טיבור נוימן
טיבור (טיבי) נוימן (4 באוגוסט 1922 - 16 באוגוסט 2010) היה כדורגלן ישראלי ששיחק בהפועל חיפה בשנות ה-50 של המאה ה-20.
 | |
| נוימן במדי נבחרת ישראל, 1952 | |
| מידע אישי | |
|---|---|
| לידה |
4 באוגוסט 1922 צ'כוסלובקיה  |
| פטירה |
16 באוגוסט 2010 (בגיל 88) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נעוריו עריכה
נוימן נולד בצ'כוסלובקיה, ובגיל 13 התייתם מאביו. נוימן החל לשחק כדורגל בעיר הולדתו, רימבסקה סובוטה, כשעד מהרה היה לכוכב קבוצת הנוער המקומית. בגיל 16 קיבל כבר זימון לשחק בקבוצת הבוגרים, אך באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה וכך נקטעה זמנית הקריירה של נוימן.
עקב מצבו הגופני הטוב, נשלח לעבוד בעבודות כפייה תחת הכיבוש הנאצי. פעמיים נמלט מן העבודות, אך נתפס והושב לעבוד בעבודות קשות מנשוא. לקראת סוף המלחמה, כשכבר ברור היה כי המשטר הנאצי עומד בפני תבוסה צבאית, הוא הובל ביחד עם אסירים נוספים בנסיגה מערבה, אך במהלך הצעידה הותקפה השיירה על ידי בעלות הברית, וכך שוחרר מעול הכיבוש. נוימן כבר הכין עצמו להגירה לארצות הברית לאחר שהוכר כפליט מלחמה, אך אחיו הבכור, פול, הצליח ליצור איתו קשר לאחר ששרד גם הוא את המלחמה, ויחד הם החליטו לעלות לישראל ב-1949.
עם הגיעו לישראל נישא נוימן לניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ, ולזוג נולדה בת בשנת 1955, רונית, אשר הייתה לספורטאית.
הקריירה בישראל עריכה
מייד עם הגיעו לישראל, הוחתם נוימן בהפועל חיפה לאחר שהציג יכולות מרשימות במבחני הקבלה. למרות שנות המלחמה בהן לא שיחק, הצליח בגיל מבוגר יחסית לכדורגלן (27) להשתלב בהצלחה בקבוצה, ואף להפוך לקפטן הקבוצה בשנות ה-50. במקביל, התגייס למשטרת ישראל ושירת בה כ-30 שנים והשתחרר בדרגת סגן ניצב. נוימן כיכב אף בנבחרות הכדורגל והכדורעף של המשטרה ושל חיל הים. את נבחרת חיל הים הוביל נוימן לניצחון בגמר גביע הרמטכ"ל כשהוא כובש שלושה שערים במשחק הגמר נגד נבחרת הנח"ל.
יכולתו יוצאת הדופן של נוימן בליגות השונות זכתה לתשומת לב מצד ראשי נבחרת ישראל אשר זימנוהו לשחק בשורותיה, יחד עם אגדות כדורגל ישראליות כגון השוער יעקב חודורוב. הישגו של נוימן ראוי לציון במיוחד לאור העובדה כי באותם ימים נהוג היה להרכיב את נבחרת ישראל משחקני הפועל תל אביב ומכבי תל אביב בלבד, כשמדי פעם נתנו הזדמנות לשחקנים בולטים מהפריפריה. נוימן השתייך לסגל הנבחרת במספר משחקים, אך שותף רק במשחק ידידות לא רשמי מול נבחרת טורקיה.
לאחר פרישתו ממשחק פעיל ב-1956, פנה נוימן לאימון, והשקיע רבות בפיתוח מחלקות הנוער של הפועל חיפה. נוימן נודע בהנחלת משמעת נוקשה בחניכיו ומקצוענות מוחלטת, ועם זאת רגישות לשחקניו. הישגו הבולט כמאמן נוער היה הובלת הקבוצה לאליפות המדינה בעונת 1975, הישג אותו לא שחזרה הקבוצה במשך למעלה מ-25 שנה. בין השחקנים שאימן נוימן במהלך שנותיו בהפועל חיפה היה גם טל בנין, לימים קפטן נבחרת ישראל.
בנוסף אימן נוימן בקבוצות רבות בצפון- עוספיה, דלית אל-כרמל, טירת כרמל ועוד. בעדה הדרוזית הוא זכור לטובה בתור מאמן רב פעלים וזכה להוקרה רבה. כמו כן, היה נוימן ממייסדי ליגת הקט-רגל לנשים, שצברה תאוצה מאז הקמתה ומנתה מאז אלפי כדורגלניות. במקביל פיתח נוימן את ליגת הקט-רגל למקומות עבודה והעביר שנים רבות בהתנדבות במתנ"סים באזור הצפון על מנת לקדם את הכדורגל בישראל.
על פועלו, זכה נוימן לאות הוקרה מיוחדת מטעם איגוד הספורט "הפועל" בשנת 2005, במעמד חגיגי בהשתתפות ספורטאים מהשורה הראשונה כגון יעקב חודורוב והמדליסט האולימפי אריק זאבי. כמו כן, זכה לאות "יקיר ההסתדרות" על תרומתו רבת השנים לחברה.
מותו עריכה
נוימן נפטר ב-16 באוגוסט 2010, והותיר אחריו אישה, שני ילדים וחמישה נכדים. הוא נקבר בבית הקברות תל רגב ליד חיפה.
לאחר מותו, הודיעה הפועל חיפה על רצונה לקרוא על שמו את קבוצת הנוער של המועדון. ב-21 באוגוסט 2010 נערכה דקת דומיה לזכרו של נוימן לפני משחק הפתיחה של העונה בין הפועל חיפה לאלופת המדינה הפועל תל אביב באצטדיון קריית אליעזר. באותו משחק ניצחה הפועל חיפה 0–1.