איתן גרין (נולד ב-21 באוגוסט 1951) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן, ופרופסור אמריטוס בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

איתן גרין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 21 באוגוסט 1951 (בן 72)
אפיקים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1975–הווה (כ־48 שנים)
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה החדשנות בקולנוע (2008, פסטיבל מונטריאול)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו ופועלו עריכה

איתן גרין נולד בקיבוץ אפיקים וגדל באשקלון. הוא היה שחקן כדורסל ושימש בשנים מאוחרות יותר כפרשן כדורסל. הוא למד תיאטרון והיה בוגר המחזור הראשון של מחלקת הקולנוע והטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בה הוא מכהן כיום כפרופסור וכראש לימודי כתיבת תסריטים. הוא מלמד בנוסף בבית הספר קמרה אובסקורה ובבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. בתום לימודיו ביים את הדרמה "נחום גליקסון: יומיים בארץ" (1976), עליה זכה בפרס ראשון בתחרות הסרט הקצר. בשנים 19781979 כיהן כמנהל האומנותי של המכון הישראלי לקולנוע.

גרין עסק בבימוי, כתיבת תסריטים, עריכת סרטים ותוכניות טלוויזיה, ועריכת ספרים. הוא שיחק בסרטו של אסי דיין בחינת בגרות (1983) ובסרטו של ערן ריקליס "ביום בהיר אפשר לראות את דמשק" (1984).

סרטיו מתארים סיפורים אישיים ומתמקדים בגיבורים טובי לב אך אבודים. גרין ייחודי בקולנוע הישראלי בכך שאינו מנסה למצוא חן יתר על המידה בעיני הקהל והוא משדר רגישות, אמיתיות ואמינות. דמויותיו אינן זוהרות וקולנועיות והתכנים מלנכוליים. לרוב, ההומור בסרטיו של גרין מעודן ומאופק. הוא הושפע במיוחד מהבמאים רובר ברסון, יסוג'ירו אוזו וארמנו אולמי.

סרטיו עריכה

בסרטו "לנה", משנת 1982, מסופר על לנה, עולה חדשה מברית המועצות, הנאבקת לשחרר את בעלה, אסיר ציון, ובינתיים מתפתח קשר בינה לבין גבר אחר.

בסרטו "עד סוף הלילה", מ-1984, גילם יוסף מילוא מהגר תלוש, נוצרי, שאינו מתאקלם בחברה בה הוא חי למעלה משלושים שנה, בעוד שאסי דיין הוא צבר טיפוסי, שהקריירה הצבאית המבטיחה שלו נקטעה בעודה באיבה בגלל מחדל שביצע בלבנון, והוא מתגלגל לחיי הלילה הסהרוריים של תל אביב במסע הזוי של אלכוהול, אלימות, פשע ובגידות.

בסרטו "אזרח אמריקאי" בכיכובם של איצ'ו אביטל וגיא גארנר, משנת 1992, התווה גרין את סיפורו של כדורסלן אמריקאי כושל הפוגש בעיתונאי מקומי, שהחמיץ את הקריירה שלו כפסנתרן, זה מוביל לידידות אמיצה, אך רצופת מהמורות.

הסרט "זולגות הדמעות מעצמן", משנת 1996, מספר על אב, אותו מגלם אריה מוסקונה, ובנו, אותו מגלם אבי גרייניק, שהם בעלי חברה קטנה המארגנת מסיבות ואירועים. הם חולמים להרחיב את העסק, ולשם כך הם זקוקים לרכב שני. לצורך כך, הבן צריך להוציא רישיון נהיגה על מנת שיוכל לנהוג ברכב השני. הבן נכשל בכל שמונת מבחני הנהיגה אליהם הוא ניגש, מפאת ההתרגשות, ואביו, יחד עם אנשים נוספים, מנסה לחשלו בשיטות שונות ותוך כדי כך לוקה בהתקף לב.

הסרט "חלומו של הנרי", משנת 2003, מספר את סיפורו של הנרי, אותו מגלם מנשה נוי, מחסנאי בחוג לקולנוע שבאוניברסיטת תל אביב, אשר מחליט בגיל מבוגר לממש את חלומו המודחק ולביים סרט קולנוע. במאים ומפיקים משיבים את פניו ריקם, אך דווקא הסטודנטים נחלצים לעזרתו.

בדצמבר 2008 יצא לאקרנים סרטו של גרין "הכול מתחיל בים". הסרט הוצג בפסטיבל מונטריאול וזכה לפרס "החדשנות בקולנוע".[1]

בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2023 הוצג לראשונה סרטו בתי אהובתי.

גרין הוא אחד מעורכי התסריט המבוקשים ביותר. עד שנת 2013 ערך יותר מ-300 תסריטים, בהם של במאים מתחילים.

בימוי עריכה

גרין ביים את הסרטים הבאים:

תסריטאי עריכה

  • "בתי אהובתי" (2023)
  • "חדרי הבית" (2016)
  • "הכול מתחיל בים" (2008)
  • "חלומו של הנרי" (2003)
  • "זולגות הדמעות מעצמן" (1996).
  • "אזרח אמריקאי" (1992).
  • "רותי נעים" (1989).
  • "נאדיה" (1986).
  • "עד סוף הלילה" (1984).
  • "לנה" (1982).

משחק עריכה

קולנוע עריכה

תיאטרון עריכה

טלוויזיה עריכה

תפקידים שונים עריכה

ספרו עריכה

גרין ערך את הספר במאים ואנשי-קולנוע על הקולנוע, בהוצאת עם עובד, ספרית אופקים, 1985

ספר יובל עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה