יעל לוטן

סופרת ישראלית

יעל לוטן (11 בספטמבר 1935 - 2 בנובמבר 2009) הייתה סופרת, עורכת ומתרגמת ישראלית.

יעל לוטן
אין תמונה חופשית
לידה 11 בספטמבר 1935
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בנובמבר 2009 (בגיל 74)
גבעתיים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגמת, עיתונאית, עורכת עיתון, סופרת, מבקרת ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ylotan.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

לוטן נולדה בארץ ישראל בשנת 1935, בת לד"ר בנימין אליאב (בנו לובוצקי; 1909–1974), עיתונאי ודיפלומט ישראלי, איש התנועה הרוויזיוניסטית ועורך העיתון "המשקיף", שזמן קצר לפני קום המדינה הצטרף למפא"י[1]. בתיכון למדה בבית הספר אהל שם ברמת גן. בשנת 1953 נסעה עם הוריה לארגנטינה בשליחות משרד החוץ. כעבור שנה יצאה ללימודים בלונדון, שם נישאה למוריס סטופי (Maurice Stoppi), מהנדס יהודי-אנגלי.

בשנת 1958 עברה עם בעלה לג'מייקה. בשנת 1960 פרסמה את סיפרה הראשון, "The Other Eye", רומן שנכתב באנגלית[2][3].

בשנת 1965 עברה לארצות הברית, שם נישאה ללויל הרסטון (Loyle Hairston), סופר אפרו-אמריקאי, שהיה פעיל איגוד מקצועי, מנהיג של עובדי הדואר בניו יורק.

בשנת 1970 חזרה לישראל עם שני ילדיה. יעל הייתה בוגרת תואר ראשון בלימודי חינוך, למדה באקדמיה לאומנות בצלאל ולימודי תקשורת בניו-יורק. בשנות ה-70 כתבה מאמרים בכתב עת "עמדה", והחל מ-1974 ערכה את הרבעון לאמנות, ספרות ומדע "אריאל", שהיה רבעון הסברה של משרד החוץ[4]. בסוף 1979 הוחלט לא לחדש את חוזה ההעסקה שלה[5]. והיא עברה לערוך את New Outlook, שהיה מגזין פוליטי ישראלי באנגלית[6].

בשנות ה-80 ערכה את המוסף הספרותי של העיתון "על המשמר" ואת עמודי הספרות בשבועון "כותרת ראשית"[6]. בשלהי שנות ה-80 פרסמה במוסף ליום העצמאות, יחד עם סגנה אילן שיינפלד, ראיון חגיגי עם סופר הודי בשם אנדד צ'טרג'י, אך הראיון היה רק פרי דמיונם[7].

בשנת 1981 פרסמה את סיפור חייו של עמוס אוריון, עבריין ישראלי שפעל בשנות ה-60 ונרצח, ונסיבות הירצחו זכו לפרסום רב[8]. היא החלה בכתיבת הספר עוד שהיה בחיים, לפני שנרצח ביולי 1980[9].

ב-6 בנובמבר 1986 נפגשה ברומניה, במסגרת משלחת שמנתה כ-20 אנשים, עם אנשי אש"ף[10], ועקב כך הועמדה לדין, כשנה אחר כך, יחד עם ראובן קמינר, לטיף דורי ואליעזר פיילר, באשמת הפרה של "חוק המפגשים", שאסר על מגע בין ישראלים לנציגים של ארגון טרור. בית משפט השלום ברמלה גזר עליהם 18 חודשי מאסר, מהם ששה חודשים בפועל. על גזר הדין אמרו: "לא ציפינו לעונש כזה, זהו פסק דין דרקוני. מעולם לא פגענו בביטחון המדינה. ניסינו לקדם את השלום ומתנהגים אלינו כאל פושעים. לא ניהלנו מאבק נגד החוק, אלא ניהלנו שיחות לקידום השלום"[11]. ערעורם לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל גזר הדין נדחה[12], אך בערעורם לבית המשפט העליון הוקל עונשם, והועמד על קנס בסך אלף ש"ח לכל אחד[13].

בשנים 1989–1993 שהתה באנגליה, ועסקה בכתיבה ובתרגום בעברית ובאנגלית.

לוטן הייתה פעילה ב"וועד לשחרור ואנונו ולמען פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני", וסייעה למרדכי ואנונו לאחר שחרורו מהכלא. ב-22 במאי 2004, ערכה ריאיון עם ואנונו עבור ה"סאנדיי טיימס" וה-BBC, כדי לעקוף בצורה חוקית את המגבלות שהוטלו על ואנונו, שאסרו עליו לדבר עם עיתונאים זרים[14]. אולם השב"כ עצר כמה ימים אחר כך את העיתונאי הבריטי, פיטר הונאם, כתב "סאנדיי טיימס" ועיכב בנמל התעופה בן-גוריון כתב של רשת בי-בי-סי, כריס מיטשל, שהכין את הסרט על ואנונו והחרים לו את הקלטות[15].

לוטן תרגמה מעברית לאנגלית סיפורת וספרי עיון, ובכלל זה ספריהם של חיים לפיד, של אלונה קמחי, של סמי מיכאל, של שולמית שחר, של יאירה אמית ושל גרשון שקד. עם תרגומיה מאנגלית לעברית נמנים ספריהם של פטרישה קורנוול ושל אלדוס האקסלי.

נפטרה מסרטן הכבד ב-2 בנובמבר 2009.

ספריהעריכה

  • חייו ומותו של עמוס אוריון, מאנגלית: יעל חן ופזית פיין, הוצאת אדם, 1982
  • The Other Eye, London: Peter Davies publishing, 1960
  • Phaedra, New York: Bantam, 1962
  • Mangrove town, Garden City, N.Y.: Doubleday, 1964
  • No Peace Yet, London: Halban, 1991
  • Avishag, Toby Press ‏ 2002[16]

לקריאה נוספתעריכה

ראיון שערכה עם מלקולם אקס (12 ביולי 1964), עמ' 110–116; אחרית דבר: מלקולם אקס כפי שהכרתיו (פורסמה ב-28 בפברואר 1965), עמ' 221–226.

מאמריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

לאחר מותה:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ב. אליאב – קונסול כללי בניו-יורק, דבר, 15 בפברואר 1960; מת בנימין אליאב, דבר, 28 ביולי 1974.
  2. ^ עדית נוימן, "לוליטה" הישראלית במראה, הבוקר, 1 ביולי 1960
  3. ^ יעל דייו השנייה, קול העם, 8 ביולי 1960
  4. ^ דניאל בלוך, המשגיח על הפרסומים, דבר, 15 במאי 1978
  5. ^ יוסף וקסמן, משרד החוץ לא יחדש החוזה של עורכת "אריאל" יעל לוטן, מעריב, 17 בדצמבר 1979
    מיכל מירון-שקד, יעל מ"אריאל": פרידה עצובה, מעריב, 21 בדצמבר 1979
  6. ^ 1 2 מיה סלעמתה הסופרת והמתרגמת יעל לוטן, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2009
  7. ^ אילן שיינפלד, נשף המסכות שעל-יד שולחן הכתיבה, GoGay,‏ 25 במרץ 2005.
  8. ^ יעל לוטן: עמוס אריון היה יפה ואציל נפש, מעריב, 12 בינואר 1981
  9. ^ יוסף צוריאל, עמוס לא הגיע לפגישה העשירית, מעריב, 29 ביולי 1980
  10. ^ יעל לוטן, יומן רומניה, כותרת ראשית, 12 בנובמבר 1986
  11. ^ איתן לוין, ששה חודשי מאסר בפועל לחברי משלחת השמאל שנפגשו ברומניה עם נציגי אש"ף, מעריב, 1 ביולי 1988
  12. ^ איה אורנשטיין, נדחה ערעור משלחת השמאל לרומניה השופטים: אין בחוק פגיעה בדמוקרטיה, מעריב, 11 בנובמבר 1988
  13. ^ ע"פ 621/88 אליעזר פיילר ואחרים נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 112, ניתן ב-21.6.93
  14. ^ יוסי מלמןואנונו בראיון שהכעיס את השב"כ: חשדתי ש"סינדי" סוכנת מוסד, באתר הארץ, 28 במאי 2004
  15. ^ יובל יועז,יוסי מלמן, הונאם עם שחרורו: שירותי הביטחון עשו טעות נוראה, באתר הארץ, 26 במאי 2004
  16. ^ יאירה אמיתנערה כפרית יפה שמוצאה בשונם, באתר הארץ, 19 בפברואר 2003