פתיחת התפריט הראשי

לילה לילה

שיר בלדה של המשורר הישראלי נתן אלתרמן
יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו

לילה לילה הוא שיר בלדה של המשורר הישראלי נתן אלתרמן. השיר נכתב על ידי אלתרמן "לתוכנית מס' 14 של תיאטרון "לי-לה-לו" בשם "רק למבוגרים", אשר בכורתו הועלתה ב-4 בפברואר 1948, בראשיתה של מלחמת העצמאות[1]. הולחן על ידי המלחין מרדכי זעירא[2].

השיר נעשה אהוד ביישוב ובחברה הישראלית והושר על ידי זמרים רבים, בהם אהובה צדוק[3], אריק איינשטיין, על ידי יהורם גאון ואסתר עופרים. כמו כן, ביצעו את השיר הארי בלפונטה[4] וננה מושקורי.

בשל היבטי האבלות המובעים בו וההקשר ההיסטורי שבו נתחבר, הוא מנוגן בימי מועד וזיכרון, וגם בתוכניות מוזיקה בימי חולין.

פרקי השיר ותכניועריכה

השיר כתוב כשיר ערש. בדומה לשירי ערש אחרים, המסר שבשיר הוא "בחוץ קורים אסונות, אבא לא כאן, אבל אני מגינה עלייך" [5] . נושאי השיר המחורז, הכולל ארבעה בתים, הם אובדן הרעים, האהבה ובני הזוג. האני השר מתאר מעין עלילה על-זמנית, שבה מאבדת האישה, דמות מהותית שעשויה להיות אם או קרובת משפחה אחרת, בת זוג ורעיה, ואולי אף כלל האומה, את רעיה ואהוביה בשל אירועי הזמן: פגעי הטבע, מערכה צבאית ושכחה; ותוך כדי כך מאזכר המשורר נדודים בדרכים, מלחמה וציפייה לשובם של הרעים שאינה מתגשמת.

הבית הראשון פותח את השיר בתפאורת תיאורי טבע, המספקים למאזינים מידע על הזמן ביממה שבו פונה האני השר אל האישה הממוענת: לילה שבו חושך ואפלה:

"לַיְלָה לַיְלָה, כּוֹכָב מְזַמֵּר
נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר."

האני השר מבקש מן האשה הממוענת להרדם, מצב פסיכופיזי הדורש מידה של רגיעה, וזאת למרות הידיעות הקשות שבפיו; כביכול נתבעת ממנה, כמובן מאליו, ההשלמה, האיפוק והשליטה העצמית המלאה ברגשותיה.

בבית השני מוגברת התביעה לשלווה פנימית, כזו המאפשרת שינה, במילים: „עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ”; והדובר מתחיל למסור את רצף הבשורות הממוענות לאישה; הראשונה בהן היא כי מתכוונים להגיע אליה שלושה רוכבים - „פרשים” - אולי לוחמים הבאים ממערכה ארוכה, בשורה שלכאורה מעוררת ציפייה למפגש מרגש:

"... בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ,
לַיְלָה, לַיְלָה, רָכְבוּ חֲמוּשִׁים,
נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים."

אולם הבית השלישי סותר את רושם המפגש הצפוי, ומפרט את הבשורות המרות:

"לַיְלָה, לַיְלָה, אֶחָד הָיָה טֶרֶף,
לַיְלָה, לַיְלָה, שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב,
לַיְלָה, לַיְלָה, וְזֶה שֶׁנּוֹתַר,
נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר."

סיפורי האובדן השונים של "הפרשים" מובאים בזה אחר זה, וכל אחד מהם מראה פן שונה של הרס האדם וקשריו עם זולתו; ה„טרף” מציין את הפגעים בגוף מכוח עליון שנכפו על האדם, ה„חרב” את מאבקיו של האדם עם אויביו מבחירתו, ו„את שמך לא זכר” - השכחה, רצונית אם לאו, שמשמעה אובדן ההקשר והמשמעות של היחסים, המתחוללת בתודעתו ובנפשו של יציר אנוש.

הבית הרביעי מסכם את הבשורות במילים חוזרות על רוח הסערה ועל ליל האפלה ומציין את ההעדר, המחסור והחלל הריק שאל מולם ניצבת ממוענת הבשורות:

"לַיְלָה, לַיְלָה, רַק אַתְּ מְחַכָּה,
נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה."

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה