הפועל חיפה (כדורגל)

מועדון כדורגל ישראלי

הפועל חיפה הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר חיפה, המשחק בליגת העל. המועדון הוקם בשנת 1924, והוא נמנה עם המועדונים הוותיקים ביותר בישראל, ואחת מהקבוצות המייסדות של הליגה הבכירה בארץ ישראל כשהשתתפה בעונת הבכורה (1931/1932), כשהמועדון הוא קבוצת "הפועל" הראשונה בארץ. המועדון זכה פעם אחת באליפות המדינה (בעונת 1998/1999), ארבע פעמים בגביע המדינה, שלוש פעמים בגביע הטוטו ופעם אחת באלוף האלופים.

הפועל חיפה
Hapoel Haifa Football Club Logo
מידע כללי
שם מלא מועדון כדורגל הפועל חיפה
כינוי הכרישים
תאריך ייסוד 24 באפריל 1924
אצטדיון אצטדיון סמי עופר, חיפה
(תכולה: 30,942[1])
בעלים יואב כץ
מנכ"ל איתי רק
מאמן רוני לוי
ליגה ליגת העל
hapoelhaifa.co.il
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
מחלקות פעילות
של הפועל חיפה
כדורגל (גברים) כדורסל (גברים) כדורסל (נשים)
ג'ודו שחייה כדוריד

אצטדיונה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון סמי עופר המכיל כ-30,942 מקומות ישיבה. מדי הקבוצה במשחקי הבית כוללים חולצה עם פסים אדומים-שחורים ומכנסיים לבנים או שחורים, ובמשחקי החוץ מדי הקבוצה הם לבנים.

היסטוריה

עריכה

השנים הראשונות

עריכה

ראשיתו של מועדון הכדורגל של הפועל חיפה הייתה בהתארגנות מקומית בראשית 1924 ברחוב שפירא שבשכונת הדר בחיפה. ההתארגנות כללה מספר גורמים הקשורים בתחום הספורט בעיר וכן גורמים הקשורים בתנועות הפועלים וההסתדרות. מטרתם הייתה להקים מועדון כדורגל ראשון בארץ ישראל אשר יהיה מועדון פועלים כפי שמקובל בעולם. ישנן גרסאות רבות בדבר צורת ההקמה של המועדון, אולם הגרסה המקובלת ביותר היא הגרסה לפיה במהלך חול המועד פסח של שנת תרפ"ד, ב-24 באפריל 1924, נערכה בבית בשכונת הדר בחיפה ישיבת היסוד של המועדון. בישיבה השתתפו 36 נציגי הגורמים השונים המעורבים ביסוד המועדון. את התארגנות הובילו יהושע שרפשטיין ויאיר אהרוני.

ב-1 במאי 1924, חג הפועלים, נערך המשחק הראשון של הפועל חיפה בו ניצחה הפועל 1–3 קבוצה שהורכבה מעובדי הרכבת בחיפה. במהלך השנים הראשונות שלאחר היווסדו של המועדון שיחקה הקבוצה מספר רב של משחקי ידידות כנגד קבוצות שונות מהארץ, מאירופה ומהמזרח התיכון, זאת מאחר שבאותה תקופה טרם נוסדה ההתאחדות לכדורגל ולכן לא נערכו משחקים במסגרות רשמיות.

בראשית דרכה הייתה הפועל חיפה כלולה בהתאגדות "מכבי" שהייתה אגודת הספורט היחידה בארץ ישראל בתקופה. כשנתיים לאחר מכן הוחלט לנטוש את מרכז "מכבי" ומייסדי המועדון הובילו, בשיתוף עם מספר קבוצות פועלים נוספות מרחבי הארץ, את הקמת מרכז "הפועל" שצורף להסתדרות והפך במרוצת השנים למרכז הספורט המוביל בישראל. בעקבות כך נוסדו ברחבי הארץ מועדוני הפועל נוספים.

בשנת 1928 נוסדה "ההתאחדות לכדורגל בארץ ישראל" והחלו לראשונה בארץ משחקים רשמיים במסגרת הגביע וארבע שנים לאחר מכן החלו גם משחקי הליגה. הפועל לא זכתה להצלחות רבות בשנים הללו, אך הייתה אחת מן הקבוצות המובילות בליגה. אף על פי כן, הצליחה הקבוצה להעפיל בשנת 1932 לגמר הגביע, הראשון בתולדותיה, נגד קבוצת המשטרה הבריטית. השופט במשחק היה בריטי, וכמה מן ההחלטות שנתקבלו על ידו היו שנויות במחלוקת. במהלך המשחק במצב של 0–1 להפועל משער של יונה שטרן, ובעקבות כמה מהחלטות השיפוט שנדמו בעיני שחקני חיפה כחד צדדיות ולא הוגנות, נגנב הגביע על ידי אחד משחקני הקבוצה. בעקבות המקרה הוחלט על הפסד טכני לחיפה. באותה שנה גם הגיעו חמישה משחקני הקבוצה לנבחרת ארץ ישראל: יוליוס קליין, יונה שטרן, גדליהו פוקס, יהושע ברשדסקי ויעקב ברעייר.

לאחר קום המדינה

עריכה

לאחר תום מלחמת העצמאות שבה הפעילות הספורטיבית בישראל בהדרגה לשגרה. בשנת 1949 שבה הליגה לפעילות סדירה ובשתי עונותיה הראשונה של ליגה א' תחת ריבונות מדינת ישראל סיימה הפועל במקום השלישי. באותה תקופה סגל הקבוצה התבסס בעיקר על עולים חדשים שאותרו בהגיעם לנמל חיפה כמו טיבור נוימן שהיה בין הבודדים של שחקני הקבוצה באותה תקופה שזומן לנבחרת ישראל בכדורגל. לאחר מכן, הקבוצה עברה תהליך של הצערה בעקבותיו ירדה למרכז הטבלה. בשנת 1955 ליגה א' הפכה לליגה הלאומית והפועל חיפה עברה לשחק באצטדיון העירוני בקריית אליעזר. בשנת 1958 הגיע לקבוצה אחד מבכירי השחקנים באירופה באותה תקופה, זלאטקו צ'ייקובסקי, כמאמן-שחקן. צ'ייקובסקי הביא להפועל חיפה שיטות אימון מקצועניות שהביאו למפנה ביכולתה והחזירו אותה להיות קבוצת צמרת. בעונת 1957/1958 הגיעה הקבוצה לגמר הגביע והפסידה 0–2 למכבי תל אביב. לאחר מכן זכתה הפועל חיפה בגביע הליגה הראשון שהתקיים במדינת ישראל - גביע העשור[2] (הגביע השלישי בחשיבותו - לכבוד עצמאות העשור של מדינת ישראל). בעונת 1958/1959 הקבוצה הייתה קרובה לזכייה באליפות אבל סיימה לבסוף כסגנית.

