ויקיפדיה

זיכרון וטראומה

זיכרון וטראומה פירושם ההשפעות המזיקות שיש לטראומה פיזית או טראומה פסיכולוגית על הזיכרון.

זיכרון מוגדר בפסיכולוגיה כיכולתו של אורגניזם לאחסן, לשמור, ולאחר מכן לאחזר מידע. כאשר אדם חווה אירוע טראומטי, בין אם טראומה פיזית או פסיכולוגית, הזיכרון שלו עלול להיות מושפע בדרכים רבות. לדוגמה, טראומה עלולה להשפיע על הזיכרון מאותו אירוע, היזכרות באירועים קודמים או מחשבות אחרות. בנוסף התגלה כי זיכרונות מאירועים טראומטיים הם מקוטעים וחסרי ארגון יותר מזיכרונות של אירועים לא טראומטיים.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית

עריכה
  ערך מורחב – הפרעת דחק פוסט-טראומטית

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הפרעה פסיכולוגית הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע מאיים.[1] תסמינים טיפוסיים כוללים הימנעות מתזכורות לאירוע הטראומטי או אזכור שלו, עצבנות, בעיות שינה, חוסר תחושה רגשית ותגובות מוגזמות להפתעות. אחד התסמינים הנפוצים והחזקים הוא הישנות של זיכרונות עזים אקראיים מהאירוע (מחשבות פולשניות). הדבר יכול להתבטא בדרכים שונות, כמו פלשבקים של האירוע ומחשבות לא רצויות על הטראומה (למשל "למה זה קרה לי?").

כתוצאה ממלחמת העולם השנייה התרבו המקרים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית. לרבים מהחולים שאובחנו בהפרעה זו לא היו זיכרונות מהאירועים הטראומטיים, אך עדיין סבלו מתסמינים כמו היסטריה. ניתן לייחס את האמנזיה שלהם לתאוריית ההדחקה של פרויד, שלפיה אנשים מדחיקים את זיכרונותיהם כדי לשמור על עצמם מפני פגיעה/השלכות נוספות. הפסיכולוגית ניקי שטריקר ועמיתיה[2] קידמו את הרעיון באמצעות מחקר שהוכיח שיעורים גבוהים יותר של ליקוי קוגניטיבי (למשל, תפקוד ניהולי, קשב, זיכרון עבודה ומהירות עיבוד) אצל אנשים שאובחנו עם הפרעת דחק פוסט-טראומתית, כמו חיילים או חיילים משוחררים. זיכרון ויכולת למידה היו התחומים המושפעים ביותר.

טראומה פיזית

עריכה

כשאנשים חווים טראומה פיזית, כגון פגיעת ראש בתאונת דרכים, פציעות קשות או מצוקה פיזית ניכרת, הדבר עלול להשפיע על הזיכרון שלהם. נזק פיזי באזורים שונים במוח עצמו עלול להשפיע על הזיכרון באופנים שונים. האונות הטמפורליות, בצדי המוח, כוללות את ההיפוקמפוס והאמיגדלה, ולכן הן קשורות קשר הדוק להעברה ולהיווצרות של זיכרון. מטופלים שסבלו מפגיעה באזור זה חוו בעיות ביצירת זיכרונות חדשים לטווח ארוך. לדוגמה, האדם שחקרו אותו יותר מכול בהיסטוריה, הנרי מולייסון, שמר על זיכרון לטווח ארוך שהיה מאוחסן במוחו בעבר, וכן על זיכרון תפקודי לטווח קצר, אך לא היה מסוגל לזכור דבר לאחר שהזיכרון יצא מהזיכרון לטווח קצר.[3] מטופל שהפורניקס שלו נפגע באופן דו-צדדי פיתח שכחון למאוחר חמור, ללא השפעה על כל שאר הצורות של זיכרון או קוגניציה.[4]

בנוסף לנזק פיזי במוח כתוצאה מפגיעה מכנית, קיימים שינויים נוספים במוח שניתן להבחין בהם. מחקרי הדמיית עצבים על הפרעת דחק פוסט-טראומתית מזהים שוב ושוב מבנים מרכזיים הקשורים להתפתחות פתולוגית.[5] המבנים שנצפה בהם שינוי הם האמיגדלה, פיתול החגורה הקדמי (ACC), קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC), האינסולה וההיפוקמפוס.[5] חלקים אלה במוח מושפעים מכיוון שהם תורמים לתחושה ולפעולות הקשורות לפחד, לחשיבה צלולה, לקבלת החלטות ולזיכרון.[6] שינויים אינדיבידואליים במבני מוח שונים משפיעים גם על התקשורת ועל הוויסות בתוך מבנים.[5]

אמיגדלה

עריכה

האמיגדלה ידועה כ"מרכז הפחד של המוח", ומשערים שהיא מופעלת ומְווּסתת בתגובה למצבי לחץ שמעוררת תפיסה של גירוי מוגבר. באופן ספציפי, האמיגדלה אחראית לזיהוי של איומי סכנה לעצמך ולביטחונך.[7] חשיפה עקבית לטראומה או מתח עלולה להוביל לרגישות יתר וחשש מאיום.[5] הפעלה מוגברת במרכז הפחד יכולה להשפיע על התקשורת עם מעגלים אחרים במוח, כולל קשרים בין קליפת המוח הקדם-מצחית, האמיגדלה וההיפוקמפוס,[5] אשר בתורם יכולים להשפיע על האופן שבו הזיכרון מאוחסן בהיפוקמפוס. האמיגדלה אינה מתפתחת במלואה עד סוף שנות ה-20, וללחץ שנחווה לפני גיל זה עלולה להיות השפעה גדולה יותר בהשוואה למתח שחווים בתום מלוא ההתפתחות של האמיגדלה.[8]

