חאן חילו
חאן חילו או חאל אל-חילו הוא מבנה חאן השוכן בעיר העתיקה בלוד, מצפון למסגד אל-עומרי ולכנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. החאן הוקם בתקופה העות'מאנית והיה גם בשימוש בימי המנדט הבריטי. כיום מבוצעת במבנה חפירה קהילתית במסגרת מיזם "בראשית".
היסטוריה | |
---|---|
תקופות | התקופה הממלוכית בארץ ישראל, התקופה העות'מאנית בארץ ישראל |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 31°57′16″N 34°54′01″E / 31.95444444°N 34.90027778°E |
היסטוריה
עריכהראשיתו של מבנה החאן הייתה ככל הנראה בתקופה הממלוכית, והוא ניצב לצד דרך הדואר, מדרום לגשר לוד. בתקופת העות'מאנית פעל במקום שוק עירוני שנערך פעמיים בשבוע: באחד משני הימים נערך יריד לתוצרת חקלאית ולמוצרי צריכה, וביום האחר פעל בו שוק בהמות, שהועבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 אל מחוץ לשטח העיר הבנוי. סביב האתר פעלו חמאם, תחנת משמר, באר מים, ובסוף המאה ה-19 הוקמו בסביבתו מרפאה ובית חולים. עוד שכנו בסביבת החאן בתי מלאכה לעיבוד תוצרת חקלאית, בתי בד, טחנות קמח, בתי אריגה לייצור יריעות לאוהלים, ובתי חרושת לעיבוד מוצרי ברזל.
בימי המנדט הבריטי חכרה משפחת חאלתה את המבנה, השכירה את חדריו והעניקה שירותים בתשלום לבאי המקום. בני המשפחה עשו שימוש באחד מחדרי החאן להשריית גרעיני תורמוס מתוק (תורמוס חילו), וברבות הימים דבק השם במבנה ובמשפחה.[1].
ממצאים בחצר הפנימית
עריכהשטח החצר הפנימית נחקר בשנת 2007 בידי אוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם משרד התיירות, החברה הממשלתית לתיירות ועיריית לוד, וכן בידי בית הספר לארכאולוגיה מקראית על שם נלסון גליק של היברו יוניון קולג'. חפירות אלה חשפו שרידי ריצוף וכלי חרס, בעיקר מן התקופה העות'מאנית. בנוסף, נמצאו חרסים מהתקופה הממלוכית, מהתקופה הערבית המוקדמת ואולי אף קודם לה, אך נראה כי אלה הובאו ממקומות אחרים לשם מילוי אדמת החצר. ממצאים נוספים כוללים מספר מקטרות חרס מהמאות ה-18 וה-19 ומטבע זהב עות'מאני מהמחצית הראשונה של המאה ה-19.
המבנה
עריכההחאן בנוי בתוכנית רבועה, ועשוי מ-3 אגפים המקיפים חצר פנימית פתוחה בצידה המערבי. בצד המערבי של החצר הוקם בתקופה העות'מאנית מבנה שסגר עליה מכיוון זה, אך לא היה קשור אל החאן. המבנה נהרס בשלב האחרון של השימוש בו.[2] במרכז החצר היה בור מים ומסביבה קבועים ווים שנועדו לקשירת הבהמות. שער הכניסה אל החצר הפנימית ניצב באגף הדרומי ומעוצב בסגנון ממלוכי כאשר משני צדדיו נקבעו ספסלי ישיבה לשומרים. מעל השער קשת מעוטרת שבראשה ניתן להבחין בוו אשר עליו נתלתה מנורת השמן שהאירה את הכניסה. שלושת אגפי המבנה:
- האגף הצפוני: אורכו 24 מ׳ ורוחבו 7.5 מ׳. באגף אולם אחד גדול שתקרתו בנויה מקמרונות צולבים.
- האגף המזרחי: אורכו 33.5 מ׳ ורוחבו 12 מ׳. אגף זה מורכב בקצוות הצפוני והדרומי של האגף שני חדרים גדולים, וכן יש בו שורת חדרים קטנים.
- האגף הדרומי: האגף מחולק לשני חלקים שונים המופרדים באמצעות קיר אורך בעובי של כמטר. חלקו הצפוני באורך של 23 מ׳ וברוחב של 5.5 מ׳ פונה צפונה אל החצר הפנימית וכולל מספר חדרים; חלקו הדרומי של האגף כולל שורה של 7 חדרונים הפונים אל הצד החיצוני של המבנה, ומעליהם קומה שנייה. החלק המערבי של האגף הדרומי הרוס.[3]
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ חאן חילו
- ^ לווד, ח'אן אל-חילו, 2007
- ^ יובל גדות, קטיה ציטרין-סילברמן ותאופיק דעאדלה, לוד, ח'אן אל-חילו, 2007, באתר רשות העתיקות, 25 אוגוסט 2008