מרי סטיוארט (מחזה)

מחזה מאת פרידריך שילר

מרי סטיוארטגרמנית: Maria Stuart) הוא מחזה פרי עטו של פרידריך שילר, המתאר את ימיה האחרונים של מרי, מלכת הסקוטים. המחזה מורכב מחמש מערכות, שכל אחת מהן מחולקת למספר תמונות. הצגת הבכורה של "מרי סטיוארט" התקיימה בוויימאר שבגרמניה, ב-14 ביוני 1800. המחזה היווה את הבסיס לאופרה "מריה סטוארדה" של דוניצטי (1834).

מרי סטיוארט (מיכל ויינברג, בלבן) ואליזבת הראשונה (שירי גולן, באדום), בהצגה "מרי סטיוארט", בבימויו של עירא אבנרי, תיאטרון תמונע, 2012

הנפשות הפועלות

עריכה

עלילה

עריכה

מבוא

עריכה

בשלהי שנות השישים של המאה ה-16, בשל התערערות שלטונה בסקוטלנד, מרי סטיוארט מלכת הסקוטים נמלטה לאנגליה, מתוך ציפייה שבת דודתה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, תסייע לה להשיב לעצמה את כתר סקוטלנד. אליזבת הורתה לכלוא אותה, מתוך חשש שמרי תנסה להדיחה מכסאה, לתפוס במקומה את השלטון ולהפוך מחדש את הדת הקתולית לדת השלטת במדינה. בתקופת מאסרה רבת השנים ניסתה מרי לערער על שלטונה של אליזבת. כדי לחסל את האיום הנשקף מצידה, יזמו יועציה של אליזבת חוק, שלפיו טוען לכתר שעשוי להרוויח מקשר נגד המלכה, גם אם לא היה מעורב בו ולא ידע עליו - יוצא להורג. מרי הועמדה למשפט על בסיס חוק זה, באמתלה שהייתה מעורבת בקשר נגד המלכה בהנהגתו של איש האצולה הצעיר בבינגטון ושני משרתיה העידו נגדה. אף על פי שמועצת המלוכה גזרה על מרי פסק דין מוות, מהססת אליזבת להוציאו לפועל, בין השאר משום שהדבר עלול להביא לערעור היחסים עם הארצות הקתוליות ספרד וצרפת. מרי אינה יודעת דבר על גזר הדין.

תקציר העלילה

עריכה

עלילת המחזה מתרחשת בפברואר 1587, כשמרי סטיוארט, הכלואה מזה 18 שנה בטירת פודרינגיי, מצפה לגזר דינה. מורטימר, אציל צעיר ואחיינו של סר עמיעז פאולט, בעליה של מצודת פודרינגיי, בה כלואה מרי סטיוארט, בא לבקר אותה ומגלה לה בסתר שהוא שליחו של דודה, הקרדינל מגיז. הוא מספר לה על גזר דין המוות שהוצא נגדה ועל כך שאליזבת מהססת לחתום עליו. מורטימר מספר למרי שהוא עומד בראש חבורת קושרים שעומדים להצילה. ברלי מבקש מפאולט שיוציא להורג את מרי בסתר, אבל פאולט מסרב לכך. פאולט מוסר לאליזבת מכתב ממרי, בו היא מבקשת ממנה ריאיון, שתי הנשים מעולם לא פגשו זו את זו.

מלך צרפת מציע לאליזבת נישואים והיא נענית לכך במעורפל. יועצה הקרוב לורד ברלי אומר שכדי להבטיח את שלטונה עליה להוציא להורג את מרי. נגדי, שומר חותם הממלכה שרוסברי, מייעץ לאליזבת להשאיר את פסק הדין על כנו, אבל לא להוציא אותו לפועל.

מורטימר בא אל החצר ואליזבת מבקשת ממנו לרצוח בסתר את מרי, מורטימר נענה לכך. הוא מעביר ללסטר מכתב מאליזבת. לסטר אומר לו שמעולם לא היה אויב שלה, וכעת כשאליזבת עומדת להינשא למלך צרפת, בעוד שהוא רצה להתחתן איתה, הוא מוכן לעבור לצידה של מרי.

בחצרה של טירת פודרינגיי נערכת הפגישה בין שתי המלכות (פגישה שלא התקיימה במציאות), בתחילה מרי מדברת בהכנעה ונכונה לוותר על כל שאיפותיה לכתר ומודיעה שתצא מהמדינה, אם אליזבת תוציא לחופשי. בהמשך, השיחה מתנהלת בטונים צורמים כשמרי מגדפת את אליזבת, העוזבת את המקום בחימה.

בדרכה חזרה מבצע אחד מבני חבורתו של מורטימר ניסיון התנקשות בחייה. הניסיון עולה בתוהו, כשלורד שרוסברי מציל את חייה. בינתיים מורטימר מספר למרי על הניסיון להצילה באותו לילה. תוך כדי השיחה ביניהם הוא מנסה לכפות עצמו עליה פיזית והיא בורחת מפניו.

דרכון, בחתימת ידו של הרוזן אובספין - שגריר צרפת באנגליה, נמצא בכליו של הרוצח. אנגליה מבטלת את הסכם הנישואים ומנתקת את קשריה עם צרפת. מורטימר ולסטר נחשפים. בחיפוש בחדרה של מרי נמצא המכתב המיועד ללסטר. לסטר, שמנסה להציל את עצמו, מצווה על שומרי הארמון לתפוס את מורטימר, אך לפני שהוא נתפס, מורטימר מתאבד. אליזבת רותחת על לסטר, אך הוא בעורמתו אומר שהתיידד עם מרי כדי לחשוף את מזימתו של מורטימר והוא דורש להוציאה להורג מייד. אליזבת מאמינה לו, אך דורשת ממנו כאות נאמנות להיות מופקד על הוצאתה להורג. אליזבת חותמת על גזר הדין ומוסרת אותו למזכירה ויליאם דייוויסון. עם זאת, אין היא מפרשת את רצונה, אם היא רוצה שגזר הדין יישאר בידיו או שיבוצע. ברלי חוטף מידיו של דייוויסון את פסק הדין וממהר לבצע אותו.

מרי סטיוארט מוצאת להורג בטירת פודרינגיי, היא נפרדת מבני לווייתה, מתוודה על חטאיה ומוסרת את צוואתה.

באמצע הלילה מגיע שרוסברי אל אליזבת ומודיע לה שהעד שעל פי עדותו הוצא גזר הדין נגד מרי, הודה שעדותו הייתה עדות שקר. אליזבת קוראת לדייוויסון ומצווה עליו להחזיר לידיה את פסק הדין. ברלי מגיע ומוסר לאליזבת שמרי הוצאה להורג. אליזבת שמה את דייוויסון בכלא, מגרשת את ברלי וממנה את שרוסברי ליועצה הראשי. שרוסברי מסרב ומתפטר מכל תפקידיו. לסטר עוזב בספינה לצרפת ואליזבת נותרת לבדה.

ניתוח של המחזה

עריכה

הרעיון ליצור דרמה היסטורית שתעסוקה בדמותה של מרי סטיוארט עלה לראשונה במוחו של שילר בהיותו בן עשרים. [1]

בשלושת הדרמות הראשונות שלו, "השודדים", "מזימה ואהבה" ו"פייסקו", ניסה שילר לטעת את סוגת הטרגדיה בחיי הבורגנות האזרחית של תקופתו. בדרמות הבאות שכתב פנה שילר לעסוק מבחינה נושאית בעולם האצולה והמלוכה ההיסטורית. מבחינה סגנונית הוא זנח את סגנון הפרוזה לטובת המבנה הקלאסי המקובל יותר של שירה, לעיתים מחורזת. הוא החל לכתוב את "מרי סטיוארט" ב-1799, 15 שנה לאחר שרעיון המחזה עלה במוחו לראשונה.

במהלך השנים תרגם עיבד יצירות קלאסיות כמו "איפיגניה באאוליס" מאת אוריפידס, "פדרה" מאת רסין ו"מקבת'" מאת שייקספיר; כמו כן פרסם מאמרים היסטוריים ופילוסופיים. הוא חקר את יצירותיהם של גדולי הטרגיקונים למן יוון הקלאסית ושאף לקנות לעצמו מקום בין גדולי היוצרים בדרמה העולמית. כך ניסה לעשות ב"ואלנשטיין", "העלמה מאורליאן", "הכלה ממסינה", "וילהלם טל" ו"דמטריוס".

ב"מרי סטיוארט" שילר מצטיין כמשורר ששולט בכלי הדרמטי, אך גם ככזה שנוקט במליצות ורטוריקה מוגזמת. שילר שלט באופן עילאי בחומר ההיסטורי והעלילתי עליו מבוסס המחזה ומשלב בו מאורעות בדויים שהעצימו את הקונפליקט הדרמטי. המלכות במחזה צעירות ב-25 שנה מגילן האמיתי כפי שהיה בהיסטוריה. שילר אמר שרק במחזה זה הגיע לשליטה מוחלטת בבנייה הדרמטית ובמרכיבי ההרשמה הבימתית. חולשותיו של המחזה ניכרות בכל יסודותיו השיריים, בדיאלוגים ובמונולוגים. הוא שאף ליצור טרגדיה, אך יצר מלודרמה עזה. במותה של מרי סטיוארט והאירועים המובילים אליו, לא השכיל ליצור דמות טראגית, זאת מכיוון שהאסון שניחת עליה הוא תוצאת אירועים חיצוניים ולא כתוצאה ממעשה או חוסר מעשה שלה עצמה. אומנם מוזכרת רציחתו של בעלה השני דרנוויל ונישואיה לרוצחו בותוול, אבל אין קשר בין חטא זה למותה בידי אליזבת. היא מתוודה באוזני מלוויל שלא נטלה חלק במזימה כנגד אליזבת. מותה בידי אליזבת נדמה כרצח פוליטי אכזרי ולא כאסון טראגי כפי שאנו רואים אצל הטראגיקונים היוונים ואצל שייקספיר. "מרי סטיוארט" הוא דרמה על רצח פוליטי של חפה מפשע ולא שירה טראגית על כליה שאדם מביא על עצמו.

הסופר והמחזאי אוטו לודביג עמד על ההבדל בין שייקספיר לשילר. לדבריו אצל שייקספיר העיקר הוא ההתפתחות הפסיכולוגית ואילו הטראגדיה החיצונית היא תולדה של כך. לעומת זאת אצל שילר התהליך הוא הפוך. ב"מרי סטיוארט" העלילה רבת תהפוכות ומתח ואילו הדמויות כמעט שאינן משתנות. מרי מתאפיינת כגאה בפני שוביה וכמדוכדכת כשהיא לבדה. היא חריפה ביותר ובקיאה בהלכות הפוליטיקה, אבל רדודה ומצטיירת כמלכה גאה, ישרה ונאמנה לאל. רק בפגישתה עם אליזבת ניכר שינוי מסוים במצבה הנפשי, אבל אין הוא ניכר בעלילה בכללותה.

דמותה של אליזבת הרבה יותר מפותחת פסיכולוגית. היא אמנם שפלה מוסרית, אבל אינה דמות שטנית כמו דמויותיהם של ריצ'רד השלישי ויאגו אצל שייקספיר. היא נתפסת כדמות שחיה בעולם אכזר ומקיימת את חוקיו האכזריים על מנת לשרוד, זאת אף במחיר של אי-הגשמת נשיותה. במונולוגים של אליזבת (למשל במונולוג שהיא משמיעה לפני שהיא חותמת על גזר דין מוות למרי), הביא שילר לשיא את מלאכת העיצוב הרטורי, בשל התואם בין המתח הפאטתי לבין המתח הרגשי ובניגוד לארכנות השכיחה במונולוגים שלו. למרות כל זאת דמותה של אליזבה אינה משתנה באופן מהותי לאורך המחזה. במחלוקת על גזר הדין, שני יועציה - ברלי ושרוסברי - נותנים לה עצות מנוגדות. שילר ניסה להציג את שני היועצים כנציגים חיצוניים של רגשות הקיימים באליזבת ומתעמתים בתוך נפשה, אבל ניסיון זה נדמה כמלאכותי. למעשה אליזבת מזדהה עם ברלי, שבראש מעייניו טובת הממלכה, יהא אשר יהא השליט העומד בראשה. היא מבינה שעל מנת להבטיח את שלטונה, אין לה מנוס אלא להרוג את מרי, אלא שהיא שואפת לעשות זאת בלי להסתבך דיפלומטית. עדות לכך היא בפנייתה למורטימר שירצח את מרי בחשאי, בכך היא מנסה להרוג אותה ולהימנע משערורייה בינלאומית.

גם הדמויות האחרות הן שטוחות ומונוטוניות. ברלי הוא המדינאי הקר, שרואה לנגד עיניו רק את טובת הממלכה. לסטר הוא הנוכל יפה-התואר שבעורמתו חי על חשבונן של נשים מלכות. שרוסברי הוא הגון ורגיש. פאולט הוא ישר ושומר חוק. אמנם מורטימר היה אנגליקני בתחילה ונהפך לקתולי שמסכן את חייו למען מרי, אבל התמורה התחוללה בעברו ואילו במחזה עצמו הוא סטטי מבחינה פסיכולוגית. הוא המיר את דתו מכיוון שהדת הקתולית סובלנית יותר כלפי הנאות החושים ששולטות בו והוא מצטרף לחבורת הקושרים מכיוון שהוא מאוהב במרי וחושק בה.

מרי אינה משתנה ואינה עוברת תהליך התרוממות והיטהרות, מכיוון שהיא מרוממת מלכתחילה והיא סמל לקורבן חף מפשע. אליזבת אינה אלא סמל לעריץ המופיע בסיפורי קדושים נוצריים. אוטו לודביג כתב: "שייקספיר עושה את אשר חייב הוא לעשות כמשורר, שילר עושה את מעשהו כפילוסוף". מבחינה רעיונית המחזה מתמקד בבעייתיות הטמונה בכוח המדיני ובמושג העריצות. דמותה של אליזבת היא המפותחת ביותר במחזה. היא מתגלה כאדם בעל צרכים וכאישה בעלת תאוות, אלא שהיא אנוסה להמית את מרי, משום שבעולם הפוליטיקה האכזר בו היא חיה זו היא הברירה היחידה העומדת בפניה כדי לשרוד. מאותה סיבה עצמה אין היא מתמסרת ללסטר אהובה ואין היא נענית להצעת הנישואים של מלך צרפת.

הניגוד בין מרי לאליזבת נדמית כניגוד בין שתי השקפות עולם. אליזבת מבטלת את רצונה ותשוקותיה בפני השרידות הפוליטית. מרי לעומתה מאמינה באהבה ככלי לחיבור בין נשמות, משום כך היא נישאה לבותוול, רוצחו של בעלה. היא רואה את האהבה בצורתה הנוצרית כשהיא מציעה לאליזבת בפגישתן "אהבת אחות" ו"סולחת לה את מותה" ב"כל ליבה".

היסטורית הפקה עדכנית

עריכה

המחזה "מרי סטיוארט", שהפך לאופרה חשובה בידי דוניצטי (בשם "מריה סטוארדה"), עדיין מועלה על הבמות בצורתו המקורית בהפקות מצליחות.

