תל אביב. כבכל עיר בעולם שבה שתי קבוצות כדורגל בכירות נפגשות למשחק דרבי, היריבות ביניהן גבוהה במיוחד, אך היא מבוססת גם על נדבכים נוספים. ראשית, לאורך השנים התפתחה מסורת של יריבות בין אגודות הפועל לבין אגודות מכבי. שנית, מראשיתן היה לקבוצות בסיס תמיכה שונה. הפועל הוקמה בידי ההסתדרות, ונחשבה לקבוצה של בני מעמד הפועלים, בעוד מכבי נחשבה לקבוצה של אנשי מעמד הביניים והמקצועות החופשיים. משחקי הדרבי בין הקבוצות הם מהסוערים בישראל, ואוהדי שתי הקבוצות נוהגים להקניט אלו את אלו. בכמה מקרים אף אירעו מעשי אלימות.
מאז הקמת מדינת ישראל נערכו 167 משחקי דרבי בליגה (נכון ל-17 בינואר 2024). הפועל ניצחה 46 משחקים, מכבי ניצחה 62, ו-59 משחקים הסתיימו בתיקו. במשך 60 שנים היה היתרון בידי מכבי, ובשנות ה-90 אף עמד הפער לטובתה על 31–21, אך במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 נסגר הפער, עד שב-2010 השיגה לראשונה הפועל את היתרון[62]. בשנת 2013 החזירה לעצמה מכבי את היתרון.
היריבות עם בית"ר ירושלים
- ערך מורחב – היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב
בין אוהדי הפועל תל אביב לאוהדי בית"ר ירושלים התפתחה יריבות ארוכת שנים, בעיקר על רקע הזיהוי הפוליטי המשוער של אוהדי שתי הקבוצות, שכן בית"ר ירושלים מזוהה עם מחנה הימין, ואילו הפועל תל אביב מזוהה עם מחנה השמאל, אך היריבות התעצמה בעקבות משחק חשוב בשנת 1984, בו ניצחה הפועל תל אביב את בית"ר ירושלים באצטדיון ימק"א, ובכך גזלה ממנה הזדמנות לזכות בתואר האליפות לראשונה בתולדותיה. אירוע נוסף שהעצים את היריבות בין הקבוצות הוא משחק השרוכים בעונת 1997/1998, אז חשו עצמם אוהדי הפועל תל אביב כאילו נגזלה מהם אליפות הליגה. מפגשיהן של שתי הקבוצות טעונים מתח רב, בדרך כלל, ובמקרים רבים אף לוו בגילויי אלימות.
הפועל תל אביב בתרבות הישראלית
בסיס אוהדי הפועל תל אביב מגיע בעיקר ממרכז העיר ומיפו. אך עקב הצלחת המועדון וזיהויו עם השמאל בישראל נוספו לאורך השנים אוהדים רבים מישובי ההתיישבות העובדת בכל רחבי ישראל וכן בחלקים מקרב ערביי ישראל. פוליטיקאים רבים נודעו באהדתם לקבוצה, בעיקר בקרב מפלגות השמאל, וביניהם יצחק רבין[63], חיים רמון (שהיה גם יו"ר המועדון), יוסי שריד ודב חנין, אך גם יריב לוין המזוהה עם הימין[64]. למועדון היו וישנם אוהדים רבים גם בקרב אנשי התקשורת בישראל, וביניהם דן שילון, מני פאר, רזי ברקאי, מולי שפירא, חנן קריסטל, אלי ישראלי, מיקי חיימוביץ', רוני דניאל, גיא זהר, יואב לימור, בן כספית, עמנואל רוזן, אורי משגב, לירון תאני ואיל קיציס.
אחד האוהדים הידועים של הפועל תל אביב היה אריק איינשטיין[65], והקבוצה מוזכרת בכמה משיריו. ב-1969 תרגם את שירם של הביטלס "The Ballad of John and Yoko". השיר, "היה לנו טוב, נהיה לנו רע", נכלל באלבומו "פוזי" וכולל את המילים "אחר כך קצת הלכנו לבלומפילד; הפועל תל אביב שוב מחמיץ (למה?)". שירו "סע לאט", שנכתב בתקופת הדשדוש של הקבוצה בשנות ה-70, כולל את המילים "הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים – שאוכלים להם ת'לב". לימים ציין איינשטיין בהקשר זה כי "קצת הגזימו. גם לי הייתה יד בזה. אתה יודע, ההעצמה של המסכנות והקטע של לצחוק על עצמך. האוהדים של הפועל דווקא יודעים לצחוק על עצמם. זו תכונה טובה. אבל גם בתקופות היותר טובות זה המשיך. אוהבים לשחק את האנדרדוג, וכשהדברים הטובים באים, זה מעל ומעבר"[66]. באלבומו "יש בי אהבה" (1995) נכלל השיר "סע לאט ב'", המהווה מעין המשך לשירו הקודם. השיר נכתב לאחר שובה של הפועל תל אביב לליגה הראשונה ב-1990, והוא כולל את השורות "הפועל שוב בליגה, איזה כיף לאוהדים שעלו מהמרתף".
