פתיחת התפריט הראשי

יתרון צבאי איכותיאנגלית: Qualitative Military Edge, ובקיצור "QME") הוא מושג במדיניות החוץ של ארצות הברית וביחסי ארצות הברית-ישראל. דוקטרינה זו מבטיחה את עליונותה הצבאית של ישראל על שכנותיה. יתרון זה מושג באמצעות עליונות טכנולוגית וטקטית המאפשרת להרתיע צבאות של מדינות שכנות, שלהן יתרון מספרי. מדיניות זו מוגדרת ומעוגנת בחוקי הקונגרס של ארצות הברית, ונחשבת למרכיב חיוני להשגת יציבות ושלום במזרח התיכון.

תפיסת "יתרון צבאי איכותי" הוגדרה לראשונה בחוק הפיקוח על יצוא נשק (Arms Export Control Act) מ-22 באוקטובר 1968, שאיפשר מכירת מטוסי פנטום לישראל. המונח עצמו נטבע בשנת 2007.

תוכן עניינים

הגדרת "יתרון צבאי איכותי"עריכה

המושג "יתרון צבאי איכותי" מוגדר בחוק האמריקאי באופן הבא: "יכולת להילחם ולהביס כל איום צבאי קונבנציונלי ממשי מצד כל מדינה יחידה או קואליציה אפשרית של מדינות או מצד גורמים שאינם מדינות, תוך גרימת נזק מינימלי ומספר מינימלי של קורבנות, בעזרת שימוש באמצעים צבאיים מתקדמים בכמות מספקת ובכלל זה כלי נשק ויכולות פיקוד, שליטה, תקשורת, מודיעין, פיקוח וסיור בשטח, שמבחינת מאפייניהם הטכניים עולים ביכולותיהם על אלה של אותן מדינות יחידות או קואליציות אפשריות של מדינות או גורמים שאינם מדינות.[1] "

תולדות המושג "יתרון צבאי איכותי"עריכה

עד שנת 1968 היחסים בין ארצות הברית לישראל היו מרוחקים יחסית, ללא סיוע כספי או צבאי ניכר. בשנים 1962-1968 סיפקה ארצות הברית מספר מערכות נשק מתקדמות לישראל, כחלק ממירוץ החימוש מול ברית המועצות. בתקופה זו סופקו לישראל טילי הוק וטנקי פטון.

בשנת 1965 נחשף מזכר של משרד ההגנה האמריקאי ובו הותוותה מדיניות סחר נשק "הוגנת" במזרח התיכון. במזכר נכתב: "בשום מקרה ארצות הברית לא תספק למדינה אחת באזור יתרון צבאי על פני מדינה אחרת."

בשנת 1966 גברה אספקת הנשק הסובייטית לצבא מצרים, ונשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר יצא במספר הצהרות תוקפניות שעוררו בישראל חשש ממלחמה. ביוני 1966 הסכימה ארצות הברית למכור לישראל מספר מטוסי קרב מסוג A-4 סקייהוק, אך מתוך כוונה להיות "הוגנת" היא סיפקה בחשאי גם מפציצי נורת'רופ F-5 למרוקו ולוב, וציוד צבאי מתקדם ללבנון, ערב הסעודית ותוניסיה.

באפריל 1967 ניהל ראש ממשלת ישראל לוי אשכול שיחות עם ארצות הברית ובהן נאמר לו שארצות הברית איננה מעוניינת לחמש את ישראל, ובשעת מלחמה תשלח את הצי השישי של ארצות הברית להגן עליה. ישראל לא קיבלה עמדה זו, והחלה להפעיל לחצים למכירת מטוסי פנטום, שלא נשאו פרי.

ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, בה ישראל ניצחה על אף נחיתותה הצבאית. בעקבות המלחמה צרפת וגרמניה המערבית החליטו להפסיק למכור מערכות נשק לישראל. המלחמה ותוצאותיה שכנעו את חברי הקונגרס לתמוך במכירת נשק לישראל, אולם הבית הלבן שינה את עמדתו והסיר את האמברגו רק באוקטובר 1967, לאחר שמצרים הטביעה את המשחתת הישראלית "אח"י אילת (ק-40)".

בדצמבר 1968 הודיע נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון, על מכירת 50 מטוסי פנטום ו-100 מטוסי סקייהוק לישראל. החלטה זו ייצגה שינוי במדיניות ארצות הברית - מתמיכה בעמדה נייטרלית לעמדת תמיכה בישראל, כאשר ארצות הברית מספקת לה את הנשק הדרוש לבנייה ושימור יתרון צבאי איכותי על פני שכנותיה הערביות. החלטה זו אושרה על ידי הקונגרס האמריקאי, והובילה לשרשרת הסכמים שעיגנו תפיסה זו.[2]

במאה ה-21עריכה

בשנת 2007 גובש "הסכם עשור" בין ישראל לארצות הברית על סכומי הסיוע הצבאי בשנים 2007 עד 2017. הסכם זה כולל התחייבות רשמית לפיה כל מכירת נשק אמריקאי למדינה במזרח התיכון חייבת להיות מותנית בכך שהמכירה לא תפגע ביתרון הצבאי האיכותי של ישראל.[3]

בשנת 2008 נכלל סעיף דומה ב"חוק העברת ספינות הקרב" (Naval Vessel Transfer Act)[4] של הקונגרס.

