פתיחת התפריט הראשי

מבצע מנורה היה מבצע צבאי של צה"ל שנערך בליל 18 - 19 בינואר 1979, ובו פשטו לוחמים מחטיבת הצנחנים ומחטיבת גולני, על בסיסים של ארגון פת"ח בלבנון, שמטרתו הייתה לפגוע במחבלים ולהרוס תשתיות טרור.

מבצע מנורה
תאריך התחלה: 18 בינואר 1979
תאריך סיום: 19 בינואר 1979
משך הסכסוך: לילה אחד
מקום: הכפרים ארנון, עישייה ואל-נבטיה, לבנון.
עילה: מידע מודיעיני על כוונת מחבלים בבסיס זה לבצע בישראל פיגוע טרור.
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

לבנוןלבנון לבנון

מפקדים

?

כוחות

מחבלי ארגון פת"ח

אבידות

2 פצועים.

כ-30 מחבלים הרוגים, תשעה פצועים ושבוי אחד.

תוכן עניינים

רקעעריכה

לאחר פחות משנה מתום מבצע ליטני חזרו הפלסטינים בלבנון לעמדות הישנות שלהם במה שכונה פתחלנד, ועד מהרה שבו והטרידו את יישובי הצפון ואף הצליחו להפעיל טרור בתוך ישראל. מטען חבלה באוטובוס בירושלים, מטחי קטיושות על קריית שמונה והטרדות חוזרות ונשנות ובכלל זה חדירת מחבלים למעלות בינואר 1979. בצה"ל התגבשה התפיסה כי הכרחי לשוב ולבצע פעולות יזומות בשטח לבנון על מנת להביא שקט ליישובי הצפון בפרט ולתושבי ישראל בכלל. הרמטכ"ל, רפאל איתן, הורה לאלוף פיקוד הצפון, אביגדור בן גל, להיערך לביצוע פשיטה מעבר לנהר הליטני. הפעולה הוטלה על כוחות מחטיבת הצנחנים, עליה פיקד אל"ם אמנון ליפקין-שחק[1], ועל כוח מחטיבת גולני, אשר ערכה באותה עת אימון חטיבתי בסיני.

על גדוד 202, עליו פיקד שאול מופז, הוטל לפשוט על בתי מחבלים בגזרת כפר ארנון ולכן לבצע חסימה כדי לבודד את גזרת הפעולה. על גדוד 890 בפיקוד המג"ד זאב צל, הוטל לפשוט על בתים, על אבנר טלמון סמג"ד 890 הוטל לפשוט על סוללת תותחים מחופרת של המחבלים בקרבת הבופור ורמת ארנון. על הסיירת החטיבתית, עליה פיקד משה יעלון, הוטל לנוע בעקבות גדוד 890, להשתלט על אזור האנטנות ולבצע חסימה באש שתבודד את גזרת הפעולה ממבצר הבופור, אשר שימש כמוצב של טרור פלסטיני. כוח חילוץ בפיקודו של קצין האג"ם החטיבתי, סרן יום טוב סמיה, הועמד בכוננות. על כוחות מחטיבת גולני הוטל לפעול בגזרה הצפונית, כנגד יעדי מחבלים בכפרים עישייה ואל-נבטיה. בטרם הפעולה הוחלט לבצעה במתכונת מצומצמת יותר ועל כן שונו יעדי חטיבת גולני. על כוח קטן מן החטיבה, אשר כלל את הסיירת החטיבתית, הוטל לפשוט על בתים ב"מזרעת וזעיה" ועל מאהל בקרבת הכפר אל-עיישיה אשר שימשו את המחבלים ולהשמידם. יממה לפני המבצע יצא כוח מגדוד 890 שכלל את אבי עמירם, יחיאל גוזל וקצין המודיעין של החטיבה המרחבית לסיור מקדים שכלל בדיקת של ציר התנועה ונקודת חציית נהר הליטני, הכוח סימן אזור ממוקש בשביל היורד לליטני. סמוך לנהר עצמו זיהה הכוח רועה לבנוני, שבה אותו והעביר אותו בישראל לגורמי מודיעין שחקרו אותו. בחקירתו מסר הרועה מידע חשוב אודות האזור.

מהלך המבצעעריכה

 
מפת אזור המבצע

כוח חטיבת הצנחנים שפעל בגזרה הדרומית של המבצע התפצל ונע בשני ראשים בצירים נפרדים. בשעה חמש וחצי בערב יצא כוח גדוד 202 בפיקוד שאול מופז מקליעה, חצה את נהר הליטני והעפיל לרמת ארנון תוך שהוא משמיט כוח אבטחה. לאחר מכן, המתין הכוח שלוש שעות בשל עיכוב שאר כוחות החטיבה. גדוד 890, בפיקוד זאב צל, ובעקבותיו הסיירת וחוליית הפיקוד של המח"ט, ליפקין-שחק, יצאו מדיר-מימס. את הכוח הובילו אריה נייגר ומספר לוחמים שהיו עם משימה עצמאית ואבי עמירם ומספר לוחמים שהיו חלק מכח טלמון. הכוח התעכב בדרכו מספר פעמים בשל תנאי השטח ובשל הצורך להימנע מגילוי על ידי זיהוי חוליית מחבלים שנעה ברמת ארנון.

