לובומל

לובומל
**Лю́бомль**
סמל לובומל סמל לובומל	דגל לובומל דגל לובומל
	תחנת הרכבת של לובומל
	תחנת הרכבת של לובומל
מדינה	אוקראינה
אובלסט	ווהלין
נפה	נפת לובומל
תאריך ייסוד	המאה ה-13
שטח	12 קמ"ר
גובה	187 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	10,295 (1 בינואר 2022)
‑ צפיפות	845 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	51°13′21″N 24°02′07″E / 51.22258°N 24.03534°E N 51.22258 E 24.03534
אזור זמן	UTC +2
	http://www.lubomlmisto.in.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים לובומל

לובומל (ברוסית ובאוקראינית: Лю́бомль - ליובומל, בגרמנית ובפולנית - Luboml, ביידיש: לובאמל או ליבעוונע, בספרות התורנית לובמלא או לומבלא^[1], וכן במקורות נוספים לובמלה, ליבוונה) היא עיירה במערב אוקראינה, בסמוך לגבול פולין. אוכלוסייתה (נכון ל-2024) 11,000 תושבים. לובומל מהווה את בירת נפת לובומל במחוז ווהלין (חלק מחבל ווהלין ההיסטורי).

היסטוריה

עדות כתובה ראשונה לקיומה של לובומל היא משנת 1287 כחלק מנסיכות גאליץ'-וולין, והיא נודעה כעיר החביבה על נסיך ווהלין ולדימיר וסילקוביץ'. בתקופת שלטונו התפרסמה העיר כמרכז אומנויות, והנסיך החליט לבנות בה את כנסיית גאורג הקדוש, העומדת עד היום. הוא נפטר בעיר לובומל ב-1288. ב-1340 התפרקה נסיכות גאליץ'-וולין, ולובומל עברה לשלטון ליטא. ב-1392 ביקר בעיר המלך ולדיסלב השני יגיילו וב-1412 הקים בה את כנסיית השילוש הקדוש, הניצבת עד היום.

ב-1541 קיבלה לובומל אוטונומיה חלקית ומוגבלת במסגרת זכויות מגדבורג. ב-1569, בעקבות הסכם איחוד לובלין הפכה לובומל, יחד עם יתר ווהלין, לחלק מהאיחוד הפולני-ליטאי. בתקופה זו גברה התיישבות של פולנים קתולים ויהודים. בעקבות חלוקת פולין השלישית ב-1795 עברה לובומל לשלטון האימפריה הרוסית, והעיר הפכה לעיר המרכזית בנפת ולדימיר-וולין. כיתר אזורי הספר המערביים של האימפריה הרוסית, נכללה לובומל בתחום המושב והחיים היהודיים פרחו בה כבערים ובעיירות רבות בסביבתה. בעת מלחמת רוסיה–צרפת (1812) הייתה לובומל בקו הפריסה הצפוני של הכוחות הרוסיים בפיקודו של הגנרל טומאסוב, ובעיר התמקמה מפקדתו.

לקראת סוף המאה ה-19 החלו תהליך תיעוש והתפתחות. מסילת רכבת נסללה ב-1874 וחיברה את לובומל עם קובל. לובומל הפכה מרכז מסחרי לכפרי הסביבה, בניצוחם של סוחרים יהודים שהלכו והתרבו. אוכלוסיית העיר גדלה והתפתחה, מ-2,784 ב-1860 לכדי 6,969 נפשות ב-1896.

מלחמת העולם הראשונה והמלחמה הפולנית-סובייטית בעקבותיה הביאו שוב לשינויים שלטוניים תכופים, ובין 1915 ל-1920 עברה העיר בין ידי הגרמנים, האוסטרו-הונגרים והפולנים. הסכם ריגה ב-1921 קבע את לובומל בשטחה של פולין העצמאית, מצב שנמשך עד להסכם ריבנטרוב-מולוטוב ערב מלחמת העולם השנייה ב-1939, בו חולקה מחדש פולין בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, ולובומל עברה לשלטון סובייטי. ב-1941 הפרה גרמניה את ההסכם ופלשה לבית המועצות במבצע ברברוסה, ולובומל הוכפפה לשלטון נאצי שבמסגרתו הושמדו, באוקטובר 1942, כל יהודיה - הרוב המכריע של אוכלוסיית העיר.

ב-1944 כבש הצבא האדום את לובומל, כחלק ממסע התקדמותו מערבה לעבר ברלין. עם שרטוט הגבולות מחדש בין בעלות הברית המנצחות בתום המלחמה, נותרה לובומל בשטח ברית המועצות, בשוליה המערביים ביותר - 17 ק"מ מגבולה עם פולין. מאז התפרקות ברית המועצות ב-1991, לובומל היא חלק מרפובליקת אוקראינה העצמאית.