קליפת המוח הקדם-מצחית

עריכה

קליפת המוח הקדם-מצחית היא מבנה מוחי שאחראי על כישורי תפקוד ביצועיים, כולל ויסות רגשי, שליטה בדחפים, קוגניציה נפשית וזיכרון עבודה, בין היתר. היא אחראית גם על מיתון התגובה של האמיגדלה. עם זאת, במצבי מתח גבוה, האמיגדלה יכולה לדכא פונקציות חשיבה גבוהות יותר של קליפת המוח הקדם-מצחית.[7] חלק מתפקודי קליפת המוח הקדם-מצחית שעלולים להיות מושפעים כתוצאה מטראומה כוללים: חוסר יכולת להעריך מחדש רגשות, העצמה של גירויים רגשיים, כישלון בעיכוב תגובה נוירו-אנדוקרינית לגירויי איום ועוד.[5] נראה שאנשים שחוו טראומה, במיוחד טראומה כרונית מתמשכת, סובלים מתת-הפעלה של חלקים מרובים בקליפת המוח הקדם-מצחית.[7] תת-הפעלה זו עלולה להוביל לירידה בתפקוד של האמיגדלה במהלך תגובה למתח.[5] קליפת המוח הקדם-מצחית פגיעה להשפעות של מתח במהלך גיל ההתבגרות ולאירוע טראומטי במהלך תקופה זו יותר מאשר לתחושות מתח כשהיא מגיעה למלוא התפתחותה בסביבות אמצע שנות ה-20.[8]

היפוקמפוס

עריכה

המתח הכרוך בהפרעת דחק פוסט-טראומתית עלול להשפיע לרעה על ההיפוקמפוס. ההיפוקמפוס נחשב למרכז הזיכרון של המוח והוא אחראי על אחסון, קידוד, שליפה וגיבוש מחודש של זיכרונות.[7] מחקרים מצביעים על כך שאצל אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית ההיפוקמפוס "מתכווץ", עד לרמה של 5-26% מגודלו המקורי,[9][10] מה שגורם לבעיות בהעברת זיכרון מטווח קצר לטווח ארוך, וכן בהיווצרות זיכרונות לטווח קצר.[11][12][13][14]

עם זאת, יש הסברים חלופיים לירידה בנפח ההיפוקמפוס. מחקר של גילברטסון ועמיתים מעלה את ההשערה, שייתכן כי נפח ההיפוקמפוס מוקטן מלכתחילה עלול להיות הסיבה להפרעת דחק פוסט-טראומתית.[15] קיימים חילוקי דעות לגבי השערה זו,[15][9] ואכן לא ברור אם הירידה בנפח ההיפוקמפוס היא תוצאה של אירוע טראומתי, או קודמת לו. מחקרים רבים מצביעים על חוסר פעילות של ההיפוקמפוס במהלך אירועים טראומטיים, תופעה העלולה לגרום לו לתת-פעילות גם לאחר האירוע.[5][7][9][15] לתת-פעילות או חוסר ויסות של ההיפוקמפוס יש השלכות קליניות רבות, כולל באזורים של נוירוגנזה, הפרעות בארגון הזיכרון ויכולת להשפיע על תפקודים אנדוקריניים אחרים, כגון תגובה למתח.[7][16][17]

ההיפוקמפוס הוא האתר העיקרי של הנוירוגנזה, המקום שבו נוצרים נוירונים חדשים. מספר מחקרים מצביעים על כך שירידה בנוירוגנזה עלולה לפגוע ביעילות של תרופות נוגדות דיכאון המשמשות לטיפול בתסמיני דיכאון.[16] על פי ה-DSM-5, קיימת תחלואה נלווית בקרב הסובלים מדיכאון ומהפרעת דחק פוסט-טראומתית. בנוסף לשיעורי התחלואה הנלווית, קיימת חפיפה מסוימת בין סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית והפרעת דיכאון מג'ורי (MDD). במיוחד, שניהם כוללים תסמינים של שינוי שלילי במצב הרוח והפרעות קוגניטיביות.[18]

שינויים בהיפוקמפוס עלולים להשפיע גם על יכולתו של אדם להיזכר בחוויה הטראומטית ולבנות נרטיב של הטראומה.[7] קשיי זיכרון אלו בזיהוי, תיוג ועיבוד מלא של האירוע הטראומטי יכולים להיות מטרות לטיפול פסיכותרפי.[19] גם גילו של אדם כשהוא חווה אירוע טראומטי יכול לווסת את ההשפעות על ההיפוקמפוס.[8] במיוחד, ההיפוקמפוס מתפתח מלידה עד גיל שנתיים והוא פגיע ביותר להשפעות של מתח במהלך תקופת זמן זו.[8] בגיל ההתבגרות ההיפוקמפוס מאורגן לחלוטין ופחות פגיע.[8]

להיפוקמפוס יש גם קשרים עם מערכת התגובה ללחץ של הגוף.[9] הוא אחראי לוויסות המשוב השלילי של ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל.[17] לכישלון בוויסות תגובת הלחץ באמצעות ציר זה עלולות להיות השפעות בריאותיות ארוכות טווח בצורת מתח כרוני.[17]

מחקר הראה שההיפוקמפוס הופעל כשהאזינו לזיכרונות עצובים, אך לא כשהאזינו לזיכרונות טראומטיים. אז הופעל פיתול החגורה האחורי posterior cingulate cortex (גירוס הסינגולום), שמעורב לרוב במחשבות המופנות פנימה. זהו אזור המעורב בחוויה מחדש[20].

טראומה בין אישית

עריכה

טראומה בין אישית היא טראומה פסיכולוגית הנובעת מאינטראקציות שליליות בין אנשים. היא יכולה לכלול אלימות מינית, אלימות במשפחה והתעללות בילדות. במקרים כאלה אנשים עלולים לסבול מהפרעת דחק פוסט-טראומתית, לעיתים קרובות בצורה מורכבת.[21][22] טראומה בין אישית ממשיכה להוות בעיה משמעותית בבריאות הציבור בארצות הברית, והיא גורמת למצוקה פסיכולוגית משמעותית ולפגיעה בתפקוד.[23][24][25] ארגון הבריאות העולמי זיהה שאחת מכל שלוש נשים נופלת קורבן לאלימות במשפחה. חשיפה לאלימות של בני זוג גורמת לתוצאות פסיכולוגיות ונוירולוגיות שליליות רבות.[26][27] חניקה היא שכיחה באלימות בין אישית, והיא גורמת להפרעה בתפקוד מוחי ומובילה לפגיעה בזיכרון. ההשלכות הראשוניות של החנק יכולות להיות אובדן הכרה ופגיעה מוחית קלה, בעוד שבעיות ארוכות טווח כוללות פגיעה נוירולוגית.[28] לפי מטה-אנליזה של תגובות לפי דיווח עצמי, בעיקר ממדגם של נשים, נשים שנחשפו לאלימות של בני זוג נוטות לחוות אובדן הכרה, פגיעה מוחית קלה, פערים מוטוריים ופגמים בדיבור, אובדן זיכרון ואי פנייה לעזרה.[26]

טראומה פסיכולוגית

עריכה

זיכרון רלוונטי

עריכה

מבין ההיבטים השונים של הזיכרון – זיכרון עבודה, זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך וכולי – ההיבט המושפע ביותר מטראומה פסיכולוגית הוא הזיכרון לטווח ארוך.[29] זיכרונות חסרים, שינויים בזיכרון, זיכרונות מועצמים – כולם מקרים של מניפולציות של הזיכרון לטווח ארוך. בתוך המבנה של זיכרון לטווח ארוך, הוכח כי טראומה משנה זיכרון מרומז ומפורש.[30] לדוגמה, הוכח כי נפגעי התעללות מינית הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית מציגים ליקויי זיכרון מפורשים.[30] שינויים אלה יכולים להתרחש גם אצל אנשים שלא פיתחו הפרעת דחק כתוצאה מחשיפה לטראומה.[30]

זיכרון לטווח ארוך קשור לאזורים רבים ושונים במוח, כולל ההיפוקמפוס, האמיגדלה, התלמוס וההיפותלמוס, קליפת המוח ההיקפית וקליפת המוח הקדם-מצחית. ההיפוקמפוס והאמיגדלה קשורים להעברת זיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך.[31] התלמוס וההיפותלמוס, הממוקמים במוח הקדמי, הם חלק מהמערכת הלימבית, והם אחראים על ויסות הורמונים שונים ותגובות רגשיות ופיזיות למצבים, כולל מתח רגשי או טראומה. התלמוס קשור גם לקליטת מידע והעברתו הלאה לקליפת המוח.

השפעות פיזיות

עריכה

לטראומה פסיכולוגית יש השפעות רבות על היבטים פיזיים במוח של מטופלים, עד כדי כך שהיא עלולה לגרום להשפעות מזיקות הדומות לנזק מוחי פיזי ממשי. ההיפוקמפוס מעורב בהעברת זיכרונות קצרי טווח לזיכרונות ארוכי טווח, והוא רגיש במיוחד למתח. מתח גורם להפרשת גלוקוקורטיקואידים (GCs), הורמוני יותרת הכליה, וחשיפה מתמשכת להורמונים אלו עלולה לגרום לניוון עצבי. ההיפוקמפוס הוא אתר יעד עיקרי של GCs ולכן נגרם לו נזק עצבי שאזורים אחרים במוח אינם מועדים לו.[32] בחולי טראומה קשים, במיוחד אלו עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, נפח קליפת המוח הקדם-מצחית התיכונה קטן מהרגיל, והיא סובלת מתת-תגובה בעת ביצוע משימות קוגניטיביות, מה שעלול להיות גורם להיזכרות לא רצונית (מחשבות חודרניות).[33] קליפת המוח הקדם-מצחית התיכונה שולטת בהיענות רגשית ובתגובות פחד מותנות לגירויים מעוררי פחד על ידי אינטראקציה עם האמיגדלה. במקרים אלו, חילוף החומרים בחלקים מסוימים של קליפת המוח הקדם-מצחית התיכונה אינו מופעל כפי שהוא מופעל אצל נבדקים בריאים.

השפעות פסיכולוגיות

עריכה

זיכרון מודחק

עריכה
  ערך מורחב – זיכרון מודחק
אחת ההשפעות השנויות במחלוקת והידועות ביותר מבין ההשפעות הפסיכולוגיות שיכולות להיות לטראומה על מטופלים היא אולי זיכרון מודחק. התיאוריה של זיכרון מודחק היא שאירוע הוא כה טראומטי, שהזיכרון אינו נשכח במובן המסורתי, או נשמר בסוד בבושה או בפחד, אלא מוסר מהמוח המודע, ועדיין קיים בזיכרון לטווח ארוך, ללא ידיעתו של המטופל.[34] זיגמונד פרויד היה הראשון שהעלה את הרעיון של הדחקה, ולפי התאוריה שלו, לפרטים יש שליטה מלאה על הדחקה. הוא מתייחס להדחקה כאל מנגנון הגנה שאדם משתמש בו כדי לשמור על עצמו מפני השלכות שליליות. למרות הדחקה מכוונת של זיכרונות, פרויד האמין שהם עדיין משפיעים על הפרט באופן לא מודע, ובמקרים מסוימים, האדם יכול להיזכר בהם.[35] מאז הציג פרויד את התפיסה שלו לגבי הדחקה, השתנו דברים רבים בתחום הפסיכולוגיה. בעיני מבקרי הזיכרון המודחק, זהו שם נרדף לזיכרון כוזב; אולם תומכיו יטענו שאנשים אלו אכן חוו חוויות טראומטיות.

חשוב לציין זיכרונות מודחקים והשפעה של טראומת ילדות על הזיכרון, שכן תביעות על תקיפה מינית בילדות יכולות להתרחש שנים לאחר מעשה התקיפה עצמו.[36] התעללות גורמת לליקויים או עיוותים בתהליכים קוגניטיביים, רגשיים ונוירו-ביולוגיים במוח שעלולים להשפיע על הזיכרון.[37][38] זיכרונות מודחקים על אלימות בין אישית במהלך הילדות נחקרו במחקר אורך. ממצאים מצביעים על כך שהיכולת של מבוגרים להעלות מהזיכרון לטווח ארוך מקרים של התעללות בילדות תלויה בגורמים רבים. הגורמים כוללים הבדלים והתפתחות אינדיבידואליים, ההשפעה הכוללת של החוויה הטראומטית והאופן שבו משתמשים המראיינים כדי להעריך טראומת ילדות במבוגרים. לדוגמה, ככל שההשפעה של ההתעללות בילדות משמעותית יותר, כך עשוי להיות הזיכרון ארוך הטווח אצל מבוגרים מדויק יותר.[36] גורמים נוספים הם צורת ההתעללות וגיל האירוע. מחקרים מראים מתאם לזיכרון מדויק יותר אצל מבוגרים של אירועים טראומטיים.[39]

מחשבות פולשניות

עריכה

מחשבות פולשניות מוגדרות כמחשבות לא רצויות, לא רצוניות וטורדניות, דימויים או רעיונות לא נעימים שעלולים להפוך לאובססיות, שקשה להשתחרר מהם ולשלוט בהן. בחולים שסבלו מאירועים טראומטיים, במיוחד אלו עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, דיכאון או הפרעה טורדנית-קומפולסיבית, קשה להתעלם מהמחשבות המטרידות. מחשבות אלו אינן מופעלות בדרך כלל; האובססיה של המחשבות נובעת בדרך כלל מאשמה, בושה או חרדה עזים הקשורים לעובדה שהמטופל חושב מחשבות מסוג זה מלכתחילה. בחולי טראומה, המחשבות הפולשניות הן בדרך כלל זיכרונות מחוויות טראומטיות החוזרים ועולים בזמנים בלתי צפויים ולא רצויים. ההבדל העיקרי ממחשבות פולשניות אחרות הוא שהזיכרונות הם אמתיים ולא מדומים.

רגש

עריכה

רגש הוא חלק חשוב בטראומה, במיוחד חוויות סף מוות. ההשפעה שיש לרגשות על הזיכרון במקרים שונים היא חלק בלתי נפרד מהשפעת הטראומה על הזיכרון. אנשים נוטים להיזכר באירועים רגשיים בתדירות ובבהירות רבות יותר מאשר באירועים שאינם קשורים לרגשות קיצוניים.[40] בדרך כלל, אירועים טראומטיים, כגון התקפה פיזית או התעללות מינית, קשורים לרגשות שליליים עזים, מה שגורם לזיכרונות אלו להיות חזקים מאוד ולעלות בקלות רבה יותר מאשר זיכרונות שאינם קשורים לרגשות דומים, או אפילו כאלו הקשורים לרגשות חיוביים. הקשר החזק בין רגש וזיכרון קשור גם למידת תשומת הלב או המיקוד שיש לאדם באירוע עצמו. אם הוא מעורב רגשית באירוע, ותשומת לבו מופנית למה שמתרחש, הוא יזכור טוב יותר את האירוע. זהו גם המצב במצבים מעוררים רגשית, שגם אם תשומת הלב מוגבלת, סביר יותר שהזיכרון הקשור לרגש החזק יישאר, בניגוד לגירוי נייטרלי כלשהו. עלייה זו בקשב ובקידוד נובעת מהפעלת הקומפלקס הקדם-מצחי-היפוקמפוס-אמיגדלה ומביאה לשיפור בהיזכרות בשלב מאוחר.[41] מבחינה כימית, הסיבה לכך היא שהמתח הרגשי והפיזי הנגרם מאירועים טראומטיים יוצר גירוי כמעט זהה במוח למצב הפיזיולוגי שמגביר את שימור הזיכרון. הוא מעורר את מרכזי הפעילות הכימיים במוח המשפיעים על קידוד הזיכרון והיזכרות.[42] תגובה זו נכפתה על ידי האבולוציה, שכן למידה בסביבות מתח גבוהות נחוצה בהחלטות "הילחם או ברח" הנחוצות להישרדות האדם.

השלכות בבדיקות נוירופסיכולוגיות

עריכה

נפוץ לראות ליקויים נוירו-קוגניטיביים קלים אצל מבוגרים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית כתוצאה מטראומות שונות. המחקר מחלק לרוב את הערכת התפקוד הנוירו-קוגניטיבי לתשעה תחומים קוגניטיביים. תחומים אלה כוללים: קשב / זיכרון עבודה, תפקודים ניהוליים, למידה מילולית, זיכרון מילולי, למידה חזותית, זיכרון חזותי, שפה, מהירות עיבוד מידע ויכולות חזותיות-מרחביות.[43] אחד המחקרים מדגיש את הפער בקשב מתמשך, זיכרון עבודה וזיכרון מילולי בקרב מטופלים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית בהשוואה לקבוצת ביקורת.[44]

זיכרון מילולי וחזותי

עריכה

זיכרון מילולי הוא זיכרון של מידע המוצג בצורה מילולית. ניתן לבצע מספר הערכות נוירופסיכולוגיות כדי להעריך זיכרון מילולי, כגון מבחן השמות של בוסטון (BNT), מבחן הלמידה המילולית של קליפורניה (CVLT) ותת-מבחן הזיכרון הלוגי II בסולם הזיכרון של Wechsler-III (WMS-III). הערכות נוירופסיכולוגיות של זיכרון מילולי כוללות בדרך כלל שינון רשימה של מילים או סיפור ולאחר מכן היזכרות בהם. ביצועים בהערכות של זיכרון מילולי מדגימים את יכולתו של אדם לקודד את החומר האמור בזיכרון.[45]

לשם השוואה, זיכרון חזותי קשור למה שנצפה או נראה.[46] זיכרון חזותי נוטה להישאר שלם, בניגוד לזיכרון מילולי. הדבר יכול להסביר מדוע נרטיבים של טראומה מילולית הם לרוב לא מאורגנים, לא קוהרנטיים או מפוצלים. תוך כדי השלמת משימות של זיכרון מילולי, חלק מהאנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית המחישו קשיי זיכרון וקידוד ואחסון נמוכים. ממצאי מחקר מצביעים על כך שהדבר עלול לנבוע מסיבוכים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית,[47] שעלולים לנבוע מצפיפות החומר האפור בהיפוקמפוס השמאלי.[48] לטענתם של חוקרים, יכולות להיות לכך השלכות משמעותיות על היענותו של אדם הסובל מהפרעת דחק לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, מכיוון שהפרעה בזיכרון המילולי עלולה להשפיע על היזכרות בטראומה, בדיבור או בכתב.[49][50]

קשב וזיכרון עבודה

עריכה

בתגובה למשימות קוגניטיביות, הדמיה עצבית תומכת ברעיון שאנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית מועדים לתגובת יתר הן בקשב והן בזיכרון עבודה.[43] תוצאות MRI הראו צבירי צפיפות חומר אפור מופחתים משמעותית בקליפת המוח הקדמית, קליפת המוח הקדם-מצחית וההיפוקמפוס השמאלי. אזור זה במוח מעורב בדרך כלל בעיבוד פחד, ויסות רגשות, קידוד זיכרון ואחזור; לפיכך, נזק באזור זה של המוח עלול להוביל לאי-התאמות תפקודיות. מבנים מוחיים אלו תומכים במבנים קוגניטיביים כמו שינוי קשב, מהירות עיבוד מידע וזיכרון עבודה.[51] ערנות יתר היא סימפטום נפוץ של הפרעת דחק פוסט-טראומתית, המעיד על חוסר תפקוד בעיבוד הקשב המתבטא כהטיית תשומת לב גבוהה כלפי איומים סביבתיים אפשריים המסיחים את הדעת או בעייתיים בדרך אחרת בחיי היומיום של הפרט.[43]

טיפול

עריכה

זיכרון הוא גורם מנבא חיוני בתגובה חיובית לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי באנשים שעברו טראומה. באופן ספציפי, ככל שתפקוד הזיכרון המילולי שלהם שלם יותר, כן תוצאות הניבוי של תגובה לטיפול הן חיוביות יותר.[50] בנוסף, השפעות הטיפול מדגישות את הקשר הדו-כיווני בין תפקוד נוירו-קוגניטיבי לשימור תסמיני הטראומה. מספר מחקרים קשרו שיפור בתסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומתית לקבלת טיפול לשיפור היכולת הקוגניטיבית. חלק מהמחקרים תומכים ב-EMDR ובטיפול קצר-מועד מעורב כאמצעי טיפול אפשריים, שיכולים להתערב בזיכרון מילולי, במהירות עיבוד ובתפקוד ניהולי אצל הסובלים מהפרעה זו. ביצועי הזיכרון משתפרים לצד הפחתה בתסמינים,[52] מה שמעיד על כך שחלק מההשפעות של הפרעה זו על הזיכרון עשויות להיות הפיכות. לדוגמה, מטופלים שהפגינו תגובה חיובית לטיפול הראו שיפור בזיכרון מילולי וגידול בנפח ההיפוקמפוס.[53]

אנשים שעברו טראומה יפיקו תועלת מטיפול בתסמיני ההפרעה, עם השלכות חיוביות על הזיכרון. מספר גישות טיפול בסובלים מהפרעת דחק עקב טראומה בין אישית מתמקדות גם בארגון מחדש של הזיכרון. תסמיני טראומה גורמים לליקויי זיכרון. לפיכך, הבנייה מחדש של זיכרונות יכולה להועיל בטיפול בתסמיני הטראומה ובתפיסה של המטופלים. שיטות אלה כוללות למידה להתמודד עם זיכרונות הטראומה על ידי ציון טריגרים, התניה מחדש של פלשבקים ועיסוק בבניית נרטיב חדש.[54][55] בנוסף, בטיפולים מסוימים בונים מחדש את הזיכרון באמצעות דימויים ותרגילים לשחזור הטראומה. אך כשמציעים למטופלים הבנייה מחדש של הזיכרון, יש לזכור שאם מתארים את הטראומה בפירוט רב מדי, הדבר עלול להוביל לחידוש של הטראומה.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ DSM-5 Task Force (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders : DSM-5 (5th ed.). Arlington, VA: American Psychiatric Association. ISBN 978-0-8904-2554-1. OCLC 830807378.
  2. ^ Stricker, Nikki; Lippa, Sara; Green, Deborah; McGlynn, Susan; Grande, Laura; Milberg, William; McGlinchey, Regina (1 בספטמבר 2017). "Elevated rates of memory impairment in military service-members and veterans with post-traumatic stress disorder". Journal of Clinical and Experimental Neuropsychology. 39 (8): 768–785. doi:10.1080/13803395.2016.1264575. PMID 27976973 – via PsycINFO. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Corkin S (בפברואר 2002). "What's new with the amnesic patient H.M.?". Nature Reviews. Neuroscience. 3 (2): 153–60. doi:10.1038/nrn726. PMID 11836523. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Calabrese P, Markowitsch HJ, Harders AG, Scholz M, Gehlen W (בספטמבר 1995). "Fornix damage and memory. A case report". Cortex; A Journal Devoted to the Study of the Nervous System and Behavior. 31 (3): 555–64. doi:10.1016/s0010-9452(13)80066-4. PMID 8536482. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Liberzon I, Sripada CS (2007). "The functional neuroanatomy of PTSD: a critical review". Stress Hormones and Post Traumatic Stress Disorder Basic Studies and Clinical Perspectives. Progress in Brain Research. Vol. 167. Elsevier. pp. 151–169. doi:10.1016/s0079-6123(07)67011-3. ISBN 978-0-444-53140-7. PMID 18037013.
  6. ^ Bremner DJ (באוגוסט 2007). "Neuroimaging in Posttraumatic Stress Disorder and Other Stress-related Disorders". Neuroimaging Clinics of North America. 17 (4): 523–538. doi:10.1016/j.nic.2007.07.003. PMC 2729089. PMID 17983968. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Sweeton J (2019). Trauma treatment toolbox : 165 brain-changing tips, tools & handouts to move therapy forward. Eau Claire, WI. ISBN 978-1-68373-179-5. OCLC 1088900185.
  8. ^ 1 2 3 4 5 Lupien SJ, McEwen BS, Gunnar MR, Heim C (ביוני 2009). "Effects of stress throughout the lifespan on the brain, behaviour and cognition". Nature Reviews. Neuroscience. 10 (6): 434–445. doi:10.1038/nrn2639. PMID 19401723. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 Garfinkel SN, Liberzon I (ביוני 2009). "Neurobiology of PTSD: A Review of Neuroimaging Findings". Psychiatric Annals (באנגלית). 39 (6): 00485713–20090527–01. doi:10.3928/00485713-20090527-01. ISSN 0048-5713. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Emdad R, Söndergaard HP (2005). "Impaired memory and general intelligence related to severity and duration of patients' disease in Type A posttraumatic stress disorder". Behavioral Medicine. 31 (2): 73–84. doi:10.3200/BMED.31.2.73-86. PMID 16130309.
  11. ^ Emdad R, Söndergaard HP (2006). "General intelligence and short-term memory impairments in Post Traumatic Stress Disorder patients". Journal of Mental Health. 15 (2): 205–216. doi:10.1080/09638230600608966.
  12. ^ Emdad R, Sondergaard HP, Theorell T (2005). "Impairments in short-term memory, and figure logic, in PTSD patients compared to healthy controls with the same ethnic background". Stress & Health. 21: 33–44. doi:10.1002/smi.1034.
  13. ^ Smith ME (2005). "Bilateral hippocampal volume reduction in adults with post-traumatic stress disorder: a meta-analysis of structural MRI studies". Hippocampus. 15 (6): 798–807. doi:10.1002/hipo.20102. PMID 15988763.
  14. ^ Woon FL, Hedges DW (2008). "Hippocampal and amygdala volumes in children and adults with childhood maltreatment-related posttraumatic stress disorder: a meta-analysis". Hippocampus. 18 (8): 729–736. doi:10.1002/hipo.20437. PMID 18446827.
  15. ^ 1 2 3 Gilbertson MW, Shenton ME, Ciszewski A, Kasai K, Lasko NB, Orr SP, Pitman RK (בנובמבר 2002). "Smaller hippocampal volume predicts pathologic vulnerability to psychological trauma". Nature Neuroscience. 5 (11): 1242–1247. doi:10.1038/nn958. PMC 2819093. PMID 12379862. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 Warner-Schmidt JL, Duman RS (2006). "Hippocampal neurogenesis: opposing effects of stress and antidepressant treatment". Hippocampus. 16 (3): 239–249. doi:10.1002/hipo.20156. PMID 16425236.
  17. ^ 1 2 3 Young EA, Haskett RF, Murphy-Weinberg V, Watson SJ, Akil H (באוגוסט 1991). "Loss of glucocorticoid fast feedback in depression". Archives of General Psychiatry. 48 (8): 693–699. doi:10.1001/archpsyc.1991.01810320017003. PMID 1652926. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Abramovitch A, Short T, Schweiger A (ביוני 2021). "The C Factor: Cognitive dysfunction as a transdiagnostic dimension in psychopathology". Clinical Psychology Review. 86: 102007. doi:10.1016/j.cpr.2021.102007. PMID 33864968. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Norrholm SD, Jovanovic T (במאי 2018). "Fear Processing, Psychophysiology, and PTSD". Harvard Review of Psychiatry. 26 (3): 129–141. doi:10.1097/HRP.0000000000000189. PMID 29734227. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^   מחקר: מנגנון במוח גורם לזיכרון טראומטי להרגיש כמו חוויה עכשווית, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2023
  21. ^ Karatzias T, Shevlin M, Fyvie C, Hyland P, Efthymiadou E, Wilson D, et al. (בינואר 2017). "Evidence of distinct profiles of Posttraumatic Stress Disorder (PTSD) and Complex Posttraumatic Stress Disorder (CPTSD) based on the new ICD-11 Trauma Questionnaire (ICD-TQ)" (PDF). Journal of Affective Disorders. 207: 181–187. doi:10.1016/j.jad.2016.09.032. PMID 27723542. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ Powers A, Fani N, Carter S, Cross D, Cloitre M, Bradley B (2017-01-01). "Differential predictors of DSM-5 PTSD and ICD-11 complex PTSD among African American women". European Journal of Psychotraumatology. 8 (1): 1338914. doi:10.1080/20008198.2017.1338914. PMC 5475321. PMID 28649302.
  23. ^ Black MC, Basile KC, Breiding MJ, Ryan GW (במאי 2014). "Prevalence of Sexual Violence Against Women in 23 States and Two U.S. Territories, BRFSS 2005". Violence Against Women. 20 (5): 485–499. doi:10.1177/1077801214528856. PMID 24759775. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ D'Andrea W, Ford J, Stolbach B, Spinazzola J, van der Kolk BA (באפריל 2012). "Understanding interpersonal trauma in children: why we need a developmentally appropriate trauma diagnosis". The American Journal of Orthopsychiatry. 82 (2): 187–200. doi:10.1111/j.1939-0025.2012.01154.x. PMID 22506521. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Coker AL, Weston R, Creson DL, Justice B, Blakeney P (בדצמבר 2005). "PTSD symptoms among men and women survivors of intimate partner violence: the role of risk and protective factors". Violence and Victims. 20 (6): 625–643. doi:10.1891/0886-6708.20.6.625. PMID 16468442. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 Bichard H, Byrne C, Saville CW, Coetzer R (ביולי 2022). "The neuropsychological outcomes of non-fatal strangulation in domestic and sexual violence: A systematic review". Neuropsychological Rehabilitation. 32 (6): 1164–1192. doi:10.1080/09602011.2020.1868537. PMID 33432860. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ "Reproductive health". www.who.int (באנגלית). נבדק ב-2022-11-05.
  28. ^ Banks ME (ביולי 2007). "Overlooked but critical: traumatic brain injury as a consequence of interpersonal violence". Trauma, Violence & Abuse. 8 (3): 290–298. doi:10.1177/1524838007303503. PMID 17596346. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ Squire LS (1987). Memory and Brain. New York, New York: Oxford University Press.
  30. ^ 1 2 3 Grégoire L, Gosselin I, Blanchette I (בינואר 2020). "The impact of trauma exposure on explicit and implicit memory". Anxiety, Stress, and Coping. 33 (1): 1–18. doi:10.1080/10615806.2019.1664477. PMID 31507211. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ Fuster JM (1995). Memory in the Cerebral Cortex: An Empirical Approach to Neural Networks in the Human and Nonhuman Primate. Cambridge, MA: The MIT Press.
  32. ^ Uno H, Tarara R, Else JG, Suleman MA, Sapolsky RM (במאי 1989). "Hippocampal damage associated with prolonged and fatal stress in primates". The Journal of Neuroscience. 9 (5): 1705–11. doi:10.1523/JNEUROSCI.09-05-01705.1989. PMC 6569823. PMID 2723746. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ McNally RJ (ביוני 2006). "Cognitive abnormalities in post-traumatic stress disorder". Trends in Cognitive Sciences. 10 (6): 271–277. doi:10.1016/j.tics.2006.04.007. PMID 16697695. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ Loftus E, Ketcham K (1994). The Myth of Repressed Memory: False Memories and Allegations of Sexual Abuse. New York, New York: St. Martin's Press.
  35. ^ Golding, Jonathan; Sego, Sandra; Sanchez, Rebecca; Hasemann, Dawn (1 בדצמבר 1995). "The Believability of Repressed Memories". Law and Human Behavior. 19 (6): 24. doi:10.1007/BF01499375 – via PsycINFO. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 Goodman GS, Quas JA, Goldfarb D, Gonzalves L, Gonzalez A (במרץ 2019). "Trauma and Long‐Term Memory for Childhood Events: Impact Matters". Child Development Perspectives (באנגלית). 13 (1): 3–9. doi:10.1111/cdep.12307. ISSN 1750-8592. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ Loman MM, Gunnar MR (במאי 2010). "Early experience and the development of stress reactivity and regulation in children". Neuroscience and Biobehavioral Reviews. Special Section: Developmental determinants of sensitivity and resistance to stress: A tribute to Seymour "Gig" Levine. 34 (6): 867–876. doi:10.1016/j.neubiorev.2009.05.007. PMC 2848877. PMID 19481109. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ Teicher MH, Andersen SL, Polcari A, Anderson CM, Navalta CP, Kim DM (2003). "The neurobiological consequences of early stress and childhood maltreatment". Neuroscience and Biobehavioral Reviews. 27 (1–2): 33–44. doi:10.1016/s0149-7634(03)00007-1. PMID 12732221.
