גד קינר

שחקן, סופר, דרמטורג ומרצה ישראלי

גד קינר (קיסינגר) (נולד ב-26 ביוני 1947) הוא שחקן, מתרגם, סופר, משורר, דרמטורג ופרופסור בגמלאות בחוגים לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית.

גד קינר
לידה 26 ביוני 1947 (בן 76)
תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1965
עיסוק שחקן, סופר, משורר
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גד קינר

חייו ופועלו עריכה

גד קינר נולד בתל אביב בשם גד אברהם קיסינגר, למשפחה יוצאת גרמניה. הוא למד בבית הספר היסודי "המרכז" (תל-חי) ובתיכון עירוני א'. במהלך לימודיו בתיכון החל לשחק בו זמנית בחוג הדרמטי בבית הספר, בתיאטרון הנוער "שחרית", ובחוג שהקים במרכז ביכורי העיתים. שירת בצה"ל בשנים 1965–1968 והיה חבר בלהקת גייסות השריון ובתיאטרון צה"ל. לאחר שירותו הצבאי הצטרף לקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין, שהיה בלתי מוכר באותה עת. במקביל לקריירת המשחק שלו החל קינר בלימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, בחוג לאמנות התיאטרון ובחוג לתורת הספרות הכללית. במהלך השנים לימד בבית הספר למשחק בית צבי, בסמינר הקיבוצים ובסמינר אורנים. כמו כן לימד וריכז את מגמת התיאטרון בבית הספר לאמנויות ע"ש תלמה ילין.

קינר כיהן כפרופסור חבר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, וכראש החוג לתיאטרון, ומרכז לימודי הכתיבה, הבימוי והדרמטורגיה. משמש מרצה מן החוץ בחוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור אורח במכון למדע התיאטרון של אוניברסיטת מינכן. היה חבר ההנהלה האמנותית, דרמטורג ומנהל המחלקה החינוכית של תיאטרון החאן הירושלמי בשנים 1982–1984, התיאטרון הקאמרי בשנים 1984–1993, ותיאטרון הבימה בשנים 1993–2005. שימש כמנהל אמנותי של רוב פסטיבלי ה"דו אמן" בקאמרי ובהבימה ושל פסטיבלי התיאטרונטו הישראלי והבינלאומי.

קינר עורך מאז 1998, יחד עם ד"ר חיים נגיד, את כתב העת "תיאטרון: רבעון לתיאטרון עכשווי", ושימש עורך אורח של גיליון כתב-העת Theatre Research International שהוקדש לדרמטורגיה. הוא מכהן כמזכ"ל הסניף הישראלי של ארגון התיאטרון הבינלאומי.

החל לפרסם שירים בהיותו תלמיד בתיכון בעיתון מעריב לנוער. במרוצת השנים פורסמו שיריו בעיתון 77, גג, עלי-שיח, הליקון, מאזנים, קשת החדשה ובמוספים הספרותיים בעיתונים היומיים. עד כה ראו אור כשלושה ספרי שירה פרי עטו. בראשית דרכו חיבר קינר מחזות ותסכיתי רדיו, וביניהם "המגדל הנוטה אל צידו"[1], שזכה בפרס "קול ישראל", תורגם למספר שפות ושודר בארצות שונות[2].

גד קינר תרגם מחזות רבים מגרמנית, משוודית ומנורווגית, שפות שלמד כדי לתרגם את יצירותיו של הנריק איבסן. הוא הופיע בכמה סרטי קולנוע ועל גבי במות התיאטרון.

ב-2008 זכה קינר בתואר כבוד מידי מלך נורווגיה, הראלד החמישי, על תרומתו לקידום המחזאות הנורווגית בישראל[3].

