מונטווידאו מארו
מונטווידאו מארו הייתה אוניית מלחמה יפנית במהלך מלחמת העולם השנייה. היא הוטבעה בטעות על ידי הצוללת האמריקאית USS סטרג'ן (USS Sturgeon) ב-22 ביוני 1942, ונשאה 1,054 אוסטרלים על סיפונה - שבויי מלחמה ואזרחים שהועברו מרבאול להאינאן. הטביעה נחשבת לאסון הימי החמור ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה. הריסות הספינה התגלו בשנת 2023.
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מלחמה |
| צי | הצי הקיסרי היפני |
| דגל הצי |
 |
| חברת ספנות | מיצובישי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
מיצובישי תעשיות כבדות  |
| תחילת הבנייה | 9 בספטמבר 1925 |
| הושקה | 15 באפריל 1926 |
| תקופת הפעילות | אוגוסט 1926 – 1 ביולי 1942 (כ־15 שנים) |
| אחריתה | טבעה |
| מיקום |
18°37′00″N 119°29′00″E / 18.616666666667°N 119.48333333333°E |
| נתונים כלליים | |
| תפוסה |
7,267 |
| אורך | 130 מטרים |
| מהירות | 14.5 קשר (26.9 קמ"ש) |
  | |
היסטוריה לפני המלחמה עריכה
מונטווידאו מארו הייתה אחת משלוש ספינות (יחד עם סנטוס מארו ולה פלטה מארו) של קו הספנות של אוסקה שושן קאישה (OSK) שנבנו עבור השירות הטרנס-פסיפי שלהם לאמריקה הדרומית. הספינה, במשקל 7,267 טונה, נבנתה במספנת מיצובישי זוסן קאקוקי קאישה בנגסאקי, והושקה ב-1926. באורך של 130 מטרים, היא הונעה על ידי שני מנועי מיצובישיסולצר 6ST60 שישה צילינדרים דיזל המספקים סך של 4,600 כ"ס (3,400 קילוואט) והעניקו לה מהירות של 14.5 קשר (26.9 קמ"ש; 16.7 מייל לשעה). לפני המלחמה פעלה הספינה כאוניית נוסעים ומטען, שנסעה בעיקר בין יפן לברזיל והובילה מהגרים יפנים.[1]
במלחמת העולם השנייה עריכה
מונטווידאו מארו שירתה את האימפריה היפנית במלחמת העולם השנייה. היא השתתפה בפלישה למקאסאר, סולאווסי בין 6 ל-16 בפברואר 1942, והשלימה מספר משימות לפני שהוטבעה.[1]
טביעה עריכה
ב-22 ביוני 1942, כמה שבועות לאחר נפילת רבאול בידי היפנים, הוכנסו אסירים אוסטרלים רבים מנמל רבאול למונטווידאו מארו. היא נסעה ללא ליווי לאי הסיני האינאן, כאשר נצפתה על ידי הצוללת האמריקאית USS סטרג'ן ליד חוף הפיליפינים הצפוני ב-30 ביוני.[2]
סטרג'ן רדפה אחרי האונייה אך לא הצליחה לירות, מכיוון שהמונטוודיאו שטה במהירות 17 קשר (31 קמ"ש),[2] והאטה לכ-12 קשר (22 קמ"ש) בחצות. לדברי איש הצוות יושיאקי יאמאג'י, ההאטה הייתה לקראת פגישה עם שתי משחתות.[2] מבלי לדעת שהוא נושאת שבויי מלחמה ואזרחים של בעלות הברית, ירתה סטרג'ן ארבעה טילי טורפדו לעבר המונטווידאו מארו לפני עלות השחר ב-1 ביולי, מה שגרם לכלי השיט לשקוע תוך 11 דקות בלבד. לדברי יאמאג'י, האוסטרלים במים שרו "Auld Lang Syne" לחבריהם הלכודים כשהספינה טבעה מתחת לגלים.[3]
הטביעה נחשבת לאסון הימי החמור ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה. רשימה שמית של ממשלת יפן מ-2012 חשפה כי בסך הכל 1,054 אסירים (178 תת-קצינים, 667 חיילים ו-209 אזרחים) נהרגו.[4] בין הנספים היו 35 מלחים מספינת הסוחר הנורווגית MV Herstein. מתוך כלל הספינה, כעשרים אנשי צוות יפנים שרדו מתוך 88 אנשי צוות שהיו על סיפונה.[5]
גילוי ההריסות עריכה
בסוף ינואר 2010 קרא חבר הפרלמנט האוסטרלי סטיוארט רוברט לראש ממשלת אוסטרליה קווין ראד, לתמוך בחיפושים אחר מונטווידאו מארו, באותו אופן שבו תמך בחיפוש אחר אוניית הוד מלכותו קנטאור.[6]
ב-18 באפריל 2023 התגלו שברי המונטווידאו מארו בעומק של למעלה מארבעה קילומטרים בים סין הדרומי, מול החוף הצפון-מערבי של האי לוזון.[7][8][9][10] ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבניזי, אמר כי הוא מקווה שהחדשות יביאו "מידה של נחמה לאהובים".[11]
אנדרטאות עריכה
אנדרטה לנספים הוקמה ברפארטישן הוספיטל במלבורן, ויקטוריה. אנדרטת מונטווידאו מארו מרכז אנדרטת שבויי המלחמה לשעבר בבלאראט, ויקטוריה. טקס הנצחה התקיים עם חשיפת האנדרטה בפברואר 2004.[12][13]
נושאים שנויים במחלוקת עריכה
סיבות למוות עריכה
הווטרן האוסטרלי אלברט ספיר טען בראיון שחלק מהאוסטרלים שרדו, אך מתו מאוחר יותר.[3] מבין הניצולים הידועים, היחיד שתושאל אי פעם היה איש הים יושיאקי יאמאג'י. בראיון ב-2003 ל-7.30 Report הוא הצהיר כי נאמר לו שחלק מהשבויים נאספו ונלקחו לקובה.[3]
