אמיש

אַמִישׁ (באנגלית: Amish) הוא שמה של קהילה נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) המתגוררת בצפון אמריקה ומתנהגת כחברה סגורה. יישוביה פזורים ב־22 מדינות בארצות הברית ובחבל אונטריו שבקנדה. חברי קהילת האמיש נודעים בתור אנשים השומרים על אורח חיים פשוט, לבוש מסורתי ונמנעים משימוש בטכנולוגיה מודרנית.

אמיש
Amisch

שורשים, סיווג והנהגה
דת	נצרות
זרם	שווייצרים
מקור השם	יאקוב אמאן
תאריך ייסוד	1693
מייסד	יאקוב אמאן
מספר מאמינים	383,565 (נכון לשנת 2023)
שפות	Pennsylvania German, שפת הסימנים האמריקאית

זוג מקהילת האמיש נוהג בכרכרה במחוז הולמס קאונטי שבאוהיו

מקור האמיש הוא בשווייץ ובגרמניה. עד המאה ה־17 היו האמיש חלק מן המנוניטים. חברי הקהילה הופלו ונרדפו הן על ידי הממסד הדתי והן על ידי הממסד המדיני בשווייץ ובגרמניה. רבים היגרו תחילה לאלזס ולפפאלץ, ששם הייתה אפליה פחות חמורה, ולאחר מכן כבר במהלך המאה ה־18 היגרו ברובם לארצות הברית. המהגרים התיישבו במדינת פנסילבניה, ממנה התפשטו בשלב מאוחר יותר למדינות אחרות בצפון אמריקה.

עקרונות האמיש מבוססים על הפרדה מן העולם ומנהגיו והסתגרות בקהילה ובמשפחה, עד כדי חרמות ונידוי בני משפחה שאינם הולכים בתלם. חבריה חיים בקהילות סגורות, חקלאיות ברובן. למרות כל זאת מאמינים האמיש בחובת הבחירה בדת מרצון. חברי הקהילה, בהגיעם לגיל בגרות, נדרשים לקחת על עצמם את ההתחייבות הדתית מתוך בחירה לאחר תקופה, המהווה מעין טקס מעבר (ונקראת רומשפרינגה – Rumspringa). במהלך תקופה זו – הנמשכת מספר חודשים או יותר – משוחרר הצעיר המגיע לגיל בגרות מחוקי החברה והכנסייה ובסופה הוא מקבל על עצמו את מצוות הדת ומוטבל בשנית. חברי האמיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים ככלל משימוש בטכנולוגיה מודרנית. בתחבורה הם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. הגברים מגדלים זקן אך מגלחים את שפמם. כחלק מעקרון הצניעות הנשים אינן עונדות תכשיטים.

גם בארצות הברית, כתוצאה מאמונתם בשלטון אלוהי בלבד, ומכאן חוסר אמונתם במדינה ומוסדותיה, הם נמנעים מלהשתתף בפעילות פוליטית ארצית או מדינתית או להצביע בבחירות, ומסיבות פציפיסטיות אינם מתגייסים לכוחות הביטחון. בבחירות לנשיאות 2020 הודיעו מנהיגי הקהילה, שבאופן חד פעמי, הם ישתתפו בבחירות לטובת המועמד דונלד טראמפ, כיוון שקידם את האידאולוגיה השמרנית בארצות הברית בכל שנות נשיאותו. הערכות מ־2017 מעריכות שישנם כיום 318,000 בני אמיש.

היסטוריה

האמיש התפצלו במאה ה־17 מקבוצה דתית אחרת – המנוניטים (Mennonites), – קהילה אנבפטיסטית ("מטבילה בשנית") שמאמינה כי אין כל משמעות לטבילה בילדות, כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, וכי הטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה. הזרם האנאבפטיסטי התפתח באזורים כפריים בשווייץ, מורבייה ובוהמיה. השם מנונייט נגזר משם המייסד מנו סימון. המנוניטים נרדפו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד וחלקם הועלו על המוקד ככופרים.

בסוף המאה ה־17 ותחילת ה־18, התפצלו מהם האמיש, אשר הלכו אחרי חוואי שווייצרי בשם יאקוב אמאן (1656–1730), אשר הציג אוטופיה חלופית. פשר השם אמיש הוא: אלה השייכים ליאקוב אמאן. יש גורסים, שאמיש הוא שיבוש המילה heimisch שפירושה מקומיים. על מנת לגבש את הקהילה ולקבוע לה סמלי זהות, הורה לגברים להפסיק להתגלח, ועל כל הקהילה פקד ללבוש בגדים אחידים חסרי כפתורים.

נקודת המחלוקת העיקרית בין המנוניטים לאמיש הייתה המחויבות לדת לעומת המחויבות למשפחה – המנוניטים דגלו בגישה פשרנית באופן יחסי. הם לא החרימו ילדים שסטו, מתוך הבנה שלא ניתן לנתק לגמרי קשרים כה קרובים. לעומתם, יאקוב אמאן היה נוקשה הרבה יותר וטען כי המשך הקשר עם ילד, שסטה מעקרונות האמיש, גורם להתרופפות הקבוצה.

כרכרת אמיש (באגי) בפנסילבניה

האמיש גרים בעיקר בארצות הברית ומיעוטם בקנדה ובדרום אמריקה. ההגירה לשם הייתה במאה ה־18, אז התיישבו בעיקר באזור פילדלפיה במחוז 'הולנד' [Holland county]. בשנים האחרונות המרכז מתחיל לנדוד משם בגלל בעיות^{[דרושה הבהרה]}. כיום קיימות מספר קהילות אמיש שיש ביניהן יחסי גומלין מצד אחד אך גם יריבות מסוימת מצד שני. כל קהילה פיתחה לעצמה ניואנסים משלה. את שרותי הרפואה הם מקבלים מהמנוניטים, אשר קיבלו את הטכנולוגיה והקדמה. כיום, הקהילה הגדולה ביותר נמצאת באינדיאנה, לצד קהילה גדולה של מנוניטים. קהילות אמיש קיימות ב־20 מדינות, רובן חיות רחוק מהערים, בהעדיפן מקומות חקלאיים וקהילות קטנות. גם בקרב האמיש התחוללו פילוגים ואיחודים. חלקם חזרו לחיק הכנסייה המנוניטית.^{[דרוש מקור]}

מבנה חברתי ומאפיינים

האמיש קוראים לעצמם ה"אנשים הפשוטים" – כלומר, האנשים הקרובים לאדמה. בחייהם קיים קשר חיוני לעבודת אדמה ומסגרות חקלאיות ורובם איכרים או חוואים, העוסקים בגידול בעלי חיים ובעיבוד הקרקע וזהו עיקר פרנסתם. לאחר תקופה מסוימת של שפל, קיבלו בשנים האחרונות עידוד כלכלי בגלל הנטייה הגוברת למוצרים חקלאים אורגניים. התוצרת שלהם נחשבת כיום טעימה ובריאה במיוחד. המשק החקלאי מתקיים כמעט ללא מכונות, מלבד מקרים אחדים. למשל, מותר להשתמש בקומביין לאלום אלומות, אך להעברת האלומות יש להשתמש בסוסים בלבד. אסור להעסיק שכירים ולכן הילדים הם העוזרים בשדות מגיל צעיר.

בניגוד לשייקרס ובדומה לקבוצות יהודיות שמתגוררות בתוך אוכלוסייה אחרת, אין לאמיש יישובים נפרדים. הם גרים בתוך אוכלוסייה אחרת, 'רגילה', באזורים כפריים. ביישובים בהם הם מתגוררים ניתן לראות לעיתים בית עם כרכרה ולידו בית עם מכונית. הם אינם זקוקים להתיישבות נפרדת, יש להם כלים לפיקוח חברתי לשימור ובידול אורח חייהם. הם יצרו שותפויות עסקיות עם אלה שאינם בני הקהילה, העוזרים להם לשמור על עקרונותיהם (בדומה ל"גוי של שבת" היהודי). האוכל מהווה חלק מהמנגנונים הנוקשים, שהאמיש פיתחו על מנת להתבדל מסביבתם המודרנית, נושא בעל חשיבות עליונה, שבא לביטוי בענישה מחמירה ובהפעלת כוח רב מאוד כלפי הסוטים ממנהגיה. המתח בין המציאות המודרנית המחייבת פשרות מכאן לבין אורח החיים הפונדמנטליסטי מכאן הוא גדול.

הבגדים השחורים, כשל איכר גרמני, הם אחד מהסממנים הבולטים של התבדלות הקבוצה. סממן לבוש בולט נוסף הוא הכובע השחור רחב השוליים שהגברים נוהגים לחבוש וכן העובדה, כי אין כפתורים בבגדי הקבוצה, אלא ווים ולולאות. הלבוש מאפשר להם לזהות את הדומים להם ולהבחין בהם, להתחבר עימם בקלות ובד בבד להקשות עליהם להתחבר לאחרים. כל המאפיינים שותפים לשמירת הגבולות. הבגדים אינם מאפשרים חופש פיזי וחופש חברתי. האמיש מרגישים, שההקפדה על השוני בבגדים מעודדת ענווה והפרדה מהעולם שבחוץ. הכרכרה האמישית – הבאגי – תהיה תמיד שחורה, בעוד שאצל יתר המנוניטים מקובלים צבעים שונים, ובייחוד אפור.

סימן חיצוני בולט אצל האמיש הוא העדרו של השפם, אשר נקשר בתודעת חברי הקבוצה עם האופנה שהייתה מקובלת בקרב אנשי צבא באירופה.

מבחינה לשונית האמיש הם תלת־לשוניים. בבית הם מדברים "הולנדית של פנסילבניה", אך בקשרי עבודה הם משתמשים בגרמנית גבוהה. שתי השפות האלו הן למעשה ניבים של השפה הגרמנית. בני האמיש לומדים אנגלית כדי לשוחח עם מי שאינו חבר בקהילה.

בני האמיש חיים בבידול מהסביבה ודוגלים בעצמאות מלאה של הקהילה. הם אינם מעוניינים לקבל כל שירות או תקציב מהמדינה ואינם מקבלים דמי אבטלה, רווחה וביטוח רפואי או לאומי. לבני הקהילה יש סידור מיוחד עם הממשלה בנוגע למיסים. הדבר הפך אצלם לעיקרון תאולוגי – הם מבקשים לחיות מעמלם ובשעת הצורך הם דואגים לחברי הקהילה במסגרת משפחתית וקהילתית. אין להם גם חשבונות בנק, חסכונות וכו'. וכל רווחיהם מושקעים במשק. צעירי האמיש עוסקים בספורט כבילוי חברתי מרכזי (בעיקר היות שהם מנועים מגלישה באינטרנט וצפייה בתוכניות בידור בטלוויזיה, ואף מוגבלים בשמיעת מוזיקה).

נשות האמיש עובדות מגיל צעיר בשדות אבל בעיקר במטבח, המצריך עבודה קשה וממושכת, בהיותו נטול חשמל. האנרגיה היחידה שהם משתמשים בה היא אנרגיית רוח, המפעילה משאבות מים להשקיית השדות. מקור פרנסה נוסף הוא ייצור חפצים בעבודת יד למכירה, עבודות טלאים בהרכבי צבעים מיוחדים, כמו רקמה מיוחדת של הנשים, שלשם יצירתה הן יושבות יחד בערבים הארוכים, כל אישה ומעשה הרקמה שלה בידה. חלקן יולדות בביתן, מתוך בחירה, בעזרת מיילדות מבנות הקהילה, ויש שנוסעות לקבל שירותים רפואיים מחוץ לקהילה. נשים רווקות עובדות בעבודות שונות במקביל למשק הבית, חלקן במסעדות, חלקן בתור חדרניות במלונות או בבתי אנשים שאינם חלק מכת האמיש, בתור עובדות משק בית.

מנגנון פיקוח חברתי חשוב מבוסס על עידוד שיחות מעמיקות ומפגשי פנים אל פנים. לכן נאסר על בני הקהילה להחזיק טלפון. כיום מקובל להחזיק מכשיר בקצה המרוחק של החווה והוא מצוי מחוץ לבניין, בתוך מבנה ארעי המקשה על שיחות ארוכות ולא נחוצות. בני האמיש מארחים ומתארחים כל הזמן. הקהילה מוגבלת במספרה. כשהמספר גדול מדי ליחסי קרבה שוטפים בין כלל החברים בה, הקהילה מתפצלת. הזיקה האישית נתפסת כבעלת משמעות גבוהה ולכן גם העזרה ההדדית חזקה מאוד. כאשר זוג צעיר מתחתן בני הקהילה כולה מתגייסים לעזור במציאת מקום מגורים, זאת בשל העובדה שבני האמיש אינם חוסכים כסף עבור העתיד. כל אחד מהקהילה תורם משהו לקניית האדמה ואת הבית בונה הקהילה כולה במשותף.

הבסיס הראשוני הוא המשפחה, המהווה יחידה כלכלית וחברתית כאחד. הדבר יוצר בעיה כאשר קיימת סטייה ממנהגי הקהילה מצד אחד הילדים או אחד ההורים, או כאשר נוצר חיכוך בין שתי משפחות. ההחלטות במקרה זה מובאות לפני הבישופים והעדה כולה והם המחליטים על אופן הפעולה. בדרך כלל, הפעם הראשונה גוררת אזהרה, לאחר מכן עונש מוגבל (חרם לשבוע, שבועיים וכו') ולאחר מכן העונש האולטימטיבי – הרחקה סופית. מי שזקני האמיש הכריזו עליו כסוטה, או מי שלא נכנס בבגרותו לאמיש, אינו רשאי לקיים עימם יחסים מסודרים ובייחוד נאסר עליו להשתתף איתם בכמה פעולות חברתיות בסיסיות, כמו אכילה או שתייה משותפת. לאמיש אסור לאכול בנוכחות זרים. האוכל הוא טקס דתי המיועד אך ורק לחברים בקהילה. אין מגישים אוכל לאורחים ואין אוכלים אצל אחרים.

חינוך

המורה בבית הספר היא אשת כנסייה אמישית, בתו של חוואי. ארצות הברית.

החינוך היווה סלע מחלוקת משמעותי בין האמיש לסביבתם ולשלטונות. בעבר, לא היו להם בתי ספר משלהם והם הצטרפו לבתי הספר הכפריים. כאשר החברה האמריקאית החלה לעבור שינויים והעיר התקרבה לכפר, החלו לפתוח בכפרים בתי ספר אזוריים גדולים, שהתלמידים מגיעים אליהם באמצעות הסעות. על מנת להימנע מהשתתפות במוסדות אלו, נאלצו האמיש להקים בתי ספר משלהם. עיקר הרעיון – למנוע השכלה כללית מהילדים על מנת שימשיכו בדרכי הוריהם ויהיו חקלאים כמותם. הילדים, על פי השקפת האמיש, צריכים לעבוד בשדה מרגע שהם מגיעים למודעות עצמית. השיטה היא one room school, בו לומדים כל הילדים ביחד עד גיל 12/13. לאחר מכן, יש להם פטור מיוחד מלימודים. מניעת הלימוד והידע היא אחד ממנגנוני הפיקוח, בו נעזרים האמיש על מנת למנוע מהילדים לצאת עם בגרותם אל החברה הכללית.

המבוגרים בני האמיש רואים בבית הספר שלב לימוד הכרחי להכנת המתבגר לעולם. הילדים זוכים להשכלה פורמלית עד גיל 12 ולאחר מכן הם מקבלים תוכניות לימודיות בפיקוח הוריהם. הלימודים בכיתה מתנהלים באנגלית ללימוד השפה. המורות עצמן הן מהאמיש ובעצמן זכו להשכלה רק עד גיל 12. המנוניטים מתייחסים לנושא בצורה שונה ומעניקים השכלה רחבה בהרבה לילדי הקהילה.

בשנים האחרונות נוצרה נורמה, לפיה הילדים יוצאים מהקהילה בגיל מסוים ל"עולם המודרני" כדי לבחון אותו לתקופה ואז, כבוגרים, חוזרים מבחירה ומצטרפים לקהילה (יש לזכור שהם אנאבפטיסטים).

