לטיף דורי

עיתונאי ופעיל פוליטי ישראלי

לטיף דורי (19345 ביולי 2023) היה עיתונאי ופעיל פוליטי ישראלי.

לטיף דורי
לטיף דורי
לטיף דורי
לידה 1934
עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביולי 2023 (בגיל 89 בערך)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מעסיק על המשמר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

דורי נולד בעיראק בשם לטיף־מנשה דורי ועלה לישראל ב-1951[1]. הצטרף לתנועת השומר הצעיר ב-1952 והקים את קיני התנועה במעברות חיריה וסקיה (כיום אור יהודה)[2]. הוא השתתף בייסודה של תנועת הנוער הערבי החלוצי ב-1954[3]. התחיל לעבוד במרכז מפ"ם ב-1955 כמזכיר המחלקה הערבית ומילא תפקידים שונים, ביניהם מזכיר הדור הצעיר. ייצג את צעירי מפ"ם בפסטיבל הנוער הדמוקרטי בוורשה ב-1955, במוסקבה ב-1957 ובווינה ב-1959.

עם שובו ב-1955 מביקור במחנה ההשמדה אושוויץ, כתב סדרת מאמרים על השואה תחת הכותרת "בין חומות המוות" בביטאון מפ"ם בערבית אל מרסאד, שהופיעה לראשונה בישראל בשפה הערבית[4]. דורי היה הראשון שנכנס לכפר קאסם ב-1 בנובמבר 1956, לאחר הטבח בכפר, רשם את עדויות הפצועים בבית חולים בילינסון ב-10 בנובמבר, והביא לידיעת הקהל בישראל ובעולם את פרטי הטבח שבו נהרגו 49 מתושבי הכפר על ידי אנשי משמר הגבול[5].

דורי אף ייצג את המפלגה במוסדות שונים בהם בוועד הפועל של ההסתדרות ובארגון יוצאי עיראק. פרסם בירחון אל-פג'ר בשנת 1960, שנתיים לפני ההכרזה על עצמאות אלג'יריה, את מכתבו הנודע "אל אחי האלג'ירי", שבו הביע את תמיכתו והזדהותו עם העם האלג'יראי במאבקו לשחרור מהכיבוש הצרפתי. המכתב זכה להדים רבים.

הוא כיהן כחבר מערכת חותם ואל-מרסאד, והיה חבר מועצת המערכת של ניו אאוטלוק ועורך "צַוּת מפ"ם"[6]. ניהל במשך 10 שנים (19721982) מאבק ממושך יחד עם עודד ליפשיץ, חבר קיבוץ ניר עוז, נגד גירושם של אלפי הבדואים המצריים שהתגוררו בפתחת רפיח. כיהן כמזכיר התנועה לשלום ולביטחון בין השנים 19671973, והיה בין מקימי הוועד נגד המלחמה בלבנון בשנת 1982. הגיע למחנות הפליטים סברה ושתילה, 48 שעות לאחר הטבח שם, יחד עם העיתונאי עודד ליפשיץ ועם הצלם ויקי כהן, העביר את צילומי הקורבנות וקטעי העדויות של הניצולים לוועדת כהן.

נמנה ב-1984 עם מייסדי הוועד נגד גזענות ולשווי זכויות של האזרחים הערביים בישראל. ייסד בשנת 1986 את הוועד לדיאלוג ישראלי-פלסטיני מיסודם של בני עדות המזרח, וכיהן מאז כמזכירו.

ארגן ועמד בראש "משלחת השלום" בת כ-20 חברים, שב-6 בנובמבר 1986 נפגשה ברומניה עם אנשי אש"ף[7], ועקב כך הועמד לדין[8] יחד עם ראובן קמינר, עם יעל לוטן ועם אליעזר פיילר, באשמת הפרה של "חוק המפגשים", שנכנס לתוקף ב-5 באוגוסט 1986 ואסר על מגע בין ישראלים לבין נציגים של אש"ף. הארבעה הורשעו בעבירה של קיום מגע אסור, לפי סעיף 4(ח) לפקודת מניעת טרור, ובעבירה של קשירת קשר לבצע עוון, לפי סעיף 499 לחוק העונשין. ערעורם לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל גזר הדין נדחה, אך בערעורם לבית המשפט העליון הוקל עונשם, והועמד על קנס בסך אלף ש"ח לכל אחד[9].

מאז 1967 פיתח מערכת קשרים ענפה עם התושבים הפלסטינים והנהגתם, בשטחים ומחוצה להם, ובמיוחד עם יאסר ערפאת שעמו נפגש לראשונה בז'נבה ב-1987. במסגרת זו ארגן בשנת 1988 את המפגש הפומבי הראשון של משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות שהתקיים במלון אמריקן קולוני בירושלים המזרחית, שעורר הדים רבים וקיבל כיסוי נרחב באמצעי התקשורת בישראל ובעולם. קיבל בווינה ב-1988 את פרס קרייסקי לשלום יחד עם בנאזיר בוטו, ראש ממשלת פקיסטן, וד"ר סרג'יו רמירז, סגן נשיא ניקרגואה.

דורי נבחר להנהלת מרצ ולראש הדסק הערבי עם כינונה ב-1992, והיה בין מקימי "אהל המחאה" בירושלים באותה שנה, במחאה על גירוש פעילי החמאס ללבנון. הוא אף ארגן והשתתף במשלחת מפ"ם שביקרה בתוניס בשנת 1993, ונפגשה עם הנהגת אש"ף ובראשה יאסר ערפאת. שנתיים מאוחר יותר, ב-1995, נבחר לוועדת המזרח התיכון של האינטרנציונל הסוציאליסטי. במלאת 40 שנה לטבח כפר קאסם קיבל בשנת 1996, "אזרחות כבוד" של הכפר על גילוי הטבח. מאוחר יותר, בשנת 1998, ארגן את ביקורה של משלחת מרצ במצרים, והשתתף בפגישה עם הנשיא חוסני מובארכ, שאותו פגש בפעם השנייה. במערכות בחירות שונות מוקם ברשימת מרצ לכנסת.

במשך שנים שידר בהתנדבות מתחנת הרדיו "קול השלום" של אייבי נתן לעולם הערבי.

בשנת 2000 ביקר דורי במרוקו כאורחו האישי של ראש ממשלת מרוקו, עבד א-רחמאן אל-יוסופי. הוא הוזמן כאורח רשמי של תנועת השלום בקובה שבה ביקר בשנת 2001, ונפגש עם הנשיא פידל קסטרו. גם בביקורו השני בשנת 2003 נפגש איתו.

מאז 1967 השתתף במאות פעולות מחאה נגד הכיבוש, הופיע בתחנות אל-גז'ירה ואל-ערביה. השתתף בהלוויה ההמונית שנערכה ליאסר ערפאת ברמאללה ב-12 בנובמבר 2004, ונכח בעצרת הגדולה שהתקיימה במלאת 40 יום לפטירתו, לפי הזמנה רשמית של הרשות הפלסטינית.

בשנת 2005 השתתף כאורח בטקס הזיכרון בהירושימה שביפן לציון יום השנה להטלת פצצת האטום האמריקאית. בשנת 2009 קיבל את אות "יקיר גבעת חביבה" על פועלו רב השנים. ביוני 2009 השתתף בכנס של האו"ם בג'קרטה בירת אינדונזיה וקיבל אשרת כניסה למרות ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואינדונזיה. השתתפותו התאפשרה בעקבות התערבותו של מזכיר האו"ם. ביקורו הובלט באמצעי התקשורת.

בשנת 2011 נפגש בפעם השלישית בירדן עם נאיף חוואתמה ראש "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" לפי הזמנתו. ב-31 במאי 2012 הופיע בסרט "יומנים" שהקרין הערוץ הראשון של הטלוויזיה, שבו תיאר כיצד גילה בשנת 1956 את טבח כפר קאסם.

בשנת 2022 ביטל את חברותו במרצ, הואיל וחברי הכנסת מטעמה לא הצביעו על הצעת חוק לחייב את ישראל להכיר באחריותה לטבח כפר קאסם[10][1].

דורי היה נשוי לרבקה והתגורר ברמת גן[1], ושם נפטר ב-5 ביולי 2023.

ממאמריו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לטיף דורי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3   עופר אדרת, חשף את טבח כפר קאסם: מת לטיף דורי, המפ"מניק האחרון, באתר הארץ, 7 ביולי 2023
  2. ^ נוער שומרי מחירייה לנח"ל, על המשמר, 3 בינואר 1955
  3. ^ כנס הנוער הערבי-החלוצי קורא לאחוות-עמים ולשלום, על המשמר, 4 בדצמבר 1955
  4. ^ תום שגב, מצעד הפרוטות, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2007
  5. ^ תום שגב, בחזרה לכפר קאסם, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2006
  6. ^ משמעות המילה "צַוּת" בערבית היא קול
  7. ^ מנחם רהט ושפי גבאי, "בארוחת הערב נפלו המחיצות והתנהל דיאלוג אמיתי עם אש"ף, מעריב, 7 בנובמבר 1986
  8. ^ ת"פ (רמלה) 76/87 מדינת ישראל נגד לטיף דורי ואחרים, ניתן ב-2.6.88
  9. ^ ע"פ 621/88 אליעזר פיילר ואחרים נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 112, ניתן ב-21.6.93
  10. ^ לטיף דורי עוזב את מרץ לאחר יותר מחמישים שנות פעילות, באתר רשויות – הפורטל הישראלי לרשויות מקומיות, ‏11 בינואר 2022