טירת שאמבור

טירת שאמבור
Château de Chambord
מידע כללי
סוג	שאטו
מיקום	שאמבור
מדינה	צרפת
בעלים	ממלכת צרפת
מייסדים	פרנסואה הראשון, מלך צרפת
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה	?–1519
תאריך פתיחה רשמי	1519
אדריכל	Pierre Nepveu, Jacques Sourdeau
סגנון אדריכלי	אדריכלות רנסאנס צרפתית
קואורדינטות	47°36′58″N 1°31′02″E / 47.616111111111°N 1.5172222222222°E
	www.chambord.org
	(למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; טירת שאמבור

טירת שאמבור (בצרפתית: Château de Chambord) היא טירה בעמק הלואר בצרפת. היא אחת הטירות הידועות בעולם בזכות אדריכלות הרנסאנס שלה המבדילה אותה מטירות אחרות של ימי הביניים.

זוהי הטירה הגדולה ביותר בעמק הלואר (Loire Valley), שנבנתה במקור כדי לשמש כבית ציד עבור פרנסואה הראשון, מלך צרפת, בעוד שארמונו שכן בטירת בלואה ובטירת אמבואז. התוכנית המקורית של הטירה מיוחסת, אך עם ספקות, לדומינקו דה קורטונה, שדגם העץ שבנה לתכנון הטירה שרד די זמן כדי שיצויר בידי אנדרה פליביאן במאה ה-17. מספר כותבים טוענים לעומת זאת, שלאדריכל הרנסאנס הצרפתי פיליברט דלורמה היה תפקיד מרכזי בתכנון הטירה.^[1] הטירה שונתה באופן ניכר במהלך 20 השנים בהן נבנתה (1547-1519 הבנייה החלה בספטמבר 1519. אחרי הפסקה ממושכת, הבנייה חודשה בספטמבר 1526.^[2] ), בין השאר בהשגחתו של פייר נפבו (Pierre Nepveu). ב-1913 העלה לראשונה מרסל ריימונד את ההשערה^[3] שלאונרדו דה וינצ'י, אורח של המלך פרנסואה בקלו לוסה ליד אמבואז, היה אחראי לתכנון המקורי, ששיקף את רעיונו של לאונרדו לטירה ברומוראנטין לאמו של המלך, ואת עניינו בתכנון גרם המדרגות המרכזי בצורת סליל בורגי כפול; הדיון בכך עוד לא הגיע למסקנות חד משמעיות.^[4] קרוב להשלמתה, המלך פרנסואה הראשון התגאה בכוחו ועוצמתו ואירח בטירת שאמבור את אויבו הוותיק קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

אדריכלות עריכה

תוכנית הטירה

הטירה המסיבית מורכבת ממגדל עוז עם 4 צריחים מבוצרים מסוג באסטיון בפינות. מגדל העוז מהווה גם חלק מהחומה הקדמית של מתחם גדול יותר עם עוד שני מגדלים גדולים. בסיסים לעוד 2 מגדלים נמצאים בחלק האחורי אך לא נוצלו, ונשארו באותו גובה כמו הקיר.

בטירה 440 חדרים, 365 אחי בערה ו-84 גרמי מדרגות. ארבעה אולמות עם קמרונות מלבניים בכל קומה יוצרים צורת צלב.

הגג המקושט של הטירה

הגג של טירת שאמבור מנוגד למבנה המסיבי שלה ולעיתים קרובות מושווה לקו הרקיע של העיר, עם כל המגדלונים, הצריחים, הארובות והגגות המשופעים הבולטים ממנו. בגג יש 11 סוגי מגדלים ו-3 סוגי ארובות, ללא סימטריה, ממוסגרים בפינות על ידי המגדלים המסיביים. התכנון מקביל לסגנון הצפון איטלקי ולסגנון ה-Leonardesque.

אחד משיאי האדריכלות בטירה הוא גרם המדרגות המרכזי, גרם מדרגות פתוח בצורת סליל בורגי כפול. שני הסלילים הבורגיים עולים 3 קומות מבלי להיפגש ומוארים מלמעלה על ידי מעין מגדלור בנקודה הגבוהה ביותר בטירה. ישנם סברות שלאונרדו דה וינצ'י תכנן את גרם המדרגות הזה, אך הן מעולם לא אושרו.

לטירה חזית באורך 128 מטר עם 800 עמודים מפוסלים וגג מעוטר באופן מורכב. כאשר פרנסואה הראשון, מלך צרפת, החל את בניית הטירה, הוא רצה שהגג שלה יראה כמו קו הרקיע של קונסטנטינופול.

הטירה מוקפת בפארק מיוער בשטח 52.5 קמ"ר (13,000 אקר) ושמורת ציד עם צבאיים אדומים התחומה בחומה באורך 31 ק"מ.

הטירה מעולם לא תוכננה לספק הגנה מפני צר ואויב. תפקיד החומות, הצריחים והחפיר החלקי הם קישוטיים בלבד ואפילו בזמן בנייתם היו אנאכרוניסטים. אלמנטים אדריכליים, כגון חלונות פתוחים, לוג'יה ואזור פתוח ענק בחלק העליון, הושאלו מסגנון הרנסאנס האיטלקי, ולא התאימו לאקלים הקר של מרכז צרפת.

התוכנית והאדריכלות של הטירה נתנו השראה לויליאם הנרי קרוסלנד בתכנונו את "בניין המייסד" ב-Royal Holloway, University of London. ל"בניין המייסד" מגדלים ותוכנית דומים, אך הוא בנוי מלבני פארהאם אדומות.

היסטוריה עריכה

תחת פרנסואה הראשון עריכה

תבליטים של סלמנדרה, הסמל של פרנסואה הראשון באחת התקרות.

בזמן שלטונו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת, רק לעיתים רחוקות ישבה משפחת המלוכה בטירה. למעשה, בסך הכול שהה המלך פרנסואה הראשון בטירה רק 7 שבועות, בביקורי ציד קצרים. הטירה נבנתה למטרת ביקורים קצרים ולא היה מעשי לגור שם לתקופות ארוכות. החדרים הגדולים, החלונות הפתוחים והתקרה הגבוהה גרמו לכך שחימום החדרים היה בלתי אפשרי. מאחר והטירה לא שכנה בסמוך לכפר או אחוזה, לא היה מקור מזון זמין מלבד ציד. כתוצאה מכך, על השוהים בטירה היה להביא את האוכל עמם.

כתוצאה מכל האמור לעיל, בטירה לא היה ריהוט בתקופה זו. כל הריהוט, טפטי הקירות, כלי אכילה ועוד הובאו במיוחד בכל טיול ציד, דבר שהווה נטל לוגיסטי מכביד. זו הסיבה שרהיטים מסוימים נבנו בתקופה זו על מנת שיוכל להתפרק לחלקים ויוכלו להיות משונעים בשיירות.

המלך פרנסואה הראשון מת מהתקף לב ב-1547.

תחת לואי ה-14 עריכה

למעלה מ-80 שנה אחרי מותו של פרנסואה, מלכי צרפת נטשו את הטירה והזניחו את תחזוקתה. לבסוף, ב-1639, לואי ה-13, מלך צרפת נתן אותה לאחיו, גסטון, דוכס אורליאנס, שהציל את הטירה מהרס וביצע בה עבודות שיפוץ ושחזור נרחבות. לואי ה-14, מלך צרפת דאג לכך שמגדל העוז (Keep) ישופץ וריהט את המגורים המלכותיים. הוא הוסיף אורוות ל-300 סוסים, דבר שאפשר לטירה למלא את ייעודה כבית ציד ומקום בו אפשר לארח ולבדר אנשים ידועים כמו מולייר מספר שבועות בכל שנה. למרות זאת, המלך לואי ה-14 נטש את הטירה ב-1685.

תחת לואי ה-15 עריכה

בשנים 1725–1733 התגורר בטירה סטניסלאב לשצ'ינסקי, המלך המודח של פולין וחתנו של לואי ה-15, מלך צרפת. ב-1745 העניק לואי ה-15 את הטירה למוריס דה סאקס (Maurice de Saxe), מרשל צרפת, כפרס על גבורתו בקרב. מוריס דה סקסה השתמש בטירה כבסיס לרגימנט שלו. מוריס דה סקסה מת ב-1750 ושוב נותרה הטירה העצומה ריקה לשנים רבות.

