יוסף שמואל מקראקא
רבי ישראל יוסף שמואל מקראקא (כונה גם ר' שמואל ר' חיים ישעיה'ס; נפטר בא' בכסלו ה'תס"ד, 9 בנובמבר 1703) היה מרא דאתרא ואב"ד פרנקפורט, ודיין בקרקוב. נודע בעיקר בהוספותיו המרובות למסורת הש"ס ולעין משפט נר מצווה, מראי המקומות המודפסים בשולי התלמוד הבבלי.
| לידה |
1620 (בערך) ה'ש"ף קרמניץ |
|---|---|
| פטירה |
9 בנובמבר 1703 א' בכסלו ה'תס"ד פרנקפורט דמיין |
| שם מלא | ישראל יוסף שמואל בן צבי הירש |
| כינוי | ר' שמואל ר' חיים ישעיה'ס |
| מקום קבורה | בית הקברות העתיק בפרנקפורט דמיין |
| מקום פעילות | קראקא, פרנקפורט |
| תקופת הפעילות |
? – 9 בנובמבר 1703  |
| השתייכות | יהדות אשכנז |
| בני דורו | רבי שמואל קאיידנובר, רבי גבריאל אסקלס, רבי יעקב ריישר |
| חיבוריו | מסורת הש"ס, עין משפט נר מצווה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בשם 'שמואל' בקרמניץ לרבי צבי הירש, סביב שנת ה'ש"ף (1620). למד תורה מפי אביו. נשא לאשה את בתו של רבי איצק ר' עקיבא'ס מפרמיסלא.[1] לאחר פטירתה, עבר בשנת ה'ת"ז לקרקוב והתחתן עם בתו של הצורף ר' חיים ר' ישעיה'ס, מעשירי הקהילה, שהסכים לפרנס את חתנו העוסק בתורה. בשל כך, כונה על שם חותנו העשיר, ונודע בשם ר' שמואל ר' חיים ישעיה'ס (לעיתים בקיצור ר"ש רח"י). בשנים אלו עסק גם בהוראה, ולימד מספר תלמידים, בהם רבי פינחס אוירבך (מחבר "הלכה ברורה"), שלימים היה לחתנו.
בשנת ה'תכ"ד (1664) בערך התמנה לדיין בבית הדין הגדול של יהדות קרקוב (בקהילה היו שלושה בתי דין בתקופה זו), תחת רבני העיר רבי אריה לייב "הארוך" מקראקא, רבי שמואל קאיידנובר ורבי יצחק חריף. אחרי פטירת רבי יצחק חריף בכ"א בתשרי ה'תמ"ג (1682) לא מונה רב חדש לעיר, וחברי בית הדין הגדול, ובתוכם גם רבי יוסף שמואל, תפקדו בפועל במקום מרא דאתרא (עד מינוי רבי אהרן תאומים).
בשנת ה'ת"ן (1690), לאחר עזיבת רבי ישעיה הלוי הורוביץ את רבנות פרנקפורט, ביקשו ממנו שימליץ על רב הראוי להחליף אותו. בהמלצתו, פנו פרנסי יהדות פרנקפורט לרבי יוסף שמואל וביקשו ממנו שיבוא לכהן כרבם.[2] מסופר כי בתחילה סירב לבקשה, אך סמוך לאחר מכן חלה (כנראה אז נוסף לו השם 'יוסף'), והוא תלה את מחלתו בחוסר היענותו להצעת הרבנות מפרנקפורט, ולכן הסכים שאם יחלים ייענה לבקשה. בחודש תמוז ה'ת"ן נסע מקרקוב לפרנקפורט,[3] ובשבת פרשת מטות דרש לראשונה בעיר.[4] בפרנקפורט, מלבד היותו אב"ד ומרא דאתרא, גידל בביתו יתומים מבני הקהילה. שימש גם ראש ישיבה והעמיד תלמידים, בהם רבי אלישע בן אברהם מהורודנה, מחבר פירוש המשנה 'קב ונקי'. לצד ישיבתו הייתה בעיר ישיבה נוספת בראשות חברו רבי שמואל שאטין כ"ץ (מהרשש"ך). לימים נעשו השניים מחותנים, כאשר בנו, רבי יהודה ליב, נשא את בתו של מהרשש"ך.
יחד עם רבנים נוספים בגרמניה גזר חרם שלא להדפיס ספרים תורניים נוספים במשך כמה שנים, בנימוק שרבו האנשים המדפיסים ספרים לא נצרכים, שלא לשם שמים ועל מנת להרוויח כסף.[5]
לאחר כשלוש עשרה שנה ברבנות פרנקפורט חלה והוסיפו לו את השם 'ישראל', אך הוא נפטר בר"ח כסלו ה'תס"ד (9 בנובמבר 1703), ונקבר בבית הקברות העתיק בפרנקפורט.[6] בית הקברות ניזוק קשות במלחמת העולם השנייה. המיקום המקורי של קברו אינו ידוע כיום, והכיתוב על מצבתו נמחק.[7]
תורתו עריכה
אף על פי שבמשך שנים רבות עסק רבי יוסף שמואל בלימוד תורה, בהוראה לתלמידים ובכתיבת חיבורים, כמעט לא נדפס דבר מחידושי תורתו. תשובה הלכתית בודדת שלו נדפסה,[8] ומוזכרים פסקים בודדים נוספים שלו.[9] את עיקר פרסומו קנה בהגהות וציונים שכתב על התלמוד הבבלי.
הגהותיו לתלמוד עריכה
רבי יוסף שמואל עסק הרבה בהגהת נוסח התלמוד הבבלי ובציוני הפניות על גליונותיו. על גליונות ספרי התלמוד שלו כתב הגהות רבות לנוסח הנדפס, הן על פי קודמיו (מהרש"ל, מהרש"א, מהר"ם לובלין וחכמת מנוח), הן על פי שיקול דעתו. בנוסף, הרחיב משמעותית את מסורת הש"ס ואת עין משפט נר מצווה, והוסיף הערות והפניות רבות. בין השאר הוא הוסיף ציוני "עין משפט" לפסיקת הרמב"ם בכמה מסכתות שאינן נוהגות בזמן הזה ולכן לא נכתבו עליהן ציונים עד אז (חגיגה, יומא, הוריות, פסח שני ומשניות זרעים, טהרות ועדויות), והוסיף את הציונים לשולחן ערוך.[10] הציונים הללו מלמדים על בקיאותו, התמדתו ומסירותו ללימוד התורה.[11]
בשנים ה'תע"ד–ה'ת"ף הדפיס רבי יהודה ליב, בנו של רבי יוסף שמואל, את התלמוד הבבלי באמסטרדם ובפרנקפורט. במהדורתו, כלל המדפיס את ההגהות וההוספות שרשם אביו על ספרי התלמוד שלו. גם סימון הנקודות בסוף "דיבור המתחיל" בפירוש רש"י ותוספות שנוסף במהדורה זו, מבוסס על הסימונים של רבי יוסף שמואל בספרי התלמוד שלו. בעקבותיו הן נכנסו להדפסות הבאות של התלמוד, עד היום.[12]
החיד"א מוסר שרבי יוסף שמואל למד את התלמוד הבבלי 42 פעמים (כמניין "ודברת ב"ם"), ובמהלך לימודיו אלה כתב את הגהותיו וציוניו.[13]
משפחתו עריכה
מאשתו הראשונה, בת ר' איצק מפרמיסלא, נולדה לו בת ושמה כלי, שלא ידוע עליה דבר נוסף.[14] מאשתו השנייה, בת ר' חיים ר' ישעיה'ס, נולדו לו בן ושתי בנות. בנו הוא רבי יהודה לייב אב"ד מטרסדורף, שהדפיס מהדורה של התלמוד הבבלי עם הגהות אביו. אחת מבנותיו נישאה לרבי אהרן לבוב, אב"ד טריר ווסטהופן (אנ').[15] בנם הבכור נקרא יוסף (לימים אב"ד טרעביטש) על שם סבו רבי יוסף שמואל עוד בחיי הסב, בניגוד למנהג אצל יהודי אשכנז שלא לקרוא על שם אדם חי, לפי בקשה מיוחדת של רבי יוסף שמואל.[16] בתו השנייה נישאה לרבי פינחס אויערבאך, מחבר "הלכה ברורה".
לקריאה נוספת עריכה
- הרב חיים נתן דמביצר, כלילת יופי חלק ב, קרקוב תרנ"ג, דפים קמד:–קנב:.
הערות שוליים עריכה
- ^ שו"ת חנוך בית יהודא, סימן קלז.
- ^ יש המספרים, כי רבי ישעיה הורוביץ לא המליץ עליו ישירות, אלא הותיר שלוש קושיות ואמר שמי שיתרץ אותן ראוי להיות הרב, והיחיד שהצליח בכך היה רבי יוסף שמואל (הסיפור הובא בידי רבי שלמה סופר, חוט המשולש, דרוהוביץ תרס"ח).
- ^ בי"א בתמוז עבר בפרנקפורט דאודר, והסכים שם על ספר "בית אהרן", פפד"א תנ"א.
- ^ קטעים מדרשה זו נדפסו בספר בגדי אהרן, סוף פרשת חיי שרה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום) (ושם בטעות נכתבה שנת ה'תמ"ט, וכבר העיר על זה בספר כלילת יופי, דף קמח:).
- ^ יצחק דוב פעלד, "קונטרס חלקי אבנים", נספח לשו"ת נשאל דוד, חלק ג', ירושלים תשל"ה, עמ' רמב–רמג, באתר היברובוקס. וראו עוד בהסכמתו לספרו של הרב חיים קרוכמל, ראשון מקור החיים, פיורדא תנ"ז, באתר היברובוקס; ובהסכמתו לספרו של חתנו הלכה ברורה, וילהרמשדורף תע"ז (כאן באוצר הספרים היהודי השיתופי).
- ^ הכיתוב על מצבתו נדפס בידי רבי מרדכי הורוויץ, אבני זכרון: הכתב והמכתב, פרנקפורט תרס"א, מס' 1480, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ראו בהרחבה אצל הרב יוסף שלמה מאיר והרב זאב לנג, "זיהוי מקום קבורת גדולי ישראל בבית הקברות בפרנקפורט דמיין", ירושתנו ב (תשס"ח), עמ' רפט–שד, ובעיקר עמ' רצג–רצד. תמונות של מצבתו במיקום המקורי, ולאחר שנמחקה, מצויות בפורום אייוועלט כאן.
- ^ שו"ת חנוך בית יהודא, סימן קל"ז.
- ^ למשל שו"ת פנים מאירות, חלק ב' סי' קכג; שו"ת מעיל צדקה, סי' א.
- ^ יעקב לויפר, משונצינו ועד וילנא, ירושלים תשע"ב, עמ' 140–141, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ הרב מרדכי הורוויץ, רבני פרנקפורט, ירושלים תשל"ב, עמ' 67–68, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, דקדוקי סופרים, ניו יורק תשל"ז, עמ' 32–34, באתר היברובוקס.
- ^ שם הגדולים, מערכת גדולים, אות י', סי' קפ"א.
- ^ כלילת יופי, דף קמה:.
- ^ רבי אהרן לבוב אב"ד וועסטהויבן, בבלוג 'תולדות ושורשים'.
- ^ רבי פינחס קצנלנבוגן, יש מנחילין, ירושלים תשמ"ו, סימן קסט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).