הפועל חיפה סיימה את עונת 1960/1961 במקום השלישי אבל לאחר מכן נחלשה. את עונת 1962/1963 סיימה הקבוצה במקום האחרון והייתה אמורה לרדת לליגה השנייה. אולם, בשל חשדות להטיית משחקים, הוחלט על הקפאת הירידות באותה עונה (לטענת רבים הדבר נעשה בשל קשרי ראשי מרכז הפועל בהתאחדות לכדורגל). אך מהעונה הזאת החלה עליה משמעותית ביכולת הקבוצה, בעיקר בשל עליה של מספר שחקנים בולטים ממחלקת הנוער של המועדון לקבוצה הבוגרת. כך החלה התקופה הטובה ביותר בתולדות הקבוצה; ב-1963, אותה עונה בה הייתה אמורה לרדת ליגה, זכתה הקבוצה בגביע המדינה לאחר ניצחון 0–1 על מכבי חיפה בגמר, משערו של קשר הקבוצה שמחה אורן. היה זה בעצם הגביע הראשון והתואר הראשון שבו זכה המועדון אי פעם. בכל העונות שלאחר מכן סיימה הקבוצה בחצי העליון של טבלת הליגה והעפילה פעמיים נוספות לגמר הגביע. בשנת 1964 הפסידה במשחק הגמר השלישי באותה עונה למכבי תל אביב (שני המשחקים הקודמים הסתיימו בתיקו) ובשנת 1966 זכתה בגביע לאחר ניצחון על שמשון תל אביב[3]. השחקנים הבולטים בקבוצה באותן שנים היו: אבא גינדין, יצחק אנגלנדר, יוחנן וולך ורובי יאנג. שחקנים אלו היו מהשחקנים הבולטים בכדורגל הישראלי בשנות ה-60 ושנות ה-70 ושיחקו בנבחרת ישראל על בסיס קבוע. רובי יאנג אף שימש כקפטן נבחרת ישראל בשנים הללו.

בשנת 1974 זכתה הפועל חיפה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון בגמר על הפועל פתח תקווה[4]. בעונת 1974/1975 הקבוצה סיימה את הליגה במקום השלישי. באותן שנים החלו שחקני תור הזהב של המועדון לפרוש ולעזוב את המועדון. בשנת 1977 הדהימו את הכדורגל הישראלי יצחק אנגלנדר ויוחנן וולך שעזבו את המועדון ועברו ליריבה העירונית, מכבי חיפה, בעקבות הניהול הגרוע במועדון. על אף שבעונת 1978/1979 סיימה הקבוצה את הליגה במקום החמישי, בתקופה זאת החלה ירידה ברמת הקבוצה שהקדימה את ההידרדרות הגדולה של שנות ה-80. יו"ר הקבוצה אז היה אמנון צידון שניהל את הקבוצה היריבה מכבי חיפה וכיהן במשך שנתיים לצד דוד שווייצר, מרדכי שפיגלר ואורי וינברג[5]. בערוב ימיו עסק בכתיבת טור במקומון "קול חיפה".

בשנת 1981 ירדה הפועל חיפה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה. עד אז הייתה הקבוצה אחת מ-3 מועדונים (ביחד עם מכבי תל אביב והפועל תל אביב) שלא ירדו מעולם מהליגה הראשונה. בכך החל העשור הגרוע בתולדות המועדון. בעונת 1983/1984 העפילה חיפה לליגה הבכירה. פיטר לורימר, מגדולי השחקנים של קבוצת הפאר האנגלית לידס יונייטד התמנה למאמן הקבוצה בעונת 1985/1986 אולם גם הוא לא היה יכול להושיע, ועזב כעבור מספר חודשים. חיפה ירדה לליגה השנייה בפעם השנייה בתולדותיה בסיום העונה. המשבר הכלכלי הגדול בהסתדרות הוביל למשבר פיננסי וניהולי במועדון שלקראת סוף העשור היה על סף פשיטת רגל. בהנהלת המועדון נוצר ואקום ניהולי ומנהלי המועדון התחלפו חדשות לבקרים. בשנת 1987 החמיצה הקבוצה את העלייה במחזור האחרון לאחר הפסד להפועל טבריה, בשנת 1988 שמטה הקבוצה יתרון של שבע נקודות על הפועל טבריה, והפסידה את העלייה במחזורים האחרונים להפועל טבריה, שניצחה את החיפאים שלוש פעמים באותה שנה, בשנת 1988/1989 הקבוצה דורגה במקום האחרון בליגה הארצית לאחר עשרה מחזורים, ואז לקחו שלושה שחקני עבר של הקבוצה, יצחק אנגלנדר, אבי קאופמן ואפרים גבאי, את זכויות הניהול של המועדון במסגרת עמותה חיצונית להסתדרות, בתקוה להוציא את המועדון ממצב של כמעט פשיטת רגל, אך בהיעדר מקורות מימון המשיך המשבר הכלכלי במועדון.

שנות ה-90: עידן רובי שפירא

עריכה

בשנת 1992 העפילה הפועל חיפה לליגה הראשונה בפעם השלישית. את העונה ההיא ליוו שמועות בדבר איש עסקים אלמוני אשר פרש את חסותו על המועדון. עם הזמן התבררו השמועות כנכונות והתבררה זהותו של האלמוני: רובי שפירא, איש עסקים אשר עשה את מירב הונו בעסקי הדיג בניגריה. שפירא הזרים כספים רבים לקופת המועדון שהצילו את המועדון מקריסה. בכספים אלה נרכשו שחקנים מובילים רבים, אך הקבוצה לא הגיעה לכל הישג בולט ואף הייתה בסכנת ירידה. בעקבות שורת הפסדים ארוכה בעונת 1993/1994 החליט שפירא להפוך את חסותו על המועדון לבעלות עליו, והוא רכש אותו מידי ההסתדרות. בעונת 1994/1995 הגיעה הקבוצה לגמר הגביע והפסידה 0–2 למכבי חיפה, בפעם השנייה בה שוחק הדרבי החיפאי בגמר הגביע.

