חץ (מערכת נגד טילים)

מערכת הגנה ישראלית נגד טילים בליסטיים וגרעיניים: "חץ 2" שכבה 4, "חץ 3" שכבה 5
(הופנה מהדף חץ (טיל))

מערכת החץ היא מערכת נשק ליירוט טילים בליסטיים אשר פותחה על ידי מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל בישראל בסיוע מימון אמריקני ובשיתוף עם חברת בואינג האמריקנית. המערכת מפעילה שני סוגי מיירטים, חץ 2 וחץ 3 (ובעתיד גם חץ 4), ומורכבת ממערכת שו"ב וניהול ירי, "אתרוג זהב", מרכז בקרת משגרים, "אגוז חום" ומכ"מים ייחודיים – "אורן ירוק" ו"אורן אדיר". המערכת מבצעית בחיל האוויר הישראלי מחודש אוקטובר 2000,[2] ומופעלת בצה"ל על ידי יחידת "חרב מגן" הכפופה למערך ההגנה האווירית, המספק לישראל את מערך ההגנה הרב-שכבתית מפני ירי תלול מסלול.

חץ
מימין: חץ 2, משמאל: חץ 3
מימין: חץ 2, משמאל: חץ 3
מידע בסיסי
ייעוד טיל נגד טילים בליסטיים
ארץ ייצור ישראלישראל ישראל (ייצור)
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית (דגמי ניסוי)
יצרן מל"מ, התעשייה האווירית לישראל (ייצור)
בואינג (דגמי ניסוי)
עלות יחידה 3,000,000 דולר
שימוש ראשון 17 במרץ 2017
תקופת השירות חץ 2: 2000[1] – הווה
משתמשים ישראלישראל ישראל
פלטפורמת שיגור 6 מיכלי שיגור לנושאת,
שיגור אנכי
גרסאות חץ 1 (הוכחה טכנולוגית),
חץ 2 (מבצעי),
חץ 3 (מבצעי),
חץ 4 (בפיתוח),
חץ 5 (בפיתוח)
מאפיינים כלליים
הנעה דלק מוצק, הנעה רקטית דו-שלבית
משקל רשמית - 2800 קילוגרם[1]
טיל יחיד - 1300 קילוגרם
במיכל אטום - 3500 קילוגרם
ממדים
אורך 7 מטר[1]
קוטר חץ 2: בסיס – 60 סנטימטרים[1]
ביצועים
מהירות חץ 2: 9 מאך[1]
טווח

חץ 2: 70 ק"מ[1]

חץ 3: מעל 2,400 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי פגיעה פיזית, ראש נפץ מתקדם
משקל - 150 קילוגרם
מרעום מנגנון קרבה
הנחיה התבייתות אינפרה-אדום, ביות מכ"ם פעיל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טיל חץ-2 במהלך שיגור
משגר טילי חץ-2
סרטון על ניסוי בטיל חץ 2, אוגוסט 2020

פיתוח וניסויים עריכה

תחילתו של הפרויקט כאשר ארצות הברית החליטה לשתף את ישראל בפרויקט "מלחמת הכוכבים", של הנשיא רונלד רייגן. משרד הביטחון החליט להצטרף לפרויקט לאור הצטיידות מדינות ערב בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, שאיימו על ישראל[1]. ב־6 במאי 1985[3] נחתם מזכר הבנות בין ממשלות ארצות הברית וישראל. שנה לאחר מכן נקבעה מערכת טיל נגד טילים בליסטיים כמתאימה לחלק הישראלי בתוכנית, כאשר ארצות הברית משתתפת ב־65 אחוז מעלות הפיתוח של הפרויקט[3]. מהצד הישראלי נוהל פיתוח המערכת בידי מנהלת חומה במפא"ת ומהצד האמריקאי בידי הסוכנות להגנה מפני טילים.

חץ 1 עריכה

הגרסה הראשונה של מערכת ה"חץ" נקראה "חץ 1" והיא שימשה לניסוי הטכנולוגיה של הטיל. בתחילת שנות התשעים נערכה ב"חץ 1" סדרת ניסויים[1]:

  • ב־9 באוגוסט 1990: בחינת מערכת הבקרה ואמצעי החישה של מערכת ההנחיה בטיל בזמן מעופו. הניסוי הופסק מספר שניות לאחר השיגור והטיל הושמד בהוראה מהקרקע, בעקבות חשש שיסטה ממסלולו ויפגע במקום מאוכלס. התקלה נבעה מכך שמכ"מי העקיבה שבקרקע לא הצליחו לעקוב אחר מעוף הטיל.
  • ב־25 במרץ 1991: בדיקת מערכות הטיל תוך כדי מעוף. השיגור בוצע מספינה, ותקלה בטיל גרמה להפסקת הניסוי.
  • ב־31 באוקטובר 1991: בחינת יכולת היירוט של החץ, ששוגר מספינה, למול טיל מטרה. התקלה שהכשילה את השיגור השני חזרה שוב.
  • ב־23 בספטמבר 1992: בדיקת מערכות הטיל בזמן המעוף. המערכות פעלו כמתוכנן, החץ הגיע לנקודה הרצויה בשמיים והטיל הושמד לאחר 45 שניות, כנדרש. הניסוי המוצלח חתם את שלב הבדיקות הראשוניות של המערכת.
  • ב־28 בפברואר 1993: בחינת כושר היירוט של הטיל. החץ חלף קרוב מאוד לטיל המטרה ששוגר מולו, והוכיח את יכולתו של החץ ליירט טק"ק.
  • ב־14 ביולי 1993: בחינת כושר היירוט של הטיל. החץ חלף קרוב לטיל המטרה.
  • ב־14 באוקטובר 1993: בדיקת מערכות. החץ חלף קרוב לטיל המטרה.
  • ב־1 במרץ 1994: הטיל לא שוגר עקב נפילת המחשב הקרקעי.
  • ב־12 ביוני 1994: הטיל שוגר כנגד טיל מטרה ויירט אותו בהצלחה.

חץ 2 עריכה

  ערך מורחב – חץ 2

לאחר הוכחת הטכנולוגיה על ידי "חץ 1" נבנה הטיל המבצעי "חץ 2" בו שופרו יכולות רבות, ובהם הטווח, הגובה, זמני התגובה והניידות. גם בו נערכו מספר ניסויים:

  • ב־30 ביולי 1995: בדיקת מערכות הניהוג, הבקרה והשיוט של החץ ללא טיל מטרה.
  • ב־20 בפברואר 1996: ניסוי מוצלח נוסף ללא שיגור טיל מטרה.
  • ב־20 באוגוסט 1996: יירוט מוצלח של טיל המטרה.
  • ב־11 במרץ 1997: יירוט מוצלח נוסף של טיל המטרה.
  • ב־20 באוגוסט 1997: הטיל הושמד בהוראה מהקרקע עקב תקלה במערכת הניהוג של הטיל.
  • ב־14 בספטמבר 1998: החץ שוגר לעבר הדמאה של מטרה שיצר סימולאטור מטרות ממוחשב והניסוי הסתיים בהצלחה.
  • ב־1 בנובמבר 1999: ניסוי מערכתי מלא. הטיל שוגר לעבר מטרה שדימתה של טיל סקאד, פגע בה והשמידה.
  • ב־14 בספטמבר 2000: החץ פגע והשמיד את טיל המטרה אנקור שחור, ששוגר ממטוס F-15 ודימה טיל סקאד.
  • ב־27 באוגוסט 2001: ניסוי מערכתי מלא בו שוגר החץ לעבר טיל מטרה אנקור שחור, שדימה מעוף של טיל בליסטי. היירוט בוצע בטווח גדול מ־100 ק"מ ובגובה רב יותר מבעבר והחץ יירט את המטרה בהצלחה.
  • ב־5 בינואר 2003: ניסוי מערכתי שלא כלל יירוט. ארבעה טילים שוגרו במטח לעבר ארבע מטרות סימולציה כדי לבחון את ביצועי המיירט בתנאי טיסה מיוחדים ואת יכולת המערכת להתמודד עם רצף של שיגורים.
  • ב־16 בדצמבר 2003: בחינת ביצועים משופרים של המערכת שנתנו כחלק מחוזה השיפור שנחתם עם האמריקאים, בין היתר, יכולת יירוט בגובה רב[1].
  • ב־29 ביולי 2004: הניסויים היחידים ב"חץ" כנגד טילי סקאד אמיתיים נערכו בארצות הברית. בניסוי הראשון הצליח טיל ה"חץ" ליירט לראשונה טיל סקאד חמוש ששוגר לעברו מלב ים ממרחק של מאות קילומטרים. כל רכיבי המערכת תפקדו בניסוי בצורה מלאה. בניסוי השני, שנערך בקליפורניה בטיל סקאד מדגם מתפצל, הצליח ה"חץ" להבחין בין הראש הקרבי של הטיל לבין גופו, אך תקלה בשלב היירוט הסופי של הטיל מנעה את הצלחת הניסוי. מנהלי הפרויקט טענו שמדובר בליקוי קטן ובר תיקון.
  • ב־2 בדצמבר 2005: ה"חץ" יירט את טיל המטרה אנקור שחור אל מול חופי בסיס פלמחים. הניסוי הוכתר בהצלחה ובדק את יכולות המערכת אל מול איומים הדומים לאיום האיראני. הניסוי בוצע בגרסת המערכת החדשה של החץ, "בלוק 3", המשפרת משמעותית את מעטפת הביצועים של הטיל ומאפשרת לו התמודדות טובה יותר אל מול מטחים צפופים של טילים.
  • ב־11 בפברואר 2007 בוצע ניסוי מוצלח נוסף במערכת.[4] מטרות הניסוי היו בחינת הביצועים המשופרים שהוקנו למערכת הכוללים הרחבת מעטפת היירוט. בניסוי זה נבחנה המערכת בתצורה מבצעית משולבת בהשתתפות שתי סוללות מרוחקות גאוגרפית תוך בחינת הפקת הלקחים מהעבר. הטיל המיירט, מסדרת הייצור המשותפת לתעשייה האווירית וחברת בואינג, שוגר בתנאי חשיכה, בתרחיש דמוי מבצעי, לגובה הרב ביותר עד כה. כל מרכיבי מערכת הנשק פעלו בתצורתם המבצעית.
  • ב־26 במרץ 2007 בוצע ניסוי מוצלח נוסף של הטיל, שבו נבדקו מערכות הטיסה בלבד, ולא הופעלו מערכות אחרות (כגון מכ"ם או טיל מטרה) לאחר ששופרו חלק ממערכות הטיל.[5]
  • ב־16 באפריל 2008 בוצע ניסוי סימולציה מוצלח בגרסת בלוק 4 של טיל מסוג "חץ 2", לאחר ששוגר לעברו טיל מטרה מתקדם מסוג "אנקור כחול", טיל המדמה את הטיל "שיהאב 3", ממטוס F15. בניסוי לקח חלק בפעם הראשונה גם המכ"ם המיועד למערכת החץ 3, "אורן אדיר", שאמור להחליף את "אורן ירוק" ויודע לזהות מטרות רבות בו-זמנית ממרחק של כמעט 1,000 קילומטרים, מרחק כפול מזה של "אורן ירוק".
  • ב־7 באפריל 2009 בוצע ניסוי מוצלח בטיל "חץ 2" בלוק 4 בשטחי הים התיכון, בו יורט טיל מתקדם מסוג "אנקור כחול", ששוגר ממטוס F-15 של חיל האוויר הישראלי ממרחק של קרוב ל־1,000 קילומטרים. בניסוי לקחו גם חלק המכ"ם הישראלי "אורן אדיר" והמכ"ם האמריקאי החדיש, FBX-T - AN/TPY-2, שהוצב בנגב בסוף 2008[דרוש מקור][מפני ש...].
  • ב־ 23 ביולי 2009 בוצע ניסוי בבסיס חיל החלל ונדנברג במערכת. טיל המטרה הגיע מהאוקיינוס השקט, המכ"ם המשופר "אורן אדיר" גילה ורכש את הטיל כנדרש, אך לא שוגר מיירט, כנראה בשל תקלה. בניסוי תורגלה יכולת המערכת לפעול עם מערכות הגילוי ובקרת האש האמריקיות[6].
  • ב־22 בפברואר 2011 יירט טיל "חץ 2" משופר טיל מטרה בליסטי שנורה לעברו, בניסוי שנערך בארצות הברית.[7]
  • ב־10 בפברואר 2012 בוצע ניסוי מוצלח נוסף בטיל "חץ 2" בלוק 4, בו נבחן לראשונה שימוש במכ"ם "אורן אדיר" כחלק ממערכת הנשק.[8]
  • ב־3 בספטמבר 2013 נערך ניסוי שבו נורו שני טילי "אנקור" ממרכז הים התיכון למזרחו.[9]
  • ב־9 בספטמבר 2014 נערך ניסוי במסגרתו היה אמור טיל מטיפוס חץ 2 ליירט טיל מטרה מסוג אנקור שחור. היירוט נכשל. מנכ”ל התעשייה האווירית, יוסי וייס התייחס לזה באומרו: "הייתה לנו בעיה מסוימת בניסוי האחרון של ה’חץ 2’, כפי שפורסם, אבל אנחנו ממשיכים על פי התכנון. אין לנו פער טכנולוגי. אנחנו מחכים להחלטת מערכת הביטחון על ניסוי נוסף".[10][11]
  • ב־12 באוגוסט 2020 נערך ניסוי נוסף בטיל חץ 2, שמטרתו לבחון את שדרוג יכולות מערכת היירוט מול השדרוג בדיוק הטילים ארוכי הטווח, בעיקר אלה האיראניים, ומול האיום שהתהוותו התחזקה באותה שנה – טילים בעלי יכולת גרעינית, שטהראן עלולה לזרז את פיתוחם. במסגרת הניסוי, שוגר לעבר שטח ישראל טיל מטרה מסוג "אנקור" ממטוס קרב שחג בלב ים – שזוהה תוך שניות בודדות על ידי מכ"ם החץ, שהעביר את נתוניו לחדר הבקרה. הניסוי בוצע בשיתוף פעולה עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים (MDA).[12]
 
שיגור חץ 2 בניסוי, אוגוסט 2020

הגרסה העדכנית לשנת 2012 של מערכת חץ 2 היא בלוק 4, שלה נוספה היכולת ליירט טילים ורקטות לטווח בינוני.[13]

חץ 3 עריכה

  ערך מורחב – חץ 3

ב־2009 החלה ישראל בפיתוח "חץ 3", טיל נגד טילים מעבר לאטמוספירה שנועד ליירט טילים בליסטיים בגובה רב. ב־25 בפברואר 2013 נעשה ניסוי שיגור מוצלח של חץ 3. כיום ה"חץ 3" מבצעי ומשרת במערך ההגנה האווירית של צה"ל. ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון של טיל קרקע-קרקע ששיגרו הח'ותים מתימן לעבר העיר אילת.[14]

חץ 4 עריכה

  ערך מורחב – חץ 4

בפברואר 2021 פורסם[15] כי מפעל מלמ החל בפיתוח חץ 4 בשיתוף עם הסוכנות להגנה מפני טילים.

חץ 5 עריכה

תע"א מפתחת במימון עצמי דור מתקדם יותר של טילים – חץ 5[16].

עלות עריכה

עלות הפרויקט כולו[דרושה הבהרה], מתחילת הפיתוח ועד להצטיידות, מוערכת בכ־2.2 מיליארד דולר. מדינת ישראל נשאה בכ־20% מהעלות, ויתר הכסף הגיע ממימון אמריקאי. מחיר טיל חץ 2 או חץ 3 בודד הוא כשלושה מיליון דולר[17][18].

מבנה המערכת עריכה

למערכת החץ מספר רכיבים המפותחים על ידי תעשיות ישראליות: על המערכת שולטת מערכת שליטה ובקרה וניהול ירי "אתרוג זהב" המפותחת על ידי חברת אלישרא שנחשבת לאחת ממערכות השו"ב המתקדמות בעולם. "אתרוג זהב" מסוגלת להתממשק ולהפעיל מערכות הגנה נגד טילים אחרות, דוגמת ה־MIM-104 פטריוט, וכן מקושרת למטה חיל האוויר הישראלי ולמטה פיקוד העורף. מערכת "אתרוג זהב" מקבלת נתונים ממכ"ם המערכת, "אורן אדיר", המיוצר על ידי אלתא, ויכולה לחשב היכן ינחת טיל האויב, וכך הלוחם בעמדה יכול לתת התרעה מדויקת לפיקוד העורף כדי להזהיר את האזרחים, וכן הלוחם יכול להחליט לא ליירט את הטיל אם הוא ייפול בשטח פתוח. מערכת "אתרוג זהב" מפעילה את מערכת "אגוז חום", המפותחת על ידי מל"מ, הקבלן הראשי האחראי על פיתוח המערכת, ששולטת על המשגרים עצמם. המערכת מורכבת מסוללת טילים ובה מספר משגרים, כאשר בכל משגר יש 6 טילים.[19]

הטיל עצמו בנוי משני שלבים: מאיץ ומיירט. המאיץ תוכנן על ידי התעשייה הצבאית, בעירת הדלק שלו נמשכת מספר שניות, שבמהלכן הוא מפתח מהירות גדולה. המיירט פותח על-ידי התעשייה האווירית, אין לו מנוע והוא נע מכוח המאיץ[1].

פעילות מבצעית עריכה

ב־29 בנובמבר 1998 התקיים טקס המסירה של טיל ה"חץ" הסדרתי הראשון ממנהל מפעל מלמ של התעשייה האווירית לידי יחידת "חרב-מגן" במערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי. עד נובמבר 2002, הוצבו שתי סוללות טילים. אחת מהן הוצבה בבסיס חיל האוויר בפלמחים, והשנייה בבסיס חיל האוויר בעין שמר. בשלב זה הכריז חיל האוויר כי ישראל מוגנת מפני איום הטילים. מערך ההגנה האווירית הציב סוללת "חץ" שלישית במהלך 2012 בסמוך למושב טל שחר שבאזור בית שמש ולכנף 2.[20][21][22]

ב־17 במרץ 2017 ביצע טיל חץ 2 את היירוט המבצעי הראשון שלו[23], כשיירט טיל נ"מ מדגם S-200 שנורה מסוריה לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי שחזרו מתקיפה שם.[24][25]

ב-31 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת "חץ 2" מעל הים האדום טיל קרקע-קרקע בליסטי ששוגר על ידי החות'ים מתימן לעבר מדינת ישראל.[26][27][28][29] הטיל ששוגר היה כנראה "חאדר", שיפור של שיהאב-3, לטווח של כ־1,600 ק"מ[30]. ראש הנפץ של המיירט פגע בדיוק בראש הנפץ של טיל המטרה ("ברזל בברזל").[31][32][29] יירוט זה היה היירוט המבצעי הראשון של טיל בליסטי בידי מערכת החץ[33], וכנראה ביירוט המבצעי של השיגור הארוך ביותר אי פעם.[30]

ב-4 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת ה"חץ 2" רקטת עיאש 250 ששיגר חמאס מרצועת עזה לעבר יישובי דרום הערבה.[34][35][36][32]

ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון, כאשר יירטה טיל קרקע-קרקע בליסטי ששיגרו החות'ים מתימן לעבר העיר אילת.[14][37]

ב-14 בנובמבר 2023 יירטה מערכת חץ טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[38]

ב-2 בפברואר 2024 יירטה מערכת חץ 2 טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[39]

יעילות עריכה

לפי דב רביב (הנחשב למייסד פרויקט החץ ואבי תוכניות טילי היירוט והמשגרים של מדינת ישראל[40][41]), טיל חץ בודד יכול ליירט טיל בליסטי בודד ב־90% הצלחה.[42] כדי לשפר את סיכויי היירוט, משוגרים שני טילי חץ כנגד טיל בליסטי יחיד, ואם שניהם אינם מצליחים ביירוט, משוגר טיל שלישי. בניסויים האחרונים של המערכת שולבה גם מערכת הפטריוט כשכבת הגנה נמוכה יותר, בתור גיבוי.

הפולמוס סביב הפרויקט עריכה

 
דגם של טיל החץ, שנמצא ליד הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון

בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־20 שררו חילוקי דעות במערכת הביטחון הישראלית ומחוצה לה אודות נחיצות מערכת החץ. היו שגרסו כי הפרויקט מיותר, בזבזני ולא יעיל. היו שהסירו את התנגדותם ב־1991, כאשר מלחמת המפרץ הראתה עד כמה מוחשי איום הטילים על ישראל. בין מובילי ההתנגדות לפרויקט היום[דרושה הבהרה] הם אריה סתיו וד"ר ראובן פדהצור, המטילים ספק באסטרטגיה שמנחה את פיתוח הטיל.

אריה סתיו, עורך ביטאון "נתיב", משווה את הקונספציה של טיל החץ למקרה בו אדם נדרש לפגוע בקליע של האקדוחן שמולו במקום לירות באקדוחן עצמו. לטענתו, החץ איננו יכול לסגור ולהגן הרמטית על שמי ישראל, אינו מסוגל להתמודד עם טיל בליסטי עם ראשים מתפצלים, ובזבזני מאוד מכיוון שעל כל שיגור של טיל סקאד, שהוא זול יחסית, צריך יהיה לשגר שני טילי חץ בעלות של 3 מיליון דולר כל אחד. סתיו מוסיף שפיתוח החץ הוביל למרוץ חימוש של טילים מצד מדינות ערב. לטענתו, צריך היה לפתח מערכת אקטיבית הפוגעת במשגרי הטילים מיד עם השיגור על הקרקע, ולא לחכות עד שהטילים הבליסטיים יגיעו לשמי הארץ – פתרון שהיה לדעתו משיג כושר הרתעה גבוה יותר, מסב נזק לאויב במקרה של טילים לא קונבנציונלים, והיה גם זול יותר. סתיו טוען כי העובדה ששום מדינה בעולם (כולל ארצות הברית) לא רכשה את מערכת החץ, מעידה על הבעייתיות של מערכת זו.

ד"ר ראובן פדהצור משווה את פרויקט החץ לפרויקט הלביא השאפתני שבוטל, וטוען שהוא מסוכן אף מבחינה כלכלית וטכנולוגית, ואף מצביע על ליקוי במערכת קבלת ההחלטות במדינת ישראל.

מה שמערער במעט את טענתו הכלכלית, היא העובדה שבשנת 2002 הודו רכשה מספר אמצעי לחימה ובהם המכ"ם "אורן ירוק", שפותח במסגרת החץ, כך שפרויקט זה גם התחיל להניב פירות כלכליים. ב־31 בינואר 2006 חתמה קוריאה הדרומית על קניית 36 טילי חץ ו־3 יחידות של המכ"ם. בספטמבר 2023 נחתמה עסקה מול גרמניה בהיקף של 14 מיליארד ש"ח לאספקת מערכת חץ 3.

בנוסף, התבררה לימים נחיצותה של המערכת עם בואו של האיום האיראני וטיל השיהאב 3 המגיע לטווח של 1,300 ק"מ שלימים אף עלול לשאת ראש נפץ גרעיני. בטווחים אלו האפשרות להשמיד את משגרי השיהאב מוגבלת ביותר, מה שמערער את טענתו של אריה סתיו. על הטענה הכלכלית ניתן להשיב כי יש להשוות לא את מחירו של טיל סקאד, אלא את עלות הנזק שעלול לגרום טיל שכזה בפוגעו באזור מאוכלס.

המערכת לא מספקת הגנה מוחלטת אלא כ־90% הצלחה, לכן המתנגדים טענו שכדאי להשקיע ביכולות מודיעיניות ובתקיפת משגרים במקום בפיתוח המערכת. גם מיעוט הפעמים שהמערכת הייתה בשימוש (שימוש אחד ב־23 השנים הראשונות עד למלחמת חרבות ברזל, ויירוטים ספורים במלחמה) מעלה טענה שההשקעה לא הייתה כדאית[30].

מנהל לשעבר של מפעל מלמ של התעשייה האווירית, דב רביב, טען שהמתנגדים אינם מבינים את מטרת המערכת. לשיטתו מערכת החץ נועדה למנוע התקפת פתע של טילים גרעיניים על ישראל מצד מדינה עוינת שתשיג נשק גרעיני ולא תעמוד בפיתוי לשגר טיל יחיד או מטח של כמה טילים בודדים לעבר ישראל. זאת, על ידי החזקת שתי סוללות בעלות מספר מוגבל של טילים שמתאים (עד כמה שניתן להעריך) ליירוט כמות מקסימלית של טילים שניתן לירות מבלי לחשוף את המערכות לירי. לטענתו, אחרי יירוט מטח הפתע הראשון מסיימת המערכת את תפקידה. טיעון זה בא להתמודד מול הטענה שטיל גרעיני עלול להיות משוגר לאחר שיגורם של כמה עשרות סקאדים (לא גרעיניים), שיביאו ל"בזבוז" כל מאגר טילי החץ.