המחזה הוצג בתיאטרון Donmar Warehouse, בסיטי של וסטמינסטר ב-2005. המתרגם הוא פיטר אוסוולד והבמאית היא פילידה לויד. בהפקה כיכבו ג'נט מק'תיר בתפקיד מרי, מלכת הסקוטים והארייט וולטר בתפקיד אליזבת מלכת אנגליה. ההפקה עברה לתיאטרון אפולו, בוסט אנד, לונדון, שם הציגה מ-2005 עד 2006. ההפקה עלתה בברודוויי ב-30 במרץ 2009 (טרום בכורה). הבכורה הרשמית התקיימה ב-19 באפריל, ורצה זמן מוגבל עד לאמצע אוגוסט. [2] ההפקה זכתה בשבע מועמדויות לפרס טוני, בכללן מועמדות להעלאה מחודשת של מחזה הטובה ביותר.

ארגון L.A Theatre Works בלוס אנג'לס העלה הפקה עם תרגומו של פיטר אוסוולד ב-2007, בבימויה של רוזלינד איירס, שהוקלטה בתקליטור (ISBN 978-1580813754). בהפקה כיכבו אלכס קינגסטון בתפקיד מרי, ג'יל גסקואן (Jill Gascoine) בתפקיד אליזבת, מרטין ג'רביס בתפקיד ברלי, סיימון טמפלמן בתפקיד לסטר, קן דנציגר בתפקיד פולט, וו. מורגן שפרד בתפקיד טלבוט, כריסטופר נים בתפקיד דייוויסון, שילה קאלן בתפקיד האנה קנדי ושיימוס דיוור בתפקיד מורטימר.

להקת התיאטרון The Faction Theatre Company העלתה כחלק מהרפרטואר העונתי שלה את "מרי סטיוארט" בתיאטרון ניו דיאורמה בלונדון בראשית 2012. ההפקה הייתה המחזה השלישי של שילר שתרגמו ועיבדו דניאל מילאר ומרק לייפאכר, אותם הציג התיאטרון. [3]

ב-23 בספטמבר 2012, ‏BBC Radio 3 שידר הפקה בתרגומו של דייוויד הרואר, עיבוד לרדיו של רובין ברוקס ובימוי/הפקה של גיינור מקפרליין. המשתתפים כללו את מג פרייזר כמרי, אלכסנדרה מתיה כאליזבת, מתיו פידג'ן כמורטימר, רובין לנג כלסטר, ריצ'רד גרינווד כברלי ופול יאנג כשרוסברי.

פסטיבל סרטפורד שייקספיר העלה הפקה בתיאטרון תום פטרסון בתרגומו של פיטר אוסוולד ובבימויו של אנתוני צ'ימולינו (Cimolino) [4] השחקנים הראשיים הם לוסי פיקוק בתפקיד מרי, שינה מק'קנה בתפקיד אליזבת, בריאן דנטי בתפקיד לורד שרוסברי וג'רנט וין דייוויס (Geraint Wyn Davies) בתפקיד לורד לסטר. הצגת הבכורה התקיימה ב-31 במאי 2013, היות שכל הכרטיסים נמכרו, האריכו אותה בפעם הרביעית, עד ל-19 באוקטובר 2013.

תרגומים לעברית בדפוס

עריכה

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי

עריכה

1. תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 30 בינואר 1961

2. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 19 בדצמבר 1981

3. תיאטרון תמונע, הצגת בכורה: 28 בפברואר 2012

4. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 23 בנובמבר 2024

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הפרק "ניתוח של המחזה" הוא סיכום מאמרו של דן מירון "על המחזה", באחרית הדבר למחזה: מרי סטוארט: מחזה בשבע תמונות על פי פרידריך שילר; תרגם, עיבד והוסיף אחרית-דבר דן מירון. תל אביב: מעריב לעם, 1961, עמ' 128-120.
  2. ^ מרי סטיוארט, עם ג'נט מק'תיר ווולטר, הועלתה בטרום בכורה בברודוויי ב-30 במרץ, אתר playbill.com‏, 30 במרץ 2009
  3. ^ מייקל בילינגטון, סקירה של "מרי סטיוארט", בתיאטרון ניו דיאורמה, לונדון, בעיתון גארדיאן, 11 בינואר 2012
  4. ^ מרי סטיוארט מאת פרידריך שילר, באתר http://www.stratfordfestival.ca/