פתיחת התפריט הראשי

יעקב גיל (ליפשיץ)

פוליטיקאי ישראלי

יעקב גיל (ליפשיץ) (ט"ו בטבת תרס"ח, דצמבר 190722 באוקטובר 1990) היה רב ואיש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים בכנסת הראשונה.

יעקב גיל (ליפשיץ)
Gil yaakov.jpg
לידה דצמבר 1907
טבריה, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית
פטירה 22 באוקטובר 1990 (בגיל 82)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה ישיבת עץ חיים, האוניברסיטה העברית בירושלים
עיסוק פוליטיקאי, רב עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הציונים הכלליים עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
14 בפברואר 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים ו-26 שבועות)
כנסות 1
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

גיל נולד ב-1908 בטבריה בשם יעקב ליפשיץ. למד בבית הספר "תלמוד תורה" ובישיבת "אור תורה" בעיר. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת עץ חיים בירושלים והוסמך לרבנות. באוניברסיטה העברית למד מקרא ובלשנות שפות שמיות וקלאסיות וקיבל תואר מוסמך במדעי הרוח בסוף 1940[1]. בשנת 1942 קיבל תואר ד"ר על חיבורו "תולדות הדקדוק העברי, הפרשנות למקרא, והבלשנות העברית בימי הביניים"[2].

בין השנים 19311933 עמד בראש ישיבת "אהל יעקב ודגל תורה" בטבריה[3] והיה חבר בית הדין הרבני של העיר. לאחר מכן הוא מונה לרבהּ של נס ציונה[4], תפקיד בו שימש עד 1942[5][6][7][8][9]. במקביל היה כותב מאמרים בנושאים שעמדו על הפרק, כמו המלחמה בספסרות[10] וחיזוק שמירת השבת, נאם ברחבי ארץ ישראל והיה פעיל בתנועת "המזרחי"[11][12][13].

בשנת 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה, הצטרף לוועדה לעידוד הגיוס לצבא הבריטי בנס ציונה[14][15]. בשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי ושירת כרב צבאי[16] בדרגת סרן[17]. תחילה שירת בארץ ישראל[18][19][20]. מאוחר יותר, התמנה לתפקיד הרב הראשי של הבריגדה היהודית[21][22]. בנובמבר 1945 הגיע לחופשה בארץ ישראל[23]. לאחר המלחמה פעל בקרב שארית הפליטה באירופה. בתחילת 1946 ביקר במלטה[24] ואצל יהדות לוב[25].

במאי 1946 השתחרר מהצבא לאחר 4 שנות שירות[26]. זמן קצר לאחר מכן הוציא ספר על הבריגדה[27]. באמצע 1947 העיד בפני ועדת אונסקו"פ על הגיוס של יהודי ארץ ישראל לצבא הבריטי ועל מיעוט הגיוס של הערבים[28]. באוגוסט 1947 השיב במכתב למלך אנגליה את אות ההצטיינות שקיבל במחאה על השבת עולי אקסודוס לגרמניה[29]. באפריל 1948 עברת את שמו לגיל[30].

בסוף 1947 הקים את תנועת "אחדות העם"[31][32] שנקרא גם "אחדות האומה"[33][34] שדרשה לכונן מיד מדינה עברית ולהתחמש כדי להגן על המדינה מפני הערבים[35]. אנשי התנועה הזהירו מנסיגה מהקמת המדינה והתריעו על מחדלים של הנהגת היישוב בבניין הכח הצבאי[36][37]. גיל גם תקף את המפלגתיות ואת העובדה שכל שר מינה מאנשי מפלגתו לתפקידים ממשלתיים[38].

נציגי התנועה, שכללה גם את נחום סלושץ, פעלו ברחבי ישראל באסיפות עם[39][40] וקראו לליכוד הכוחות של מפלגות המרכז והימין[41]. בנובמבר 1948 התאחדה אחדות האומה עם הציונים הכלליים[42][43].

לאחר איומים בריצה עצמאית[44], גיל הוצב כנציג תנועת אחדות האומה במקום השישי של רשימת הציונים הכלליים[45] בבחירות לאספת הנבחרים. במהלך כהונתו, בימי הכנסת הראשונה, היה חבר ועדת העבודה וועדת השירותים הציבוריים. על פעילותו בכנסת נכתב בבטאון הציונים הכלליים, הבוקר: "יעקב גיל הוא האיש שבעזרת קריאות ביניים וגם בשאילתות, הוא מצליף קו אור על נקודות שונות של המציאות שהמנגנון והנואמים הרשמיים מטילים עליהם איפול"[46]. לקראת הבחירות לכנסת השנייה לא שולב גיל שוב ברשימת הציונים הכלליים. בשנת 1952 החיה את פעילות "אחדות האומה" בביקורת על השמאל ועל הציונים הכלליים שלטענתו חלקו ביניהם את השלל בהנהגת המדינה[47][48]. בהמשך הוציא עיתון בשם "חדשות סוף השבוע" מטעם מפלגתו החדשה, מפלגת האומה[49].

בשנת 1954 הוסמך כעורך דין והחל לעבוד במקצוע[50]. החל משנת 1956 נדון על מספר עניינים שונים לשלילת רישיונו כעורך דין. ערעוריו של גיל לבית המשפט העליון נדחו[51][52][53]. בנוסף, לקה גיל במחלה שזוהתה כפמפיגוס וטופלה בקורטיזון שגרמה לתופעות לוואי של אפתיה[54]. בעקבות שלילת רישיונו כעורך דין, עבר גיל לחיפה ולימד בסמינר גורדון[55]. במקביל היה פעיל בחברה לחקר המקרא בישראל ונתן הרצאות על נושאים מהתנ"ך בחיפה[56].

היה נשוי לצפורה לבית פוטרמן ואביהם של ישראל, חוה ועפרה. נפטר ב-1990, בגיל 82.

ספרועריכה

  • ספר הבריגדה היהודית: קורות החטיבה היהודית הלוחמת המצילה את הגולה,‫ תל אביב: יבנה, תש"ו 1946. ‬(יצא במהדורות נוספות) עליו זכה בפרס אוסישקין[57].

ספר יובל לכבודועריכה

  • יעקב הוכרמן, מרדכי להב וצמח צימריון (עורכים), ספר יעקב גיל: קובץ מחקרים בפרשנות המקרא, בלשון העברית, בהגות יהודית, בהלכה ובהיסטוריה, מוגש להרב יעקב גיל ליובלו השבעים, ירושלים: ר. מס, תשל"ט-1979.[58]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המחזור העשירי של גומרי האוניברסיטה, המשקיף, 1 בינואר 1941
  2. ^ מסיבת פרידה להרב יעקב ליפשיץ, הצופה, 4 באוגוסט 1942
  3. ^ טבריה, בעדה הספרדית, דואר היום, 21 ביולי 1931
  4. ^ א. בן אברהם, נס ציונה, דבר, 17 במאי 1933
  5. ^ חדרה, הצופה, 25 בפברואר 1938
  6. ^ נס ציונה, הצופה, 13 בינואר 1939
  7. ^ נס ציונה, הצופה, 19 בדצמבר 1938
  8. ^ נס ציונה, הצופה, 7 בנובמבר 1939
  9. ^ נס ציונה, הצופה, 8 במרץ 1942
  10. ^ התעוררות ציבורית למלחמה בספסרות, דבר, 18 במרץ 1935
  11. ^ מועצת המזרחי, דואר היום, 27 במאי 1934
  12. ^ רעננה, הצופה, 11 במרץ 1938
  13. ^ במועצההארצית של המזרחי, הצופה, 7 ביולי 1939
  14. ^ נס ציונה, הצופה, 11 במאי 1941
  15. ^ נס ציונה, הצופה, 18 ביוני 1941
  16. ^ רבנים צבאיים חדשים, המשקיף, 19 ביולי 1942
  17. ^ נס ציונה נפרדת מרבה המגוייס, המשקיף, 9 באוגוסט 1942
  18. ^ לחיילים ולמשפחות החיילים, דבר, 14 בדצמבר 1943
  19. ^ הודעה, דבר, 20 ביולי 1944
  20. ^ לחיילנו וחיילותינו, הצופה, 12 בספטמבר 1944
  21. ^ נתמנה רב ראשי לבריגדה היהודית, משמר, 5 באוקטובר 1944
  22. ^ מיומני, דבר, 4 בספטמבר 1945
  23. ^ 47 אנשי החי"ל באו לחופשה, המשקיף, 9 בנובמבר 1945
  24. ^ תפילה מיוחדת במינה, משמר, 11 בפברואר 1946
  25. ^ הרב הצבאי של החי"ל, דבר, 5 במרץ 1946
  26. ^ הרב הצבאי יעקב ליפשיץ, דבר, 9 במאי 1946
  27. ^ הוצאת קידמה, הבריגדה היהודית, דבר, 28 ביוני 1946
  28. ^ תזכיר על הגיוס והמופתי לועדת החקירה, המשקיף, 23 ביולי 1947
  29. ^ הקפיטן י.ליפשיץ החזיר למלך אות־הצטינותו, המשקיף, 27 באוגוסט 1947
  30. ^ מה שם יקרא לו?, מעריב, 25 באפריל 1948
  31. ^ אסיפה מטעם "אחדות העם", המשקיף, 23 באוקטובר 1947
  32. ^ אספת עם ראשונה מטעם "אחדות העם", המשקיף, 26 באוקטובר 1947
  33. ^ דרכו האחרונה של רפאל אופלטקה ז"ל, המשקיף, 9 בפברואר 1948
  34. ^ עצרת עם, המשקיף, 13 בפברואר 1948
  35. ^ נתאחר ולא פורסם בעיתוני פורים, דבר, 30 במרץ 1948
  36. ^ בשולי דברים, אחדות האומה, דבר, 30 במרץ 1948
  37. ^ צנינים אחדות האומה, על המשמר, 21 באפריל 1948
  38. ^ כל מיניסטר בוחר את הפקידים במשרדו מבין חברי מפלגתו, המשקיף, 10 ביוני 1948
  39. ^ זקני אחדות האומה דורשים מנהיגות צעירה, דבר, 10 ביוני 1948
  40. ^ מועצת אחדות האומה, המשקיף, 12 ביולי 1948
  41. ^ במועצת אחדות האומה, המשקיף, 29 בספטמבר 1948
  42. ^ סופה של אחדות האומה, על המשמר, 10 בנובמבר 1948
  43. ^ אחדות האומה, מעריב, 10 בנובמבר 1948
  44. ^ גם "אחדות האומה" תופיע ברשימה מיוחדת, המשקיף, 27 בדצמבר 1948
  45. ^ הציונים הכלליים זזו ימינה, דבר, 12 בינואר 1949
  46. ^ אם אין אני לי מי לי, קול העם, 15 באוגוסט 1950
  47. ^ אסיפת עם של אחדות האומה, חרות, 19 באוקטובר 1952
  48. ^ גיל: מפא"י והכלליים הורסים המעמד הבינוני, חרות, 16 בנובמבר 1952
  49. ^ הרב לשעבר מוציא עיתון, על המשמר, 15 בדצמבר 1952
  50. ^ הוסמכו 92 עורכי דין חדשים, דבר, 3 באוגוסט 1954
  51. ^ אושרה השעייתו של עו"ד יעקב גיל, מעריב, 31 בינואר 1960
  52. ^ נשלל רשיונו של עו"ד, חרות, 1 בפברואר 1960
  53. ^ עו"ד גיל שוחרר בערבות, חרות, 14 באוגוסט 1960
  54. ^ דב גולדשטיין, למה יורדים לחיי? שואל ד"ר גיל, מעריב, 15 באוגוסט 1960
  55. ^ הרצאות של י. גיל, דבר, 28 בנובמבר 1966
  56. ^ חיפה, דבר, 3 בינואר 1967
  57. ^ י. פיכמן והרב ליפשיץ זכו בפרס אוסישקין, המשקיף, 18 באוגוסט 1947
  58. ^ ספר יובל מאלף, מעריב, 17 באוגוסט 1979