בשנים הראשונות תחת בעלותו של שפירא הובאו לקבוצה שחקנים ומאמנים מהטובים בארץ, אך הקבוצה לא הצליחה לזכות בתארים. בעונת 1997/1998 הצליחה הפועל חיפה לסיים במקום השלישי תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן, אשר המשיך במועדון גם בעונת 1998/1999. בראשית עונה זו סומנה הקבוצה כקבוצת צמרת אך לא כמועמדת לאליפות. אף על פי כן החלה הקבוצה את העונה בסערה ולאחר שורת ניצחונות מרשימים מצאה עצמה הקבוצה במקום הראשון בטבלה בפער גדול על כל שאר הקבוצות. הקבוצה בלטה בצורת המשחק הטקטית והיעילה שלה שאף גרמה ללא מעט גורמים להעביר ביקורת על צורת המשחק שלה, שכונתה "גרמנית". עם הזמן רק הלך וגדל הפער בין הפועל חיפה לשאר הליגה, כשהקבוצה במקום השני מתחלפת אחת לכמה זמן. ב-8 במאי 1999 התמודדה הפועל חיפה באצטדיון קריית אליעזר במסגרת המחזור ה-27 כנגד הקבוצה שערב המחזור דורגה במקום השני, מכבי תל אביב. בסיום המשחק, בו ניצחה הפועל חיפה 3–2 (צמד של אורן זיתוני ושער של אורן נסים), הוכתרה הפועל חיפה כאלופת המדינה בכדורגל בפעם הראשונה והיחידה בתולדותיה. לרגל הזכייה באליפות נכתב השיר "אדום עולה עולה".

בקיץ 1999 הייתה הפועל חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה המעפילה לסיבוב השלישי במוקדמות ליגת האלופות, כאשר בסיבוב המוקדמות השני עברה את בשיקטש הטורקית לאחר תיקו 1–1 באיסטנבול ו-0–0 בגומלין בקריית אליעזר, אולם הפסידה לקבוצה הספרדית ולנסיה בסיבוב המוקדמות השלישי. בסיבוב הראשון בגביע אופ"א עברה הפועל חיפה את קלאב ברוז' הבלגית לאחר ניצחון 3–1 בקריית אליעזר והפסד 2–4 בבלגיה, והייתה לקבוצה הישראלית הראשונה המעפילה לסיבוב השני בגביע אופ"א. בסיבוב השני פגשה הקבוצה את אייאקס אמסטרדם ההולנדית. במשחק הראשון בישראל הפסידה הפועל חיפה 0–3, ובגומלין באמסטרדם ניצחה 1–0 אך הודחה מהמפעל. בליגה סיימה את עונת 1999/2000 במקום השביעי, זאת על אף שלמראית עין הקבוצה התחזקה עם בואם של השחקנים דוד אמסלם, ניר סביליה ועמיר תורג'מן, אך את הקבוצה עזבו שניים משחקני המפתח בעונת האליפות: לירון בסיס עבר למכבי תל אביב ונג'ואן גרייב עבר לאסטון וילה.

שנות ה-2000: הפירוק והירידה לליגת המשנה

עריכה

בעונת 2000/2001 הוחלף גוטמן בגיא לוי שהביא עמו ארבעה זרים: אלין מינטואן, אולג יילשב, מיכאל אניצ'יץ' וויקטור פאצ'ה שהצטרפו לדימיטרי אולינוב הוותיק. הקבוצה סיימה את העונה במקום השלישי לאחר שני ניצחונות בדרבי החיפאי מול מכבי (3-0 ו-1–3), ושלושה ניצחונות על האלופה היוצאת הפועל תל אביב (3-1, 1-0 בחוץ ו-0–2 בבית).

בקיץ 2001 החליט שפירא להפחית את השקעתו במועדון בצורה משמעותית[6]. תקציב המועדון צומצם, עסקאות רכש שהיו מתוכננות בוטלו והשחקנים המובילים שוחררו[7]. עם הזמן התברר כי מצבו הכלכלי של שפירא הידרדר וכי הוא נתון בחובות ועסקיו על סף פשיטת רגל. נכסי המועדון ובהם כרטיסי השחקן של כמה מהשחקנים הבולטים בקבוצה שועבדו לחברת דיג הולנדית לה היה חייב שפירא כספים. מצבו הכלכלי של שפירא הלך והתדרדר במהירות. ביום שישי, ה-14 בדצמבר 2001, התאבד שפירא ביריה מרובהו האישי בביתו שבניגריה[8]. במרץ 2002, פסק בית המשפט המחוזי בחיפה כי הפועל חיפה תועבר לאחריות של מפרק זמני, מכיוון שהקבוצה הייתה חדלת פירעון עקב חוב של כ-8.3 מיליון שקל לשלטונות המס[9]. בסיום אותה עונה ירדה הקבוצה לליגה השנייה, כאשר אחד המשחקים הזכורים באותה עונה היה הדרבי שנערך ב-18 בפברואר 2002, בו הפסידה הפועל 1–2 למכבי. המשחק זכור בגלל פרשת ישראל כהן, הבלם, אשר הכשלה שלו ברחבה הובילה לשער הניצחון של מכבי. כהן נחשד כמי ש"מכר" את המשחק, בשל הכשלות חוזרות במחצית השנייה. ב-2004 החליטה הפרקליטות לסגור את התיק נגד כהן בשל מחסור בראיות, אך הדגישה כי התנהגותו של כהן מעוררת תהיות רבות[10]. במשך כמעט שלוש שנים נוהל המועדון על ידי 3 מפרקים זמניים מטעם בית המשפט שהצליחו להחזיק את הקבוצה בליגה השנייה ובמקביל לחפש רוכשים פוטנציאלים למועדון. אף על פי שהמועדון היה תחת פירוק, נחשבה עונת 2003/2004 כמוצלחת, בסיומה חזרה הקבוצה לליגה הבכירה, והיא העפילה לגמר גביע המדינה, בו הפסידה 1–4 לבני סכנין. בשנת 2004, עונה לאחר שהקבוצה חזרה לליגת העל, נרכש המועדון על ידי יואב כץ, איש עסקים ישראלי המתגורר בארצות הברית[11]. הקבוצה נשרה בסיום העונה לליגה הלאומית, שם נשארה למשך 4 עונות.

בעונת 2008/2009, כשמאמן הקבוצה הוא שלומי דורה, עלתה הקבוצה לליגת העל שישה מחזורים לסיום העונה ומרחק של יותר משמונה עשרה נקודות מהמקום השישי בעונה של חמש עולות. במחזור ה-31 הובטח המקום הראשון לאחר ניצחון 1–2 על הפועל באר שבע, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה לפסוק הפסד טכני להפועל חיפה במשחקה מול בני לוד בגין שיתוף שחקן שלא כחוק. במחזור האחרון סיימה הפועל חיפה בתיקו מאופס מול הפועל רמת גן והבטיחה רשמית את המקום הראשון. הפועל חיפה סיימה את העונה בלי לרדת מהמקום הראשון, והיא מוקמה שם מאז המחזור הראשון, וחזרה לליגה הבכירה לאחר היעדרות של ארבע שנים.

בעונת 2009/2010 סיימה הפועל חיפה במקום ה-11 בליגת העל (מתוך 16), וזאת אחרי שהבטיחה את הישארותה במחזור ה-33 (מתוך 35) בניצחון ביתי 0–1 על הפועל רעננה במסגרת הפלייאוף התחתון של ליגת העל.

 
שחקני הפועל חיפה חוגגים את הזכייה בגביע אלוף האלופים, יולי 2018

בעונת 2010/2011 הגיע המאמן ניצן שירזי במקום דורה שפוטר. בעונה זו חל שיפור משמעותי במצב הקבוצה, כאשר היא חדלה מלהאבק על הישארותה בליגה והתברגה במרכז הטבלה. בסיום 30 המחזורים הראשונים הפועל חיפה סיימה במקום ה-7, כאשר באותו מחזור נקבע שתשחק בפלייאוף האמצעי ולא בפלייאוף העליון, לאחר שיריבתה העירונית מכבי חיפה סיימה בתיקו מול מכבי נתניה שעלתה למקום השישי.

בעונת 2011/2012 המאמן שירזי היה חשוד בפרשת הכדור המרכזי, מה שגרם להפרעה בהכנת הקבוצה לליגה והפך את הפועל חיפה לקבוצה שנלחמת על חייה בתחתית. באמצע העונה התפטר שירזי ובמקומו מונה טל בנין שהביא שינוי לקבוצה, ובמחזור הסיום של העונה נשארה הפועל חיפה בליגה אחרי שניצחה 1–2 על הפועל פתח תקווה וסיימה את העונה במקום ה-12 בליגה. סכסוך בין המאמן בנין לבין הבעלים יואב כץ, על רקע זהות צוות האימון ודרך ההתנהלות של הקבוצה, גרם לבנין לעזוב את הפועל חיפה לאחר ששרדה בליגה.

במקומו של בנין מונה ניר קלינגר למאמן הפועל חיפה לקראת עונת 2012/2013. ב-23 בינואר 2013 זכתה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע הטוטו, לאחר ניצחון 0–1 על הפועל באר שבע בהארכה, ואת העונה סיימה במקום התשיעי בליגה.

לפני תחילת עונת 2013/2014 מונה שלומי דורה לקדנציה שנייה כמאמן הקבוצה. קפטן הקבוצה, אייל טרטצקי, שפרש ממשחק פעיל, מונה לעוזר המאמן.

לקראת עונת 2014/2015 עברה הקבוצה לארח את משחקי הבית שלה באצטדיון סמי עופר החדש, וראובן עטר מונה למאמן הקבוצה. ב-16 בפברואר 2015 פוטר עטר מתפקידו לאחר שהקבוצה לא הצליחה להתרומם מתחתית הליגה וטל בנין מונה שוב למאמן הקבוצה. לאחר שבנין הציל את הקבוצה מירידה לליגת המשנה הוארך חוזהו במועדון לעונת 2015/2016. בדצמבר 2015 פוטר בנין מתפקידו עקב חוסר הצלחה של הקבוצה, ולמשך כחודשיים החליף אותו עוזרו מאיר בן מרגי, עד מינויו של אלי כהן ב-15 בפברואר 2016[12]. הקבוצה נשארה בליגה במחזור האחרון, ואלי כהן המשיך בתפקידו גם בתחילת עונת 2016/2017, אך בתום הסיבוב הראשון פוטר בעקבות חילוקי דעות עם הבעלים יואב כץ בעניין הטיפול המשמעתי בקפטן הקבוצה לשעבר אושרי רואש[13]. במקומו מונה דני גולן למאמן על הקווים וניר קלינגר מונה למנג'ר והסמכות המקצועית העליונה בקבוצה. גולן התפטר אף הוא ב-25 במרץ 2017 ובמקומו חזר ניר קלינגר לעמדת המאמן.

עונת 2017/2018 הייתה הטובה ביותר של הקבוצה מאז עונת האליפות, ותחת הדרכתו של קלינגר היא העפילה לפלייאוף העליון וסיימה את העונה במקום הרביעי. ב-9 במאי 2018 זכתה הפועל חיפה בגביע המדינה הרביעי בתולדותיה, לאחר שגברה במשחק הגמר באצטדיון טדי 1-3 על בית"ר ירושלים לאחר הארכה, והעפילה למוקדמות הליגה האירופית לאחר היעדרות של כ-19 שנים מהמפעלים האירופאים.

בעונת 2018/2019 זכתה הפועל חיפה בתואר אלוף האלופים לאחר שניצחה 5–4 בדו-קרב פנדלים את אלופת המדינה הפועל באר שבע. אך בעונה הסדירה סיימה במקום השביעי לאחר תיקו 2-2 עם הפועל רעננה, מקום שלא הספיק לפלייאוף העליון.

בעונת 2019/2020, תחת חיים סילבס, העפילה הפועל חיפה לפלייאוף העליון וסיימה את העונה במקום השישי.

עונת 2020/2021 החלה עם המאמן חיים סילבס, אך זה פוטר ב-5 באפריל 2021 לאחר מאזן של שני ניצחונות ב-15 משחקים ואי ההעפלה לפלייאוף העליון. יממה לאחר כן מונה כמאמן אלישע לוי, והקבוצה סיימה את העונה במקום התשיעי.

סמל וצבע החולצה

עריכה

בראשית דרכה, מעצם היותה קבוצת "הפועל" וכחלק מהאגודה, ליווה את הפועל חיפה סמל הפטיש והמגל שהיה בשימוש של רוב קבוצות הפועל בליגה הישראלית. באמצע שנות ה-90, תחת ניהולו של רובי שפירא, שינה המועדון את הסמל ושילב בו כריש, וזאת מכיוון ששפירא טען שיש לו קשר מיוחד עם בעל החיים מאחר שצבר את הונו מניהול בתי קירור לדגי מאכל בניגריה. הסמל עוצב בצורה עגולה ובתוכו כדור כדורגל שמסביבו שולב שם המועדון בעברית ובאנגלית עם סמל הפטיש והמגל בקטן, ומתחתיו כריש בצבע כחול. לאחר כעשר עונות הסמל חודש מעט כאשר הגוונים שונו והוסף רקע בצבעי המועדון כחול ואדום. הצבעים הם שילוב של האדום שהיווה צבע השלט באגודת "הפועל" והסוציאליזם שמייצג אותו, והכחול כצבע הים. צבעים נוספים הם הצבע השחור והלבן שצובעים את מדי הקבוצה ומשולבים בהם.

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים

עריכה
תקופה יצרנית המדים ספונסר
1981-1982 אדידס סילורה
1982-1983 יומברו מודול בטון
1983-1984 אדידס ללא
1984-1985 יומברו
1985-1986 פומה
1986-1987 דיאדורה ברסלמן מרצפות
1987-1989 ? ללא
1989-1992 דיאדורה מנורה חברה לביטוח
1992-1993 סלטי צבר
1993-1994 פרידנזון[14]
1994-1995 שופ (שיכון ופיתוח לישראל)
1995-2003 אופל
2003-2004 קופיטק
2004-2005 פוינטר טלוקיישן
2005-2006 ללא
2006-2007 ?
2007-2008 יומברו הגדול מכולם
2008-2009 Easy Forex
2009-2010 4XP
2010-2011 דרבי צמיגי נעמן
2011-2012 דיאדורה
2012-2015 התאמה
2015-2016 Good
2016-2017 סיטרוס גן אירועים
2017-2018 First Index
2018-2019 JOMA Bogart
2019-2021 דיאדורה התאמה
2021-2022 אלמוג
2022- דיאדורה לאוס מדיה ואינטראקטיב

אצטדיון ומתקנים

עריכה
 
אצטדיון סמי עופר, מגרשה הביתי של הקבוצה מאז 2014

הפועל חיפה מארחת את משחקיה הביתיים באצטדיון סמי עופר אשר ממוקם בדרום-מערב העיר ונחנך בשנת 2014. האצטדיון מכיל 30,942 מקומות ישיבה.

בראשית דרכה שיחקה הקבוצה במגרש הפועל בקריית אליהו, עד שנת 1955. לאחר מכן עברה לשחק באצטדיון קריית אליעזר שהוקם בשנה זו. לאחר הקמת אצטדיון קריית חיים בשנת 1965 עברה הקבוצה לארח שם, ובמשך שנים רבות הגיעו רבים מאוהדי הקבוצה מאזור הקריות. והאצטדיון הפך למזוהה עמה, הפועל חיפה המשיכה לשחק בקרית חיים עד עונת 1985/86, אז עברה לארח בקריית אליעזר. כעבור שנתיים, בלחץ האוהדים הקבוצה חזרה שוב לארח בקרית חיים. אבל האצטדיון סבל מתנאים ירודים בשל הזנחה וכבר לא עמד בסטנדרטים של אצטדיוני כדורגל מודרניים. בשנת 1991 עברה הקבוצה לארח באצטדיון קריית אליעזר באופן סופי, והוא שימש כאצטדיונה הביתי עד המעבר לסמי עופר ב-2014.

אצטדיון קריית חיים שימש בעבר כמתחם האימונים של הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער של הפועל חיפה, ושם גם נמצאים משרדי המועדון. בסוף שנת 2017 הוקמו על ידי העירייה מגרשי בית נגלר החדישים, הנמצאים בסמוך לאצטדיון קריית חיים, ולשם הועברו אימוני הקבוצה הבוגרת והנוער.

היריבות העירונית עם מכבי חיפה

עריכה
  ערך מורחב – הדרבי של חיפה

לשני המועדונים החיפאים העיקריים, הפועל ומכבי חיפה, ישנה היסטוריה ארוכה של יריבות עירונית סוערת הכוללת איבה הדדית וסכסוכי אוהדים. היריבות נמשכה גם בשנים הרעות של הפועל חיפה בהן שיחקה בליגה השנייה. שורשי היריבות נעוצים עמוק בההיסטוריה של שני המועדונים ובעיקר בזיהוי הפוליטי שלהם. הפועל הוקמה כקבוצת פועלים סוציאליסטית שזוהתה בעיקר עם ההסתדרות ועם שלטון מפא"י, הן הארצי והן המוניציפלי. הפועל זוהתה כקבוצתו של הממסד שנתמכה על ידי השלטונות. לפיכך, באופן טבעי, הפכה מכבי חיפה לקבוצה המקופחת, שבשל קיפוחה לכאורה על ידי השלטונות נאלצה להאבק על קיומה. על כן, בראשיתה התבססה היריבות העירונית בחיפה על המתח בין אלו ש"ידם קרובה לצלחת" לבין המקופחים והמדוכאים. ההבדלים בין המועדונים יצרו את ההבדלים בין האוהדים: אוהדי הפועל חיפה באופן מסורתי זוהו עם תנועות השמאל; רוב אוהדי הפועל היו בני המעמד הבינוני-גבוה - פועלים בתעשיות השונות בחיפה בצוותא עם משכילים ובעלי מקצועות חופשיים רבים. לעומתם, אוהדי מכבי חיפה זוהו ברובם כאנשי המעמד הבינוני-נמוך, כיום בשני מחנות האוהדים אפשר למצוא בעלי דעות ואידאולוגיות מגוונות.

הקמת "הפועל רובי שפירא חיפה"

עריכה
  ערך מורחב – הפועל רובי שפירא חיפה

בתקופתו של יואב כץ כנשיא הפועל חיפה, קמו מחאות שונות מצד חלק מאוהדי הקבוצה נגד כץ ודרך ניהולו את המועדון. המחאות כללו הפגנות באירועים שונים של הקבוצה, כגון אימונים, נשף פתיחת העונה, ובמשחקי הבית והחוץ של הקבוצה[15]. קהל אוהדי הפועל חיפה התפלג באשר לתמיכה בכץ ובהנהלה. המתנגדים טענו לבעיות בהתנהלות ובחזון המועדון ובהידרדרות של מחלקת הנוער. בשנת 2014, האוהדים המתנגדים הקימו עמותה בשם "עיר הפועלים" ובהמשך הקימו קבוצה חדשה הרשומה בהתאחדות בשם "מועדון ספורט חיפה/רובי שפירא", אך מוכרת בשם "הפועל רובי שפירא חיפה", שהחלה לשחק בליגה ג'[16]. המועדון אף יסד מחלקת נוער ובנוסף פועל לקידום ספורט בקרב בני נוער, כגון פרויקט "קידום דרך הרגליים" ועוד[17]. בשתי העונות הראשונות עלתה הקבוצה שתי ליגות ברציפות עד לליגה א' צפון בה שיחקה באצטדיון נשר ובאצטדיון טוטו עכו וכיום היא מארחת במגרש אתו"ס בחיפה. עמותה זאת מתנהלת במנותק מהפועל חיפה ומהווה ישות עצמאית.

הפועל חיפה בתרבות הפופולרית

עריכה

הפועל חיפה נהנית מהתייחסויות רבות בתרבות הפופולרית. הדמויות הראשיות בסרטו של ערן ריקליס משנת 1999, "צומת וולקן", הן אוהדות הפועל חיפה ואחת הדמויות בסרט היא של שחקן בקבוצה. הנהלת המועדון שיתפה פעולה עם הפקת הסרט כשחלק מהסצנות צולמו באצטדיון בקריית חיים וחלק מאנשי המועדון אף השתתפו בסרט כניצבים. עוד קודם לכן עמד המועדון במרכזו של סרט הסטודנטים "גול עצמי", בבימויו של רני כרמלי ובכיכובו של משה איבגי, שיצא ב-1996. דמות של אוהד הקבוצה מופיעה גם בסרט כנפיים שבורות. בספרות ניתן למצוא התייחסות למועדון בספרים: "שואה שלנו", "בשבילה גיבורים עפים" (2000 ו-2008, מאת אמיר גוטפרוינד, אוהד המועדון); "לך לעזה" (2005, מאת שי להב, אוהד המועדון); "תשליך" (2006, מאת ניר קיפניס, אוהד המועדון) וכן בקובץ הסיפורים הקצרים על כדורגל "ההולנדי של עכו". בקובץ הסיפורים הקצרים "אמא, שמש, מולדת" של פרופסור יצחק קרונזון (שבא, 1985) מופיע סיפור על דרבי חיפאי שבו השוותה הפועל ל-3:3 לאחר שמכבי הובילה 3:0. קרונזון - אוהד הפועל חיפה - המסתמך על כושר זיכרון נדיר, מתאר בהומור רב את השתלשלות האירועים בדרבי זה, לפני, במהלך, במגרש, בטריבונות ומתחתיהן. בשנת 2017 יצא לאקרנים הסרט "ואז היא הגיעה" עם תסריט שנכתב על ידי שי להב על בסיס סיפור חייו האישי. גיבור הסרט הוא אוהד הפועל חיפה בעונת האליפות ומשולבות בו סצינות רבות של כניסה ויציאה למשחקים ועוד אזכורים רבים לקבוצה.

תארים

עריכה
 
שחקני הפועל חיפה חוגגים את הזכייה בגביע אלוף האלופים, יולי 2018

ליגת העל:

גביע המדינה:

גביע הטוטו:

  • זכייה (2):2000/2001, 2012/2013
    • סגנות (1):1996/1997

אלוף האלופים

  • זכייה (1): 2018
    • סגנות (2): 1966, 1974

גביע הטוטו של הליגה השנייה (1): 1986/1987

גביע העשור (1): 1958

שחקני עבר בולטים

עריכה

שחקני בית שגדלו במחלקת הנוער של המועדון: יצחק אנגלנדר (קשר), רובי יאנג (חלוץ), ויקטור יאנג (חלוץ), אלי לוונטל (קשר), בני אלון (חלוץ), יוסי דורה (קשר), יאנגו סימנדיריס (מגן), ארז קירשנר (בלם), דוד גביסון (מגן), גדעון גולדברג (חלוץ), מרדכי פיקר (קשר), יוסי ליפשיץ (בלם), שלומי שטיקר (קשר), רונן רוקמן (חלוץ), רוני מלכה (חלוץ), גיורא אנטמן (שוער), טל בנין (קשר), מאיר בן מרגי (מגן שמאלי), אייל טרטצקי (מגן שמאלי), יובל אבידור (חלוץ), עדן בן בסט (חלוץ), מהראן לאלא (חלוץ), גילי ורמוט (קשר), חנן ממן (קשר), מקסים פלקושצ'נקו (קשר), חיים מגרלשווילי (מגן שמאלי), גל אראל (קשר).

שחקני רכש: אבא גינדין (מגן), אברהם גינזבורג (חלוץ), יוחנן וולך (בלם), בנימין (בומה) וינברג (שוער), שלמה לוי (חלוץ), דב עצמון (בלם)[18], אורי וינברג (בלם), יצחק אשכנזי (קשר), ארנון רוקמן (שוער)[19], יחיאל המאירי (שוער), יהודה דוד (מגן), ראובן עטר (קשר), דודו אוואט (שוער), רן בן שמעון (בלם), נג'ואן גרייב (מגן), אורן זיתוני (קשר), אלון חלפון (בלם), עופר טלקר (מגן), עמיר תורג'מן (חלוץ), הישאם זועבי (חלוץ), נמרוד רוזלס (קשר), רונן חרזי (חלוץ), אורן ניסים (חלוץ), לירון בסיס (חלוץ), אלירן אלקיים (בלם), טברטקו קאלה (שוער), אור אוסטוינד (קשר), שלומי ארבייטמן (חלוץ), אלון תורג'מן (חלוץ), שמואל שיימן (מגן).

