חוק החזקת תעודת זהות והצגתה

חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג–1982, אושר בכנסת העשירית, והוא מחייב כל תושב ישראל שמלאו לו 16 לשאת עמו תעודת זהות ולהציגה לפי דרישה של מי שהוסמך לכך.

חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג–1982

פרטי החוק
תאריך חקיקה	21 בדצמבר 1982
תאריך חקיקה עברי	ה' בטבת תשמ"ג
גוף מחוקק	הכנסת העשירית
חוברת פרסום	ספר החוקים 1070
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הפנים
נוסח מלא	הנוסח המלא

היסטוריה חקיקתית

החובה לשאת תעודת זהות ולהציגה לפי דרישה התקיימה גם קודם לחקיקת חוק זה, מכוח תקנות שעת חירום (החזקת תעודת זהות והצגתה), התשט"ז-1956, שבהן חלה החובה על גברים בלבד. התקנות נועדו לסייע בהתמודדות עם תופעת ההסתננות של פלסטינים לישראל. כיוון שתוקפן של תקנות שעת חירום מוגבל לחודשים מעטים, תוקפן של התקנות הוארך מפעם לפעם בחוק של הכנסת, לעיתים תוך שינוי בהוראות התקנות. בינואר 1969 הוטלה חובת נשיאת תעודת זהות גם על גברים ביהודה ושומרון, בצו של מפקד האזור, תא"ל רפאל ורדי. בשנת 1971 הוחלפו תקנות אלה בתקנות שעת חירום (החזקת תעודת זהות והצגתה), התשל"א-­1971. גם תוקפן של תקנות אלה הוארך מפעם לפעם בחוק של הכנסת.

בעת הדיון בכנסת בהצעה להארכת תוקף התקנות בשנת 1982 הוחלט להחליף את התקנות בחוק המוקדש לכך, הוא חוק החזקת תעודת זהות והצגתה. החוק אושר בכנסת ב-21 בדצמבר 1982, ונקבע בו שייכנס לתוקף ב-1 בינואר 1983.

מאז אישורו בכנסת לא חל שינוי בחוק.

הוראות החוק

סעיף 2 לחוק קובע כי תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, או מי שהוסמך על ידם, וכן שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו. גם מי שאינו תושב ומלאו לו 16 שנים חייב לשאת עמו תעודה רשמית המעידה על זהותו והנושאת את תצלומו, והוא חייב להציגה לפי דרישה כאמור בסעיף 2.

על הפרת החוק מוטל קנס, אך סעיף 4 מסייג הוראות אלה וקובע כי "שלא יועמד אדם לדין על אי הצגת תעודה אם תוך חמישה ימים לאחר שנדרש לכך הוצגה התעודה לפני מי שדרש את הצגתה, או לפני שוטר בתחנת המשטרה, ונקבעה זהותו של האדם על פיה".

שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו. לא הותקנו תקנות מכוח חוק זה.

מימוש החוק בהתנהלות המשטרה ובפסיקה

מיד לאחר התקנת תקנות שעת חירום (החזקת תעודת זהות והצגתה), התשט"ז-1956 נקנסו שבעה אנשים על שלא נשאו תעודת זהות, ואחרים אף נעצרו. עם זאת, תביעה בגין הפרת החוק או התקנות שקדמו לו נדירה מאוד בתחומי מדינת ישראל מאז ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל.

בהתאם לתקנות שעת חירום שקדמו לחוק פסק בית המשפט העליון בשנת 1981 כי "תושב שמלאו לו 16 שנה חייב לקבל מפקיד הרישום תעודת זהות, לשאת אותה עמו ולהציגה, בין היתר, בפני שוטר במילוי תפקידו, כאשר הוא נדרש לכך על-ידיו. סירוב להציג את התעודה הוא בגדר עבירה על החוק הנ"ל."

בית משפט השלום בקריות חרג בשנת 2011 מפסק דין זה של בית המשפט העליון, ונימק זאת "מאז נפל דבר בישראל ונחקקו חוקי היסוד אשר קבעו כי זכויות האדם לפרטיות, לכבוד ולחופש תנועה הנן זכויות יסוד ומשכך הפגיעה בהן תוכל להיעשות אך ורק על פי חוק או מכח הסמכה מפורשת בו, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש." בית המשפט פסק כי מאחר שהצגת תעודת זהות כרוכה בעיכוב, גם אם לזמן קצר, נדרש קיומו של יסוד סביר לחשד על-מנת שהדרישה תהיה חוקית, וללא חשד כזה אין לשוטר סמכות לעכב אדם על מנת לדרוש ממנו להציג תעודת זהות.

לפי נוהל של משטרת ישראל נהגו שוטרים לדרוש מעוברי אורח להזדהות באמצעות הצגת תעודת זהות, וזאת מבלי שבהכרח מתעורר בליבו של השוטר חשד כי אותו אדם ביצע או עומד לבצע עבירה. במקרים רבים הדרישה להזדהות לא הסתכמה בבדיקת תעודת הזהות, אלא כללה גם פעולות נוספות כגון תשאול, הצלבת פרטי תעודת הזהות במסוף המשטרתי, בירור טלפוני עם המוקד המשטרתי וכדומה. בעקבות עתירות לבג"ץ של ארגונים אחדים (עמותת טבקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל, אגודת יהודי אתיופיה והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל) נגד נוהל זה, נפסק שפרשנות המשטרה מובילה לפגיעה בשורה של זכויות יסוד – ובכלל זה הזכות לחופש התנועה, הזכות לכבוד האדם והזכות לפרטיות, ולכן על המשטרה להחליף נוהל זה בנוהל המבוסס על פרשנות מצמצמת של סעיף 2, לפיה שוטר מוסמך לדרוש מאדם להציג בפניו תעודת זהות אף ללא קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה, אך זאת בכפוף למגבלות המנויות בפרק ג' לחוק המעצרים ולקיומה של זיקה רלוונטית בין הדרישה להזדהות ובין המידע המצוי בתעודת הזהות. בהתאם לפסק הדין קבעה המשטרה נוהל חדש, שבו נדרשת עילה סבירה לדרישת הזדהות. עוד קובע הנוהל החדש: "דרישת ההזדהות תיעשה באופן שוויוני. שוטר יפעל תוך מתן דגש על הימנעות מדעה קדומה (פרופיילינג) ויחס מפלה בשל דת, גזע, מוצא אתני, צבע עור, לאום ומגדר, ותוך שמירה מרבית על כבוד האדם שמתבקשת זהותו."

בחוקים נוספים

בנוסף להסמכה הכללית של שוטר, בחוק שלפנינו, לדרוש מאדם שיציג בפניו תעודת זהות, נכללת הסמכה כזו לשוטר בחוקים נוספים:

• סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) קובע כי "היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו." סעיף 68 מקנה לשוטר סמכות דומה ביחס לעד במקום העבירה.
• סעיף 4 לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור קובע כי "מי שהוסמך לערוך חיפוש לפי חוק זה רשאי, לשם שמירה על ביטחון הציבור – לדרוש מאדם, שיש לו סמכות חיפוש לגביו, למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו שהוא חייב בהחזקתה על פי כל דין".

בחוקים שונים נקבע מפקח שהוסמך לכך רשאי, לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי אותו חוק, לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו. דוגמאות לחוקים אלה:

• סעיף 21(1) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.
• סעיף 2לז לחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983.
• סעיף 43 לחוק אוויר נקי, תשס"ח-2008.
• סעיף 52(ב) לחוק בנק ישראל, תש"ע-2010.
• סעיף 54 לחוק אומנה לילדים, תשע"ו-2016.

קישורים חיצוניים

• חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג–1982, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת