מי השלוח

(הופנה מהדף מי השילוח)

מי השלוח הוא ספרו של רבי מרדכי יוסף ליינר מייסד חסידות איזביצה, בו נכתבו עיקרי הגותו, תפיסותיו ותורותיו. הספר, המשתייך לאסכולה החסידית מבית חסידות פשיסחה, נחשב לחריג בתפיסה הייחודית שבו, הנחשבת בעולם המחקר כדטרמיניסטית, ועורר ביקורת רחבה.

מי השילוח
שער הספר, מהדורת וינה תר"ך
שער הספר, מהדורת וינה תר"ך
מידע כללי
מאת רבי מרדכי יוסף ליינר
סוגה ספרות חסידית
הוצאה
תאריך הוצאה תר"ך, תרפ"ב
עורך רבי גרשון חנוך הניך ליינר
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה חלק ראשון – וינה תר"כ, חלק שני – לובלין תרפ"ב
תאריך מהדורות נוספות ניו יורק תשל"ג
מספר כרכים 2
תאריך מהדורה מוערת בני ברק תשס"ז
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מי השילוח
היברובוקס מהדורת ניו יורק תשמ"ד

רבים הושפעו מהספר ומתורת המחבר המוצגת בו, מהבולטים שבהם הוא רבי צדוק הכהן מלובלין שנחשב לממשיכו של המחבר. בדור האחרון התרחבה השפעתו. בפרט בעולם הנאו-חסידי, ובייחוד בעקבות הפוסט מודרניזם.

תוכן עריכה

מי השלוח הוא הספר היסודי והראשון בהגותה של חסידות איזביצה. הספר נכתב על ידי נכדו רבי גרשון חנוך הניך ליינר מפי תלמידיו ושומעי לקחו, והוא מציג את תפיסת עולמו הייחודית של רבי מרדכי יוסף מאיזביצה.

בהגות זו, ניתן דגש עיקרי על האינדיבידואל, ועל הפנימיות של התורה, בשילוב עם העיקרון המודגש של ידיעת ה' המוחלטת, והטוב אליו שייכת נשמתו של כל יהודי. אשר למהותה של הבחירה החופשית העומדת בבסיס המצוות, קיימים רמזים סותרים בספר, ויש דרכים שונות בביאור העניין[1]. על פי שיטה זו גרס רבי מרדכי יוסף עוד, שמעשי חטא שונים המוזכרים בתנ"ך אינם מעשי חטא אמיתיים, והם נראים כך רק לכאורה. כך למשל טען שלפעמים אונסים אדם משמים לעשות מעשה מסוים הנחשב באופן כללי כחטא, אך לאור נסיבות אלו אינו חטא כלפי אותו האדם.

קו מחשבה נוסף בהגותו של רבי מרדכי יוסף, הוא הרעיון שהמצוות שניתנו בתורה על פרטי החוקים הקפדניים שבהם, לא ניתנו אלא לתקופה זו, כאשר היצר הרע בתוקף, ואין ביכולת האדם להבחין מלבו הוא מהם הדברים הראויים ומהם המעשים שאינם ראויים. אך התכלית המבוקשת, שתיושם בפועל באחרית הימים, היא שהאדם ידע מלבו הוא את שהוא צריך לעשות בכל רגע נתון, בלי חוקים חיצוניים וכלליים[2]. בדומה לכך, חוזר על עצמו בדברי רבי מרדכי יוסף הרעיון כי לכל אדם ישנה מצווה השייכת לו באופן מיוחד, והיא עיקר עניינו בעולם[3].

במחקר המודרני, תפיסה זו מקובלת כפנאנתאיזם קיצוני, לפיו המציאות כולה היא א-לוהות. גם רצונותיו והכרעותיו של האדם, אף על פי שהם נראים לו כהכרעות אישיות שלו, לאמיתו של דבר אינם אלא דבר הא-לוהים. מכך מתבקשת השקפה דטרמיניסטית, הגורסת שתחושת הבחירה החופשית אינה אמיתית. אביעזר כהן מגדיר את שיטתו כאקזיסטנציאליזם דתי (בדומה להגותם של מרטין בובר, פרנץ רוזנצוייג או אברהם יהושע השל).

סימן היכר אופייני לדרכו של רבי מרדכי יוסף הוא מה שכתב עליו נכדו בהקדמה לספר "בית יעקב": "ולימד דעת את תלמידיו שיבינו בדברי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י כמו שמבינים פשוטי דברי הלכה", "שאין שום דברי תורה שאינם שייכים לכל פרט נפש"[4], ואכן, בתורתו מרבה רבי מרדכי יוסף לצטט מדברי ספר הזוהר וכתבי האר"י, תופעה בלתי מצויה בתלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחה.

הדפסה עריכה

בספר ליקט נכדו רבי גרשון חנוך מאמריו והדפיסם בווינה בשנת ה'תר"ך. שם הספר הוא על פי דברי רבו של רבי מרדכי יוסף, רבי שמחה בונים מפשיסחה שאמר עליו שתורתו היא "כמי השילוח ההולכים לאט לאט אבל חופרים עמוק עמוק". בנוסף לכך ראשי התיבות של שמו יוצרים את המילה "מי".

לספר הקדים הנכד הקדמה בה תיאר את שפע דברי התורה שהיה משמיע הסב, מתוכם הדפיס ליקוטים קצרים שאסף מתלמידיו ומכתבים, למען החסידים. תוך שהוא מוסיף הסתייגות ”והאמנם כי ידעתי כי בכמה מקומות יקשו הדברים לאזנים אשר לא שמעו ולא הורגלו בדברים כאלה, אך לא אספתי בלתי למען אנשי שלומנו המכירים ערך יקרותם”.

בשלהי חייו החל רבי גרשון חנוך להכין מהדורה נוספת לדפוס, ובה מאמרים נוספים וכן הגהות והערות שהוסיף על המהדורה הקודמת, אך נפטר לפני ההדפסה. רק בשנת ה'תרפ"ב, הדפיס אחיו (אחיו מאב) רבי מרדכי יוסף ליינר מלובלין, את הכתבים כחלק שני של הספר, בתוספת ליקוטים נוספים שלא נאספו לפני כן.

מהדורה נוספת הודפסה בניו יורק בשנת תשל"ג על ידי רבי מרדכי יוסף ליינר, בנו של רבי ירוחם ליינר (נינו של המחבר), ובה הערות בכתב ידו של רבי ירוחם. בשנת ה'תשס"ז הודפסה מהדורה חדשה ומוערת על ידי מכון "תורת אברהם" של חסידי איזביצה-ראדזין בבני ברק.

השפעה וביקורת עריכה

הקדמת המהדיר רבי גרשון חנוך ליינר.

"הן זאת גלוי לכל אנשי בריתנו, אשר התחסו בצל כנפי אדוני אבי זקיני זללה"ה זיע"א, כי דברי הספר הנכבד הזה, לא נכתבו בחיי כבוד אדוני אזמו"ר זללה"ה כי לו אם נכתבו אז, לא ספקו עורות אילי נביות מהכיל כלמו, כי נחל נובע מקור חכמה היו שפתותיו, הלא הוא פתח המעין הזה אשר גם עתה לא יכזבו מימיו הנאמנים, לשרידי עמינו המבקשים לשמוע דברי אלקים חיים, ולדבוק בדת משיבת נפש...

הספר בו הוצגו לראשונה עיקרי תורתה הדטרמיניסטית של חסידות איזביצה כפי שניסח אותם הנכד – רבי גרשון חנוך ליינר, היה שנוי במחלוקת ונחשב לייחודי בספרות החסידית. הרחבה של רעיונותיו של רבי מרדכי יוסף, מופיעה בספרו של בנו רבי יעקב ליינר – "בית יעקב" המתאפיין באריכות ובפירוט. תורתו היא הרחבה ופיתוח של הרעיונות החסידיים של אביו, ובלשונו של בנו ”והוא הרחיב השער הגדול אשר פתח בו אאזמו"ר זללה"ה והרחיבו כפתחו של היכל וכפתחו של אולם, אך סגנונו מתון ושמרני יותר. בניגוד לאביו מתמקד רבי יעקב לרוב בעניין אחד אותו הוא מקיף ביסודיות ובהרחבה.

להגותו של רבי מרדכי יוסף יש המשך בולט גם בשני תלמידיו המובהקים – רבי יהודה לייב איגר שתורתו מתונה יותר מהגישה המתבטאת בספרי רבו, ובעיקר אצל רבי צדוק הכהן מלובלין תלמידו המובהק; רבי צדוק, שתורתו והגותו התפרסמו מאוד, הקנה לתורת רבו את פרסומה הגדול ונחשב לרוב כמייצג וכממשיך תורת רבו.

הציר שסביבו סובבת כל הגותו של רבי צדוק הוא המושג תורה שבעל פה. רבי צדוק תפס את התורה שבעל פה כצורך הכרחי שדרכו ניתן לממש את רצון ה' בעולם. משמעותה של המסירה שבעל פה היא שהתורה אינה מציגה רעיון סטטי, אלא היא מתפתחת על ידי חכמי התורה בהתאם לצרכיו הרוחניים של כל דור. התורה שבעל פה אינה יצירתם של חז"ל, לפי תפיסתו של רבי צדוק, אלא היא מלווה את תורת ישראל מזמן נתינתה. לפי התפיסה הזו, התורה אינה שלמות אלא השתלמות; יש תכלית לתורה והיא להביא את העולם בכל רגע למצב טוב יותר ממצבו הנוכחי. התפיסה הזו מונחת כיסוד לדרושים רבים בספר "פרי צדיק".

פרסום הספר עורר התנגדות עזה בקרב רבים. כבר בהדפסה הראשונה כתב נכדו של רבי גרשון חנוך בהקדמה כי "בכמה מקומות יקשו הדברים לאנשים אשר לא הורגלו בדברים כאלה". ביקורת חריפה נרשמה כלפיו מצד חסידות קוצק, אך גם בקרב חסידויות רבות אחרות, בדגש על חצרות חסידיות בגליציה שהיו שמרניות יותר, ובוודאי מצד המתנגדים.

יש שהצביעו על אי שביעות רצון כלפי הספר גם מצד תלמידיו הגדולים של רבי מרדכי יוסף – רבי צדוק הכהן מלובלין ורבי יהודה לייב איגר, כנראה עקב הניסוח הקיצוני מדי לרעיונותיו של רבי מרדכי יוסף.

כיום, עם התפתחות הפוסט מודרניזם מתפשטת הגותו של רבי מרדכי יוסף והלימוד בספר שבעבר נחשב לחריג, הופך לנפוץ יותר, בפרט בעולם הנאו חסידי. תורה זו נחקרת רבות בעולם האקדמאי ובקרב חוקרי חסידות רבים, ותופסת מקום משמעותי בהגות החסידית בת ימינו. מהבולטים שבהוגים בו בדור האחרון היה שלמה קרליבך שנחשב לאחד ממבשרי הפוסט מודרניזם הדתי.

לקריאה נוספת עריכה

  • ש.ז. שרגאי, חסידות הבעל שם טוב בתפיסת איזביצא-רדזין, סיני מ"ז עמ' קסה-קצח
  • יוסף ווייס, תורת הדטרמיניזם הדתי לר' מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, ספר היובל ליצחק בער, ירושלים ה'תשכ"א
  • רבקה שץ, האוטונומיה של הרוח ותורת משה - עיונים בתורת הרבי מרדכי יוסף מאיזביצא", מולד כא, עמ' 554 - 561
  • אביעזר כהן, "תודעה עצמית בספר מי השלוח ככלי לקיום הזיקה שבין הא-ל לאדם" (דיסרטציה), אוניברסיטת בן-גוריון, אלול תשס"ו.
  • אביעזר כהן, "אקסיסטנציאליזם דתי במשנתם של ר' מרדכי יוסף מאיזביצה ופראנץ רוזנצווייג", ספר רבקה עמ' 525–562, הוצאת הספרים אוניברסיטת בן-גוריון, 2007
  • אביעזר כהן, "האינדיווידואציה ושאלת הסובייקט בספר מי השלוח", בתוך: אל העצמי - תהליכי אינדיבידואליזציה ומעברי חיים (עורכים: ד' נוב וב' כהנא), הוצאת ראובן מס ירושלים תשע"ד, עמ' 335–384.
  • יהודה בן-דור, "עיון במי השלוח לר' מרדכי יוסף מאיז'ביצא" (דיסרטציה), האוניברסיטה העברית, תשרי תשס"ט
  • יעקב ורשבסקי, עצות ממי השילוח (שני כרכים), ירושלים תשע"ו

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ש.ז שרגאי בנתיבי חסידות איזביצא-ראדזין חלק ב' מעמוד 83.
    ואת שיעורו של הרב אריה הנדלר, "ה"מי השילוח" מאיז'ביצה ושאלת הדטרמיניזם".
  2. ^ ראו לדוגמה: רבי מרדכי יוסף ליינר, מי השלוח, חלק א', משלי כד, אות כז, וינה תר"כ, לקוטים מכתובים, דף ז עמ' ב', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  3. ^ ראו לדוגמה:מי השלוח, חלק א', פרשת כי תצא, ד"ה כי יקרא, וינה תר"כ, עמ' ס"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  4. ^ הקדמת רבי גרשון חנוך הניך לספר "מי השילוח" ולספר "בית יעקב".