יוסף קמינסקי

מלחין ישראלי

יוסף קָמִינסקי (11 בנובמבר 190314 באוקטובר 1972) היה מלחין וכנר ישראלי.

יוסף קמינסקי
Józef Kamiński
אין תמונה חופשית
לידה 17 בנובמבר 1903
אודסה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוקטובר 1972 (בגיל 68)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, כנר ראשי, כנר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קמינסקי היה הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשנים 19371969 וחתן פרס אנגל בתחום היצירה (1949, 1954).

קורות חייםעריכה

קמינסקי נולד בשנת 1903, בן למשפחה ברוכת כישרונות אמנותיים: בנם של אברהם יצחק קמינסקי, מייסד התיאטרון היהודי הראשון בפולין, והשחקנית אסתר רחל קמינסקה, "אם התיאטרון היהודי"; אחיה הצעיר של השחקנית אידה קמינסקה; ודודנם של הבדרן האמריקאי-יהודי דני קיי והכנר, המנצח והפדגוג שמעון פולמן (אנ').

זמן קצר לאחר הולדתו בעיר אודסה, עברה משפחתו לוורשה. כישרונו המוזיקלי התגלה בגיל צעיר, והוא החל לנגן בכינור בצעירותו. בגיל 14 הופיע כסולן עם התזמורת הפילהרמונית של ורשה. הוא החל ללמוד אז במקביל נגינה על פסנתר ועבר בשנת 1922 ללמוד מוזיקה אצל פרידריך קוֹך (אנ') בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. בשנת 1924 עבר ללמוד בווינה תחת פרופ' הנס גאל, שלימד בקונסרבטוריון החדש של וינה (שם לימד גם דודנו שמעון פולמן). באותה תקופה החל להתפרסם בחוגי המוזיקה הקלאסית בגרמניה ואוסטריה.

לאחר מות אמו בשנת 1926 שב לוורשה ונתמנה למנהל המוזיקלי של התיאטרון היהודי בהנהלת אחותו אידה. במקביל הקים את רביעיית ורשה, שבה שימש כינור ראשון. רביעייה זו זכתה בפרסים יקרי-ערך, בהם פרס פּילסודסקי לאנסמבל הטוב (1934), וקמינסקי נתמנה לכנר ראשון של תזמורת רדיו ורשה.

בשנת 1937 הוזמן על ידי ברוניסלב הוברמן להצטרף לתזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, ועלה לארץ ישראל. קמינסקי שימש בה כנר ראשון עד פרישתו בשנת 1969. בתקופת מלחמת העולם השנייה ניצח על הופעותיה בפני חיילי בנות הברית במדבר המערבי ובעיקר בפני חיילי הבריגדה היהודית. בטקס הכרזת המדינה היה קמינסקי האיש אשר ניצח על נגינת "התקווה".

בשנת 1938 ייסד ביחד עם יהויכין סטוצ'בסקי את רביעיית קמינסקי.[1]

קמינסקי נפטר באוקטובר 1972, בגיל 69. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] הותיר אישה, בן, אלכסנדר קמינסקי, ונכדים.

יצירתועריכה

קמינסקי הלחין יצירות לתיאטרון ולתזמורת. מהמפורסמות שבהן, שאף נוגנו בין היתר על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית: "אגדה וריקוד" (לתזמורת מיתרים), "קונצרטינו לחצוצרה סולו ולתזמורת" (1940), "העלייה" (1942; שש וריאציות על "מעוז צור" המסתיימות בזמרת "ציון הלא תשאלי"), "בלדה לנבל ותזמורת" (1943), "פתיחה קומית" (1944),[3] "קינה לצ'לו ופסנתר" (1944), רביעיית מיתרים (1945), "קונצרטו לכינור ותזמורת" (1947-49)[4]

קמינסקי זכה פעמיים בפרס אנגל בתחום היצירה: בשנת תש"ט-1949, על רביעיית מיתרים,[5] ושוב בשנת תשי"ד-1954, על הקונצ'רטו לכינור ותזמורת.[6]

לקריאה נוספתעריכה

  • 'יוסף קאמינסקי', בתוך ישראל שליטא, המוסיקה היהודית ויוצריה: תולדות המוסיקה של העם היהודי מימי קדם ועד ימינו, פרק כו: "המוסיקה הישראלית בזמננו", תל אביב: י' צ'צ'יק, 1960, עמ' 272.
  • יוסף קמינסקי, 'אוטוביוגראפיה', תצליל ו (תשל"ב 1972), 69–71.
  • יהויכין סטוצ'בסקי, 'יוסף קמינסקי: זכרונות אישיים', בספרו במעגלי המוסיקה היהודית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 69–71.
  • יששכר פאטר, 'יוסף קאמינסקי', בספרו מוסיקה יהודית בפולין בין שתי מלחמות עולם; תרגם מיידיש אליעזר אסתרין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992, עמ' 165–167.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה