קו לעובד

קו לעובד היא עמותה הפועלת בישראל מאז שנת 1991 ומטרתה להגן על זכויות עובדים בעלי מעמד נמוך, זרים ואזרחים, בישראל ובשטחים הנתונים לשליטתה. העמותה הוקמה, ביוזמת חנה זוהר, על מנת לסייע לעובדים הפלסטינים הרבים שהועסקו באותן שנים בישראל. עם גלי העלייה ממדינות חבר העמים החלו להגיע עולים חדשים שעבדו יחד עם העובדים הפלסטינים והופנו על ידם לעמותה. מאז הורחבה הפעילות לכל העובדים בעלי מעמד נמוך באשר הם.

העמותה מספקת מידע, ייעוץ וייצוג משפטי לעובדים זרים, לפועלים פלסטינים ולישראלים בעלי הכנסה נמוכה.

פעילויות העמותה

שולחן עגול בשגרירות גרמניה בהובלת ארגון קו לעובד בנושא בריאות תעסוקתית בישראל

עמותת קו לעובד מפעילה שלושה סניפים בישראל (תל אביב, חיפה ונצרת) בעבר פעלו ושתי שלוחות בשטחי הרשות הפלסטינית (משרדים בקלקיליה וביריחו ורכזי שטח שסייעו לעובדים הפלסטינים המועסקים בהתנחלויות). בעמותה אנשי צוות שכיר ועוד עשרות רבות של מתנדבים הפועלים על בסיס קבוע ועוסקים במתן ייעוץ טלפוני וסיוע פרטני, איסוף מידע ותיעוד מצבם של העובדים החלשים בישראל.

העמותה פועלת במספר מישורים:

ברמה הפרטנית: מתן ייעוץ לעובדים במשרדי העמותה וייצוג משפטי לעובדים ברמות השכר הנמוכות. העזרה המשפטית כוללת סיוע בסוגיות של דיני עבודה והמוסד לביטוח לאומי. לעובדים זרים מלבד הייצוג מול המעסיקים העמותה מסייעת בנושאים הנוגעים לתקפות אישורי עבודה מול משרד הפנים. ובעבר כך גם בתלונות על פגיעות קשות מול יחידת "סער" במשטרה, שהייתה אמונה על פעילות נגד סחר בבני אדם.
ברמה הציבורית: העמותה משתמשת בידע שנצבר בסיוע הפרטני לפעילות לשינוי חברתי באמצעות הגשת עתירות עקרוניות לבתי-המשפט, הכנת הצעות חוק, ועבודה מול הכנסת, משרדי הממשלה והתקשורת. "קו לעובד" מזהה וחושפת תופעות ומנגנוני ניצול המחלישים את העובדים ויוזמת נהלים ותקנות ולשיפור המערכות האמונות על אכיפת החוק.
חינוך והסברה: העמקת המודעות לזכויות עובדים, בין היתר על ידי פרסום, בדפוס ובאינטרנט, של "זכותונים" ובהם פירוט של הזכויות הבסיסיות המוקנות לעובדים במגוון שפות. כמו כן פרסום דפי מידע וניירות עמדה, עריכת סדנאות לעובדים ומתן הרצאות לציבור הרחב.
אכיפה אזרחית: העמותה פועלת להגברת ההגנה על זכויות עובדים גם שלא באמצעות פנייה לבתי המשפט ושימוש במנגנוני האכיפה של רשויות המדינה. המונח אכיפה אזרחית מתייחס למנגנונים האלטרנטיביים שהם מתן פרסום שלילי למעסיקים פוגעניים והמרצת עובדים וצרכנים שלא להתקשר עם מעסיקים המפרים את זכויות עובדיהם. קו לעובד מתעדת תלונות ופסקי דין נגד מעסיקים וקבלני כוח אדם ופועלת לחשיפת שמות מעסיקים וחברות שרשויות המדינה מצאו פגמים בהתנהלותם.

"קו לעובד" פועלת במשותף עם ארגונים לא ממשלתיים נוספים (ישראלים וזרים כאחד), כדוגמת האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים ורופאים לזכויות אדם רופאים לזכויות האדם ועוד.., לשינוי מדיניות בנושאים עקרוניים. בין היתר, העמותה פעילה בפורום 'אכיפת זכויות עובדים' (הקליניקה למשפט באונ' ת"א, איתך, משפטניות לצדק חברתי, שדולת הנשים והאגודה לזכויות האזרח) המתמקד בזכויות עובדי קבלן, בפורום 'מהגרי עבודה'. בעבר היה בפרויקט משותף עם ה-PGFTU (הפדרציה הפלסטינית הכללית של איגודי פועלים) בשטחי הרשות הפלסטינית.

מקורות המימון של עמותת קו לעובד הם תרומות של קרנות ואנשים פרטיים. בין התורמות העיקריות:, הקרן החדשה לישראל, האיחוד האירופי, וקרן NDC.^[1]^[2]. בשנה האחרונה ביצעה העמותה בצורה מוצלחת גיוס המונים.

פרסים ואותות

בשנת 1998 קיבלה קו לעובד את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, על פעילות העמותה למען זכויות העובדים הזרים בישראל.
2003 פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים, על פעילות לחיזוק ערכי הדמוקרטיה.
2004 - ציון חנה זהר בעיתון גלובס כאחת מ-50 הנשים המשפיעות ביותר.
2006 - הענקת אות "ורד הכסף" מארגון "סולידר", ארגון גג של האיגודים המקצועיים באירופה, לעמותה על פעילותה למען עובדים חלשים.
בשנת 2007 נבחרה חנה זהר על ידי TheMarker כאחת מ-40 הנשים העומדות בחזית העשייה החברתית בישראל.
בשנת 2007 הוענק לחנה זוהר, מייסדת ומנהלת קו לעובד, פרס זכויות האדם מטעם הקרן החדשה לישראל בריטניה.
בשנת 2014 - קיבלה חנה זהר פרס כספי על מפעל חיים, מחוללת שינוי חברתי מקרן רפופורט.
בשנת 2009 הוענק לעמותה עיטור הנשיא למאבק בסחר בבני אדם.
ביום העצמאות של שנת 2020 הדליקה רכזת תחום פליטים בקו לעובד משואה בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי^[3].
באוקטובר 2021 זכתה חנה זוהר בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.

מהישגי העמותה

בג"ץ קו לעובד נגד ממשלת ישראל - בג"ץ נגד הסדר הכבילה, לפי על עובד זר המוזמן לארץ לעבוד רק אצל המעסיק שהזמינו, אחרת יאבד את חוקיות אשרתו - קו לעובד עתרו יחד עם ארגוני סיוע נוספים (האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, עמותת הרופאים, מרכז אדוה, מחויבות, הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב). בעקבות העתירה פסק בית המשפט העליון כי ההסדר אינו חוקי, וכי אין לקשור בין חוקיות שהיית העובד בארץ, לבין עבודתו אצל המעסיק שהזמינו.
בג"ץ להבאת מהגרי עבודה באמצעות I.O.M - ארגון המסונף לאו"ם - על מנת לפקח על העמלות שמשלמים העובדים עבור הבאתם לישראל.
תיקון חוק הביטוח הלאומי - חיוב המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלאות מחליפות שכר (דמי לידה, תגמולי מילואים ועוד) בסכום שלא יפחת משכר המינימום, גם אם המעסיק שילם לעובד פחות והפריש פחות לביטוח הלאומי (מיטיב עם כל העובדים מכל המגזרים).
תשלום כספי הפנסיה לעובדים פלסטינים ישירות על ידי מדור התשלומים בשירות התעסוקה ולא כפי שהיה נהוג לפדות הפנסיות באמצעות עו"ד שגבו מהעובדים שכר טרחה מיותר.
2007 - החזרת נקודות זיכוי שבוטלו לעובדים הזרים מינואר 2007.
ההישג הגדול ביותר של קו לעובד בתחום מהגרי העבודה הוא החלטת הממשלה מאוגוסט 2007, לפיה ישראל תחתום על הסכמים בילטרליים עם כל מדינות המוצא של מהגרי העבודה, וכי הסכמים אלה יסדירו - בין השאר - את הפחתת דמי התיווך שמשלמים מהגרי העבודה המגיעים לישראל. החלטה זו היא שינוי של 180 מעלות מעמדתו המוצהרת הקודמת של משרד החוץ (ישראל לא תחתום על הסכמים בילטרליים בנוגע למהגרי עבודה), והיא תולדה של עתירה של קו לעובד לבג"ץ בעניין.
ב-30 בספטמבר 2007 הודיעה הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים וחברות שמירה שבמשרד המשפטים כי היא מתנה את חידוש הרישיון השנתי של כל חברות האבטחה בכך שהן ישלמו לעובדיהן פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות. זאת בעקבות מאבק ארוך שהחלה בו עמותת קו לעובד.
ב-10 באוקטובר 2007 קיבל בג"ץ פה אחד, בהרכב של 9 שופטים. עתירה של קו לעובד, וקבע, כי יש להחיל על עובדים פלסטינים בהתנחלויות את חוקי העבודה הישראליים.^[4] בכך תוקנה אפליה על רקע לאום ששררה 40 שנה.
אפריל 2011 - ביטול נוהל "עובדת זרה בהריון" בעתירה לבג"ץ. לפי הנוהל של משרד הפנים משנת 2004, רישיון העבודה של עובדות זרות בהריון בוטל בתוך 90 יום לאחר מועד הלידה. במהלך תקופה זו היה עליהן לצאת מישראל עם תינוקן, והותר להן לשוב לעבוד בישראל בלעדיו. בעקבות עתירת "קו לעובד" לבג"ץ, יחד עם האגודה לזכויות האזרח בישראל, נעמת, המוקד לפליטים ולמהגרים ורופאים לזכויות אדם, קבעה השופטת איילה פרוקצ'יה כי הנוהל אינו סביר ושהוא כרוך בפגיעה עמוקה בזכויותיהן של העובדות. על כן השופטת קבעה כי הנוהל בטל.^[5]
העלאה משמעותית במודעות ציבור העובדים החלשים באשר הם לזכויותיהם בעקבות פרסום והסברה מסיביים.