בשנת 2012 המשיך הקונגרס במדיניות זו וחוקק את "חוק שיתוף הפעולה הביטחוני המוגבר ארצות הברית-ישראל" (US-Israel Enhanced Security Cooperation Act), שלפיו מדיניות ארצות הברית היא "לעזור לממשלת ישראל לשמור על יתרונה הצבאי האיכותי בתקופה של תמורה פוליטית אזורית מואצת ורוויה באי-ודאות".

באוגוסט 2015 שלח נשיא ארצות הברית ברק אובמה מכתב לחבר הקונגרס ג'רלד נדלר ובו כתב: "אף ממשל אמריקאי קודם לא עשה למען ביטחונה של ישראל יותר מהממשל שלי. אני מוכן לחיזוק היחסים האלה." בהמשך המכתב ציין אובמה כי ממשלו מחויב לשמור על המשך היתרון הצבאי של ישראל מול אויביה. לדבריו, "ההתחייבות הזאת ליתרון הצבאי האיכותי של ישראל עומדת בלב שיתוף הפעולה הדו־צדדי של יחסינו. משרדי החוץ והביטחון שלנו ממשיכים באופן שוטף בשיחות הרגישות עם אנשי ביטחון ישראלים".[5]

שימור היתרון הצבאי האיכותיעריכה

חוק הקונגרס מבטיח לישראל עליונות צבאית קונבנציונלית, אך לא מספק לה יתרונות בלוחמה לא קונבנציונלית, כמו לוחמה אסימטרית, לוחמת רשת, לוחמה פסיכולוגית ולוחמת אב"כ.

כמו כן, בשנים האחרונות החלה ארצות הברית לספק מטוסים, טילים מדויקים וכלי נשק איכותיים לחלק מארצות ערב, על מנת לספק להן יכולת הגנה עצמית נגד איומים מצד איראן ומצד ארגון הטרור "המדינה האסלאמית". אספקת נשק זו מערערת את היתרון הצבאי של ישראל.

על פי ההערכה של גורמי ממשל אמריקאיים רשמיים, נסיבות אלה יגרמו לכך שישראל תדרוש תוספת נפרדת לסיוע הצבאי,[6] אף על פי שבארצות הברית נשמעים קולות הקוראים דווקא לקצץ בסיוע הצבאי לישראל.[3]

במאמר של ארי שביט בעיתון "הארץ" הוא משבח את תפיסת ה-QME, וכותב: "ההחלטה האמריקאית לערוב לקיום ישראל, לביטחונה ולשגשוגה על ידי המנגנונים והאמצעים הנגזרים מ-QME, ביניהם חיל האוויר הישראלי שהוא בין הטובים בעולם, ומערכות הגנה מתקדמות כמו "כיפת ברזל", "שרביט קסמים" ו"חץ", היא המאפשרת לנו לחיות כאן." עם זאת, הוא מעריך שההתעצמות הצבאית הצפויה של איראן ועליית האסלאם הרדיקלי תצריך אספקת נשק מתקדם למדינות אחרות במזרח התיכון, דבר שעלול לסכן את המעמד האזורי הייחודי של ישראל. לדעתו, גורמים אלה יקשו על שימור היתרון הצבאי האיכותי, והוא צופה שיתרון זה יעורער במסגרת התקציבית והטכנולוגית שתסוכם בין ארצות הברית לישראל לקראת הסכם העשור לשנים 2017 עד 2027.[7]

בשיחות בין ארצות הברית לישראל במרץ 2016 אכן הועלתה דרישה ישראלית להעלות את גובה הסיוע האמריקאי לישראל על מנת לשמר את היתרון הצבאי האיכותי, עקב התחמשות מואצת של איראן, מדינות המפרץ וערב הסעודית. ארצות הברית הסכימה להגדיל את גובה הסיוע מ-3 מיליארד דולר לשנה ל-3.7 מיליארד דולר בשנה, אך ראש הממשלה, בנימין נתניהו, סירב לקבל הצעה זו.[8]

בשנת 2014 אישרה ממשלת ישראל מכירה של ארבע צוללות מתוצרת גרמניה למצרים, שיכולותיהן זהה לאלה של הצוללות הישראליות והן נחשבות ל"נשק שובר שוויון". אישור זה נחשב לצעד חריג שבו הסכימה ישראל לוותר על היתרון הצבאי האיכותי שלה.[9] נושא זה נחקר כחלק מפרשת הצוללות (תיק 3000).[10]

הערות שולייםעריכה