רוזנות שאמבור עריכה

ב-1792, בעקבות המהפכה הצרפתית, הורתה הממשלה למכור את הריהוט בטירה, הפנאלים על הקירות הוסרו ואפילו הריצוף נמכר כחומר גלם מעץ. לפי מ. דל סאסיי^[5] הדלתות נשרפו כדי לחמם את החדרים בזמן המכירה. הטירה הריקה ננטשה עד עלייתו של נפוליון בונפרטה שנתן את הטירה למפקד הצרפתי לואי אלכסנדר ברת'יה (Louis Alexander Berthier). מאוחר יותר הטירה נרכשה מאלמנתו עבור הדוכס מבורדו, אנרי שארל דידונה (1883-1820), שהיה עדיין תינוק ומאוחר יותר אחז בתואר הרוזן משאמבור (Comte de Chambord). ניסיון רסטורציה נוסף נעשה על ידי סבו, שארל העשירי, מלך צרפת (1830-1824) אבל ב-1830 הניסיון נכשל ושניהם הוגלו. בזמן מלחמת צרפת–פרוסיה (1871-1870) שימשה הטירה כבית חולים שדה.

משפחת הדוכס עריכה

הניסיון האחרון להתגורר בטירה היה של הרוזן שאמבור, אבל אחרי שהרוזן נפטר ב-1883, האחריות לטירה עברה ליורשי אחותו: משפחת הדוכס מפארמה, איטליה. בהתחלה לרוברטו הראשון, דוכס פארמה, שמת ב-1907 ומאוחר יותר לאליא, דוכס פארמה. הניסיונות לשפץ את הטירה נגדעו עקב תחילתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914.

היסטוריה מודרנית עריכה

ב-1939, קצת אחרי פריצת מלחמת העולם השנייה, אוסף של מוזיאון הלובר (כולל מונה ליזה וונוס ממילו) ומוזיאון קומפיין אוחסנו בטירת שאמבור. מפציץ אמריקני התרסק על מדשאת הטירה ב-22 ביוני 1944.

הטירה נהפכה לרכוש ממשלת צרפת עוד ב-1930 אבל עבודות שחזור ושיפוץ החלו רק מספר שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945. כיום טירת שאמבור היא אטרקציה תיירות אך לרוע המזל איננה רווחית. ניתן לראות על קירות הטירה גרפיטי וחריטות, כולל חריטות של שמות ותאריכים של אנשים שביקרו בטירה, בין השאר חתימתו החרוטה של ויקטור הוגו.

גלריה עריכה

הטירה והחפיר המלא במים
החזית האחורית של הטירה, ניתן לראות את המגדלים החצי-בנויים.
הכניסה האחורית לטירה, כיום - כניסת המבקרים
הטירה
הטירה, מבט ממעוף הציפור
מבט מהטירה על הפארק מצפון
מבט מהטירה על החלק הדרומי של הפארק
המטבח בטירת שאמבור
ציור של מארי אנטואנט בטירת שאמבור
ציור של לואי ה-14 בטירת שאמבור
כתר המלך בטירת שאמבור
החצר הפנימית בטירת שאמבור

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא טירת שאמבור בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של טירת שאמבור
טירת שאמבור, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ Félibien, Mémoires pour servir a l'histoire des maisons royalles (1681).
^ עד מותו של פרנסואה, כ-444,070 ליברות שולמו עבור העבודות. מקור: Hidemichi Tanaka, "Leonardo da Vinci, Architect of Chambord?" Artibus et Historiae 13.25 (1992, pp. 85-102) p 92.
^ Reymond, "Leonardo da Vinci, architect de Chambord," Gazette des Beaux-arts (June 1913) pp 413-60.
^ Ludwig H. Heydenreich, "Leonardo da Vinci, Architect of Francis I" The Burlington Magazine 94 No. 595 (October 1952), pp. 277-85; Tanaka 1992.
^ Saussaye, Le Château de Chambord (Blois) 1865 etc.

[1] Félibien, Mémoires pour servir a l'histoire des maisons royalles (1681).

[2] עד מותו של פרנסואה, כ-444,070 ליברות שולמו עבור העבודות. מקור: Hidemichi Tanaka, "Leonardo da Vinci, Architect of Chambord?" Artibus et Historiae 13.25 (1992, pp. 85-102) p 92.

[3] Reymond, "Leonardo da Vinci, architect de Chambord," Gazette des Beaux-arts (June 1913) pp 413-60.

[4] Ludwig H. Heydenreich, "Leonardo da Vinci, Architect of Francis I" The Burlington Magazine 94 No. 595 (October 1952), pp. 277-85; Tanaka 1992.

[5] Saussaye, Le Château de Chambord (Blois) 1865 etc.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]