בנימה יותר אופטימית כתב איינשטיין את השיר "אדומה שלי" (ללחן של מיכה שטרית) לרגל זכייתה בדאבל בשנת 2000:
השנה היא שנת אלפיים,
ה-13 במאי,
היום לקחנו כתר,
עם הפועל חי
כחולים הם השמיים,
הדשא הוא ירוק,
אבל היום הצבע,
הוא אדום, הכי עמוק!— מילות השיר "אדומה שלי", באתר שירונט
אוהד בולט נוסף של הקבוצה, עלי מוהר, החל לכתוב ב-1980 את הטור "בשער" בשבועון "העיר", בו טבע את הביטוי "נפרק אותם 1–0", רמז לניצחונות הדחוקים שהצליחה להשיג. ב-1990 כתב מוהר לאיינשטיין את השיר "אמרו לו", המבוסס על שירו של הזמר האיטלקי פאולו קונטה, שהתפרסם בביצוע אדריאנו צ'לנטנו. בגרסה של מוהר מופיעה השורה "אמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה", שמתייחסת לימי השפל של הקבוצה. מוהר כתב גם את שיר האליפות של הקבוצה ב-1988, "השדים האדומים", אותו ביצעו יגאל בשן, חנן יובל ויצחק קלפטר, שגם הלחין את השיר.
אמן נוסף שהקדיש שיר להפועל תל אביב הוא הזמר-יוצר בעז בנאי, שכתב את השיר "גם כשאת מגמגמת" בעשור הראשון של המאה ה-21:
גם כשאת מגמגמת,
אני אוהב אותך;
אם את מושפלת,
אני מושפל גם איתך
ואני הולך,
הולך בשבילך,
לעולם לא תצעדי לבד
הפועל תל אביב— מילות השיר "גם כשאת מגמגמת", באתר שירונט
באותו עשור כתב והקליט טל שגב את "שיר חולוני", הכולל את השורות "הו עצבות עצבות, שוב פעם היא מכה בי, ואני בכלל הפועל הפשוט". בנוסף אליו, כתב והקליט אריק ברמן את השיר "שער שש", המספר על חוויות אוהדי הפועל ביציעיו השונים של אצטדיון בלומפילד, בתקופה שבה יציע העידוד היה בשער 7.
בשנת 2010 כתב וביצע דור דניאל את השיר "הפועל תל אביב" לרגל זכייתה בדאבל באותה עונה[67]. בשנת 2023 הקליט רועי לבס את השיר "אהבה בת מאה" לכבוד ציון מאה שנים לאגודת הפועל תל אביב[68].
המחזאי שמואל הספרי, אף הוא אוהד הפועל תל אביב, כתב וביים את המחזה "מילאנו", שגיבוריו הם אוהדי הפועל תל אביב שנוסעים לקפריסין לעודד את הקבוצה במשחקה נגד מילאן בשלב רבע הגמר של גביע אופ"א.
בין האמנים הנוספים שנודעו באהדתם להפועל תל אביב נמנים גם גבי ברלין, דב נבון, יעקב כהן, אקי אבני, עידו רוזנבלום, דן שפירא, אורי בנאי ויהלי סובול. כמה מאוהדיהם של מועדונים יריבים הזכירו את הקבוצה גם הם ביצירותיהם, ובהן להקת "הדג נחש", שחבריה הם אוהדי בית"ר ירושלים. בשירם "ג'רוזלם" (2000) בחרו חברי הלהקה להקניט את אוהדי הפועל באמצעות השורה "עם כל הכבוד לאריק איינשטיין וכבוד אני רוחש לו, הקבוצה שלי ב.מ.וו והקבוצה שלו דה שבו".
