מג'לי והבה

מג'לי והבה
مجلي وهبي
	מג'לי והבה, 2012
לידה	12 בפברואר 1954 (בן 70); בית ג'ן, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת חיפה
מפלגה	הליכוד, קדימה, התנועה
	17 בפברואר 2003 – 5 בפברואר 2013; (10 שנים)
כנסות	16 - 18
	סגן יושב ראש הכנסת; סגן שרת החוץ; סגן שרת החינוך, התרבות והספורט; סגן שר במשרד ראש הממשלה; מנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי;
	סגן יושב ראש הכנסת; סגן שרת החוץ; סגן שרת החינוך, התרבות והספורט; סגן שר במשרד ראש הממשלה; מנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי;

מג'לי והבה (בערבית: مجلي وهبي; נולד ב-12 בפברואר 1954) הוא פוליטיקאי דרוזי-ישראלי. לשעבר, חבר הכנסת וסגן שר. כיהן כממלא מקום נשיא מדינת ישראל לתקופות קצרות במהלך 2007, ובכך היה והבה לזמן קצר ממלא מקום נשיא המדינה הלא-יהודי הראשון של מדינת ישראל^[1].

קורות חיים עריכה

והבה הוא בן העדה הדרוזית, יליד הכפר בית ג'ן שבגליל העליון. הוא שירת כקצין בצה"ל והתקדם עד לדרגת סגן-אלוף; בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כסגן מפקד חטיבת חירם. סיים תואר ראשון במדע המדינה והיסטוריה של מדינות האסלאם באוניברסיטה העברית, ותואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה מאוניברסיטת חיפה.

והבה פעל לקידום יחסי ישראל ומדינות ערב, במיוחד בזכות קשריו עם בית המלוכה הירדני. הוא מונה על ידי אריאל שרון בסוף שנות ה-90 לעוזר בכיר במשרד התשתיות הלאומיות ולאחר מכן ליועצו המדיני במשרד החוץ בין השנים 1998–1999. הוא היה שותף למגעים עם חוסיין, מלך ירדן ולמאמץ להחזרת היחסים עם ירדן לכנם לאחר ההתנקשות בח'אלד משעל שאירעה שם.

והבה מונה למנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי בזמן כהונתה של ציפי לבני כשרה במשרד זה (2001), ובכך היה לדרוזי הראשון שמונה למנכ"ל משרד ממשלתי^[2]. ב-2003 הפך לחבר בכנסת ה-16 מטעם סיעת הליכוד. נבחר ליו"ר ועדת המשנה לחקיקה של ועדת החוץ והביטחון, ובכך היה ליושב ראש הלא-יהודי הראשון המכהן בראשות ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון.

בכנסת השש עשרה (משנת 2003) היה והבה חבר בוועדת החוץ והביטחון; חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט; וחבר בוועדה משותפת לתקציב הביטחון. במסגרת סבב מינוי סגני השרים לאחר אישור תוכנית ההתנתקות בכנסת, מונה ב-30 במרץ 2005 לסגן שר במשרד ראש הממשלה. ב-20 ביוני באותה שנה החליף בתפקידים עם ח"כ מיכאל מלכיאור ומונה לסגן שרת החינוך דאז, לימור לבנת. עם הקמת מפלגת "קדימה" בראשות אריאל שרון ב-2005, פרש והבה מ"הליכוד" והצטרף לשורותיה.

בכנסת השבע עשרה (מ-2006) שימש כסגן יושבת ראש הכנסת, עד מינויו לתפקיד סגן שרת החוץ ציפי לבני ב-29 באוקטובר 2007. והבה היה שותף לפעילותה לקידום תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. במהלך 2007 כיהנה דליה איציק כנשיאה בפועל במשך כחצי שנה, ומספר פעמים, בשל נבצרותו של משה קצב. מספר פעמים, כאשר היא נסעה לתקופות קצרות אל מחוץ לגבולות ישראל, כיהן והבה כממלא מקום נשיא המדינה. בכך היה והבה לזמן קצר ממלא מקום נשיא המדינה הלא-יהודי הראשון של מדינת ישראל^[1]^[3]^[4].

בכנסת השמונה עשרה (מ-2009) ועד לפיזורה כחבר האופוזיציה, כיהן והבה כסגן יו"ר הכנסת וחבר בוועדת הכספים של הכנסת. בנוסף הוא סגן נשיא האספה הפרלמנטרית למען הים התיכון (PAM). היה חבר בוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי, וחבר בשדולה למען השלטון המקומי ובשדולה לקידום היחסים בין ישראל לאירופה. מכהן כסגן יושב ראש הוועדה המדינית-ביטחונית וזכויות אדם Euromed. בנוסף כיהן כיושב ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית של ישראל והולנד, וכיום מכהן כיושב ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-ספרד. בנובמבר 2012 פרש מקדימה והצטרף לתנועת התנועה. במהלך כהונתו יזם תיקון לחוק חופשה שנתית המעגן את זכותו של כל עובד לצאת לחופשה ביום בחירה ביום שהוא חג או מועד, ויחד עם חברי כנסת נוספים היה בין יוזמי החוק לביטול איחוד הרשויות המקומיות באקה-ג'ת.

ב-2013 מונה לשגריר נודד מטעם האספה הפרלמנטרית של מדינות הים התיכון.

ב-2018 ראתה אור האוטוביוגרפיה שחיבר, "הדרוזי הראשון", בהוצאת ידיעות ספרים.

חיים אישיים עריכה

והבה הוא תושב בית ג'ן, נשוי ואב לארבעה.

חקיקה עריכה

חוק המרכז למורשת הדרוזים, התשס"ז-2007
חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 11), התש"ע-2010
חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה אל גרבייה וג'ת), התשס"ט–2009