יוּקוֹסרוסית: ОАО НК ЮКОС) הייתה חברת נפט וגז טבעי שבסיסה היה במוסקבה, רוסיה. היא נרכשה מהממשלה הרוסית על ידי בנק "מנאטפ" של האוליגרך מיכאיל חודורקובסקי במהלך מכרזי ההפרטה השנויים במחלוקת, של תוכנית "הלוואות תמורת מניות" באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20. בשנים 19962003 הפכה לאחת החברות הרוסיות הגדולות והמצליחות ביותר, והפיקה 20% מתפוקת הנפט של רוסיה. ב-2004 דורגה כחברה ה-359 בגודלה בעולם על ידי המגזין "פורבס". באוקטובר 2003, חודורקובסקי - עד אז האדם העשיר ברוסיה והאדם ה-16 בעושרו בעולם - נעצר, והחברה פורקה בכוח, בגין מיסים לכאורה שלא שולמו. לאחר מכן הוכרזה כפושטת רגל באוגוסט 2006. בתי משפט במספר מדינות קבעו מאוחר יותר כי הכוונה האמיתית הייתה לפרק את "יוקוס", להעביר את נכסיה לממשלה, ולפעול פוליטית נגד חודורקובסקי. בשנת 2014 זכו הבעלים לשעבר של "יוקוס" בפסק הבוררות הגדול בהיסטוריה (50 מיליארד דולר) נגד רוסיה[1].

יוקוס
Yukos Logo.svg
Yukos-azs.jpg
נתונים כלליים
מייסדים מיכאיל חודורקובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1993 – 1 באוגוסט 2006 (כ־13 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות
  • Vostochnaya Neftyanaya Kompaniya
  • Samaraneftegaz
  • Kuibyshevnefteorgsintez
  • Yuganskneftegaz עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
שליטה בחברה הנכסים הועברו לחברת רוסנפט
ענפי תעשייה תעשיית הנפט עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 5,860,000,000,000 רובל רוסי (נכון ל־1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

החל מ-2004, ממשלת רוסיה הציגה בפני "יוקוס" שורה של תביעות מס בהיקף כולל של 27 מיליארד דולר. מכיוון שהממשלה הקפיאה את נכסיה של "יוקוס" במקביל, וניסיונות חלופיים של "יוקוס" להגיע לפשרה סורבו, החברה לא הצליחה לשלם את דרישות המס הללו. בין 2004 ל-2007, רוב נכסיה של "יוקוס" נתפסו והועברו תמורת חלק קטן משוויים לחברות נפט בבעלות המדינה[2].

היסטוריהעריכה

הקמת החברהעריכה

החברה הוקמה ב-15 באפריל 1993, על פי צו נשיאותי מה-17 בנובמבר 1992, של הנשיא בוריס ילצין והייתה חברה ממשלתית גדולה. השם "יוקוס" הוא ראשי התיבות של חברות הבת שהרכיבו אותה: "יוגנסקנפטגז" "קויבישבנפטאורגסינטזה". החברה הוקמה ביוזמת ראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ'רנומירדין, שהקים גם את גזפרום.

הנכסים הראשוניים כללו את :

  • חברת "יוגנסקנפטגז", חברה שהוקמה ב-1964, שבסיסה היה בעיר נפטיוגנסק, והפיקה נפט ברחבי מערב סיביר.
  • חברת "קויבישבנפטאורגסינתזה" שהוקמה בשנים 1975–1976, והפעילה שלושה בתי זיקוק במחוז סמארה.

היושב ראש והנשיא הראשון של "יוקוס", אז עדיין חברה בבעלות ממשלתית, היה סרגיי מורבלנקו (ברוסית: Сергей Муравленко), המנכ"ל לשעבר של "יוגנסקנפטגאז" ובנו של ויקטור מורבלנקו, לשעבר ראש מגזר הנפט והגז בתקופת ברית המועצות.

הפרטהעריכה

במהלך 1995 ו-1996, בעקבות הקשיים כלכליים של רוסיה, עסקים תעשייתיים גדולים בבעלות ממשלתית הופרטו בסבב שני של ארגון מחדש (במסגרת תוכנית "הלוואות תמורת מניות"), שבו נמכרו נכסי המדינה הגדולים באמצעות בנקים מסחריים (שלעיתים קרובות גם רכשו את הנכסים באצמם), בסדרה של מכירות פומביות מזויפות שהמשתתפים בהן היו מוגבלים למציעים מועדפים בעלי קשרים פוליטיים. רכישה זו של מפעלי תעשייה ממלכתיים יקרי ערך, תמורת הרבה פחות משווי השוק שלהם, סימנה גם את עלייתו של גל חדש של אוליגרכים רוסים - אנשי עסקים רוסים עשירים מאוד עם קשרים פוליטיים רבי עוצמה, אשר החזיקו בעמדה דומיננטית בעסקים ובפוליטיקה הרוסית כעבור זמן מה (הגל הראשון של אוליגרכים היה בענף בנקאות והמסחר הבינלאומי, שהחל בעקבות ה"פרסטרויקה" בשנות ה-80 של המאה ה-20)[3].

בספר "פוטין והאוליגרכים" מציע ריצ'רד סאקווה פרספקטיבה שנייה, לאחר שמחירי הנפט בעת ההפרטה נעו בין 16 ל-25 דולר לחבית, והייתה אי ודאות פוליטית וכלכלית גדולה, לא היה ברור בזמן המכירה הפומבית כמה חברה כמו "יוקוס" הייתה שווה בפועל, ומסיק שאולי המכירות הפומביות לא תומחרו באופן מזויף, אך הן היו אסון יחסי ציבור שסימל את המעבר הפגום לכלכלת שוק ושל מדיניות ההפרטה בכללותה.

אחד הבנקים המסחריים שהתמודדו על רכישת "יוקוס" - ובאופן שנוי במחלוקת גם ניהל את מכרז המכירה שלה - היה קבוצת "מנאטפ", בראשות המייסד השותף שלה, מיכאיל חודורקובסקי, אז בן 32. שהיה מעורב בעסקי יבוא ויצוא מאז 1987, ונכנס לעסקי הבנקאות ב-1989[4]. הוא היה גם יו"ר קרן ההשקעות לסיוע לתעשיית הדלק והנפט ב-1992, וסגן שר משרד הדלק והאנרגיה לתקופה קצרה ב-1993. אחר כך שימש ומנכ"ל חברת "רוספרום", חברת השקעות והחזקות שהוקמה כדי לנהל את הפורטפוליו קבוצת "מנאטפ" שכלל כ-30 חברות תעשייתיות גדולות (עם 140,000 עובדים)[4]. "מנאטפ" הפכה לבעלים של 78% ממניות "יוקוס" תמורת 350 מיליון דולר, בעקבות מכירה פומבית דו-שלבית בדצמבר 1995 וחודורקובסקי הפך למנכ"ל שלה, ומשנת 1997, גם ליו"ר שלה[5].

שותפיו של חודורקובסקי בקבוצת "מנאטפ" היו ליאוניד נבזלין, מיכאיל ברודנו, ולדימיר דובוב ופלטון לבדב, שגם הפכו תוך שנים ספורות למיליארדרים. לאחר ש"יוקוס" החלה להיסחר בבורסה לפי שווי של 9 מיליארד דולר[5]. נבזלין מונה לסמנכ"ל "יוקוס" וברודנו למנכ"ל של עסקי הזיקוק והשיווק[6].