ארגון האוהדים
ארגון האוהדים "אולטראס הפועל" (באנגלית: "Ultras Hapoel") נוסד בשנת 1999. בתחילת דרכו פעילותו התרכזה בעיקר בשער 7 שבאצטדיון בלומפילד, אך בהמשך עבר הארגון לשער 5 שבאצטדיון ועד היום פעילותו מתרכזת שם. ארגון האוהדים פוקד בכל משחק את היציעים ותורם לאווירה באצטדיון בעידוד והכנת תפארות. כמו כן מארגן הארגון הסעות אוהדים למשחקי חוץ, ומפעיל טורניר אוהדים דו-שנתי. מתוך הארגון הוקמה להקת "לאה קטמין" אשר מקליטה את שירי האוהדים ומבצעת אותם בהופעות[69].
על אף שזיהויו המוחלט של המועדון עם מעמד הפועלים דעך במקצת עם השנים, כפועל יוצא מהפרטתו ובעקבות הצטרפותם של אוהדים רבים מכל שכבות האוכלוסייה, ארגון אולטראס הפועל ורואה עצמו חלק מתנועת האנטיפה[70]. על בסיס אידאולוגי משותף זה מקיים הארגון קשרים עם ארגוני אוהדים של מועדונים אחרים באירופה שבדומה להפועל מזוהות עם אידאולוגיה סוציאל-דמוקרטית כמו פ.צ. סנט פאולי[71][72], סטנדרד לייז'[73] ואומוניה ניקוסיה[74].
קבוצות מחלקת הנוער
מנהל מקצועי מחלקת הנוער: עומר בוקסנבוים
| שם הקבוצה | ליגה | מאמן |
|---|---|---|
| הפועל "ניסנוב" תל אביב | ליגת העל לנוער | אוהד קדוסי |
| הפועל "צחי בן פורת" תל אביב | נערים א' על | עומר דמארי |
| הפועל "ישין" תל אביב | נערים ב' על | יוסי בילו |
| הפועל "עופר רוג" תל אביב | נערים ג' מרכז | קובי ברו |
| הפועל תל אביב צפון | נערים ג' שרון | עומרי גרבאוי |
| הפועל "ערן הרינג" תל אביב | ילדים א' מרכז | אסף גרנשטיין |
| הפועל תל אביב צפון | ילדים א' שרון | ניב אוזן |
| הפועל "איתי תמיר" תל אביב | ילדים ב' מרכז | תומר פינקלשטיין |
| הפועל תל אביב צפון | ילדים ב' שרון | אורון אליהו |
| הפועל "יאיר לרמן" תל אביב | ילדים ג' מרכז | אמיר באר |
| הפועל תל אביב צפון | ילדים ג' שרון | ויטור לנסקי |
| הפועל "עופרי" תל אביב | טרום ילדים א' מרכז | חגי עקיבא |
| הפועל תל אביב צפון | טרום ילדים א' שרון | עיתאד אבו עסלה |
| הפועל "בובליל" תל אביב | טרום ילדים ב' מרכז | פיני כהן |
| הפועל תל אביב צפון | טרום ילדים ב' מרכז | עידו שטיינבאום |
תארים והישגים
- אליפות (13): 1933/1934, 1934/1935, 1938, 1940, 1943/1944, 1956/1957, 1965/1966, 1968/1969, 1980/1981, 1985/1986, 1987/1988, 1999/2000, 2009/2010
- זכייה (16): 1928, 1934, 1937, 1938, 1939, 1944/1945, 1960/1961, 1971/1972, 1982/1983, 1998/1999, 1999/2000, 2005/2006, 2006/2007, 2009/2010, 2010/2011, 2011/2012
- זכייה (1): 2001/2002
- סגנות (2): 2002/2003, 2011/2012
- זכייה (1): עונת 2024/2025
- זכייה (5): 1957, 1966, 1969, 1970, 1981
- סגנות (3): 1983, 1986, 1988
- סגנות (2): 1984/1985, 1988/1989
הישגים במפעלים בין-לאומיים
- ערך מורחב – הפועל תל אביב במפעלים הבין-לאומיים
- רבע גמר (1): 2001/2002 (שלב שיא אירופי אליו הגיעה קבוצה ישראלית, שיא משותף עם מכבי חיפה)[76]
- שלב 32 האחרונות (2): 2006/2007, 2009/2010
- שלב הבתים (3): 2007/2008, 2011/2012, 2012/2013
- סיבוב שני (1): 2002/2003
- סיבוב ראשון (3): 1999/2000, 2003/2004, 2008/2009
- מוקדמות (4): 1995/1996, 1998/1999, 2013/2014, 2014/2015
- מקום שני בשלב הבתים (1): 1982
- מקום שלישי בשלב הבתים (1): 1986
- מקום רביעי בשלב הבתים (1): 1981
- מקום חמישי בשלב הבתים (1): 1996
שיאים
שיאים קבוצתיים
- הקבוצה היחידה שזכתה שלוש פעמים ברציפות בגביע המדינה (1937–1939, 2010–2012)
- בעונת 1933/1934 ניצחה הפועל תל אביב בכל משחקיה והיא היחידה שעשתה זאת בליגה הבכירה
- בעונת 2001/2002 סיימה הפועל תל אביב ללא הפסד בית (13 ניצחונות, 4 תיקו)
- בעונת 2009/2010 סיימה הפועל תל אביב ללא הפסד חוץ (12 ניצחונות, 5 תיקו)
- שיא ניצחונות בעונה – 26 (1999/2000)
- שיא נקודות בעונה – 85 (1999/2000)
- שיא שערים בעונה – 87 (2009/2010)
- שיא דקות ללא ספיגה – 674 דקות (1949/1950)
- הניצחון הגבוה ביותר בכל הזמנים – 1-12 על מכבי חיפה (1937) ועל הפועל הרצליה (1957/1958) במסגרת גביע המדינה
- הניצחון הגבוה ביותר בליגה – 0-8 על הפועל רמת גן (עונת 1953/1954) ועל הפועל באר שבע (1969/1970)
- ההפסד הגבוה ביותר בליגה – 6-0 מול הפועל באר שבע (2022/2023)
- הניצחון הגבוה ביותר באירופה – 0-5 על ז'לייזניצ'אר סרייבו (2010/2011)
- ההפסד הגבוה ביותר באירופה – 4-0 מול גלאזגו ריינג'רס (2006/2007) ומול ויקטוריה פלזן (2012/2013)
- המיקום הנמוך ביותר – 2 בליגת המשנה (1989/1990)
שיאים אישיים
- שיאן ההופעות בליגה – יעקב אקהויז, 454 הופעות
- מלך השערים בליגה – שייע פייגנבוים, 132 שערים
- מלך הבישולים בליגה – משה סיני, 72 בישולים
- שיאן ההופעות באירופה – ואליד באדיר, 60 הופעות
- מלך השערים באירופה – עומר דמארי, 10 שערים
- מלך השערים בגביע המדינה – שייע פייגנבוים, 33 שערים
- מלך השערים בכל המסגרות – שייע פייגנבוים, 175 שערים
- שיא שערים לעונה – עומר דמארי, 26 שערים (2013/2014)
- שיא בישולים לעונה – גילי ורמוט, 17 בישולים (2009/2010)
שיאן ההופעות בליגה
| # | שחקן | שנים בקבוצה | הופעות |
|---|---|---|---|
| 1 | יעקב אקהויז | 1974 – 1992 | 454 |
| 2 | אריה בז'רנו | 1968 – 1985 | 430 |
| 3 | שייע פייגנבוים | 1964 – 1979 | 368 |
| 4 | יגאל אנטבי | 1999 – 2009 2012 – 2014 |
351 |
| 5 | שביט אלימלך | 1996 – 2007 | 344 |
| 6 | קיקו רחמינוביץ' | 1966 – 1980 | 332 |
| 7 | יחזקאל חזום | 1964 – 1977 | 324 |
מלך השערים בליגה
| # | שחקן | שנים בקבוצה | שערים |
|---|---|---|---|
| 1 | שייע פייגנבוים | 1964 – 1979 | 132 |
| 2 | יחזקאל חזום | 1964 – 1977 | 97 |
| 3 | משה סיני | 1980 – 1989 1990 – 1993 |
87 |
| 4 | רחביה רוזנבוים | 1951 – 1965 | 78 |
| 5 | עומר דמארי | 2011 – 2014 2018 – 2020 |
60 |
| 6 | שבתאי לוי | 1977 – 1988 | 58 |
| 7 | גדעון טיש | 1955 – 1966 1968 – 1969 |
55 |
מלך הבישולים בליגה
| # | שחקן | שנים בקבוצה | בישולים |
|---|---|---|---|
| 1 | משה סיני | 1980 – 1989 1990 – 1993 |
72 |
| 2 | סלים טועמה | 1998 – 2003 2006 – 2007 2010 – 2014 |
57 |
| 3 | גילי ורמוט | 2005 – 2007 2008 – 2011 2012 – 2015 |
56 |
| 4 | יוסי אבוקסיס | 1987 – 1993 2001 – 2003 2003 – 2007 |
43 |
| 5 | שייע פייגנבוים | 1964 – 1979 | 38 |
זוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הקבוצה
| עונה | שחקן | תארים קבוצתיים |
|---|---|---|
| 1959/1960 | אמציה לבקוביץ' | |
| 1960/1961 | אמציה לבקוביץ' | גביע |
| 1962/1963 | גדעון טיש | |
| 1980/1981 | משה סיני | אליפות |
| 1987/1988 | אלי כהן | אליפות |
| 1999/2000 | שביט אלימלך | דאבל |
| 2008/2009 | וינסנט אניימה | |
| 2009/2010 | גילי ורמוט | דאבל |
זוכים בתואר מלך השערים במדי הקבוצה
| עונה | שם השחקן | שערים | הערות |
|---|---|---|---|
| 1955/1956 | מיכאל מיכאלוב | 16 | יחד עם אברהם לוי מבית"ר תל אביב |
| 2010/2011 | טוטו תמוז | 21 |
מאמנים והישגים לפי עונה
במאה ה-20
|
|
במאה ה-21
| עונה | מאמן | מיקום סופי בליגה | גביע המדינה | התמודדות באירופה |
|---|---|---|---|---|
| 1999/2000 | דרור קשטן | 1 - אלופה | זוכה | סיבוב ראשון (גביע אופ"א) |
| 2000/2001 | דרור קשטן | 2 | חצי גמר | סיבוב מוקדמות שלישי (ליגת האלופות) |
| 2001/2002 | דרור קשטן | 2 | שמינית הגמר | רבע גמר (גביע אופ"א) |
| 2002/2003 | דרור קשטן | 3 | שמינית הגמר | סיבוב שני(גביע אופ"א) |
| 2003/2004 | דרור קשטן | 5 | חצי גמר | סיבוב ראשון (גביע אופ"א) |
| 2004/2005 | גילי לנדאו / שמואל חנין / שייע פייגנבוים | 9 | שמינית הגמר | - |
| 2005/2006 | דרור קשטן | 2 | זוכה | - |
| 2006/2007 | יצחק שום / ניר לוין | 4 | זוכה | טופ 32 (גביע אופ"א) |
| 2007/2008 | גיא לוזון / אלי גוטמן | 7 | גמר | שלב הבתים (גביע אופ"א) |
| 2008/2009 | אלי גוטמן | 2 | שמינית הגמר | סיבוב ראשון (גביע אופ"א) |
| 2009/2010 | אלי גוטמן | 1 - אלופה | זוכה | שמינית הגמר (הליגה האירופית) |
| 2010/2011 | אלי גוטמן | 2 | זוכה | שלב הבתים (ליגת האלופות) |
| 2011/2012 | דרור קשטן / ניצן שירזי | 2 | זוכה | שלב הבתים (הליגה האירופית) |
| 2012/2013 | ניצן שירזי / יוסי אבוקסיס / פרדי דוד | 3 | רבע גמר | שלב הבתים (הליגה האירופית) |
| 2013/2014 | רן בן שמעון | 4 | סיבוב ח' | סיבוב מוקדמות שלישי (הליגה האירופית) |
| 2014/2015 | אסי דומב / אלי כהן | 8 | שמינית גמר | סיבוב מוקדמות שני (הליגה האירופית) |
| 2015/2016 | ססאר מנדיונדו / וואליד באדיר / גיא לוי / אלי גוטמן | 8 | רבע גמר | - |
| 2016/2017 | אלי גוטמן / גיא לוזון / מנחם קורצקי | 14 | שמינית גמר | - |
| ↓ ירידה לליגה הלאומית ↓ | ||||
| 2017/2018 | מוטי איווניר / קובי רפואה | 1 | סיבוב ח' | - |
| ↑ העפלה לליגת העל ↑ | ||||
| 2018/2019 | קובי רפואה / אופיר חיים | 8 | שמינית גמר | - |
| 2019/2020 | ניסו אביטן / ניר קלינגר | 5 | חצי גמר | - |
| 2020/2021 | ניר קלינגר | 11 | פיינליסטית | - |
| 2021/2022 | ניר קלינגר / קובי רפואה | 5 | סיבוב ח' | - |
| 2022/2023 | קובי רפואה / סלובודאן דראפיץ' / חיים סילבס | 10 | סיבוב ח' | - |
| 2023/2024 | מייקל ואלקאניס / בורחה לאמה / יוסי אבוקסיס / סלים טועמה | 13 | סיבוב ח' | - |
| ↓ ירידה לליגה הלאומית ↓ | ||||
שחקנים ומאמנים מפורסמים
בין שחקניה של הפועל תל אביב במהלך השנים:
| שוערים | שחקני הגנה | קשרים | חלוצים |
ראו גם: קטגוריה:כדורגלני הפועל תל אביב
מאמנים בולטים בקבוצה
- משה (מוסטה) פוליאקוב – היה ממייסדי הקבוצה והקפטן הראשון, ולאחר מכן הוביל אותה כמאמן לזכייה בחמש האליפויות הראשונות של המועדון בשנים 1934, 1935, 1938, 1940 ו-1944.
