יוסף קמינסקי
יוסף קָמִינסקי (11 בנובמבר 1903 – 14 באוקטובר 1972) היה מלחין וכנר ישראלי.
 | |
| לידה |
17 בנובמבר 1903 אודסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
14 באוקטובר 1972 (בגיל 68) תל אביב-יפו, ישראל |
| מוקד פעילות |
ישראל, פולין |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
עברית, יידיש |
| כלי נגינה |
כינור |
  | |
קמינסקי היה הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשנים 1937–1969 וחתן פרס אנגל בתחום היצירה (1949, 1954).
קורות חיים
עריכהקמינסקי נולד בשנת 1903, בן למשפחה ברוכת כישרונות אמנותיים: בנם של אברהם יצחק קמינסקי, מייסד התיאטרון היהודי הראשון בפולין, והשחקנית אסתר רחל קמינסקה, "אם התיאטרון היהודי"; אחיה הצעיר של השחקנית אידה קמינסקה; ודודנם של הבדרן האמריקאי-יהודי דני קיי והכנר, המנצח והפדגוג שמעון פולמן (אנ').
זמן קצר לאחר הולדתו בעיר אודסה, עברה משפחתו לוורשה. כישרונו המוזיקלי התגלה בגיל צעיר, והוא החל לנגן בכינור בצעירותו. בגיל 14 הופיע כסולן עם התזמורת הפילהרמונית של ורשה. הוא החל ללמוד אז במקביל נגינה על פסנתר ועבר בשנת 1922 ללמוד מוזיקה אצל פרידריך קוֹך (אנ') בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. בשנת 1924 עבר ללמוד בווינה תחת פרופ' הנס גאל, שלימד בקונסרבטוריון החדש של וינה (שם לימד גם דודנו שמעון פולמן). באותה תקופה החל להתפרסם בחוגי המוזיקה הקלאסית בגרמניה ואוסטריה.
לאחר מות אמו בשנת 1926 שב לוורשה ונתמנה למנהל המוזיקלי של התיאטרון היהודי בהנהלת אחותו אידה. במקביל הקים את רביעיית ורשה, שבה שימש כינור ראשון. רביעייה זו זכתה בפרסים יקרי-ערך, בהם פרס פּילסודסקי לאנסמבל הטוב (1934), וקמינסקי נתמנה לכנר ראשון של תזמורת רדיו ורשה.
בשנת 1937 הוזמן על ידי ברוניסלב הוברמן להצטרף לתזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, ועלה לארץ ישראל. קמינסקי שימש בה כנר ראשון עד פרישתו בשנת 1969. בתקופת מלחמת העולם השנייה ניצח על הופעותיה בפני חיילי בנות הברית במדבר המערבי ובעיקר בפני חיילי הבריגדה היהודית. בטקס הכרזת המדינה היה קמינסקי האיש אשר ניצח על נגינת "התקווה".
בשנת 1938 ייסד ביחד עם יהויכין סטוצ'בסקי את רביעיית קמינסקי.[1]
ישראל אפרים בר-און היה תלמידו בנגינת כינור.
קמינסקי נפטר באוקטובר 1972, בגיל 69. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] הותיר אישה, בן, אלכסנדר קמינסקי, ונכדים.
יצירתו
עריכהקמינסקי הלחין יצירות לתיאטרון ולתזמורת. מהמפורסמות שבהן, שאף נוגנו בין היתר על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית: "אגדה וריקוד" (לתזמורת מיתרים), "קונצרטינו לחצוצרה סולו ולתזמורת" (1940), "העלייה" (1942; שש וריאציות על "מעוז צור" המסתיימות בזמרת "ציון הלא תשאלי"), "בלדה לנבל ותזמורת" (1943), "פתיחה קומית" (1944),[3] "קינה לצ'לו ופסנתר" (1944), רביעיית מיתרים (1945), "קונצרטו לכינור ותזמורת" (1947-49)[4]
קמינסקי זכה פעמיים בפרס אנגל בתחום היצירה: בשנת תש"ט-1949, על רביעיית מיתרים,[5] ושוב בשנת תשי"ד-1954, על הקונצ'רטו לכינור ותזמורת.[6]
לקריאה נוספת
עריכה- 'יוסף קאמינסקי', בתוך ישראל שליטא, המוסיקה היהודית ויוצריה: תולדות המוסיקה של העם היהודי מימי קדם ועד ימינו, פרק כו: "המוסיקה הישראלית בזמננו", תל אביב: י' צ'צ'יק, 1960, עמ' 272.
- יוסף קמינסקי, 'אוטוביוגראפיה', תצליל ו (תשל"ב 1972), 69–71.
- יהויכין סטוצ'בסקי, 'יוסף קמינסקי: זכרונות אישיים', בספרו במעגלי המוסיקה היהודית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 69–71.
- יששכר פאטר, 'יוסף קאמינסקי', בספרו מוסיקה יהודית בפולין בין שתי מלחמות עולם; תרגם מיידיש אליעזר אסתרין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992, עמ' 165–167.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יוסף קמינסקי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
יוסף קמינסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יוסף קמינסקי, דף שער בספרייה הלאומית
- יוסף קמינסקי, בארכיון הבימה
- יוסף קמינסקי: ביוגרפיה באתר המכון למוסיקה ישראלית (באנגלית)
- יוטיוב: יוסף קמינסקי - קונצ'רטו לכינור, בביצוע הכנר ארז עופר והתזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של ירון גוטפריד (בוצע במסגרת חג המוסיקה הישראלית 2014)
- יוסף קמינסקי באתר המרכז לחקר המוסיקה היהודית
- אורי טפליץ, יוסף קמינסקי, Grove Music Online, ינואר 2001 (באנגלית)
- יוסף קמינסקי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- יוסף קמינסקי: דף המוקדש למלחין (באנגלית)
- יוסף קמינסקי באתר השטעטל הווירטואלי
.svg){kind=logo}
- הערב נגינת-בכורה עולמית בתזמורת הארץ-ישראלית, דבר, 11 במאי 1941 (על הקונצרטינו לחצוצרה ולתזמורת)
- משה ברונזפט, קומפוזיטורים ארץ-ישראליים | יוסף קמינסקי, דבר, 7 בפברואר 1947
- משה גורלי, "פרס אנגל" לי. קמינסקי וי. גרינטל, דבר, 13 במאי 1949
- עפרה אליגון, "אמא שלי – אסתר רחל": שיחה עם יוסף קמינסקי, דבר, 22 בדצמבר 1950, המשך (25 שנה למותה של אסתר רחל קמינסקה)
- אוליה זילברמן, רשימות מוזיקליות | הקונצ'רטו לכינור ותזמורת ליוסף קמינסקי, על המשמר, 5 במרץ 1954
- משה גורלי, מוסיקה | יוסף קמינסקי: בנה של אסתר רחל, דבר, 26 במרץ 1954
- הכנר שמנוחין מקנא בו..., מעריב, 8 בינואר 1956
- מת הכנר יוסף קמינסקי, דבר, 15 באוקטובר 1972 (נקרולוג, והספד מאת מרים בר)
- אלכסנדר קמינסקי, מכתבים ותגובות | יינתן "פרס ישראל" ליוסף קמינסקי ז"ל, דבר, 10 בנובמבר 1972 (מכתב למערכת מאת בנו ובו זיכרונות)
הערות שוליים
עריכה- ^ יהויכין סטוצ'בסקי, זכרונות – קורות חייו של מוסיקאי יהודי: (חיים בלי פשרות), תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ח 1977, עמ' 210.
- ^ יוסף קמינסקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו; יוסף קמינסקי – למנוחות, דבר, 17 באוקטובר 1972.
- ^ סקירה קצרה: משה ברונזפט, בתזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, דבר, 10 בינואר 1947; משה ברונזפט, סיכום העונה של התזמורת הארץ-ישראלית, דבר, טור 2, 30 במאי 1947.
- ^ ר. עזריה, לילה לילה | יוסף קמינסקי, מעריב, טור 2, 28 בפברואר 1954.
- ^ יוסף גרינטל ויוסף קמינסקי זכו בפרס אנגל תש"ט, דבר, 19 באפריל 1949; משה גורלי, "פרס אנגל" לי. קמינסקי וי. גרינטל, דבר, 13 במאי 1949.
- ^ פרס אנגל לקמינסקי, סתר וגולינקין, מעריב, 12 במאי 1954; פרס אנגל תשי"ד, דבר, 14 במאי 1954; 2 קומפוזיטורים ומנצח גולינקין חתני פרס אנגל, הצופה, 14 במאי 1954.