פתיחת התפריט הראשי

חייו ופועלועריכה

גד קינר נולד בתל אביב בשם גד אברהם קיסינגר, למשפחה יוצאת גרמניה. הוא למד בבית הספר היסודי "המרכז" (תל-חי) ובתיכון עירוני א'. במהלך לימודיו בתיכון החל לשחק בו זמנית בחוג הדרמטי בבית הספר, בתיאטרון הנוער "שחרית", ובחוג שהקים במרכז ביכורי העיתים. שירת בצה"ל בשנים 1965–1968 והיה חבר בלהקת גייסות השריון ובתיאטרון צה"ל. לאחר שירותו הצבאי הצטרף לקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין, שהיה אותה עת בלתי מוכר. במקביל לקריירת המשחק שלו החל קינר בלימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, בחוג לאמנות התיאטרון ובחוג לתורת הספרות הכללית. במהלך השנים לימד בבית הספר למשחק בית צבי, בסמינר הקיבוצים ובסמינר אורנים. כמו כן לימד וריכז את מגמת התיאטרון בבית הספר לאמנויות ע"ש תלמה ילין.

קינר משמש פרופסור חבר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ראש החוג לתיאטרון, ומרכז לימודי הכתיבה, הבימוי והדרמטורגיה. משמש מרצה מן החוץ בחוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור אורח במכון למדע התיאטרון של אוניברסיטת מינכן. היה חבר ההנהלה האמנותית, דרמטורג ומנהל המחלקה החינוכית של תיאטרון החאן הירושלמי בשנים 1982–1984, התיאטרון הקאמרי בשנים 1984–1993, ותיאטרון הבימה בשנים 1993–2005. שימש כמנהל אמנותי של רוב פסטיבלי ה"דו אמן" בקאמרי ובהבימה ושל פסטיבלי התיאטרונטו הישראלי והבינלאומי.

קינר עורך מאז 1998, יחד עם ד"ר חיים נגיד, את כתב העת "תיאטרון: רבעון לתיאטרון עכשווי", ושימש עורך אורח של גיליון כתב-העת Theatre Research International שהוקדש לדרמטורגיה. הוא מכהן כמזכ"ל הסניף הישראלי של ארגון התיאטרון הבינלאומי.

החל לפרסם שירים בהיותו תלמיד בתיכון בעיתון מעריב לנוער. במרוצת השנים פורסמו שיריו בעיתון 77, גג, עלי-שיח, הליקון, מאזנים, קשת החדשה ובמוספים הספרותיים בעיתונים היומיים. עד כה ראו אור כשלושה ספרי שירה פרי עטו. בראשית דרכו חיבר קינר מחזות ותסכיתי רדיו, וביניהם "המגדל הנוטה אל צידו", שזכה בפרס "קול ישראל", תורגם למספר שפות ושודר בארצות שונות.

גד קינר תרגם מחזות רבים מגרמנית, משוודית ומנורווגית, שפות שלמד כדי לתרגם את יצירותיו של הנריק איבסן. הוא הופיע בכמה סרטי קולנוע ועל גבי במות התיאטרון.

ב-2008 זכה קינר בתואר כבוד מידי מלך נורווגיה, הראלד החמישי, על תרומתו לקידום המחזאות הנורווגית בישראל.

ב-2010 חתם על מכתב מחאה שנוי-במחלוקת, ובו הצהיר כי יסרב להופיע בעיר אריאל, המצויה מעבר לקו הירוק: "ברגע שניתן את חסותנו בשתיקה או במעשה להפרדה הזו שקיימת כל השנים בחבירה לאזור שאינו שייך לישראל ונמצא תחת שלטון כיבוש צבאי, אנו מביעים עמדה פוליטית שמצדדת בכיבוש ובהתנחלויות, ולזה איננו מוכנים". מכתב זה עורר סערה וגרף ביקורות עזות מכמה קצוות הקשת הפוליטית והתרבותית בישראל.