- דוד שווייצר – הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות בשנים 1966, 1981 ו-1986. העלה את הקבוצה בחזרה לליגה הבכירה בשנת 1990.
- רחביה רוזנבוים – הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות בשנת 1969.
- יצחק שניאור – הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות בשנת 1988.
- אלי כהן – התחרה על האליפות אותה הפסיד במחזורי הסיום לבית"ר ירושלים, כאשר במחזור הלפני אחרון התקיים משחק השרוכים השנוי במחלוקת. עונה לאחר מכן, בשנת 1999, זכה עם הקבוצה בגביע המדינה.
- דרור קשטן – השאיר את הקבוצה בליגת העל בקדנציה הראשונה שלו כמאמן הקבוצה (1997). בקדנציה השנייה שלו הוביל את הקבוצה להישגים רבים, ביניהם זכייה בדאבל (עונת 1999/2000), העפלה לשלב רבע גמר גביע אופ"א וזכייה בגביע הטוטו (2002). במהלך הקדנציה השלישית שלו זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה (2006).
- אלי גוטמן – הציל את הקבוצה מירידה לליגה הלאומית בעונת 2007/2008. בעונה השנייה שלו נאבקה הקבוצה על תואר האליפות, אך לבסוף סיימה במקום השני. בעונת 2009/2010 הוביל את הקבוצה לזכייה בדאבל ולהישגים בליגה האירופית. בעונתו הרביעית העפילה הקבוצה לשלב הבתים של ליגת האלופות, סיימה במקום השני בליגה וזכתה בגביע בפעם השנייה ברציפות.
ראו גם: קטגוריה:מאמני הפועל תל אביב
סגל השחקנים
- נכון ל-3 בדצמבר 2024
|
|
ראו גם
לקריאה נוספת
- זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 39 - 64, הוצאת ישראגול, 2011
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפועל תל אביב
הפועל תל אביב, ברשת החברתית פייסבוק
הפועל תל אביב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפועל תל אביב, ברשת החברתית אינסטגרם
הפועל תל אביב, ברשת החברתית טיקטוק
הפועל תל אביב, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- הפועל תל אביב באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- אתר ויקיפועל - אנציקלופדיית אוהדים על הפועל תל אביב
הערות שוליים
- ^ אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, עמוד 129
- ^ אחרי 92 שנים התגלה: הפועל הוקמה ב-1923, באתר ערוץ הספורט, 12 ביוני 2015
- ^ ד"ר חיים קאופמן, 'מכבי מול 'הפועל': היווצרותו של הפילוג הפוליטי בספורט הארץ-ישראלי, הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ 1 2 תולדות הפועל, באתר מורשת הפועל
- ^ אשר גולדברג, 85 שנים ליסוד הפועל אלנבי תל אביב, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 6 ביוני 2012
- ^ אשר גולדברג, הגביע שחולק בין אלנבי לחשמונאים, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 18 באפריל 2011
- ^ התחרויות על הגביע, הירדן, 3 ביוני 1934
גביע א"י ל"הפועל", דואר היום, 3 ביוני 1934 - ^ אשר גולדברג, דני דבורין, "מכבי תל אביב – מאה שנים ראשונות", הוצאת מדיה, 2006, עמ' 60–61.
