יצחק ולקר

ראש עיריית בת-ים בשנים 1973–1977, לוחם באצ"ל, מפקד הפלוגה הראשון בגדוד הצנחנים 890 ואזרח כבוד של העיר בת-ים

יצחק (אבישר) ולקר (30 במאי 1925 - 10 בפברואר 1993) היה ראש עיריית בת-ים בשנים 19731977, לוחם באצ"ל, מפקד הפלוגה הראשון בגדוד הצנחנים 890 ואזרח כבוד של העיר בת-ים.

יצחק ולקר
ולקר, 1973
ולקר, 1973
ולקר, 1973
לידה 30 במאי 1925
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 1993 (בגיל 67) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1934
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש עיריית בת-ים ה־3
19731977
(כ־4 שנים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

ולקר נולד בברלין, גרמניה ליוסף ולקר ולקלרה, ועלה לארץ ישראל בשנת 1934, כשנה לאחר עליית הנאצים לשלטון. ולקר עלה עם הוריו ושני אחיו הצעירים והמשפחה התיישבה בתל אביב. אביו יוסף ולקר היה מבכירי בית"ר, הסתדרות העובדים הלאומית ומועצת עיריית תל אביב-יפו.

שירות צבאי

עריכה

בשנת 1939 הצטרף לארגון האצ"ל והיה פעיל בהדבקת כרוזים במרחב תל אביב. בשנת 1940 עבר במסגרת האצ"ל קורס מ"כים וקורס חבלה. בשנת 1945 מונה למפקד מחלקה במחוז תל אביב. בסוף שנת 1947 מונה למפקד פלוגה בגדוד 13[דרושה הבהרה] של האצ"ל, השתתף ונפצע בקרב על יפו. לאחר החלמה קצרה נשלח עם פלוגתו להשתתף ביחד עם יחידות של ארגון "ההגנה" בקרב על הכפר הערבי קקון.

בחודש מרץ 1948 התארגנה פלוגתו של ולקר ועלתה צפונה לקיבוץ המעפיל כדי לעזור לכוחות "ההגנה" למנוע את התקפות הערבים. פלוגת האצ"ל של ולקר חברה לפלוגה מחטיבת אלכסנדרוני של ההגנה ויחד תקפו את הכפר קקון. אולם, ההתקפה נכשלה והכוח המשולב נסוג. בקרב זה נפצעו ולקר וכמה לוחמים מפלוגת אלכסנדרוני.

עם שחרורו מבית החולים התגייס עם פלוגתו באופן רשמי לצה"ל. הפלוגה הוצבה בגדוד 91 של חטיבה 9 היא חטיבת עודד. במסגרת הגדוד השתתף ב"מבצע ברוש" בקרב על משמר הירדן שנערך ב-9 ביולי 1948. לוחמי חטיבת עודד, חטיבת כרמלי וחטיבת גולני ניסו להדוף את הסורים מעמדותיהם אך ללא הצלחה. המושבה משמר הירדן שוחררה רק בהסכם שביתת הנשק עם סוריה בשנת 1949. כעבור כמה ימים ב-17 ביולי 1948 נשלח יצחק ולקר עם גדוד 91 להמשך "מבצע ברוש" לקרב על גירוש הסורים מעמק החולה.

בסיום קרבות ב"מבצע ברוש" נשלח לקורס קציני חיל רגלים בבה"ד 1 בפיקודו של צביקה הורוביץ ובסיומו חזר לגדוד 91 כמפקד פלוגה חדשה. כעבור מספר חודשים נתמנה כמדריך ומפקד מחלקה (ממ"ח) בבה"ד 1 בפיקודו של מאיר זורע. לאחר כשנה בהדרכת צוערים ועם סיום מחזור ו' התנדב לשרת ביחידת הצנחנים בפיקודו של יהודה הררי.

עם הצטרפותו עבר קורס צניחה ומונה לפקד על הפלוגה הקרבית הראשונה שסיימה טירונות. באוקטובר 1950 הופיע עם פלוגתו במפגן הסיום של המכביה השלישית[1]. לאחר שעבר עם הפלוגה את אימון הפרט, אימון מחלקה ופלוגה והשתתף בתמרון הגדול, יצא לקורס מג"דים וחזר לגדוד 890 כדי לפקד על הפלוגה השנייה שסיימה טירונות. בשנת 1952 מונה לקצין תאום בבה"ד 2 – בית הספר למג"דים ומח"טים.

במלחמת סיני נלחם ברצועת עזה והיה לקצין אג"ם חטיבתי. במשך שלוש שנים היה בשליחות באפריקה[2] ולאחר שחזר לישראל המשיך להדריך חיילים ממדינות אחרות. במלחמת ששת הימים פיקד על גדוד מילואים בגזרת בית ג'וברין[3].