ספרי שירה שכתבעריכה

  • באבן הזאת זורמים מים (תל אביב: ספריית פרוזה עיתונספרות, 1978)
  • חייך הקליניים: שירים (תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ט 1989)
  • דגימת נשימה: שירים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000)
  • בפגיית התכלת השמיימית (תל אביב: ספרא (הוצאת ספרים), 2015)
  • סלפי (תל אביב, ספרא, 2018)

ספרי עיון שכתב וערךעריכה

  • דרמה גרמנית חדשה: תקצירים: פרשנות: נתונים, בחירה, עיבוד וניתוח: גד קינר. תל אביב: גד קינר בתמיכת מכון גתה - מרכז התרבות הגרמני, 1984.
  • הקאמרי: תיאטרון של זמן ומקום. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, 1999.
  • מחזות מאת ג'ורג' טבורי, מבוא ועריכה: שמעון לוי וגד קינר. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לאמנות התיאטרון, 2004.
  • עיונים בתיאטרון, מאת שוש אביגל; עורכים: שמעון לוי וגד קינר; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, 2005.

תרגומיםעריכה

  • רוחות מאת הנריק איבסן: תרגם והוסיף מבוא והערות גד קינר; תל אביב: אור-עם, תשמ"ג 1983
  • בית בובות מאת הנריק איבסן: תרגם והוסיף מבוא גד קינר; תל אביב: אור-עם, תשמ"ג 1983
  • יון גבריאל בורקמן מאת הנריק איבסן; מנורווגית: גד קינר, רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי" בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, תשמ"ח 1987.
  • האב מאת אוגוסט סטרינדברג. רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1989.
  • איולף הקטן מאת הנריק איבסן; עברית גד קינר; מהד’ 2 (מהד' א' ב-1984). רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה, ליד "בית צבי", בית-הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1991
  • החיילים מאת יעקב מיכאל ריינהולד לנץ; מגרמנית: גד קינר; רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי"-בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1991
  • הדה גאבלר: מחזה בארבע מערכות, מאת הנריק איבסן; מנורווגית: גד קינר; תל אביב: תיאטרון "הבימה", 1994
  • הקונטרבאס מחזה מונולוג במערכה אחת, מאת: פטריק זיסקינד; מגרמנית גד קינר, הוצאה לאור מודן, 1996
  • דגימת נשימה: שירים, מאת גד קינר; ערכה: לאה שניר; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000
  • ברווז הפרא, הנריק איבסן; תרגום ראשון מנורווגית: גד קינר רמת-אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003
  • האישה מן הים: מחזה בחמש מערכות (1888), מאת הנריק איבסן. רמת-גן: בית צבי - בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה; בית צבי - בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, 2004.
  • מחזה חלום, מאת אוגוסט סטרינדברג; תרגום משוודית: גד קינר; תל אביב: אור-עם, תשס"ד 2004
  • מישל דה גלדרודה, מחזות, נוסח עברי: משה לזר; בעריכת שמעון לוי, גד קינר, ועדנה שביט; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, החוג לאמנות התיאטרון, 2005

תפקידים ראשיים בתיאטראותעריכה

סרטים וסדרות בהם השתתףעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • גד קינר, נוקטורנו מודרטו לבית פרוסטטה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 351–352, הוצאת כרמל, 2017.

על שירתו.עריכה

יותם ראובני "השיר הוא הסלפי שכולם רודפים אחריו כיום" בעיתון הארץ.

גבריאל מוקד "ללא כבלי חרוז ומשקל" באתר "יקום תרבות"

ירון אביטוב "מסתורין אסוציאטיבי מסקרן" באתר סלונט.

רבקה מיכאלי "סלפי של משוררים" רדיו ללא הפסקה.

"סלפי" באתר "אותיות".

משה גרנות "מתקפת שירה" עיתון 77, גיליון 403. עמ' 18.

קישורים חיצונייםעריכה