- ^ אשר גולדברג, הפועל תל אביב מנצחת את אלופת סוריה בדמשק, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 24 באוגוסט 2011
- ^ אשר גולדברג, היסטוריה: צבא מצרים בתל אביב, אתר ההתאחדות לכדורגל, 19 בספטמבר 2013
- ^ אשר גולדברג, מליקה בעט כדור שוער, הסתובב והחל לחזור לשער וראה את הכדור ברשת שלו, באתר הארץ, 10 בינואר 2004
- ^ אשר גולדברג, גביע המדינה הראשון של הפועל תל אביב, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 12 במאי 2012
- ^ אריה ליבנת, השבוע בו הוכתרה הפועל ת"א לאלופת אסיה, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2011
- ^ הפועל תל-אביב אלוף הליגה הלאומית בכדורגל, דבר, 22 ביוני 1969
- ^ אלי יאני, היה אופסייד, אבל, באתר וואלה, 24 במאי 2011
- ^ אופיר סער, במבי זה משחק ילדים: שחזור קיץ 1988 של הפועל תל אביב, באתר וואלה, 9 ביוני 2011
- ^ אלי עזור, קיסר אישר מכירת נכס להצלת הפועל ת"א, חדשות, 3 באוגוסט 1989
- ^ רענן כהן: ראשי ההסתדרות לא אשמים, חדשות, 6 באוגוסט 1989
אלי עזור, הפועל ת"א - הושלם מבצע ההצלה, חדשות, 22 באוגוסט 1989 - ^ אטילה שומפלבי, שלושה הרוגים ו-35 פצועים בפיגוע במסעדה בתל אביב, באתר ynet, 5 במרץ 2002
- ^ אביעד פוהורילס, קריסת האימפריה: סיפור הנפילה של הפועל ת"א, באתר nrg, 21 בינואר 2005
- ^ קרן שמש, הפועל תל אביב עברה לידיו של מוני הראל, באתר וואלה, 25 ביוני 2008
- ^ סיקור מיוחד: האליפות הדרמטית מכולן, באתר וואלה, 15 במאי 2010
- ^ 97 שחקנים קבעו: ורמוט הוא שחקן העונה, באתר nrg, 15 במאי 2010
- ^ הפועל ת"א עלתה לליגת האלופות, באתר nrg, 24 באוגוסט 2010
- ^ נדב צנציפר, מרד בהפועל: היו"ר, המנכ"ל והדובר מתפטרים, באתר ynet, 15 בינואר 2012
- ^ דוד בן שימול ונדב צנציפר, מחאת אוהדי הפועל: מאות צעדו לביתו של טביב, באתר ynet, 14 במרץ 2012
- ^ מוטי פשכצקי, טביב: הפועל למכירה. צפוי לדרוש 12 מ' ש"ח, באתר ערוץ הספורט, 21 באפריל 2012
- ^ נדב צנציפר, חיים רמון: "אין סיכוי שטביב יחזור להפועל ת"א", באתר ynet, 4 ביולי 2012
- ^ נדב צנציפר, עמותת אוהדי הפועל ת"א יצאה לדרך: זו מהפכה, באתר ynet, 17 ביולי 2012
- ^ נדב צנציפר ודוד בן שימול, ביה"ד העליון: הפועל ת"א של חיים רמון, באתר ynet, 19 ביולי 2012
- ^ נדב צנציפר, המהפכה האדומה: הבעלים החדשים של הפועל, באתר ynet, 18 בדצמבר 2012
- ^ עמית גולדשטיין, הפועל תל אביב פתחה עונה, המאמן שחרר הצהרות, באתר וואלה, 1 ביולי 2015
- ^
יסמין גואטה, הפועל תל אביב מבקשת הקפאת הליכים: "יום הפיצוץ הגיע", באתר TheMarker, 6 בדצמבר 2016
- ^ יסמין גואטה, עמרי זרחוביץ', קבוצה בהקפאה: כל הדרך של אלופת המדינה בכדורגל לכרטיס אדום מליגת העל, באתר TheMarker, 29 בדצמבר 2016
- ^ יניב טוכמן, הפועל תל אביב: 9 נקודות הופחתו ממאזן הקבוצה, באתר וואלה, 10 בינואר 2017
- ^ נדב צנציפר, הפועל ת"א התפרקה ונמכרה לאחים ניסנוב, באתר ynet, 4 בינואר 2017
- ^ ארז נעמן, הכירו את בעלי הבית החדשים של הפועל ת"א, באתר ONE, 7 בינואר 2017
- ^ בלילי: יום עצוב לכדורגל. טועמה: זה כואב, באתר ערוץ הספורט, 13 במאי 2017
- ^ מליגת האלופות עד הליגה הלאומית: סיפור קריסתה של הפועל תל אביב, באתר וואלה, 13 במאי 2017
- ^ נדב צנציפר, אדום עולה: הפועל תל אביב חזרה לליגת העל, באתר ynet, 16 באפריל 2018
- ^ נדב צנציפר, רשמית: קובי רפואה חזר להפועל ת"א, באתר ynet, 6 בינואר 2019
- ^ נדב צנציפר, כל הפרטים מהשיחה הטעונה בין קובי רפואה והבעלים, באתר ynet, 15 במאי 2019
