חתולה על גג פח לוהט
חתולה על גג פח לוהט (באנגלית: Cat on a Hot Tin Roof) הוא מחזה מאת טנסי ויליאמס שעלה על הבמה בשנת 1955 וזיכה את ויליאמס בפרס פוליצר.
 | |
| כתיבה |
טנסי ויליאמס  |
|---|---|
| סוגה |
דרמה |
| הצגת בכורה |
24 במרץ 1955 |
| שפה |
אנגלית אמריקאית |
| פרסים |
פרס פוליצר לדרמה, פרס אוליבייה |
  | |
עלילת המחזה עריכה
המחזה מתאר משבר משפחתי שמתרחש סביב יום הולדתו ה-65 של ראש המשפחה, "ביג דדי", חוואי עשיר ממיסיסיפי שבארצות הברית. ביום שבו נפתח הסיפור מתקבלות תוצאות הבדיקות הרפואיות של ביג דדי, והוא ואשתו מתבשרים שהוא אינו סובל מדבר פרט לעווית במעי הגס. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן מתברר כי מלבד הזוג המבוגר כל השאר מודעים למצב האמיתי: ביג דדי גוסס מסרטן.
לכבוד יום ההולדת מתכנסת כל המשפחה: הבן הבכור גופר ואשתו מאי עם חמשת ילדיהם, והבן הצעיר והמועדף בריק עם אשתו מרגרט, המכונה מגי. בלילה לפני כן ניסה בריק לדלג מעל משוכות במסלול האימונים של הגימנסיה, כפי שנהג לעשות בצעירותו כספורטאי מצטיין, אך כתוצאה מכך הוא שובר את קרסולו ונאלץ להיעזר בקביים. המחזה נפתח בשיחה בין בריק למגי, שמציגה את היחסים ביניהם: בריק מרבה לשתות ומפגין יחס קריר ומסויג כלפי מגי, מסרב לקבל את ניסיונות ההתקרבות שלה, ואדיש גם לאזהרותיה בנוגע למאמצי ההשתלטות של גופר ומאי על הירושה הצפויה.
עיקרו של המחזה הוא בשיחה שמתנהלת בין בריק לביג דדי, שמתעמת עם בנו בנוגע לבעיית השתייה שלו ומכריח אותו לרדת לשורשיה. בהדרגה מוצג הנושא המרכזי, יחסיו של בריק עם חברו הטוב סקיפר שהתאבד, ומאז שקע בריק לאלכוהוליזם והחל להתנכר לאשתו. מן הדברים עולה שבין השניים התקיימה מערכת יחסים רומנטית הומוסקסואלית, אף כי רק מתחת לפני השטח, אך בריק מתגונן ומכחיש זאת בתוקף. בהמשך מתברר שמגי הטיחה בסקיפר האשמה בנוגע לרגשותיו אל בריק, ובניסיון להכחיש זאת סקיפר ניסה לשכב איתה אך ככל הנראה לא הצליח להשלים את האקט, מה שהוסיף לפחדיו ולספקותיו בנוגע לעצמו עד לנקודת השבירה. בריק מספר שסקיפר התקשר אליו להתוודות, אך הוא סגר בפניו את הטלפון ולא ענה לצלצולים שחזרו ונשנו לאורך הלילה. לאחר התאבדותו של סקיפר החל בריק לשתות על מנת להדחיק את רגשות האשמה והצער.
במהלך הוויכוח ביניהם חושף בריק את האמת על תוצאות הבדיקה הרפואית וביג דדי שמתקשה להתמודד עם המהלומה יוצא מהחדר כשהוא זועם על השקרים שמקיפים אותו. שאר חברי המשפחה מגלים את האמת לביג מאמא, שמתקשה גם היא לקבל את הידיעה. גופר ומאי מנסים להציג בפניה את התוכנית שהכין גופר לטיפול בנכסיו של ביג דדי, אך היא מסרבת לשמוע והודפת אותם תוך שימוש במחוותיו ובשפתו הבוטה של בעלה.
מגי מבקשת לספר על מתנת יום ההולדת שלה לביג דדי ומודיעה שהיא בהיריון. על אף שגופר ומאי מאשימים אותה בשקר ביג מאמא מתרגשת וממהרת לספר לביג דדי את החדשות. כשהם נשארים לבדם מגי מודה לבריק על כך שלא חשף בפני האחרים ששיקרה, אך הוא מגיב בביטול. היא מודיעה לו שרוקנה את הארון ממשקאות ולא תחזיר אותם עד שיסכים לשכב איתה, כיוון שהיא מתכוונת להפוך את השקר שסיפרה לאמת. פעם נוספת היא מכריזה נואשות על אהבתה אליו, אבל בריק רק מחייך בעצב ועונה: "נכון שזה היה מצחיק נורא, אילו זה היה נכון?".
