יהודה בר יקר
יהודה בר יקר היה רב מתקופת הראשונים, ורבו של הרמב"ן. מחבר פירוש על התפילה והברכות. ישנה מחלוקת בין החוקרים אם עסק גם בקבלה.
קורות חייועריכה
רבי יהודה ככל הנראה נולד[1] וחי בפרובאנס בין צרפת לספרד,[2] תקופה מחייו היה בברצלונה, והיה בעל הלכה דיין ופוסק, רמב"ן העיד שהיה תלמידו של הריצב"א מדמפיר,[3] בר יקר היה רבו של רמב"ן וממנו קיבל הרמב"ן את תורתם של בעלי התוספות. תלמידיו ובית המדרש הספרדי מביאים בשמו מסורות ופירושים רבים בעיקר בענייני תלמוד.[4] שלם יהלום הוכיח שבכל מקום שרמב"ן אומר "שמעתי" או "מפי רבי" כוונתו לבר יקר.
הרשב"ש כינהו:
"אוצר גדול לשני התלמודים"
— שו"ת הרשב"ש סימן פט
בעקבת דבריו יש שהבינו שחוץ מחיבורו לירושלמי חיבר פירוש לבבלי, פירוש זה אינו קיים היום.[5]
כמקובלעריכה
גרשם שלום סבר שהיה מקובל, ולטענתו הוא ממקורותיה הראשוניים של תורת הקבלה,[6] ואף סבר שהיה תלמידו של רבי יצחק סגי נהור וכך סבר משה אידל,[7] חביבה פדיה חלקה על הנחה זו וסברה שהמרחק בין בר יקר לסגי נהור גדול.[8]
עודד ישראלי פרסם מחקר מקיף בו טען שעל אף שבר יקר עסק רבות בתורת הספירות לא היה מקובל, עיסוקו בתורת הספירות דומה יותר לתורת הגלגולים האריסטוטלית מאשר לתורת הספירות הקבלית, עוד טען שאף שלא היה מקובל העביר מסורות קבליות אשר הכשירו את הקרקע לפרסום תורת הקבלה.
חיבוריועריכה
- שמואל ירושלמי, פירוש התפילה והברכות לרבי יהודה בר יקר, ירושלים תשכ"ט. חיבור זה הובא בחיבורים רבים ביניהם ארחות חיים שו"ת הרשב"ש, פירוש הריטב"א להגדה של פסח ועוד, בפירוש האבודרהם המפורסם לסידור התפילה העתיק קטעים רבים מפירוש זה, הרשב"ש כינה את הספר מעיין גנים.
- פירוש י"ג מידות בתוך פירוש התפילות והברכות, חלק ג - ההשלמות עמ' 10 - 27.
- רח"ד שעוועל, "פירוש תפילות יום הכיפורים מרבינו יהודה בר יקר", סיני סב (תשכ"ח).
- רח"ד שעוועל, "פירוש תפילות ראש השנה מרבינו יהודה בר יקר", הדרום כו (תשכ"ח) עמ' 7–43.
כמו כן חיבר פירוש לתלמוד ירושלמי אשר לא הגיע לידינו,.[9]
לקריאה נוספתעריכה
- שלם יהלום, "ר' יהודה בר יקר – תולדותיו ומקומו במשנת הרמב"ן", סידרא יז, תשס"א-תשס"ב, עמ' 79–107.
- עודד ישראלי, "מקובל בעל כרחו: רבי יהודה בן יקר - בין דמות לדימוי", קבלה לא (תשע"ד), עמ' 281.
קישורים חיצונייםעריכה
יהודה בן יקר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ התאריכים הידועים הם 1193 שמביא את הרמב"ם אשר ספריו הגיעו בשנה זו לפרובנס, וכן 1215, אשר חתום על פסק דין משנה זו בברצלונה
- ^ כך נשמע מכתביו שאומר ש"כך נהגו בצרפת אך כאן לא נהגו"
- ^ לקוטות הרמב"ן פסחים דף קיז ע"ב ד"ה ואומר.
- ^ חידושי הרמב"ן קידושין כב., שבת נז:, בבא מציעא כא., ועוד מקומות רבים, הרשב"א בבא בתרא פב., הריטב"א ב"ב פב:, כתובות עד., קידושין יד., יומא מא., ר"ן ב"ב פב., כתובות עד., רא"ה חולין כד., כתובות עד., רבנו קרשקש כתובות עד., רבי משה די לאון ספר נפש החכמה סימן סט, ספר זכר צדיק
- ^ שלם יהלום עמ' 88
- ^ גרשם שלום, "לחקר קבלת רבי יצחק בן יעקב הכהן" תרביץ ג תרצ"ב, עמ' 277, וכך סבר גם יוסף דן, "תולדות תורת הסוד העברית" מרכז זלמן שזר ירושלים כרך ח עמ' 24 - 25.
- ^ משה אידל רמב"ן: קבלה הלכה ומנהיגות רוחנית, תרביץ סד, תשנ"ה, עמ' 542.
- ^ חביבה פדיה, הרמב"ן - התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש תל אביב תשס"ג עמ' 89, הע' 5.
- ^ ראה שו"ת הרשב"א א תקכ"ג שכותב שהיה "אב למקראו ולפירושו" של הירושלמי, התשב"ץ אף הוא הביא פירוש מספר זה בספר מגן אבות, פרק ד משנה יא, עמ' סז, ככל הנראה הוא היה המפרש הראשון לירושלמי.