- ^ מהתיאטרון להפועל תל אביב: אודליה פרידמן מונתה למנכ"לית המועדון, באתר וואלה, 8 בנובמבר 2020
- ^ נדב צנציפר, פרסום ראשון: משה סיני פוטר מהפועל ת"א, באתר ynet, 7 בדצמבר 2020
- ^ נדב צנציפר, חשיפה: שי שצברג מצטרף לבעלות על הפועל תל אביב, באתר ynet, 12 באפריל 2021
- ^ הפועל ת"א: עסקת שצברג על סף פיצוץ, באתר ynet, 18 באפריל 2021
- ^ שירי אלג'ם, חוזר לאדום: קובי רפואה מונה למאמן הפועל תל אביב, באתר ערוץ הספורט, 19 בדצמבר 2021
- ^ אופיר סער, קובי רפואה פוטר מהפועל תל אביב: "פרידה משותפת וחברית", באתר וואלה, 18 בספטמבר 2022
- ^ אופיר סער, דראפיץ': "חיכיתי להצעה הזו". בוקסנבוים: "לא הייתה לי בעיה עם קובי", באתר וואלה, 19 בספטמבר 2022
- ^ איציק כלפי, "כשאינך מוערך ואתה מאוים, קל לקבל החלטה", באתר ONE, 21 באוקטובר 2022
- ^ סלובודן דראפיץ' ועומר בוקסנבוים עזבו את הפועל ת"א, באתר ערוץ הספורט, 10 בינואר 2023
- ^ אופיר סער, חיים סילבס מונה למאמן הפועל תל אביב, באתר וואלה, 11 בינואר 2023
- ^ איציק כלפי, רשמית: מייקל ואלקאניס מונה למאמן הפועל ת"א, באתר ONE, 4 ביוני 2023
- ^ 1 2 נדב צנציפר, עידן חדש בהפועל ת"א: אדמונד ספרא השלים את רכישת המועדון | נחשף ב-ynet, באתר ynet, 11 ביולי 2024
- ^ איציק כלפי, דגו יהיה הסמכות המקצועית הראשונה בהפועל ת"א, באתר ONE, 2 ביוני 2024
- ^ ארז נעמן, מחקר קבע: הפועל תל אביב נוסדה בשנת 1923, באתר ONE, 12 ביוני 2015
- ^ סוזוקי נתנה חסות חלקית (בגב החולצה).
- ^ כאשר שיחקה הפועל תל אביב באירופה החסות הייתה של כתר פלסטיק. לאחר מכן שונתה החסות ל"אקזיט".
- ^ דני רכט, מגרש הפחים של הפועל, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- ^ רגב גולדמן, הפועל תל אביב: ברוכים הבאים ל"מתחם חודורוב", באתר וואלה, 31 בדצמבר 2007
- ^ איציק כלפי, לראשונה מאז 2015: חודורוב יעבור שיפוץ כללי, באתר ONE, 25 ביוני 2023
- ^ רון עמיקם, לדרבי חוקים חדשים משלו, באתר nrg, 24 בפברואר 2010
- ^ נרי ברנר, "יצחק לא אהב שהפועל ת"א הפסידה", באתר ynet, 4 בנובמבר 2010
- ^ מוטי פשכצקי, טביב ליו"ר הכנסת: "לוין וחנין פוגעים בשמי", באתר ערוץ הספורט, 19 במרץ 2012
- ^ יונתן לרנר, אני ואת: הקשר העמוק בין אריק איינשטיין לבין הפועל תל אביב, באתר ערוץ הספורט, 21 בנובמבר 2013
- ^ אביעד פוהורילס, אמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה: ריאיון עם אריק אינשטיין, באתר nrg, 8 בספטמבר 2010
- ^ שיר הדאבל באתר האולטראס
- ^ אהבה בת מאה באתר ויקיפועל
- ^ הרבה יותר מכדורגל: על להקת לאה קטמין המנגנת מיציעי הפועל תל אביב, באתר מק"י, 8 ביוני 2018
- ^ ארז נעמן, אוהדי סנט פאולי במחווה מרגשת לאוהד הפועל ת"א, באתר ONE, 8 באוקטובר 2015
- ^ אסף שלו, המלחמה בגזענות: אפשר ללמוד גם מהגרמנים, באתר ONE, 5 בינואר 2013
- ^ שי ארצי, "משפחת אוליקר והפועל - משתתפים בצערכם", באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
- ^ נדב צנציפר, אוהדי הפועל ת"א הפגינו בבלגיה נגד גיא לוזון, באתר ynet, 27 ביוני 2013
- ^ ארז נעמן, אזהרת מסע: אוהדי ניקוסיה מחכים לבית"ר, באתר ONE, 8 ביולי 2016
- ^ כולל גביע אופ"א
- ^ מכבי חיפה העפילה לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1998/99
- ^ עמוד השחקן של ישראל וייס באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- ^ עמוד השחקן של דן אלקיים באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