  39. ^ Eisen ML, Goodman GS, Qin J, Davis S, Crayton J (בנובמבר 2007). "Maltreated children's memory: accuracy, suggestibility, and psychopathology". Developmental Psychology. 43 (6): 1275–1294. doi:10.1037/0012-1649.43.6.1275. PMID 18020811. {{cite journal}}: (עזרה)
  40. ^ Cahill L, Prins B, Weber M, McGaugh JL (באוקטובר 1994). "Beta-adrenergic activation and memory for emotional events". Nature. 371 (6499): 702–4. Bibcode:1994Natur.371..702C. doi:10.1038/371702a0. PMID 7935815. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ Canli T, Zhao Z, Brewer J, Gabrieli JD, Cahill L (באוקטובר 2000). "Event-related activation in the human amygdala associates with later memory for individual emotional experience". The Journal of Neuroscience. 20 (19): RC99. doi:10.1523/JNEUROSCI.20-19-j0004.2000. PMC 6772800. PMID 11000199. {{cite journal}}: (עזרה)
  42. ^ Christianson SÅ, Loftus EF (בספטמבר 1990). "Some characteristics of people's traumatic memories". Bulletin of the Psychonomic Society. 28 (3): 195–198. doi:10.3758/BF03334001. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 3 Scott JC, Matt GE, Wrocklage KM, Crnich C, Jordan J, Southwick SM, et al. (בינואר 2015). "A quantitative meta-analysis of neurocognitive functioning in posttraumatic stress disorder". Psychological Bulletin. 141 (1): 105–140. doi:10.1037/a0038039. PMC 4293317. PMID 25365762. {{cite journal}}: (עזרה)
  44. ^ Vasterling JJ, Duke LM, Brailey K, Constans JI, Allain AN, Sutker PB (בינואר 2002). "Attention, learning, and memory performances and intellectual resources in Vietnam veterans: PTSD and no disorder comparisons". Neuropsychology. 16 (1): 5–14. doi:10.1037/0894-4105.16.1.5. PMID 11853357. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Tatsumi IF, Watanabe M (2009). "Verbal Memory". In Binder MD, Hirokawa N, Windhorst U (eds.). Encyclopedia of Neuroscience (באנגלית). Berlin, Heidelberg: Springer. pp. 4176–4178. doi:10.1007/978-3-540-29678-2_6266. ISBN 978-3-540-29678-2.
  46. ^ "APA Dictionary of Psychology". dictionary.apa.org (באנגלית). נבדק ב-2022-11-05.
  47. ^ Samuelson KW, Neylan TC, Metzler TJ, Lenoci M, Rothlind J, Henn-Haase C, et al. (בנובמבר 2006). "Neuropsychological functioning in posttraumatic stress disorder and alcohol abuse". Neuropsychology. 20 (6): 716–726. doi:10.1037/0894-4105.20.6.716. PMC 2443729. PMID 17100516. {{cite journal}}: (עזרה)
  48. ^ Bremner JD, Randall P, Scott TM, Bronen RA, Seibyl JP, Southwick SM, et al. (ביולי 1995). "MRI-based measurement of hippocampal volume in patients with combat-related posttraumatic stress disorder". The American Journal of Psychiatry. 152 (7): 973–981. doi:10.1176/ajp.152.7.973. PMC 3233767. PMID 7793467. {{cite journal}}: (עזרה)
  49. ^ Falconer E, Allen A, Felmingham KL, Williams LM, Bryant RA (בספטמבר 2013). "Inhibitory neural activity predicts response to cognitive-behavioral therapy for posttraumatic stress disorder". The Journal of Clinical Psychiatry (באנגלית). 74 (9): 895–901. doi:10.4088/JCP.12m08020. PMID 24107763. {{cite journal}}: (עזרה)
  50. ^ 1 2 Wild J, Gur RC (בספטמבר 2008). "Verbal memory and treatment response in post-traumatic stress disorder". The British Journal of Psychiatry. 193 (3): 254–255. doi:10.1192/bjp.bp.107.045922. PMID 18757989. {{cite journal}}: (עזרה)
  51. ^ Bressler SL, Menon V (ביוני 2010). "Large-scale brain networks in cognition: emerging methods and principles". Trends in Cognitive Sciences (באנגלית). 14 (6): 277–290. doi:10.1016/j.tics.2010.04.004. PMID 20493761. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ Nijdam MJ, van der Meer CA, van Zuiden M, Dashtgard P, Medema D, Qing Y, et al. (בפברואר 2018). "Turning wounds into wisdom: Posttraumatic growth over the course of two types of trauma-focused psychotherapy in patients with PTSD". Journal of Affective Disorders. 227: 424–431. doi:10.1016/j.jad.2017.11.031. PMID 29154159. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ Vermetten E, Vythilingam M, Southwick SM, Charney DS, Bremner JD (באוקטובר 2003). "Long-term treatment with paroxetine increases verbal declarative memory and hippocampal volume in posttraumatic stress disorder". Biological Psychiatry (באנגלית). 54 (7): 693–702. doi:10.1016/S0006-3223(03)00634-6. PMC 3233762. PMID 14512209. {{cite journal}}: (עזרה)
  54. ^ Dalgleish T, Navrady L, Bird E, Hill E, Dunn BD, Golden AM (באפריל 2013). "Method-of-Loci as a Mnemonic Device to Facilitate Access to Self-Affirming Personal Memories for Individuals With Depression". Clinical Psychological Science (באנגלית). 1 (2): 156–162. doi:10.1177/2167702612468111. ISSN 2167-7026. {{cite journal}}: (עזרה)
  55. ^ Werner-Seidler A, Dalgleish T (בנובמבר 2016). "The Method of Loci Improves Longer-Term Retention of Self-Affirming Memories and Facilitates Access to Mood-Repairing Memories in Recurrent Depression". Clinical Psychological Science (באנגלית). 4 (6): 1065–1072. doi:10.1177/2167702615626693. ISSN 2167-7026. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זיכרון_וטראומה&oldid=38317420"