המצדדים בפרויקט מצביעים – מעבר להשגת ההגנה מפני טילים בליסטיים – על העליונות הטכנולוגית המרשימה של ישראל, שהיא המדינה היחידה בעולם שפיתחה נשק מבצעי מסוג זה. על ההתקדמות הטכנולוגית שהשיגה ישראל בעקבות הפיתוח בטילים, מערכות הנחיה ומכ"מים, ושניתנת ליישום לתחומים נוספים, על המסר המועבר למדינות העוינות לישראל בפיתוח נשק אסטרטגי זה, על מערכת הקשרים שנרקמה עם ארצות הברית ועל כך שמדינות רבות ירצו לקנות מערכות טכנולוגיות בישראל.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש - סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "כחץ שלוח", עמ' 206–211

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 חץ 2, באתר חיל האוויר הישראלי
  2. ^ ברושור הטיל "חץ", מתוך אתר התעשייה האווירית, "Production & Deployment".(הקישור אינו פעיל)
  3. ^ 1 2 טיל החץ ומטוס הלביא, דצמבר 2001, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
  4. ^ סיון גזית והילה פולקה, ‏ניסוי מוצלח לטיל ה"חץ", באתר חיל האוויר הישראלי
  5. ^ חנן גרינברג, ניסוי נוסף בטיל החץ - הפעם "בלי מטרה", באתר ynet, 26 במרץ 2007
  6. ^ רון בן ישי, ניסוי החץ 2: לא הוכיחו יכולת מלאה, באתר ynet, 23 ביולי 2009
  7. ^ הודעה רשמית של ה־MDA: סוכנות ההגנה מפני טילים של ארצות הברית, 22 בפברואר 2011
  8. ^ מאי אפרת, "ניסוי מוצלח לגרסה החדשה של 'חץ 2'", באתר חיל האוויר הישראלי
  9. ^ יואב זיתון, התעלומה נפתרה: ישראל ירתה טיל "אנקור", באתר ynet, 3 בספטמבר 2013
  10. ^ עמיר רפפורט, "תהיה שנה טובה לתעשיות הביטחוניות"
  11. ^ יואב זיתון ומתן צורי, התעשייה האווירית ערכה ניסוי ב"חץ 2", באתר ynet, 9 בספטמבר 2014
  12. ^ המטרה - "טיל איראני": צפו בתיעוד ניסוי החץ מהשיגור ועד הפגיעה, באתר ynet, 13 באוגוסט 2020
  13. ^ עמוס הראל, שיפור ניכר בחץ: יגן גם מרקטות לטווח בינוני, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2012
  14. ^ 1 2 יואב זיתון, סיון חילאי, מאיר אוחיון, ליאור בן ארי, הירי מתימן לאילת נמשך: מערכת "חץ 3" יירטה טיל, כטב"ם הופל בדרך לישראל, באתר ynet, 9 בנובמבר 2023
  15. ^ ישראל החלה בפיתוח "חץ 4" יחד עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים, חדשות 0404
  16. ^ יובל אזולאי, העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות המדינה: אושרה מכירת חץ 3 לגרמניה בכ-14 מיליארד ש', באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2023
  17. ^ יהודה וגמן, כיפת ברזל: לא בטוח שהעורף מוגן, באתר מידה, 31 במרץ 2014
  18. ^ דין שמואל אלמס, ‏טיל יירוט אחד במיליון דולר: הכסף הגדול מאחורי מערכת קלע דוד, באתר גלובס, 11 במאי 2023
  19. ^ אמיר בוחבוט‏, המטרה זוהתה, הטיל יורט: ניסוי מוצלח במערכת ההגנה "חץ 3", באתר וואלה!‏, 22 בינואר 2019
  20. ^ שיר אהרון ברם, ‏"השנה: סוללת חץ חדשה תהפוך למבצעית", באתר חיל האוויר הישראלי, 12 בפברואר 2012
  21. ^   גילי כהן, בכיר בצה"ל: ישראל מאיצה את פיתוח ה"חץ 3" - נערכת לאיום גרעיני, באתר הארץ, 3 ביוני 2013