ב-2010 חתם על מכתב מחאה שנוי-במחלוקת, ובו הצהיר כי יסרב להופיע בעיר אריאל, המצויה מעבר לקו הירוק: "ברגע שניתן את חסותנו בשתיקה או במעשה להפרדה הזו שקיימת כל השנים בחבירה לאזור שאינו שייך לישראל ונמצא תחת שלטון כיבוש צבאי, אנו מביעים עמדה פוליטית שמצדדת בכיבוש ובהתנחלויות, ולזה איננו מוכנים". מכתב זה עורר סערה וגרף ביקורות עזות מכמה קצוות הקשת הפוליטית והתרבותית בישראל.

ספרי שירה שכתב עריכה

  • באבן הזאת זורמים מים (תל אביב: ספריית פרוזה עיתונספרות, 1978)
  • חייך הקליניים: שירים (תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ט 1989)
  • דגימת נשימה: שירים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000)
  • בפגיית התכלת השמיימית (תל אביב: ספרא, 2015)
  • סלפי (תל אביב, ספרא, 2018)[4]
  • בסיכון גבוה (תל אביב, ספרא 2020)[5]

ספרי עיון שכתב וערך עריכה

  • דרמה גרמנית חדשה: תקצירים: פרשנות: נתונים, בחירה, עיבוד וניתוח: גד קינר. תל אביב: גד קינר בתמיכת מכון גתה - מרכז התרבות הגרמני, 1984
  • הקאמרי: תיאטרון של זמן ומקום. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, 1999
  • מחזות מאת ג'ורג' טבורי, מבוא ועריכה: שמעון לוי וגד קינר. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לאמנות התיאטרון, 2004
  • עיונים בתיאטרון, מאת שוש אביגל; עורכים: שמעון לוי וגד קינר; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, 2005

תרגומים עריכה

  • רוחות מאת הנריק איבסן: תרגם והוסיף מבוא והערות גד קינר; תל אביב: אור-עם, 1983
  • בית בובות מאת הנריק איבסן: תרגם והוסיף מבוא גד קינר; תל אביב: אור-עם, 1983
  • יון גבריאל בורקמן מאת הנריק איבסן; מנורווגית: גד קינר, רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי" בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1987. עלה ב"הבימה" ב-1988[6]
  • ברווז הפרא מאת הנריק איבסן, עלה בתיאטרון באר שבע, 1987[7]
  • האב מאת אוגוסט סטרינדברג. רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1989
  • איולף הקטן מאת הנריק איבסן; עברית גד קינר; מהד’ 2 (מהד' א' ב-1984)[8]. רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה, ליד "בית צבי", בית-הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1991
  • תמונות מחיי נישואין מאת אינגמר ברגמן, תרגום של המחזה שיצר ברגמן במקור כסדרת טלוויזיה, "צווותא", 1991[9]
  • החיילים מאת יעקב מיכאל ריינהולד לנץ; מגרמנית: גד קינר; רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי"-בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1991
  • הדה גאבלר: מחזה בארבע מערכות, מאת הנריק איבסן; מנורווגית: גד קינר; תל אביב: תיאטרון "הבימה", 1994
  • הקונטרבאס מחזה מונולוג במערכה אחת, מאת: פטריק זיסקינד; מגרמנית גד קינר, הוצאה לאור מודן, 1996
  • דגימת נשימה: שירים, מאת גד קינר; ערכה: לאה שניר; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000
  • ברווז הפרא, הנריק איבסן; תרגום ראשון מנורווגית: גד קינר רמת-אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003
  • האישה מן הים: מחזה בחמש מערכות (1888), מאת הנריק איבסן. רמת-גן: בית צבי - בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה; בית צבי - בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, 2004
  • מחזה חלום, מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג; תרגום משוודית: גד קינר; תל אביב: אור-עם, 2004
  • מישל דה גלדרודה, מחזות, נוסח עברי: משה לזר; בעריכת שמעון לוי, גד קינר, ועדנה שביט; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לאמנות התיאטרון, 2005
  • העלמה יוליה מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג, בשם "מדמואזל ז'ולי", עלה בתיאטרון גשר ב-2001[10], ובתיאטרון תמונע ב-2011[11]
  • דרקון הזהב מאת רולנד שימלפפניג, עלה בתיאטרון תמונע ב-2019[12]

תפקידים ראשיים בתיאטראות עריכה

סרטים וסדרות בהם השתתף עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • גד קינר, נוקטורנו מודרטו לבית פרוסטטה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 351–352, הוצאת כרמל, 2017

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גיורא מנור, מגדל השן הנוטה על צידו, על המשמר, 10 במאי 1972
  2. ^ חוה נובק, המגדל הנוטה על צידו - הקיבוץ או היחיד?, דבר, 13 באפריל 1972
  3. ^ ציפי שוחט, תואר כבוד נורווגי לפרופ' גד קינר, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2008
  4. ^ ביקורות וסקירות:
    ירון אביטוב, "מסתורין אסוציאטיבי מסקרן", באתר סלונט, 13 בספטמבר 2018
    משה גרנות, "מתקפת שירה", עיתון 77, גיליון 403. עמ' 18, אוקטובר-נובמבר 2018
    "סלפי", באתר "אותיות", 3 בדצמבר 2018
      יותם ראובני, "סלפי" של גד קינר קיסינגר: השיר הוא הסלפי שכולם רודפים אחריו כיום, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2018
    אורציון ברתנא שירה שאחרי שירת נתן זך ולפני מלאך המוות. סלונט. 25 באוקטובר 2020
    רבקה מיכאלי, "סלפי של משוררים", רדיו ללא הפסקה, 21 בדצמבר 2018
    גבריאל מוקד, "ללא כבלי חרוז ומשקל: 'סלפי' של גד קינר", באתר "יקום תרבות", 7 באפריל 2019
  5. ^ ביקורות וסקירות:
    דורון בראונשטיין, "בסיכון גבוה" מאת גד קינר קיסינגר: רב-קסם, מקורי עד מאוד, כתוב לתפארת, בבלוג "חי תרבות", 23 בספטמבר 2020
    זיוה שמיר, לנגן בחליל כפול קנה: עיון ב"הפרעות קשב" – ספר שיריו החדש של גד קינר, גג 23, 2010, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית
  6. ^ שוש אביגל, הצגה חדשה - אי־היכולת לאהוב, חדשות, 3 במרץ 1988
  7. ^ יוסי עוזרד, בכורה - סמליות שהזדקנה, חדשות, 30 בדצמבר 1987
  8. ^ יוסי עוזרד, ביקורת הצגה - איפה המיתר שפקע, חדשות, 15 בינואר 1987
    שרית פוקס, תשוקה אינה אהבה, מעריב, 5 בדצמבר 1986
  9. ^ תמונות מחיי נישואין, חדשות, 31 במאי 1991
  10. ^ נילי ברקן, ‏חסרה את הדבר היחיד שיעניק לה חיים, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2001
    ללא רגש אמיתי, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2001
  11. ^ מיכאל הנדלזלץ, העלמה והמשרת, באתר הארץ, 9 ביוני 2011
  12. ^   חגי חיטרון, "דרקון הזהב": מהצגות האופרה הכי טובות שהועלו כאן בשנים האחרונות, באתר הארץ, 30 במאי 2019
  13. ^ מיכל סנונית, תרבות - אמנות: מחכים לגודו, על המשמר, 6 במרץ 1974
  14. ^ זאב רב-נוף, מונדי מפגין נוכחות, דבר, 3 בנובמבר 1976
  15. ^ סטפאן גלברט, סיפורי ש״י עגנון הומחזו בשביל "המרתף", על המשמר, 5 בנובמבר 1970
  16. ^   תמר רותם, המופע "1948": להשתחרר ממלחמת השחרור, באתר הארץ, 2 בפברואר 2015