איסור ריבית (הלכה)

איסור ריבית הוא מצוות לא תעשה מדאורייתא האוסרת על מתן או קבלת תמורה על הלוואה. איסור זה חל רק כאשר הלווה והמלווה יהודים.

איסור ריבית
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, כ"ב, כ"ד ויקרא, כ"ה, ל"ה–ל"ז דברים, כ"ג, כ'–כ"א
משנה	מסכת בבא מציעא, פרק ה'
תלמוד בבלי	מסכת בבא מציעא, דף ס', עמוד ב'
תלמוד ירושלמי	מסכת בבא מציעא, פרק ה'
משנה תורה	ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק ד' – פרק י'
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן קנ"ט – סימן קע"ז
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו רל"ו ספר החינוך, מצווה תקע"ב

בימינו רבים מהעיסקאות נעשות על ידי חתימה על היתר עסקה, דבר המתיר את לקיחת 'הריבית', מאחר שהיא נהפכת לרווח, ואינה תשלום על עצם ההלואה.

מקור האיסור

איסור ריבית על פי ההלכה היהודית מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה. ריבית נקראת בתורה "נֶשֶׁך" או "מרבית", והתורה מזהירה מפניה בכמה מקומות, יחד עם החיוב להלוות לנצרך:

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.

— ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ד.

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ

— ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ל"ה–ל"ז.

לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ. לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

— ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים כ'–כ"א.

אטימולוגיה וטעם האיסור

רש"י מפרש את המילה "נשך" מלשון נשיכת נחש: ”ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנחש נושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו. כן ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה” (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ד).

על פי דבריו אלו ביאר הרב שמעון שקופ בספרו "שערי יֹשר" את סיבת האיסור הגורף שהטילה התורה על הלוואה בריבית, למרות ההגיון הכלכלי העומד בבסיסה:

הענין הוא, שהתורה ירדה לדעת בני אדם - שהשתעבדות לקבל על עצמו ריבית קצוצה, אף שהלווה עושה ברצון, הוא רצון טועים, וכנעשה שלא מדעת, שהוא בעצמו אינו מבין איך שהוא מפסיד לעצמו על ידי נשך ותרבית. ומטעם זה קראה תורה ענין זה כנשיכת נחש, שלפי שעה הוא כאב קל, ואחריתו סכנת מות. ומטעם זה אסרה תורה ענין זה, שאף על פי שעל פי תורת המשפטים אין כאן גזל, שמדעתו הוא עושה, אבל בפנימיות הענין יהיה בזה תמצית גזל.

— הרב שמעון שקופ, שער ה פרק כה, שערי יושר

העוברים על האיסור

כל האנשים העוסקים במתן הלוואה בריבית ומאפשרים את ביצועה, עוברים על איסורים. המלווה עובר על שישה לאווים; חמישה מוזכרים למעלה, ובנוסף עובר על איסור 'לפני עיוור לא תיתן מכשול'. הלווה עובר על שני לאווים בלבד: איסור "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" ואיסור לפני עוור.

בנוסף, גם הערב העדים והסופר שכותב את שטר ההלוואה עוברים על איסור התורה "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". הסרסור וכל מי שמסייע בכל צורה שהיא ללווה או למלווה עוברים על איסור 'לפני עוור'.

אמנם, לאווים אלו אינם מחייבים עונש מלקות, משום שהלווה יכול לתבוע את המלווה בבית דין שיחזיר לו את הריבית.

חומר האיסור

הנביא יחזקאל מדגיש את חומרת האיסור, כשהוא מונה את איסור ריבית עם שלוש העבירות החמורות. חז"ל ראו בלקיחת ריבית איסור חמור כמו שפיכות דמים כן אמרו חז"ל על הנוטל ריבית שהוא כופר באלוהי ישראל.

להדגשת גודל המצווה בהלוואה ללא ריבית אמרו חז"ל בתלמוד: "כל מי שיש לו מעות ומלווה אותן בלא ריבית, עליו הכתוב אומר: 'כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם' הא למדת שכל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטין".

ריבית נמנית כאחת מתרי"ג מצוות. היא המצווה ה-68 לפי מניין בעל ספר החינוך, ומצוות לא תעשה רל"ז בספר המצוות לרמב"ם.

סוגי ריבית בהלכה

ריבית קצוצה

ערך מורחב – ריבית קצוצה

הריבית שאסורה מן התורה: "ריבית קצוצה", חלה בהתקיים שני תנאים: א. מדובר בהלוואה (ולא בעסקאות מכר). ב. הריבית נקצצה - נקבעה מראש.

יש אומרים שגם הסכום צריך להיות קבוע מראש ויש חולקים. ההלכה מחייבת את המלוה להחזיר ללווה "ריבית קצוצה", ואף ניתן לאכוף חיוב זה בבית הדין: "ריבית קצוצה יוצאה בדיינים".

ריבית מוקדמת ומאוחרת

סוג של ריבית שנותן הלווה למלווה שלא בשעת ההלוואה או שעת הפירעון, וכאילו בלי קשר אליה, כגון שנותן מתנה למלווה כתמורה על זה שהלווה לו בעבר (ריבית מאוחרת), או על זה שילווה לו בעתיד (ריבית מוקדמת). ריבית כזאת אסורה רק מדברי חכמים, שהרחיבו את איסור הריבית על כל טובת הנאה שנהנה המלווה מן הלווה.

ריבית דברים

כל דבר שעושה הלווה למען המלווה, שאילו לא היה מקבל ממנו הלוואה לא היה עושה אותו, הרי זה אסור, וזה בגדר ריבית, ואפילו אם היה זה דיבור בלבד. לדוגמה: מי שלווה מחברו משהו, ועד אז לא היה נוהג להקדים ולהגיד לו שלום, אסור לו לאחר ההלוואה להתחיל לעשות זאת.

אבק ריבית

ערך מורחב – אבק ריבית

"אבק ריבית" הוא כינוי שנתנו האמוראים לכל איסורי הריבית שאינם מהתורה. מקור הביטוי הוא בתוספתא במסכת עבודה זרה, אך שם הכוונה לאיסור קל, שיש מחלוקת בפירושו.

בלשון ההלכה העכשווית, "אבק ריבית" הוא מונח הכולל את כל איסורי הריבית שאיננה אסורה מהתורה, בין משום שלא מדובר בהלוואה ובין משום שמדובר בהלוואה אך אין בצידה קביעת ריבית מסוימת מראש.

איסורים אלו ניתן לחלק לארבע קבוצות: א. עסקאות מכר שיש בהן מרכיב של אשראי, כגון תשלומים. ב. הלוואות של מוצרים ללא ריבית, בעלות פוטנציאל של רווח בגין עליית מחירים ("סאה בסאה"). ג. שותפויות של הון ועבודה ("עיסקא"). ד. תשלומים שונים שנותן הלווה למלוה ללא התחייבות או ללא קשר להלוואה ("ריבית מוקדמת", "ריבית מאוחרת"), הנחות ואפילו מידע.

מצבי היתר

הלוואה בריבית לנכרי

לפי דעת הרמב"ם, מצווה להלוות לנכרים בריבית, שנאמר:

לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

— ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ"א

אמנם חכמים אסרו להלוות לנוכרי בריבית קצוצה, גזירה שמא מתוך ריבוי המשא ומתן איתו ילמד ממעשיו של הנוכרי, אבל התירו להלוות לנוכרי בשביל פרנסתו של היהודי.

בזמננו התירו הפוסקים להלוות לנוכרים בכל אופן, כיוון שיהודי לא יכול להתפרנס בשום משא ומתן בלי שיתעסק עם הנוכרי, כך שלא שייך הטעם שמא ילמד ממעשיו יותר מבשאר סוגי משא ומתן.

היתר עסקה

ערך מורחב – היתר עסקה

היתר עסקה הוא היתר המאפשר מתן הלוואה בריבית במסגרת ההלכה היהודית, על ידי שהופך את הריבית לרווח, ובכך 'עוקף' את האיסור. עם זאת, ישנם המתנגדים לשימוש בהיתר זה, בטענה שהוא מביא דה-פקטו להלוואה בריבית, והם קובעים סייגים לחלותו.

למעשה, גופי הכשרות הרבניים המרכזיים (כדוגמת הרבנות הראשית לישראל ובד"ץ העדה החרדית) עורכים היתרי עסקה לבנקים ולחברות המעוניינים בכך.

דין חברה בע"מ

יש הסוברים שאיסור ריבית חל רק כשהלווה הוא אדם המחויב באופן אישי לפירעון ההלווה, לכן הפקדה בבנקים והלוואה לחברות בע"מ מותרת כל עוד בעלי המניות אינם ערבים באופן אישי, אך הלוואה בריבית מהבנק לאדם פרטי אסורה. זו דעתם של המהרש"ג, הרב משה פיינשטיין, הרב יוסף שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף.

אולם פוסקים רבים חולקים על היתר זה, וסבורים ששאף שהלוואה בריבית בעירבון מוגבל מותרת מדאורייתא אבל יש בזה אסורה מדרבנן. זו דעתם של הרב יצחק יעקב וייס, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב יעקב בלוי, הרב משה שטרנבוך.

לדעת הרב אשר וייס היות שחברה היא אישיות משפטית נפרדת מבחינה חוקית, היא נחשבת מבחינה הלכתית בעלים של עצמה, ואילו איסור ריבית מוטל על אנשים בלבד, וחברות אינן חייבות במצוות. לכן כתב שמצד הדין מותר גם ללוות מחברה בע"מ, אמנם הוא מכריע שיש לאסור לכתחילה ללוות מחברה בע"מ בגלל שאיסור ריבית חמור ורבים אסרו זאת.

ראו גם

• איסור ריבית בדת
• גמ"ח הלוואות
• מצוות הלוואה
• משיכת יתר
• טרשא

קישורים חיצוניים

• הערך "רבית", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• אסופת מאמרים בנושא ריבית, באתר ספריית אסיף
• כל סוגי הריבית באתר דעת
• ריבית נושכת וריבית נושקת, מארון הספרים היהודי
• צד אחד בריבית באתר בית המדרש הווירטואלי
• הלכות ריבית בקיצור שולחן ערוך
• ריבית (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.