לאחר שחרורו מצה"ל

עריכה

לאחר שחרורו מצה"ל עשה קורס של שלושה חודשים במנהל עסקים[2] ועבד במשרד התחבורה בפרוייקט למלחמה בתאונות דרכים[3]. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בסוף 1973 הועמד בראש רשימת הליכוד בבת ים[4]. הליכוד קיבל בבחירות 9 מושבים, המערך 10 מושבים והמפד"ל 2 מושבים[5]. מיד לאחר הבחירות חתם ולקר הסכם קואליציוני עם המפד"ל[6] בה הבטיח לשני נציגי המפד"ל תפקידי סגנים בשכר[7]. ולקר מונה לראש עיר בינואר 1974. כראש העיר בת-ים, פעל להקמת מתנ"סים, הפעלת חוגי העשרה לילדים, הקים בתי"ס תיכוניים וזכה לתואר "אזרח כבוד של העיר בת-ים". בסוף 1976 לקראת הבחירות בסניף הליכוד בבת ים על מועמדות לראש העיר בבחירות הבאות לעיריית בת ים, התעורר סכסוך בתוך סיעת הליכוד בבת ים[8]. בעקבות זכייתו של וולקר בבחירות[9], פרשו מהסיעה שלושה חברים שהקימו סיעה עצמאית בשם "למען בת ים". הם חתמו הסכם עם המערך, על פיו אחד מהם יהיה לראש העיר והדיחו את וולקר[10] בישיבת מועצה טעונה ב-30 בינואר 1977[11]. בספטמבר 1978 לקראת הבחירות לרשויות המקומיות הודיע נציג הליברלים בבת ים שירוץ ברשימה נפרדת, בגלל חילוקי דעות עם וולקר, שלטענתו פועל כאיש צבא ולא כפוליטיקאי[12]. בסיבוב הראשון של הבחירות זכה נציג המערך, מנחם רוטשילד ב-37.5% מהקולות ווולקר זכה ל-33% מהקולות. לקראת הסיבוב השני חתם רוטשילד על הסכם עם התנועה למען בת ים ועם המפד"ל[13]. בסיבוב השני קיבל וולקר 45% מהקולות[14].

ולקר עמד בראש רשימת הליכוד גם בבחירות בשנת 1983[15]. באוקטובר 1986 חתם על הסכם קואליציוני עם ראש העיר מהמערך[16]. בתחילת 1989 הקים וולקר רשימה עצמאית להתמודד לעיריית בת ים[17].

לאחר מותו, עיריית בת-ים הנציחה זכרו על ידי הקדשת גן על שמו, ברחוב שרת שבשכונת רמת יוסף.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בוגרי בית"ר ומפקדי אצ"ל - מפקדי הצנחנים במכביה, חרות, 12 באוקטובר 1950
  2. ^ 1 2 עפרה אליגון, בלי כוכבים על הכתפיים, מעריב, 15 במרץ 1968
  3. ^ 1 2 אברהם רותם, כל אנשי מיל., מעריב, 30 ביוני 1970
  4. ^ שבע רשימות בחולון, תשע רשימות בבת ים, מעריב, 1 באוקטובר 1973
  5. ^ אברהם תירוש, המערך בבת ים איבד את הרוב המוחלט, מעריב, 6 בינואר 1974
  6. ^ קואליציה ליכוד-מפד"ל בעיריית בת ים, דבר, 11 בינואר 1974
  7. ^ משבר בעיריית בת ים, על המשמר, 9 בדצמבר 1976
  8. ^ א. שילוני, צפוי פילוג בתנועת "חירות" בבת־ים, על המשמר, 7 בדצמבר 1976
  9. ^ המשבר בחירות בבת ים, על המשמר, 30 בדצמבר 1976
  10. ^ ראש־עיריית בת־ים מודח מכהונתו, על המשמר, 13 בינואר 1977
    וולקר ידרוש לפזר העיריה ולהכריז על בחירות בבת־ים, דבר, 14 בינואר 1977
  11. ^ "אנחנו נחזור" ־ קרא יצחק וולקר לאחר שהודח מראשות עירית בת־ים, מעריב, 31 בינואר 1977
  12. ^ נורית דברת, אנשי הליברלים בבת ים ילכו ברשימה נפרדת, מעריב, 27 בספטמבר 1978
  13. ^ ההיערכות לסיבוב השני, דבר, 13 בנובמבר 1978
  14. ^ תוצאות הבחירות בערים וביישובים, על המשמר, 23 בנובמבר 1978
  15. ^ המתיחות במפלגות לשיאה לקראת הגשת הרשימות לרשויות המקומיות, דבר, 14 בספטמבר 1983
  16. ^ שרה פרידמן, אחדות עירונית בבת ים בניגוד להחלטת חירות, מעריב, 12 באוקטובר 1986
  17. ^ בת ים, חדשות, 31 בינואר 1989
ראשי המועצה המקומית ועיריית בת ים  
כמועצה מקומית בן ציון מינץ בן ציון ישראל ישראל שמעון
רבינוביץ' תאומים
אליאב ליואי
19361937 19371939 19391943 19431950
כעיר דוד בן ארי מנחם רוטשילד יצחק ולקר דוד מסיקה מנחם רוטשילד אהוד קינמון יהושע שגיא שלמה לחיאני יוסי בכר צביקה ברוט
19501964 19641973 19731977 19771978 19781983 19831993 19932003 20032014 20142018 2018 ואילך