ספיר, ששירת בגינאה החדשה, טען שהניצולים הועברו לאי סאדו, ומתו ימים לפני הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי באוגוסט 1945. פרופסור האנק נלסון סבור שלא סביר שאף ספינה יפנית לא הייתה עוצרת כדי לחלץ אסירים עם צוללת עוינת בקרבת מקום.[3]
מספר הנפגעים עריכה
מבחינה היסטורית היה קשה לקבוע מספר סופי של ההרוגים. עוד בשנת 2010 הצהיר שר ההגנה האוסטרלי אלן גריפין כי "אין ודאות מוחלטת".[4] רשימת ההרוגים האוסטרלים של קצין צבא אוסטרליה, מייג'ור הרולד ויליאמס, משנת 1945 אבדה, יחד עם הרשימה היפנית המקורית בקאטאקאנה. אתגרים אלה החריפו בגלל הקשיים הפורנזיים של שחזור שרידים שאבדו בים.[14][15]
בשנת 2012 מסרה ממשלת יפן אלפי מסמכי שבויים לממשלת אוסטרליה. המניפסט מונטווידאו מארו, שהכיל את שמות כל האוסטרלים שהיו על הסיפון, היה ביניהם. תרגום המניפסט שוחרר ביוני 2012, ואישר סך של 1,054 אוסטרלים.[16]
מקורות ממשיכים לסתור זה את זה בנוגע למספר אנשי הצוות היפנים ששרדו. מספר דיווחים מצביעים על כך ש-17 ימאים ושלושה שומרים יפנים ושלושה שומרים שרדו.[17][18]
קישורים חיצוניים עריכה
- People of the Plaque, מחווה לאזרחים מאירלנד החדשה שמתו במלחמה
- A Story of the Salvos, תאגיד השידור האוסטרלי, 20 באפריל 2008
- Lark Force, חלק מחיל המצב של צבא אוסטרליה על רבאול
- "Montevideo Maru remembered 70 years on" - תאגיד השידור האוסטרלי
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "Japanese Transports". www.combinedfleet.com. נבדק ב-7 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Rod Miller (2003). "The Montevideo Maru". montevideomaru.info. נבדק ב-2008-09-25.
- ^ 1 2 3 4 Mark Simkin (6 באוקטובר 2003). "Silence broken on Australia's worst maritime disaster". The 7:30 Report. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-2008-09-25.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Montevideo Maru - About the List". National Archives of Australia. נבדק ב-2012-12-31.
- ^ "Montevideo Maru – The sinking of the Montevideo Maru, 1 July 1942". Australian War Memorial. נבדק ב-2012-12-31.
- ^ Robert, Stuart. "Now for Montevideo Maru". ABC Online. נבדק ב-29 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מיכל רשף, נמצאה לאחר 80 שנה: ספינה שטבעה במלחמת העולם השנייה התגלתה במצולות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי
- ^ אחרי 81 שנה: נמצאה הספינה שהוטבעה בטעות עם 1,000 שבויי מלחמה, באתר ynet, 22 באפריל 2023
- ^ ישראל לפקוביץ, התגלתה ספינה שטבעה עם למעלה מ-1,000 שבויי מלחמה, באתר בחדרי חרדים
- ^ Law, Heather (21 באפריל 2023). "World War II shipwreck of SS Montevideo Maru, which sank with over 1,000 POWs, found in South China Sea". CNN. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Galloway, Anthony. "'Measure of comfort': Wreckage from Australia's worst maritime disaster found". Sydney Morning Herald. נבדק ב-22 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Montevideo Maru Memorial at Ballarat POW Memorial". Lost Lives. נבדק ב-29 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Montevideo Maru, Lost Lives quoting Margaret Reeson, A Very Long War: The Families Who Waited, MUP, 2000.
- ^ "Death – The Last Taboo". Australian Museum. נבדק ב-2012-12-31.
- ^ Brendan Borrell (2009-06-10). "How Long Do Dead Bodies Remain Intact in the Ocean?". Scientific American. נבדק ב-2012-12-31.
- ^ "Montevideo Maru – The worst maritime disaster in Australian history". National Archives of Australia. נבדק ב-1 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alice M. Bowman. "MV Montevideo Maru – A Japanese Prison Ship". Claire Déglon Marriott. נבדק ב-2012-12-31.
- ^ Margaret Reeson, A Very Long War, Melbourne University Press, Melbourne, 2000, 200 pp. p. 60