מאיר אוריין
אברהם מאיר אוריין (בֶּכלינסקי) (י"א בטבת ה'תר"ע, 23 בדצמבר 1909 – ג' באב ה'תשל"ח, 6 באוגוסט 1978, חיפה) היה סופר וחוקר ספרות תורנית וחסידות, ופעיל ציבור חיפאי.
 | |
| מאיר אוריין, 1962 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1909 י"א בטבת ה'תר"ע קוטנו, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 1978 (בגיל 68) ג' באב ה'תשל"ח חיפה, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אוריין נולד בשם מאיר בכלינסקי בעיירה קוטנה שבפולין הרוסית, בנם של רחל לבית הנדלס ושלמה בנלר-ברלינסקי, חסיד, מתומכי פשיסחה-קוצק-גור. קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובישיבה, ובגיל 18 נסמך לרבנות מטעם חבר הרבנים בוורשה. היה פעיל בתנועת החלוץ הדתי. בשנת 1933 נשא לאישה את שרה יעקובוביץ. באותה שנה עלה לארץ ישראל והחל לעבוד כפועל בפרדסי בני ברק ובבניין. בשנת 1935 השתקע בחיפה ובה עסק בפעילות ציבורית, תרבותית וחינוכית. היה מנהל המחלקה לתרבות של הוועד הלאומי במחוז חיפה, ולקראת קום המדינה היה מזכיר ועדת המצב בחיפה. היה מזכיר ועד הנהלת בית הכנסת המרכזי בחיפה, חבר ועד אגודת הסופרים בחיפה וחבר נשיאות המרכז של הפועל המזרחי, חבר המועצה לתרבות ולאמנות שעל יד משרד החינוך והתרבות, חבר אגודת הסופרים העברים ויו"ר איגוד הסופרים הדתיים בישראל. ייסד והדריך את חוג הרמב"ם בחיפה.[1] בשנות ה-60 ניהל את לשכת הבריאות המחוזית בחיפה. היה ציר לקונגרס הציוני ה-25. בין הספרים שחיבר - "מורה לדורות: רבינו משה בן מימון" (ירושלים תשט"ז), "סנה בוער בקוצק" (ירושלים, תשכ"ב) - על הרבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק וספרים נוספים בנושא החסידות. כתב בקביעות בעיתונות הדתית: "הצופה", "גוילין" (ביטאון המפד"ל) ו"מחניים", ב"כרמלית" (השנתון הספרותי של סופרי חיפה), ב"מעריב" ועוד, ונתן הרצאות בנושאים שונים.
נקבר בבית הקברות חוף הכרמל בחיפה.[2] בתו היחידה היא יהודית אוריין, עיתונאית, מבקרת ספרות וקולנוע.
על שמו רחוב בחיפה.
ספריו עריכה
- המורה לדורות: רבינו משה בן מימון, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ז.[3] (הופיע במהדורות נוספות) (ראה אור בתרגום לספרדית ב-1975)
- סנה בוער בקוצק: נתיב חייו של רבי מנדל, ירושלים: ר’ מס ('ספריית דני למדע פופולרי'), תשכ"ב.[4] (הופיע במהדורות נוספות; מהדורה ה מתוקנת ומשוכללת בתוספת הקדמה ומפתח: עם מפתח מפורט והקדמה מאת הרב יצחק אלפסי, תשס"ז 2006)
- רבי ד"ר יהודה אבן-שמואל (קופמן) עם הגיעו לגבורות: קווים לדמותו ותווים למשנתו, חיפה: החוג ללמודי הרמב"ם שע"י הפועל המזרחי, תשכ"ז. (ספרון)
- בחיל, בכח וברוח: קובץ מאמרים, חיפה: רעים, תשכ"ח. (מתוך "הצופה", אייר, סיוון תשכ"ז, ניסן תשכ"ח, ומתוך "גוילין", כסלו תשכ"ח) (ספרון)
- חסידות באספקלריה של בובר (סקירה בקרתית), חיפה: פנת הספר, 1970.
- מדרגות בעולמה של החסידות, רמת גן: מסדה, 1975.[5]
- במעגלות החסידות ובנתיבות זמננו, ירושלים: ר’ מס, תשל"ח 1977. (מסות)
- Meir Orián, Maimónides, maestro de generaciones: vida y obra de Rabi Moisés Ben Maimón; traducción del hebreo, Zeev Zvi Rosenfeld, Montevideo: Editado por la Comunidad Israelita del Uruguay, 1975. (ספרדית: המורה לדורות: רבינו משה בן מימון)
קישורים חיצוניים עריכה
- רשימת המאמרים של מאיר אוריין באתר רמב"י
- דוד תדהר (עורך), "מאיר אוריין (בנלר-ברלינסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5446
- אמציה פלד, סמטת מאיר אוריין, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
- הסופר מ. אוריין הובא למנוחות, דבר, 8 באוגוסט 1978
- מאיר אוריין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
מפרי עטו:
- אנוסים ומקדשי־שם באמריקה הלאטינית, מעריב, 5 באוקטובר 1965
- מימרות בנוסח קוצק, דבר, 9 באפריל 1976
הערות שוליים עריכה
- ^ סנה בוער בקוצק מאת מאיר אוריין, במרכז ישיבות בני עקיבא.
- ^ מאיר אוריין באתר חברה קדישא חיפה
- ^ ביקורת: פנינה מיזליש, הרמב"ם – בדורו ולדורות, מעריב, 11 באוגוסט 1961.
- ^ ביקורות: פנינה מיזליש, דמות חורגת מהמקובל – בחסידות, מעריב, 5 בינואר 1962; מנדל זינגר, התועה בדרכי החסידות, דבר, 1 ביוני 1962.
- ^ ביקורת קצרה: יעקב גורן, חסידות מלוא חפניים, דבר, 4 ביולי 1975.