יהדות לובומל

בית הכנסת הגדול בלובמלא

נצרכי העיירה לובמל בתור לארוחת צהריים בבית התמחוי בביתו של מוטלה ישראל סאנייעס, 1917. הכיתוב על גבי השלט מורה "פאָלקס קיך" (יידיש: מטבח עממי, בית תמחוי).

בעבר נודעה לובומל כעיירה יהודית ("שטעטל"), ועד מלחמת העולם השנייה מרבית תושביה (כ-95%) היו יהודים. זו הייתה עיירת שוק אזורית ששימשה מרכז מסחר לכפרי הסביבה, ובכיכר השוק התנהל מדי יום שני מסחר תוסס בין איכרי הסביבה, סוחרים מקומיים ותושבים. השפה העיקרית המדוברת בלובומל הייתה יידיש, והתקיימו בה חיי תרבות יהודיים עשירים.

אחד מרבני לובומל, רבי משה בן יצחק בּוּנִמשׂ (בּוּנִים'ס), המכונה רבי משה מלומבלא (או לובמלא), הוא עורך ומפרסם פירושי המהרש"א (חותנו) לש"ס בתוספת פירושיו שלו, בשם "חידושי הלכות מהדורי בתרא למהרש"א", וכונה "מהדורא בתרא" ובתבנית ייחודית. משהועתק בדפוס וילנא, לפי אותה תבנית, ובהשמטת ההפרדה בין חידושי המהרש"א וחידושי הרב מלובומל, הפך הספר לאחד הפירושים המרכזיים לתלמוד. מכיוון שרבי משה מלומבלא היה מיוחס לשושלות רבנים חשובות ובהן הרמ"א והש"ך, שמו הפך להיות "עוגן" למשפחות מיוחסות ושושלות רבניות מאוחרות כמשפחת מייזל ומייזלס, אידלס, מרגליות, רוקח ועוד, בחקר תולדותיהן.

רבני 'לובמלא' (או 'לומבלא' - ייתכן שיבוש מכוון) שימשו אחרי כן בתפקידים מרכזיים בערים המרכזיות לובלין וקרקוב, ביניהם הרב יואל סירקיס, רבי שמעון וולף אוירבך, רבי אלעזר מרגליות, רבי אברהם פולק, וכאמור רבי משה בונים.

בשואה

בתקופת השואה נרצחו כמעט כל תושביה היהודים של העיירה בידי הנאצים ועוזריהם האוקראינים. עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים ב-25 ביוני 1941 הוטלו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב וחובת תשלום סכומי כופר, ולאחר זמן קצר נרצחו כ-800 יהודים מהעיירה, ובהם נשים רבות. בנובמבר 1941 רוכזו יהודי העיירה בגטו שהוקם בה.

מ-1 באוקטובר 1942 הובלו אלפי יהודי גטו לובומל בידי יחידות איינזצגרופן בסיוע לאומנים אוקראיניים אל בורות ירי שהוכנו מראש בפאתי העיירה, נורו ונקברו. במהלך האקציה התבצרו כ-50 יהודים באחד מבתי הגטו, וירו על הגרמנים. ידוע על 51 איש שניצלו מבין כ-4,500 תושביה היהודים של לובומל.

הנצחה

בול דואר עם שם העיירה ביידיש, גרמנית, אוקראינית ופולנית, 1918

העיירה לובומל התפרסמה כסמל לעולם השטעטל שחרב כאשר תערוכה על יהדות לובומל לפני השואה ובשואה הוצגה במוזיאון השואה בוושינגטון, ואחר-כך ב-1998 ביד ושם בירושלים, וכאשר בשנת 2003 הופק הסרט "לובומל - לבי זוכר", אשר הופץ ברחבי העולם. בארץ, סרט זה מוקרן בדרך כלל סביב אירועי יום השואה. התערוכה והסרט היו יוזמתו של אהרון זיגלמן, איש עסקים אמריקאי יליד לובומל, שהיגר לארצות הברית כנער עם משפחתו טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ושם למד על אובדן כל חבריו שנותרו מאחור ועל חורבן קהילתו.

בית הכנסת של לובומל, בניין מרשים וגדול, היה אחד הבניינים המרכזיים בעיירה בעת השואה. כיום חיים בלובומל כ-10,000 איש, אין בה שום זכר לעברה היהודי, ולא חי בה אף יהודי.