שחקנים זרים: יוגוסלביה  זלטקו צ'ייקובסקי (קשר), ארגנטינה  קרלוס אולראן (בלם), רוסיה  דמיטרי אוליאנוב (קשר), קרואטיה  גוראן מילנקו (קשר), קרואטיה  ג'ובאני רוסו (קשר), סרביה  מיכאל אניצ'יץ' (קשר), הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  ג'ף טוטואנה (חלוץ), הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  סביטי ליפניה (בלם), רומניה  גבריאל תאמאש (בלם), מירוסלב ביצ'ניץ' (קשר) קרואטיה .ארנסטס שטקוס (שוער)

מלך השערים בליגה

עריכה
# שחקן שנים בקבוצה שערים
1 אברהם גינזבורג 1955 – 1962 66
2 רובי יאנג 1959 – 1970
1974 – 1976
60
עדן בן בסט 2007 – 2008
2009 – 2011
2017 – 2018
2019 – 2021
4 בני אלון 1972 – 1979 58
5 יצחק אנגלנדר 1963 – 1977 54
6 שלמה לוי 1959 – 1962 46
7 יובל אבידור 2004 – 2007
2011 – 2014
44
8 עמיר תורג'מן 1995 – 1996
1999 – 2001
42
מהראן לאלא 2005 – 2006
2012 – 2017
2019 – 2020
10 עופר טלקר 1994 – 2001 41

זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי הקבוצה

עריכה
עונה שם השחקן שערים הערות
1956/1957 אברהם גינזבורג 16
1960/1961 שלמה לוי 15 ביחד עם זכריה רצאבי מהפועל פתח תקווה
1961/1962 שלמה לוי 15 ביחד עם יצחק נזרי מהפועל טבריה
1973/1974 בני אלון 15

זוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הקבוצה

עריכה
עונה שחקן תארים קבוצתיים הערות סיקור
1971/1972 אבה גינדין [20]
1998/1999 קרואטיה  ג'ובאני רוסו אליפות כבש 13 שערים

מאמנים

עריכה
  • זלאטקו צ'ייקובסקי - הוביל את הקבוצה שלוש עונות כמאמן-שחקן (1957-1960). צ'ייקובסקי נחשב לאחד מטובי השחקנים באירופה ואחד מגדולי שחקני נבחרת יוגוסלביה. בעונתו הראשונה בקבוצה (1957/1958) הוביל את הקבוצה לגמר גביע המדינה (הופעה ראשונה להפועל בגמר לאחר קום המדינה) בו הפסידה 0–2 למכבי תל אביב. ב-1958 הוביל את הקבוצה לזכייה ב"גביע העשור", ועונה לאחר מכן למקום השני בליגה (כאשר הפועל מפסידה את האליפות במחזור האחרון). לאחר שלוש שנים הוציאה ההתאחדות תקנה האוסרת על מאמן להיות שחקן בליגה הראשונה, וצ'ייקובסקי חזר לגרמניה[21].
  • אלי גוטמן - הוביל את הקבוצה בשתי קדנציות. בקנדציה הראשונה אימן את הקבוצה שלוש עונות: בעונת 1997/1998 הוביל את הקבוצה למקום השלישי, עונה לאחר מכן זכה עם הקבוצה באליפות הראשונה והיחידה, ובעונה האחרונה למסע מרשים באירופה (הקבוצה הישראלית הראשונה שהעפילה לסיבוב השלישי במוקדמות ליגת האלופות ולסיבוב השני בגביע אופ"א). בקדנציה השנייה, גוטמן הגיע לקבוצה בעונת 2002/2003 לאחר שהקבוצה ירדה לליגה הלאומית. גוטמן לא סיים את העונה ועזב לקראת סיומה.
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
בונדי גלנץ ישראל  1949 1950
אגון פולאק ישראל  1951 1952
עמנואל פריד ישראל  1953 1954
גזה פוקס ישראל  1954 1955
שלמה פוליאקוב ישראל  1955
יעקב (ינה) שטרן ישראל  1955 1956
דוד שווייצר ישראל  1956 1957
אלי פוקס ישראל  1957 1958
זלאטקו צ'ייקובסקי יוגוסלביה  1958 1960
פאל יאבור הונגריה  1960 1962
אנדונוב דמיטרוב בולגריה  1962 1963
מינדה יובנוביץ' יוגוסלביה  1963 1967
דוד פרקש ישראל  1967 1968
מייק דה יונג הולנד  1968 1969
דב מאליס ישראל  1970
מינדה יובנוביץ' יוגוסלביה  1970 1971
אובה קלימצ'בסקי (גר') גרמניה  1971 1972
ג'וני הרדי ישראל  1972 1973
יעקב גרונדמן ישראל  1973 1975
נחום סטלמך ישראל  1975 1977
אורי וינברג ישראל  1977 1978
דוד שווייצר ישראל  1978 1979
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
שמואל פרלמן ישראל  1979
ליאון גרוס

(מרדכי שפיגלר מנהל מקצועי)