לאחר ההפרטהעריכה

התקופה הראשונית לאחר הפרטות הגדולות ברוסיה התאפיינה בחוסר רחמים ושפיכות דמים, כאשר בעלי הכוח הושוו לעיתים לברונים השודדים של המאה ה-19[4], ו"יוקוס" בהחלט לא הייתה יוצאת דופן[7]. לדוגמה, ראש הביטחון לשעבר של "יוקוס", אלכסיי פיצ'וגין, הואשם ברצח כפול במוסקבה בשנת 2002, נידון לעונש של 20 שנות מאסר. אלכסיי פישוגין הורשע גם בניסיון לרצוח את ראש שירות התקשורת של מוסקבה. התביעה ברוסיה טענה כי הרצח הוזמן על ידי איש העסקים ליאוניד נבזלין[8]. פישוגין גם היה בחקירה יחד עם נבזלין בגין הרצח של ולדימיר פטוחוב, ראש עיריית מחוז הנפט של יוגנסק ב-1998[9].

"יוקוס", כמו רוב חברות האנרגיה הרוסיות האחרות, הושפעה קשות מהמיתון הכלכלי בעקבות המשבר הפיננסי באסיה ב-1997, והעמקת המשבר הכלכלי לאחר משבר הרובל ב-1998, שבמהלכו הפך בנק "מנאטפ" לחדל פירעון[10]. עם זאת, "יוקוס" התאוששה מהר מאוד ובמהלך השנים הבאות, הפכה לאחת מחברות הנפט הגדולות ברוסיה, לאחת מחברות הנפט הלא-מדינתיות הגדולות בעולם, אך באופן משמעותי יותר, למובילה ברפורמה בממשל תאגידי ובשקיפות תאגידית ברוסיה, כאשר חודורקובסקי נתפס כרפורמטור פרו-דמוקרטי שדגל בשיתוף פעולה בינלאומי ונגד שחיתות ברוסיה[11].

בשנת 2001 שילמה החברה דיבידנד של 500 מיליון דולר, בשנת 2002 - 700 מיליון דולר ובשנת 2003 הוערך תשלום הדיבידנד המתוכנן ב-3 מיליארד דולר. מחיר המנייה שלה צמח במהירות: ב-2001 ב-191%, וב-2001 ב-81.5%. היא החלה בהתרחבות בינלאומית, ורכשה 49% ממניות חברת "טרנספטרול" בסלובקיה ו-53% ממניות "מיזיקו נפטא" בליטא. ב-2002 הקימו ארבע חברות - יוקוס, לוקויל, TNK ו-Sibneft - קונסורציום לבניית צינור ממערב סיביר למורמנסק[5].

בשינוי כיוון ניכר, שזכה לסיקור תיקשורתי ניכר בארצות הברית, החברה ובעליה נתפסו כנמר שעשוי לשנות את אופיו, ולהניח בצד את ההתנהלות המפוקפקת שנקשרה בה בעבר. ב"יוקוס" היו חמישה אמריקאים במועצת המנהלים, וארגון הצדקה של חודורקובסקי "רוסיה הפתוחה" מנה את הנרי קיסינג'ר ולורד ג'ייקוב רוטשילד כיושבי ראש. בשנת 2001 תרמה החברה מיליון דולר לתוכנית "העולם הפתוח" של ספריית הקונגרס, כדי לסייע בפיתוח המנהיגות הרוסית ושלטון החוק, בין השאר על ידי מימון ביקורים של שופטים רוסים להשתלמות בבתי המשפט של ארצות הברית[12].

בפרופיל משנת 2002, שיבח המגזין "פורבס" את החברה על שהחלה לפעול לפי סטנדרטים מערביים, יש לה סמנכ"ל כספים אמריקאי והיא מפרסמת את הדוחות הכספים שלה בהתאם לתקני עקרונות חשבונאיים מקובלים (GAAP) של ארצות הברית. בשיא הצלחתה, "יוקוס" הפיקה 20% מהנפט הרוסי - כ-2% מהייצור העולמי; בשנה האחרונה לפני פירוקה (2003–2004), שאבה יוקוס 1.7 מיליון חביות נפט ביום[4].

באפריל 2003 הסכימה יוקוס למיזוג עם חברת "סיבנפט" של רומן אברמוביץ'[13], כדי ליצור את חברת הנפט הרביעית בגודלה בעולם, עם שווי שוק כולל של 35 מיליארד דולר ותפוקה של 2.2 מיליון חביות ביום[14]. באוגוסט 2003 אושר המיזוג[15], וב-5 באוקטובר 2003 הודיעו החברות כי הושלם המיזוג ושהחברה החדשה תיקרא "יוקוססיבנפט"[16]. אולם בסוף נובמבר השעתה "סיבנפט" את המיזוג עם "יוקוס" עקב לחצים כבדים מהקרמלין[17], והוא בוטל אחר כך בהסכמה[18].

מעצרו של חודורקובסקיעריכה

משנת 2000 התחזקה הממשלה הרוסית תחת המנהיג החדש ולדימיר פוטין, והצליחה לגבור על כוחם של האוליגרכים מבחינה פוליטית[19]. ב-25 באוקטובר 2003, מנכ"ל "יוקוס", מיכאיל חודורקובסקי, נעצר באשמת הונאה והעלמת מס[20]. ליאוניד ברשידסקי, מייסד עיתון העסקים הרוסי Vedomosti, כתב על המעצר: "כל אחד מהאוליגרכים יכול היה לעמוד בפני האשמות דומות; מאסרו של חודורקובסקי הפך אותם לצייתנים עד כדי כך שפוטין הסתפק ביצירת דוגמה של קורבן אחד בלבד". עם מעצרו הודיע חודורקובסקי מכלאו כי מתפטר מתפקיד מנכ"ל,[21]. ליאוניד נבזלין, מבעלי המניות העיקריים ב"יקוסו" ברח מרוסיה, הגיע לישראל וקיבל אזרחות לאחר כמה ימים[22]. לפי דיווח אחד השליטה במניותיו של מיכאיל חודורקובסקי ב"יוקוס" עברה ללורד רוטשילד, לפי דיווח אחר העביר את השליטה לנבזלין[23]. יחד עם נבזלין ברחו לישראל מיכאיל ברודנו וולדימיר דובוב ברחו. ברודנו הואשם גם במעילה בכספי חברת דשנים. חודרוקובסקי ויתר החשודים בפרשה הכחישו בתוקף את כל ההאשמות נגדם, וטענו כי החקירה היא פוליטית, בהנחייתו של פוטין, כנקמה על תמיכתם במפלגות אופוזיציה המתנגדות לשלטונו[24]. בפברואר 2004 הודח ברודנו רשמית מתפקידו בחברת "יוקוס"[6].

בזמן מעצרו, היה חודורקובסקי האיש העשיר ביותר ברוסיה ודורג כאדם ה-16 בעושרו בעולם, עם הון המוערך של כ-15 מיליארד דולר. עונשו בסופו של דבר בשנת 2005 היה ל-10 שנים, ומשך דאגה בינלאומית רחבה בחשד שהייה מוטיבציה פוליטית למעצר והיעדר הליך הוגן[25].

בספטמבר 2011, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי מעצר של חודורקובסקי היה בלתי חוקי וביקר את ממשלת רוסיה על האופן שבו טיפלה בתביעות ההונאה והעלמות המס שהגישה נגד "יוקוס"[26]. עם זאת, בית המשפט פסק גם כי רוסיה לא ניצלה לרעה את מערכת המשפט כדי למוטט את החברה ולהשתלט על נכסיה, ונמנע מלפסוק בעניין תביעת הנהלתה לשעבר של יוקוס נגד ממשלת רוסיה בדרישה לפיצויים בסך 100 מיליארד דולר[27][28].