בני הנוער נפגשים באופן מסודר לערבי שירה בימי ראשון, בהם אין התכנסות של כלל הקהילה (שנפגשת אחת לשבועיים). במפגשים אלה נוצרת היכרות הדדית בין המינים. הנער ייקח את הנערה בכרכרה לביתה ובשלב זה הם ישמרו את התעניינותם ההדדית ואת מהלכי החיזור בסוד. מספר ימים לפני החתונה יודיעו בני הזוג בכנסייה על כוונתם להינשא. חתונות מתקיימות מנובמבר עד דצמבר, לכל המאוחר. אחרי שעונת הקציר בסתיו מסתיימת. חתונות מתקיימות בימי שלישי וחמישי, כיוון שהם הימים הפחות עמוסים בעבודה חקלאית. אין עורכים חתונות בשבת בשל הצורך לנקות ביום שלאחר החתונה ויום ראשון אינו מתאים לכך. החתונה מתקיימת בבית הכלה עם כ־200 מוזמנים ויותר, הטקס נמשך כארבע שעות. בדרך כלל חתונה תחל בשעה 8:30 לאחר שהמשפחות השכימו בארבע לפנות בוקר להספיק לעשות את כל שנדרש במשק ולהתכונן לקראת בואם של האורחים. בחתונות אמיש אין נשיקות, טבעת, פרחים, צילומים וקייטרינג. אחרי החתונה תתקיים סעודה של מטעמים מסורתיים. הכלה תופרת לעצמה שמלת כלה כחולה, שתשמש אותה לתפילות בשנים הבאות, כשמלה הטובה והחגיגית ביותר בחייה. יש אף שנקברות בה. הנישואים אינם יוצאים לפועל ללא הסכמת המשפחות ואישור הבישופים והם נתפסים כאירוע קהילתי לא פחות ממשפחתי.

החיים הדתיים

אמיש מאוהיו בחדר הסעודה האחרונה בירושלים, 2008

לא קיים בית תפילה או בית כינוס כלשהו. אין מבנה מיוחד לעבודת האל. לצורך קיום הטקסים הדתיים נפגשים האמיש פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר. כל העדה מתכנסת יחד – גברים, נשים וטף. עיקר הטקס הוא בשירת המנונים אבל הוא כולל גם דרשות. מסורת הקבוצה של חיים בחווה וקיום עבודת האל שם הם הבסיס לקיום הדרשות והתפילות בבתים ולא בכנסיות. גרסה אחרת אומרת, שהנוהג לערוך את התפילות בבתי החברים ולא בבית תפילה רשמי הוא שריד לתקופת הרדיפות, כשהאמיש לא יכלו להתפלל בכנסיות כבני פלגים אחרים בנצרות.

העדה מונהגת על ידי מנהיגים דתיים אבל אלה אינם בהכרח המלומדים. הרעיון של מנהיג דתי מקצועי לא קיים בקרב הקבוצות הללו. מנהיג הוא אדם שהקהילה בוחרת בו. הבחירה היא צירוף של שני מנגנונים האמורים לצור יחד היבט של כריזמה מחד גיסא ובחירה אלוהית מאידך גיסא. שלב א' – בחירה של מספר מועמדים, שהקהילה רואה כראויים, בבחירה דמוקרטית. שלב ב' – העלאה בגורל של ספר קודש אחד מכלל ספרי הקודש של הנבחרים בשלב א'. שלב זה נועד לחזק את ביטחונו של מי שהקהילה בחרה בו. הבישוף הוא המענה לשאלות ההלכתיות בתוך הקהילה. הבישופים של כל הקהילות מתכנסים יחד לקבלת החלטות כלליות בנושאים רגישים וחשובים. לעיתים, קהילה מתנגדת ופועלת בניגוד לפסק הלכה בישופי ואז ההחלטה אם להשאירה כחברה בקבוצת האמיש או לא תלויה בסוג הנושא וסוג ההתנגדות.

הספר הקדוש לאמיש הוא ספר הביבליה, הכולל את הברית הישנה ואת הברית החדשה. הם אינם מפרשים את התנ"ך, ומשאירים אותו כמו שהוא.

בנוסף לברית החדשה יש להם חוקים שלפיהם הם חיים את חייהם היומיומיים. מערכת חוקים זו נקראת "אורדונג".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמיש בוויקישיתוף

• סמדר שיר, כת האמיש: מאה שערים של אמריקה, באתר ynet, 4 באוקטובר 2011
• נאוה סטולר, העדות: תיעוד נדיר של חברי קהילת האמיש, באתר nrg‏, 26 בספטמבר 2013
• "30 חברי אמיש מגיעים לישראל", The Times Of Israel
• קווין גרנוויל ואשלי גילברטסון, הניו יורק טיימס, הזמן נותן את אותותיו באמיש, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2017
• נטע בר, בלי חשמל וטלפון - קהילת האמיש פורחת, באתר ישראל היום, 15 בדצמבר 2018
• אמיש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)