ישראל  1979 1980
שמעון שנהר ישראל  1980 1981
דוד גוזלן ישראל  1981
אורי וינברג ישראל  1981
יצחק אנגלנדר ישראל  1981 1983
שייע פייגנבוים ישראל  1983 1984
אהרון גרשגורן ישראל  1984 1986
פיטר לורימר סקוטלנד  1986
יצחק שום ישראל  1986 1987
יצחק אנגלנדר ישראל  1987
רוני דורה ישראל  1987 1989
יצחק אנגלנדר ישראל  1989 1990
אהרון גרשגורן ישראל  1990 1991
יצחק אנגלנדר ישראל  1991
רוני דורה ישראל  1991 1993
רובי יאנג ישראל  1993
רוני דורה ישראל  1993 1994
דרור קשטן ישראל  1994 1995
ויקו חדד ישראל  1995
אברהם גרנט ישראל  1995 1996
איבן קטליניץ' קרואטיה  1996 1997
אלי גוטמן ישראל  1997 2000
גיא לוי ישראל  2000 2002
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
אלי גוטמן ישראל  2002 2003
שייע פייגנבוים ישראל  2003
ברוך ממן ישראל  2003 2004
ניר לוין ישראל  2004 2005
רן בן שמעון ישראל  2005 2006
רפי כהן ישראל  2006
שלומי דורה ישראל  2006 2010
ניצן שירזי ישראל  2010 2011
טל בנין ישראל  2011 2012
ניר קלינגר ישראל  2012 2013
שלומי דורה ישראל  2013 2014
ראובן עטר ישראל  2014 2015
טל בנין ישראל  2015
מאיר בן מרגי (זמני) ישראל  2015 2016
אלי כהן ישראל  2016
דני גולן ישראל  2016 2017
ניר קלינגר ישראל  2017 2018
שרון מימר ישראל  2018 2019
חיים סילבס ישראל  2019 2021
אלישע לוי ישראל  2021 2022
ניר קלינגר ישראל  2022
רוני לוי ישראל  2022 הווה

סגל השחקנים

עריכה

נכון ל-18 בספטמבר 2024

מס' עמדה שם
1 ישראל  שוער יואב ג'ראפי
2 ישראל  מגן נועם בן הרוש
3 ישראל  מגן תמיר ארבל
4 ישראל  מגן דור מלול
5 הרפובליקה של קונגו  בלם פרנאן מאיימבו
8 בורקינה פאסו  קשר דראמן סאלו
10 ישראל  חלוץ דור חוגי
12 ישראל  מגן אורן ביטון
13 ישראל  שוער ניב אנטמן
15 ישראל  קשר יונתן פרבר
17 ישראל  חלוץ איתי בוגנים
18 ישראל  חלוץ גיא מלמד
מס' עמדה שם
19 ישראל  קשר בר לין
20 ישראל  קשר איתמר נוי
22 ישראל  מגן ינון אליהו
24 ישראל  קשר לירן סרדל
25 ישראל  בלם ג'ורג' דיבה
26 ישראל  בלם אוראל דגני
40 גמביה  קשר ייאלו קורקה
55 ישראל  קשר נאור סבג
81 ישראל  שוער אחמד עוואד
90 בלארוס  חלוץ דמיטרי אנטילבסקי
מאלי  כנף טיימוקו דיארה

צוות מקצועי

עריכה
מאמן ראשי ישראל  רוני לוי
עוזר מאמן ישראל  גל אראל
מאמן שוערים ישראל  רן קדוש
מאמן כושר ישראל  דני ביבס

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • ד"ר יעקב סובוביץ', ד"ר חיים קאופמן, גליל גלסברג, יוסף גלזר: "הפועל חיפה - סיפורה של אגודה", הוצאת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, 2007
  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 164 - 178, הוצאת ישראגול, 2011

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הפועל חיפה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עובדות ומספרים באתר אצטדיון סמי עופר
  2. ^ גביע העשור של הפועל חיפה, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  3. ^ ישראל רוזנבלט, להפועל חיפה הייתה נשימה ארוכה יותר, מעריב, 9 ביוני 1966
  4. ^ החיפני ליפשיץ "חטף" את הגביע, מעריב 13 ביוני 1974
  5. ^ דרור מרשלקוביץ, אבל בחיפה. אמנון צידון נפטר, חדשות, 24 באוגוסט 1987
  6. ^ אשר גולדברג, רובי שפירא החל בצעדים לעזיבת הפועל חיפה, באתר הארץ, 20 ביוני 2001
  7. ^ אשר גולדברג, רובי שפירא לשחקנים: אתם רשאיים לעזוב, באתר הארץ, 19 ביולי 2001
  8. ^ אשר גולדברג, רובי שפירא שם קץ לחייו, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2001
  9. ^ אבי שמול, דורון ברגר, מס הכנסה הגיש בקשה לפירוק הפועל חיפה, באתר הארץ, 26 במרץ 2002
  10. ^ הפרקליטות החליטה לסגור התיק נגד הכדורגלן ישראל כהן שנחשד במכירת משחק, באתר גלובס, 13 בינואר 2004
  11. ^ משה לוי, הפועל חיפה הועברה לידי יואב כץ, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2004
  12. ^ שלמה וייס‏, הפועל חיפה: אלי כהן מונה למאמן, ימשיך לעונה נוספת אם הקבוצה תישאר, באתר וואלה, 15 בפברואר 2016
  13. ^ אורן יוסיפיביץ'‏, אלי כהן: "אושרי רואש השתין על המועדון והבעלים בקשת", באתר וואלה, 7 בדצמבר 2016
  14. ^ עד כניסתו של רובי שפירא לתפקיד הבעלים, על החולצה הייתה החסות הקודמת של סלטי צבר.
  15. ^ עדי סרדס, אוהדי הפועל חיפה הפגינו נגד יואב כץ, באתר ynet, 19 ביולי 2007
    שלמה וייס‏, הפועל חיפה: האוהדים מחו, הקבוצה המשיכה לאכזב, באתר וואלה, 24 באוקטובר 2012
    תומר לוי, ‏מחאה באימון הפועל חיפה. אוהד אחד נעצר, באתר ערוץ הספורט, 30 ביוני 2013
  16. ^ תומר לוי, ‏עיר הפועלים: "מקווים שנצליח כמו בקטמון", באתר ערוץ הספורט, 24 באפריל 2014
  17. ^ מיקי שורץ, עיר הפועלים, באתר ynet, 12 בספטמבר 2014
  18. ^ עמוד השחקן של דב עצמון באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  19. ^ עמוד השחקן של ארנון רוקמן באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  20. ^ אבא גינדין הכדורגלן המצטיין, מעריב, 25 ביוני 1972
  21. ^ אשר גולדברג‏, הפועל חיפה הגדולה, באתר וואלה, 23 ביוני 2003
    עוזי דן, צ'ייקובסקי, בחיפה?, באתר הארץ, 27 בינואר 2004
    אשר גולדברג, החיפאים של אולימפיאקוס, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2002