פשיטת רגל ופירוק החברהעריכה

לאחר המעצר של חודורקובסקי נערכה ל"יוקוס" חקירה על ידי רשויות המס, בדצמבר 2003, ולאחר מכן באפריל 2004 הונפקו ל"יוקוס" בשלבים תביעות מס על סך 27 מיליארד דולר, סכום שעלה על סך הכנסותיה בשנים 2002 ו-2003. במקביל, הנכסים של "יוקוס" הוקפאו על ידי הממשלה והצעות לבחון דרכים אחרות להסדר, כגון תשלום בשלבים או מכירה של נכסים, סורבו. ביולי 2004, נכס הליבה שלה, "יוגנסקנפטגאז " - שייצר 60% מהנפט של החברה הוחרם[29].

בדצמבר 2004, יוגנסקנפטגאז נמכרה תמורת 9.35 מיליארד דולר במכירה פומבית בה היו שני מציעים בלבד[30]. חברה בשם Baikalfinansgrup שנרשמה כמה ימים לפני המכרז, ואשר הצעתה מומנה על ידי חברת הנפט הממשלתית "רוזנפט", אשר רכשה את Baikalfinansgrup תוך ימים ממועד המכרז, ואז חשבון המס "נחתך"[31]. קצת יותר משנה לאחר מכן הוערך רשמית יוגנסקנפטגאז על ידי רוסנפט ב-56 מיליארד דולר. ב-7 בפברואר 2006, בתגובה לשאלה שהציג עיתונאי ספרדי, חשף נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי רוסנפט השתמשה ב- Baikalfinansgrup ככלי לרכישת יוגנסקנפטגאז כדי להגן על עצמה מפני סיכוני ליטיגציה.

ב-1 באוגוסט 2006 הכריז בית משפט רוסי על "יקויס" כפושטת רגל. במהלך שנת 2007 נערכו מכירות פומביות של רכוש החברה וב-21 בנובמבר 2007 היא הפסיקה להתקיים ונמחקה מרשימת החברות הרוסיות[32].

תביעות נגד רוסיהעריכה

בעלי המניות וההנהלה לשעבר של החברה הגישו שורה של תביעות בבתי משפט ובפאנלים לבוררות במדינות שונות, וביקשו פיצוי על הפקעתה. התביעה הגדולה ביותר, עבור למעלה מ-50 מיליארד דולר, הוגשה לבית המשפט הקבוע לבוררות בשנת 2007[33]. והביא לכך שהבוררים העניקו לבעלי מניות הרוב של יוקוס פיצויים של למעלה מ-50 מיליארד דולר[34]. למשקיעים אמריקאים ורוסים, המייצגים כ-15% ו-5% מיוקוס, בהתאמה, אין את היתרון של אמנת השקעות. הסעד היחיד של משקיעים בארצות הברית בבקשת פיצוי של כ-12 מיליארד דולר הוא לבקש ממחלקת המדינה ומשרד נציג הסחר של ארצות הברית לתמוך בתביעה לעמיתיהם הרוסים[35].

סך פסק הדין הסופי בפיצויים שהוכרז על ידי בית המשפט הקבוע לבוררות ב-18 ביולי 2014 היה כ-50 מיליארד דולר[34].

בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק לרוסיה לשלם לבעלים לשעבר יוקוס 1.87 מיליארד אירו (2.51 מיליארד דולר) כפיצוי בגין הליכים לא הוגנים בתיק העלמת מס. יוקוס מבקשת 333 מיליון דולר לכיסוי הפסדים שנגרמו לאחר הקפאת חשבונותיה בתוספת עלויות וריביות[36].

ב-20 באפריל 2016 ביטל בית המשפט המחוזי של האג את החלטות בית המשפט הקבוע לבוררות, וקבע כי אין לו סמכות שיפוט, שכן יישום זמני של סעיף הבוררות ECT הפר את החוק הרוסי. בפברואר 2020, בית המשפט לערעורים בהאג הפך את הפסילה וקבע כי פסק בית המשפט הקבוע לבוררות תקף[37].