גזרת 202

בהתקרבות ליעדים שינה מופז את ציר התנועה. כוח רתק נפרס והחל לירות לעבר בית אשר שימש את המחבלים. סגן מפקד הגדוד, נע עם חוליה לעבר הבית, זרק רימון והניח מטען חבלה. לאחר שנסוג שלושים מטרים התפוצץ מטען החבלה. מן הבית יצאו נשים וילדים. מופז הורה מיד להפסיק את הירי. באותו רגע נפתחה אש מבית סמוך לכיוון כוח גדוד 890. הכוח בפיקוד מופז פתח באש נ"ט ומקלעים ושיתק את מקורות הירי. שני מחבלים ליד הבית נהרגו. מאוחר יותר, לאחר שפונו הנשים והילדים פוצץ הבית. גם בית "חמא ארנון" הושמד כמתוכנן. בדרך חזרה נע הגדוד רגלית[2]. כמה מהלוחמים סבלו מתשישות ואחד נקע את רגלו. לאחר שחצה הכוח את הליטני פונה הפצוע במסוק.

גזרת 890

המג"ד זאב צל הפעיל במקביל את כל משימותיו. רוב המחבלים מכל היעדים ברחו אל הבונקר בסוללת התותחים בגזרת 890. כוח טלמון (סמג"ד 890) פשט על הסוללה והשמיד את כל התותחים עם מטענים. הכח פוצץ בית אחד בהמשך הסוללה בעזרת מפתח קיר. בתוך הסוללה וסביב הבונקר התקיים קרב שבסופו ספר הכוח 14 מחבלים הרוגים. בתחקיר לאחר הביצוע דיווח השב"כ על 30 מחבלים. בכח היו 17 איש, ביניהם מפקדי הפלוגות אבי עמירם ואריה נייגר, סמ"פ אלעזר שטרן, מפקד מחלקה יחיאל גוזל, עוד קצינים ושני לוחמים עדיין במסלול, ינקה שמשון וצביקה קנוניץ ששימשו כמאגיסטים של הכח. בהוראת אלוף הפיקוד בן גל, לכד הכוח מחבל אחד והביאו חזרה לישראל לחיקור. כוח חסימה מן הגדוד זיהה מחבל שברח ופגע בו והרגו. שבעה מחבלים נוספים נהרגו במהלך הלחימה ומחבל אחד נלכד פצוע[3]. כוח הסיירת, בפיקוד יעלון, הטמין מטעני חבלה באזור האנטנות ומיקם כוח חסימה שניתק את גזרת הפעולה מתגבורות מחבלים ממבצר הבופור. בתום הביצוע חברו כל הכוחות ונעו לנקודה 122 שם פגשו את הסיירת והחפ"ק ופונו על ידי שלושה מסוקי יסעור בהובלת סא"ל ארד מאוחר יותר מפקד טייסת 118, לשטחנו[4].

כוחות חטיבת גולני ביצעו את משימתם, זולת מספר אוהלים אשר לא פוצצו בשל חוסר זמן. בין היתר השמיד הכוח עמדת מקלע כבד. בכח היה פצוע אחד כתוצאה מירי על תחמושת.

תוצאות המבצעעריכה

לפי דובר צה"ל כוחות צה"ל הרגו כשלושים מחבלים, שבו אחד, ופצעו תשעה. עשרה בתים פוצצו והושמדו חמישה קני ארטילריה, שני ג`יפים שעליהם מקלעים כבדים ומצבורי תחמושת. לכוחות צה"ל היו שני פצועים. בסיכום המבצע הדגיש הרמטכ"ל, רפאל איתן, כי למחבלים הובררה יכולתו של צה"ל לפעול ולפגוע בכל מקום שיחפוץ וכי הפעולה מהווה פתח למבצעים דומים בעתיד[5].
לטענת ארגון פת"ח, נהרגו 16 לוחמים (6 פלסטינים ועשרה לבנונים) ו-5 אזרחים בפעולה, ו-13 נפצעו. כמו כן, נהרסו 8 בתים.[6]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אמיר בוחבוט ויאיר אלטמן‏, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק הלך לעולמו בגיל 68, באתר וואלה! NEWS‏, 19 בדצמבר 2012.
  2. ^ גל פרל פינקל, ‏הצבא של כוכבי חייב לקום כל בוקר ולהתכונן למלחמה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בינואר 2019
  3. ^ אלעזר שטרן, באתר ‏mako‏‏, ‏23 בדצמבר 2012‏.
  4. ^ עופר רגב והדס רגב-ירקוני, "890 לא חוזרים עד שמבצעים", פורת הוצאה לאור, מרץ 2009, עמודים 123-124.
  5. ^ יום טוב סמיה, "מנהיגות ברגעים של אמת", הוצאת קונטנטו דה סמריק, 2014, עמוד 313.
  6. ^ עודד גרנות, המחבלים: 21 נהרגו בפעולת צה"ל, מעריב, 21 בינואר 1979