  22. ^ יואב זיתון, האיום הגרעיני: "מאיצים את פיתוח חץ 3", באתר ynet, 3 ביוני 2013
  23. ^ עמוס הראל, תקרית הירי בין ישראל וסוריה: אסד מנסה לשנות את כללי המשחק, באתר הארץ, 17 במרץ 2017
  24. ^ יואב זיתון, רועי קייס, אלישע בן קימון, אליאור לוי ורועי ינובסקי, צה"ל תקף בסוריה נשק אסטרטגי לחיזבאללה, חץ יירט טיל נ"מ ששוגר לעבר המטוסים, באתר ynet, 17 במרץ 2017
  25. ^ Israel’s Arrow scores first operational hit — but against what?, Defense News, 17.3.2017
  26. ^ כתבי חדשות 12, ‏היום ה-25 למלחמה | כלי טיס עוין יורט מעל הים האדום בדרך לאילת, מספר החטופים עלה ל-240, באתר ‏מאקו‏, 31 באוקטובר 2023
  27. ^ מתקפה מתימן על הדרום: טילים שוגרו לעבר ישראל, אחד יורט ע"י מערכת החץ, באתר ynet, 31 באוקטובר 2023
  28. ^   יניב קובוביץ, טיל בליסטי וכטב"מים שוגרו מתימן לישראל ויורטו; מערכת "חץ" הופעלה לראשונה, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2023
  29. ^ 1 2 יואב זיתון, פריסת שיא, ברית אזורית ופגיעה "ברזל בברזל": הגנה אווירית חסרת תקדים, ותרחישי הקיצון, באתר ynet, 5 בנובמבר 2023
  30. ^ 1 2 3   אנשיל פפר, הטיל מתימן לישראל: שיגור תקדימי, יירוט תקדימי, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2023
  31. ^ יואב זיתון, פריסת שיא, ברית אזורית ופגיעה "ברזל בברזל": הגנה אווירית חסרת תקדים, ותרחישי הקיצון, באתר ynet, 5 בנובמבר 2023
  32. ^ 1 2 מעיין לזרוב, ‏"חרבות ברזל": שני יירוטים מבצעיים למערכת "חץ״, באתר חיל האוויר הישראלי, 5 בנובמבר 2023
  33. ^   אנשיל פפר, הטיל מתימן לישראל: שיגור תקדימי, יירוט תקדימי, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2023
  34. ^ רונית זילברשטיין, החץ ביצע את היירוט בערבה, תושבים באזור התלוננו: "האזעקה נשמעה רק אחרי", 4 בנובמבר 2023, ישראל היום
  35. ^ יואב זיתון, מאיר אוחיון, עינב חלבי, חמאס שיגר טיל לטווח 250 ק"מ לעבר הערבה, שיורט על ידי מערכת חץ | תיעוד, באתר ynet, 4 בנובמבר 2023.
  36. ^ רונית זילברשטיין, החץ ביצע את היירוט בערבה, תושבים באזור התלוננו: "האזעקה נשמעה רק אחרי", באתר ישראל היום, 4 בנובמבר 2023.
  37. ^ טל לב רם, ‏"היסטורי": בתעשייה האווירית מברכים על יירוט הבכורה של "חץ 3", באתר מעריב אונליין, 9 בנובמבר 2023
  38. ^ מאיר אוחיון, צה"ל: מערכת "חץ" יירטה טיל ששוגר לכיוון אילת - ולא חצה לישראל, באתר ynet, 14 בנובמבר 2023,
    אמיר בוחבוט‏, צה"ל: הטיל שנורה לאילת יורט באמצעות מערכת "חץ", באתר וואלה!‏, 14 בנובמבר 2023
  39. ^ יואב זיתון, מערכת "חץ" יירטה טיל קרקע-קרקע ששיגרו החות'ים לעבר אילת, באתר ynet, 2 בפברואר 2024
  40. ^ קאם-בק על טיל, באתר גלובס, 30 ביולי 1998.
  41. ^ אסף גלעד, חברת הפאנלים הסולאריים של מייסד פרויקט החץ לפני פירוק, באתר כלכליסט, 30 בספטמבר 2014
  42. ^ דב רביב, האיום הגרעיני על ישראל - והחץ, "אלקטרוניקה", 12 באוקטובר 2004.