חברות בתעריכה

  • סמרה-נפטגז - נרכשה על ידי יוקוס בספטמבר 1995
  • חברת הנפט המזרחית (טומסק-נפט), הייתה לחלק מיוקוס ב-1999

ראשי החברהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוקוס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שירות גלובס, ‏מכה לרוסיה: תשלם 50 מיליארד דולר לבעלי מניות חברת הנפט יוקוס, באתר גלובס, 28 ביולי 2014
  2. ^ אליהו חסין, ‏הערכות: נכסי יוקוס יעוקלו בקרוב; תפוקת הנפט של החברה וייצוא הנפט הרוסי לא ייפגעו, באתר גלובס, 11 ביולי 2004
    שירות רויטרס, ‏פשיטה על משרדי PwC במוסקבה: "החברה סייעה ליוקוס להעלים מסים", באתר גלובס, 11 במרץ 2007
  3. ^ ההפרטות הנפתלות של ממשלת רוסיה, באתר גלובס, 31 בדצמבר 1996
  4. ^ 1 2 3 4 שרה ליבוביץ-דר, הקפיטליסט מיכאיל, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2002
  5. ^ 1 2 3 שירות פורבס, מיוחד לגלובס, ‏האיש העשיר ביותר ברוסיה, באתר גלובס, 12 במרץ 2002
  6. ^ 1 2 אליהו חסין, ‏חברת יוקוס הדיחה את אחרון המנהלים הבכירים: מיכאל ברודנו, החי בישראל, באתר גלובס, 3 בפברואר 2004
  7. ^ נועם שרביט, ‏התביעה ברוסיה: בידינו ראיות חדשות הקושרות את ליאוניד נבזלין למעשי רצח, באתר גלובס, 19 באוקטובר 2006
  8. ^ סוכנויות הידיעות, בכיר ביוקוס נדון ל-20 שנות מאסר על רצח, באתר הארץ, 31 במרץ 2005
  9. ^ נמרוד הלפרן, האוליגרך ליאוניד נבזלין הורשע בהזמנת רצח יריביו העסקיים, באתר TheMarker‏, 1 באוגוסט 2008
  10. ^ בלומברג, מוסקבה, ‏בהתחדש המסחר הרשמי במט"ח במוסקבה, קרס הרובל ב-19% ביום, וב-53% בשבועיים, באתר גלובס, 6 בספטמבר 1998
  11. ^ רוסיה ג'רנל דיילי, ‏משחק החיים של מיכאיל חודורקובסקי, באתר גלובס, 23 ביולי 2003
  12. ^ אנדרו מאייר, הסתיו של האוליגרכים?, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2003
  13. ^ הארץ, המיליארדר הרוסי אברמוביץ' על סף מכירת השליטה בענקית הנפט סיבנפט לגזפרום, באתר TheMarker‏, 6 ביולי 2005
  14. ^ סוכנויות הידיעות, סיבנפט ויוקוס הרוסיות מקיימות מו"מ למיזוג שייצור ענקית נפט עולמית, באתר TheMarker‏, 21 באפריל 2003
  15. ^ אליהו חסין, ‏ברוסיה אושר מיזוגן של חברות הנפט יוקוס וסיבנפט, באתר גלובס, 17 באוגוסט 2003
  16. ^ רונן סרברניק, הושלם מיזוג חברת הנפט יוקוס עם סיבנפט ליצירת חברת הנפט ה-4 בגודלה בעולם, באתר TheMarker‏, 5 באוקטובר 2003
  17. ^ הארץ, סיבנפט השעתה המיזוג עם יוקוס, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2003
  18. ^ שירות רויטרס, ‏יוקוס הסכימה רשמית להתיר המיזוג בשווי 13.9 מיליארד דולר עם סיבנפט, באתר גלובס, 17 בדצמבר 2003
    שירות רויטרס ואליהו חסין, ‏סיבנפט ביטלה סופית את המיזוג עם יוקוס; אפשרות לברית עם אקסון-מוביל או שברון, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2003
  19. ^ גיא לשם, נפילתם של האוליגרכים: כיצד חיסל "משבר הרובל" את ההנהגה הרוסית והביא לעלייתו של אויב האוליגרכים - פוטין, באתר TheMarker‏, 23 בנובמבר 2007
  20. ^ שירות בלומברג, ‏יוקוס: מעצרו של המנכ"ל חודורקובסקי באשמות מירמה והעלמת מס - פוליטי, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2003
  21. ^ יוסי מלמן,שירות "הארץ", חודורקובסקי הודיע מכלאו: מתפטר מתפקיד מנכ"ל יוקוס, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2003
  22. ^ יוסי מלמן, בעל מניות ב"יוקוס" קיבל אזרחות ישראלית, באתר TheMarker‏, 5 בנובמבר 2003
  23. ^ שרון קדמי, ‏ליאוניד נייבזלין שקיבל אזרחות ישראלית הפך לבעל השליטה בחברת הנפט יוקוס, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2003
  24. ^ שירות בלומברג, ‏יוקוס: מעצרו של המנכ"ל חודורקובסקי באשמות מירמה והעלמת מס - פוליטי, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2003
  25. ^ יוסי מלמן, תשע שנות מאסר למיכאיל חודורקובסקי, ראש תאגיד הנפט יוקוס, באתר הארץ, 01 ביוני 2005
  26. ^ סוכנויות הידיעות, בית המשפט האירופי לזכויות אדם: רוסיה הפרה את זכויות חברת יוקוס בתביעת העלמות המס נגדה, באתר TheMarker‏, 20 בספטמבר 2011
  27. ^ סוכנויות הידיעות, בית המשפט בשטרסבורג: "תביעות המס של שלטונות רוסיה נועדו להרוס את החברה", באתר TheMarker‏, 19 בפברואר 2009
  28. ^   רויטרס, בית דין אירופי: לתביעה של רוסיה נגד מיכאיל חודורקובסקי יש בסיס משפטי, באתר הארץ, 25 ביולי 2013
  29. ^ דפנה מאור, יוקוס: אם ממשלת רוסיה תמכור את חטיבת הנפט שלנו ניאלץ לפשוט רגל, באתר TheMarker‏, 22 ביולי 2004
  30. ^ ליאון איצקר, גזפרום - מונופול הגז הטבעי של רוסיה - מתכנן לרכוש את חטיבת הנפט העיקרית של יוקוס, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2004
  31. ^ דפנה מאור, הלאמה? החטיבה העיקרית של יוקוס נמכרה בניגוד לצו ביהמ"ש בארה"ב, באתר TheMarker‏, 19 בדצמבר 2004
  32. ^ סוכנויות הידיעות, ממשלת רוסיה תמכור את אחזקות יוקוס המולאמת בחברת הגז הממשלתית, באתר TheMarker‏, 5 במרץ 2007
  33. ^ ליאור רבינוביץ, בעלי מניות הרוב בענקית הנפט יוקוס תובעים מהקרמלין פיצויים בהיקף של 50 מיליארד ד', באתר הארץ, 7 בספטמבר 2006
  34. ^ 1 2 דפנה מאור, בדרך לכיבוש אוקראינה: רוסיה הפסידה 50 מיליארד דולר בבית המשפט, באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2014
  35. ^ סוכנויות הידיעות, בעלי מניות של יוקוס תובעים את רוסיה בארה"ב, באתר ynet, 26 באוקטובר 2005
  36. ^ הארץ, ליאוניד נבזלין קיבל פיצוי של חצי מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 28 במרץ 2008
  37. ^   טלי גולדשטין, תבוסה משפטית לרוסיה: תיאלץ לפצות ב-50 מיליארד דולר בעלי חברת נפט, ובהם ישראלים, באתר TheMarker‏, 18 בפברואר 2020