ישעיהו תומא שי"ק

פעיל חברתי הונגרי-ישראלי

ישעיהו תומא שי"ק (17 באוגוסט 19392004) היה הוגה דעות, טבעוני, גנן אורגני, אספרנטיסט, אתאיסט, אנרכיסט, פציפיסט ואידאולוג שמאלני הונגרי-ישראלי.

ישעיהו תומא שי"ק
אין תמונה חופשית
לידה 17 באוגוסט 1939
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 ביולי 2004 (בגיל 64) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פציפיסט, אנרכיסט, אספרנטיסט, פעיל חברתי, פעיל שלום עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד ב-17 באוגוסט 1939 בבודפשט בירת הונגריה לאנדרי, עובד דפוס, ואילונה שי"ק ("שם ישראל קדוש", או "שלמים יראים קדושים")[1].

כאשר היה בן 3 נפרדו הוריו. בהיותו בן 5 השתלטו הנאצים על עירו, חלק ממשפחתו נשלח בטרנספורטים לאושוויץ. אימו, אילונה, שהייתה כבת 35 באותו זמן, נכלאה במחנה עבודה והוא שרד בגטו בהשגחתה של סבתו. אחרי השחרור נפגש עם אימו.

עם השתלטות הצבא האדום על הונגריה וכינון משטר קומוניסטי הפך לחבר בקומסומול (תנועת הנוער הקומוניסטי). בשנת 1950 החליטה אימו של תומא לעלות לישראל בה כבר חי אחיו הגדול, שלמה. חרף התנגדותו לעזיבת הונגריה נאלץ תומא כקטין לעלות עימה.

עם הגיעם לארץ נשלחו למחנה עולים זמני דרומית לאשקלון, שהיה ממוקם בבניין בית הספר של הכפר הפלסטיני ברברה (בתחום קיבוץ מבקיעים). תומא נשלח לכפר הנוער אלוני יצחק, שם הוחלף שמו, כמנהג הימים ההם לישעיהו[1].

הפיכתו לצמחוניעריכה

בעקבות תקרית בה טבחית בכפר הנוער אלוני יצחק, הביעה זעזוע ממליקת ראש תרנגולת, החליט להפוך לצמחוני (ומאוחר יותר לטבעוני). העובדה שהטבחית ראתה חסרון רק במליקת הראש, אותו הגדירה כמעשה ברברי, ולא בשחיטה יהודית הובילה אותו גם לשלילת הדת. רעיון מניעת ההרג שאחרי הצמחונות הפך אותו מאוחר יותר לפציפיסט.

ממייסדי תנועת סרבנות המצפון בישראלעריכה

בשנת 1957 כאשר היה מלש"ב הצהיר על סירוב לשרת מטעמי מצפון. שירות הצבאי הומר בשהייה בקיבוץ כשל"ת. הוא נשלח לקיבוץ צאלים אך בעקבות התנאים הקשים וההבנה שהקיבוץ הוא יישוב ספר חצי צבאי ובשהותו בו הוא מסייע לכוחות הכיבוש הוא ברח מקיבוץ צאלים והתחבא זמן מה בבית אימו. לאחר שראה שהצבא לא מחפש אחריו, עבר לתל אביב בה התגורר אצל עו"ד מרדכי שטיין.

פעל במסגרת הסניף הישראלי של התנועה הבינלאומית לסרבני מלחמה מטעמי מצפון[2] ותמך בצעירים שסירבו לשרת מטעמי מצפון. בין הצעירים שהסתייעו על ידו: אורי דייוויס ומשה יהודאי. ב-1981 עקב סכסוכים ופילוגים התרוקן הסניף הישראלי מאנשיו, חלק מהפעילים הקימו את תנועת פרופיל חדש ותומא נשאר כמעט הפעיל היחיד.

מלחמתו לשוויוןעריכה

היה שותף לפעילויות כנגד הממשל הצבאי וכנגד הפקעת אדמות והיה בין חותמי עצומה שאורגנה על ידי המפלגה הקומוניסטית כנגד הכיבוש אחרי מלחמת ששת הימים.

היה מזכיר הסניף הישראלי של ארגון "אזרחי העולם וחילק דרכוני "אזרח העולם" (לדרכונים לא היה כל תוקף, אך הם שימשו למעשה מירמה כאשר נוכלים מכרו דרכונים אלו לעולים ממדינות ברית המועצות בהבטחות שווא כי הדרכונים יאפשרו הגירה למדינות הדורשות אשרות כניסה).

הצטרף למר"י, והוצב במקום ה-57 הסמלי ברשימתה לבחירות לכנסת השמינית. בהמשך הצטרף לתנועת "גוש שלום" של אורי אבנרי והיה פעיל בהפגנות מטעמה. הצטרף ל"אגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדווים בישראל" והיה פעיל ברשימה המתקדמת לשלום ועוד.

היה ממיסדי האגודה ההומניסטית החילונית בישראל שהתנגדה לסמננים הדתיים בחיי המדינה מבלי להתנגד לדת עצמה ולמקימי מצוותיה. התנגד לרישום הלאום בתעודת הזהות שלו ופנה למשרד הפנים בבקשה לבטל את הרישום. משלא נענה, פנה לבג"ץ[דרושה הבהרה] והיה האזרח הישראלי היהודי הראשון שבסעיף הלאום שלו ושל בנותיו הופיעו שני קווים במקום יהודי.

חייו כבוגרעריכה

ב-1959 נפטרה אימו והוא ניתק באופן מעשי את קשריו עם אחיו שהיה שוטר באותה עת ונחשב בעיניו כחלק מהממסד. באותה עת ניהל מערכת יחסים זוגית עם בלה ונאבק לקבל הכרת הממסד בנישואי החוזה שערך עבורם עו"ד שטיין כנישואים אזרחיים, מאבק שנחל הצלחה רק ב-1966.

שימש כמזכיר הכפר באלוני יצחק ועבר לגור בו. מכיוון שלא רצה לגור על "אדמה כבושה", הוא הגביה את הקרוואן בו התגורר מעל הקרקע באמצעות כלונסאות. באלוני יצחק נולדו שתי בנותיו. באמצע שנות ה-70 התפטר ממשרת מזכיר הכפר ועקר עם משפחתו, בהתחלה לגבעת עדה ואחר כך לדירה בדמי מפתח בבית האונייה ברחוב לבנדה תל אביב.

כאשר הייתה בתו השנייה, כבת שלושה חודשים, הפסיקה לינוק ונזקקה למזון תחליפי. כצמחוני, התנגד לתת לה תחליפי חלב אם המבוססים על חלב פרה. עובדה זו הביאה לקרע במערכת היחסים עם אשתו והם נפרדו.

התנגד למה שהוא כינה "תרבות צריכה" ונמנע ככל האפשר מרכישת מוצרים. חלק ממזונו הוא ליקט בשוק הכרמל מתוך הסחורה שהירקנים השליכו, ביגוד השיג בין היתר כתרומות יד שנייה או ביגוד שאנשים השאירו ליד פחי האשפה. חלק מהמוצרים והמזון להם נזקק השיג בעיסקאות ברטר בהן (בעיקר מעריצים צעירים) סיפקו לו מזון בתמורה להרצאות ורק חלק מצרכיו מימן בתמורה מעבודה. מריהוט נמנע ככל האפשר וריהוט שנזקק לו השיג מיד שנייה או מתרומות. ניסה לתקן כל דבר בכוחות עצמו על מנת להימנע מהצורך לפנות לבעלי מלאכה. חסך בחשמל, בין היתר בכך שלא הפעיל את דוד החימום ודרש ממשפחתו להתרחץ במים קרים. חסך במחירי תחבורה בכך שנסע על אופניו ממקום למקום.

עזיבתו את ישראלעריכה

זמן מה לאחר פרידתו מבלה ובנותיו, במהלך פעילותו בקו לעובד פגש את מלכה גאייר, מתנדבת אף היא, שהגיעה כעולה חדשה מארצות הברית. הם יצרו מערכת זוגית.

במקביל, עיריית תל אביב דרשה ממנו תשלומי ארנונה גבוהים על דירתו, בטענה שהדירה היא למעשה משרד ואינה משמשת למגורים, לכן כאשר בשנת 1995 מלכה נאלצה לחזור לסעוד את אימה החולה, מכר תומא את דירתו ונסע גם הוא לארצות הברית. יחסיו עם מלכה עלו על שרטון בהשפעת אמה והוא החליט לעזוב לאירופה.

תומא ניצל את החוק ההונגרי שאיפשר לאזרחי הונגריה לשעבר, שעזבו אותה בגלל רדיפה, לקבל חזרה את אזרחותם ההונגרית וקיבל דרכון הונגרי. בדרך להונגריה חיפש תומא קומונה באירופה אליה יוכל להצטרף, ובינתיים התארח אצל ידידים במדינות שונות כמו הולנד ואנגליה. כאשר גילה כי אין באירופה המערבית קומונות כפי שהוא חלם עליהן נסע להונגריה ובהתחלה התגורר בעיר הולדתו - בודפשט. בבודפשט ניסה להצטרף לתנועת השלום המקומית ואף היה פעיל במחאות כנגד הפלישה לעיראק, כנגד הצטרפות הונגריה לכוחות נאט"ו וכנגד הגלובליזציה, אולם הוא לא מצא שפה משותפת עם הצעירים שהיו רוב הפעילים בתנועה וסבל מכך שהלך הרוחות היה גם אנטי-ישראלי והשליך על יחסם אליו כישראלי.

בכסף שנשאר לו ממכירת דירתו קנה בשנת 2003 חווה צנועה ליד קוניה-סק (Kónya-Szék), סמוך לעיר צ'ונגראד בדרום הונגריה וקיווה להקים שם קומונה פציפיסטית צמחונית.

פטירתועריכה

ב-13 ביולי 2004 נמצאה גופתו בשדות שליד חוותו עם סימני פגיעה מטרקטור או רכב חקלאי אחר. הוא נקבר בקבורה חילונית בבית קברות בהונגריה ב-29 ביולי.

הניח ידועה בציבור, בלה אייזיק (שי"ק) ושתי בנות. בקשתם של אייזיק ושי"ק לשינוי שם משפחתה של אייזיק לאייזיק (שי"ק) הגיעה לבית המשפט העליון פעמיים.[3]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 כתובת לכל סרבן, באתר הארץ, 28 ביולי 2004
  2. ^ אמת א-סימטרית, כותרת ראשית, 10 בדצמבר 1986
  3. ^ בג"ץ 353/70, המ' 142/71 אייזיק (שי"ק) נ' משרד הפנים, פ"ד כה(1) 544
    בג"ץ 243/71 אייזק (שי"ק) נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 35