שם המחזה עריכה
שמו של המחזה נגזר משורה בדבריה של מגי, שמדמה את עצמה לחתולה על גג פח לוהט בהתייחסותה למציאות החיים שלה עם בריק. הגג הלוהט הוא העינוי התמידי של האשמה ההדדית, הריחוק והאדישות שהוא כופה עליה. בריק וביג דדי מתארים את מגי ומאי בתור שתי חתולות שנאבקות אחת בשנייה ומתייחסים לנקודת הדמיון ביניהן - הבעה לא רגועה, רוח קרב וכושר הישרדות. מגי עצמה מכונה גם "מגי החתולה".
נושאים מרכזיים עריכה
אמת ושקר עריכה
כזב הוא נושא חוזר במחזה. גופר, מאי ומגי משקרים לביג דדי ולביג מאמא בנוגע לתוצאות הבדיקה הרפואית. גופר ובעיקר מאי נוהגים בצביעות ביחס לביג דדי בשל הרצון בירושה. ביג דדי מספר שחייו עם אשתו ובתוך הקהילה היו מסכת בלתי פוסקת של הצגות. בריק טוען שהוא שותה בגלל בחילה שהוא מרגיש משקרים ושקרנים.
על אף שמגי מודה שהיא "לא טובה" על פי אמות המידה של המוסר המקובל, היא מצהירה על עצמה שהא ישרה ואכן נוהגת בכנות מול בריק בדבריה על רגשותיה בנוגע אליו ואל סקיפר, על הפחד שהיא חשה מעוני ועל כוונתה להשיג את רכושו של ביג דדי בירושה.
לעומת השאר, ביג דדי מעיד על עצמו ועל בריק ש"לפחות יש בעולם שני אנשים שאף פעם לא שיקרו זה לזה". כמו כן, ביג דדי ובריק מגיבים שניהם להצהרות האהבה של נשותיהם באמירה "כמה שזה היה מצחיק, אילו זה היה נכון" - ובכך עובר המוקד מהשאלה האם ההצהרות הן אמת או שקר, והופך לסוגיית חוסר האמון בין הדמויות.
חיים ומוות עריכה
ההתמודדות עם העמידה בפני המוות וההשלכות השונות מוצגות לאורך המחזה. בנאומו של ביג דדי הוא מדבר על האדם בתור היצור החי היחיד שמודע למוות ועל האימה שהידיעה מטילה עליו, וטוען שהצורה האצילית ביותר שבה ניתן לשאת זאת היא בשתיקה. ההקלה שחש ביג דדי עם הידיעה שהוא לא עומד למות מתבטאת כשהוא לוקח מחדש את השליטה בביתו והפיקוד על בני המשפחה, ובעיקר מתעקש לברר עם בריק את מצבו ולהעמיד אותו בחזרה על רגליו. עם זאת, הוא מביע את ההקלה גם באמירות ניהליסטיות שמשקפות גישה בוטה ונהנתנית בנוגע לרכוש ולנשים. כשהוא מקבל את הידיעה האמיתית על מותו המתקרב, ביג דדי נשבר ופורש לחדרו, ומשם נשמעות רק צעקותיו כתוצאה מהכאב שתוקף אותו.
גם בריק מציג אחיזה רופפת בחייו: הוא מרבה לשתות ולא מפגין עניין כלפי דברים אחרים, כולל הוריו, אשתו, ומצוקותיהם הנפרשות בפניו. הוא אדיש גם לשיקולים פרקטיים של הצורך בכספי הירושה על מנת להתקיים, ולסכנת העוני הצפוי לו אם ינושל. את הכאב התמידי שהוא חווה בחייו הוא מדחיק באמצעות השתייה.
לעומת שניהם דווקא מגי מכריזה על עצמה "אני חיה!" ובכמה הזדמנויות מבטאת את דבקותה בחייה - בנכונותה למאבק על הירושה, בתשוקתה לבריק וברצונה בילד משותף, ובאופן כללי במחויבותה למלחמה כל זמן שיש סיכוי ותקווה לחיים.
הקשר בין הכזב והמוות מוצג בדבריו של בריק, שמעיד על עצמו שהוא מסוגל להגיד את האמת אך ורק מפני שהוא בקושי חי, ולעומתו השאר משקרים כיוון שהם חיים. כמו כן הוא טוען שמכיוון שהחיים כוללים בהכרח שקר יש רק שתי דרכים להתמודד: אלכוהוליזם או מוות. שני הנושאים נכרכים יחד גם בדבריו האחרונים של ביג דדי, כשהוא צועק "שקרנים! גסים! וגוססים!".
הפקות תיאטרון וקולנוע עריכה
המחזה בוים לראשונה על ידי איליה קאזאן, שריכך במעט את סופו והוציא מן העלילה תמות הומו-ארוטיות, למורת רוחו הרבה של ויליאמס[1]. התייחסותו הביקורתית של ויליאמס לכך, במהדורה המודפסת של המחזה, הובילה לניתוק שיתוף הפעולה הפורה בין השניים, זאת למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של ויליאמס מקאזאן לביים את מחזותיו.
בהפקה הקולנועית הראשונה לסרט בבימויו של ריצ'רד ברוקס שיחקה אליזבת טיילור את מגי החתולה ופול ניומן את בריק[2]. כל השלושה היו מועמדים לפרס אוסקר על חלקם בסרט.
בתיאטראות ברודוויי עלה המחזה עוד חמש פעמים (נכון ל-2022) בנוסף להפקה המקורית (ב-1974, ב-1990, ב-2003, ב-2008 וב-2013)[3]. בהפקת 2013 כיכבה השחקנית סקרלט ג'והנסון[4][5].
העלאת המחזה בישראל עריכה
המחזה תורגם לעברית מספר פעמים: בין השאר על ידי תרצה אתר, אהוד מנור ושלמה מושקוביץ.
1. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 30 במאי 1973[6]
- יוצרים: תרגום: - תרצה אתר, במאי - מייקל מיצ'ם, תפאורה ותלבושות - יוסף קרל, תאורה - נתן פנטורין
- שחקנים: מגי - דליה פרידלנד, בריק - אלי כהן, מיי - יעל דרויאנוב, הזקנה - שושנה דואר, הזקן - שמעון פינקל, טקר - ליאו יונג, גופר - רולף ברין, דוקטור באו - יצחק ברקת, לייסי - יוסי שוחט
2. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 1 באוגוסט 1992[7]
- יוצרים: תרגום - אהוד מנור, במאי - אורי פסטר, תפאורה - דודו מזח, תלבושות - עינת ניר-קוש, מוזיקה - חגי אלקיים, תאורה - נתן פנטורין
- שחקנים: מגי - ריטה, בריק - ברוך דרור, ביג-דדי - יוסי פולק, ביג-ממה - רבקה גור, מיי - ליאת גורן, גופר - עופר זוהר, ד"ר באו - מיכאל כורש, סוקי - שבחיה בת-ישראל, לייסי - חזקיהו בן-ישראל, דיקסי - עינת פרי/גיתית וקסלר, טריקסי - מאשה ויינבלט/ליאת לאלו, פולי - דן קיזלר/איתי רט/תומר שוורץ, סוני - רז מנגל/רון פרי, באסטר - גיל וינדר/אביעד לוטן/עמי אילן
3. תיאטרון בית ליסין, הצגת בכורה: 8 במרץ 2015[8]
- יוצרים: תרגום - שלמה מושקוביץ, במאי - גלעד קמחי, תפאורה - ערן עצמון, תלבושות - אולה שבצוב, מוזיקה - אמיר לקנר, תאורה - קרן גרנק
- שחקנים: מיה דגן, נמרוד ברגמן, אבי אוריה, ליאת גורן, שמעון מימרן, יעל לבנטל ועוד.
קישורים חיצוניים עריכה
"חתולה על גג פח לוהט (1958)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- חתולה על גג פח לוהט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Michael Billington, Cat on a Hot Tin Roof: Tennessee Williams's southern discomfort, The Guardian, באוגוסט 2012
- ^ משה אלון, חתולה על גג פח לוהט, הַבֹּקֶר, 31 באוגוסט 1959
- ^ הארץ, טנסי ויליאמס בלי צנזורה, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2003
גרסה קולנועית עם שחקנים שחורים ל"חתולה על גג פח לוהט", באתר הארץ, 20 במאי 2008 - ^ פטריק הילי, סקרלט ג'והנסון לוהטת על הגג, באתר הארץ, 6 בינואר 2013
- ^ Ben Brantley, ‘Cat on a Hot Tin Roof,’ at Richard Rodgers Theater, The New York Times, March 30, 2013
- ^ דב בר-ניר, "חתולה על גג פח לוהט" ב"הבימה", על המשמר, 27 ביוני 1973
- ^ שוש אביגל, תיאטרון / מטיילת בקומבינזון, חדשות, 17 באוגוסט 1992
- ^
מיכאל הנדלזלץ, "חתולה על גג פח לוהט": להפוך את השקר לאמת, באתר הארץ, 29 באפריל 2015
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, חתולה על גג פח לוהט: סוג של התגלות נדירה, באתר הארץ, 29 באפריל 2015
רון שוורץ, הגג עדיין לוהט, באתר גלובס, 30 באפריל 2015
