משפחת בג'איו
משפחת בג'איו היא משפחת יהודים פורטוגזים אנוסים שמוצאם מהעיר בז'ה בפורטוגל.
בסוף המחצית השנייה של המאה ה-17 יצא אבי המשפחה מפורטוגל, נדד והגיע לחברון ושם, באופן גלוי, חזר ליהדות. לאורך שנות ישיבת המשפחה בחברון ישנן עדויות לקיומם של רבנים ושד"רים שיצאו ממשפחה זו ואשר תפסו חלק משמעותי בחיי הקהילה הספרדית בעיר. חלק מצאצאי המשפחה חיו בחברון ברציפות עד פינוי הקהילה היהודית בעקבות מאורעות תרצ"ו (1936).
בחברון נודעו בשם המשפחה בג'איו - Bejaio. מאוחר יותר שובש השם ל-Bajaio.
הרב פנחס מרדכי בג'איו (המאה ה-18)
עריכהעדויות כתובות ראשונות להימצאות המשפחה בחברון מגיעות למחצית המאה ה-18 עת אחד מבני המשפחה ומראשי חברון בשם הרב פנחס מרדכי בג'איו חתם על כתב שדרו"ת ושליחות ר"א גדיליה בשנת ה'תק"ד (1744) ועל קבלת כספים מר' יהודה אסיאו בשנת ה'תק"י (1750). חתימות אלו מלמדות על היותו בעל מעמד חשוב בקהילה היהודית בחברון.
מלבד אזכורים אלה, ישנם מקומות נוספים בהם מופיע שמו, המלמדים על היותו מוכר גם בעולם היהודי מחוץ לחברון. בשנת 1758 הסכים הרב פנחס מרדכי בג'איו על הספר "אורות גדולים" וכמו כן הוא חתום על איגרת חברון שנשלחה לחיד"א באיטליה.
הרב חיים רחמים בג'איו (המאה ה-18)
עריכהדמות נוספת מהמשפחה אשר פעלה באותן שנים בחברון היה הרב חיים רחמים בג'איו, ככל הנראה אחיו של הרב פנחס מרדכי. הרב עמד בראש ישיבת "חסד לאברהם" שהוקמה בחברון על ידי משפחת פירירה, משפחת אנוסים שחזרה ליהדותה באמסטרדם של אמצע המאה ה-17. גם בדורות הבאים נשאו צאצאי משפחת בג'איו בתפקידים בישיבה ובבית הכנסת של משפחת פירירה.
כמו אחיו, גם הרב חיים רחמים חתום על איגרת השליחות של ר"א גדיליה ועל קבלת כספים מר' יהודה אסיאו. בשנת 1763 יצא בשליחות יחד עם ר' יצחק זאבי לצפון אפריקה ולאיטליה. בטורינו נפל חברו למשכב והוא המשיך לדרום צרפת. משם יצא להולנד, צפון אשכנז וליבורנו, שם הסכים בשנת ה'תקל"ב (1772) על הספר "נהר שלום" לרב שבתי ונטורה.
הרב חיים רחמים היה מרבותיו של הרב חיים יצחק קאריגל.
הרב חיים ישועה בג'איו (סוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19)
עריכהבשנת 1807 מבצע הרב חיים ישועה בג'איו ("חיים המצרי" כפי שנודע בכינויו על ידי הערבים), באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון, רכישת קרקעות המהווה פרק חשוב בתולדות המשפחה והקהילה היהודית בחברון. בג'איו קונה מאת בני משפחת כַשכול החברונית, משפחה ערבית נודעת, חלקת קרקע של 5 דונם. על שטח זה ישב שוק הירקות הסיטונאי של חברון. זאת רכישת הקרקעות הראשונה על ידי יהודים בעת החדשה בארץ ישראל.
בחודש מאי 1811 הרב בג'איו חוכר שטח של 800 דונם - תל-רומיידה וקבר ישי מאת משפחת התמימי החברונית ובהמשך רוכש אותו בהונו הפרטי ומעבירו לידי הקהילה כתרומה. שתי תעודות הקניה הן מטעם הוואקף המוסלמי וחתומים עליה בני משפחת התמימי הערבית שלפי המסורת המוסלמית קיבלו את כל הר חברון מידי הנביא מוחמד.
שתי תעודות אלה נשמרו בחזקת המשפחה עד שהגיעו למשמרת הרב חיים בג'איו (1873–1960), שהיה רבה האחרון של קהילת חברון. בערוב ימיו מסר ר' חיים בג'איו את התעודות לנציגי העדה החברונית - פרנקו וחסון - שמסרום לידי דוד אבישר.
אזכור נוסף של הרב חיים ישועה הוא בשנת 1822 אז הוא חותם על כתב התחייבות בשם הקהילה לרב יונה סעדיה נבון כשליח ציבור ושגריר לקהילות אירופה. בשנת 1830 מצוי הרב חיים ישועה בין מכובדי ומנהיגי הקהילה החתומים על ההסכם בין כוללות הספרדים לכוללות האשכנזים בקשר לחלוקת המגביות.
הרב שלמה בג'איו והרב אברהם ניסים בג'איו (סוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19)
עריכהבתקופה זו של סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 משמשים יחד ובמקביל בתפקידי ציבור והנהגה הרב שלמה בג'איו והרב אברהם ניסים בג'איו כאשר מנהיג הקהילה בעת זו ובמקביל אליהם הוא כאמור הרב חיים ישועה בג'איו.
מהידוע עליהם עולה כי בשנת 1782 משמשים השניים כשלוחי דרבנן של קהילת חברון בחוץ לארץ, ובשנת 1788 כבר חותם ר' שלמה בג'איו כאחד ממנהיגי הקהילה על אגרת השליחות של ר' שמואל הכהן. שלושים שנה מאוחר יותר, בשנים 1817–1818 חוזרים ומוזכרים השניים כחכמי חברון.
משפחת בג'איו במאה ה-19
עריכההרצף המשפחתי של משפחת בג'איו במאה ה-19 ידוע, ועולה ממנו כי כמה תפקידים ציבוריים היו בחזקת המשפחה. בחברון היו התפקידים הציבוריים מוחזקים בחזקתן של משפחות ועברו בירושה מאב לבן ומדור לדור. שני התפקידים אשר היו בחזקת המשפחה הם "שוחט מתא", שוחט העיר (אשר בדרך כלל שימש גם כמוהל) ו"שמש אב בית דין" (בבית הכנסת על שם אברהם אבינו).
תפקידים ציבוריים בחזקת המשפחה
עריכהבבית הכנסת
עריכהשלושה מפקדים נערכו בחברון על ידי סר משה מונטיפיורי, ב־1855, 1866 וב־1875. ממפקדים אלו עולה כי בשנת 1855 ישנו בית כנסת אחד בלבד בחברון, אשר השמש שלו הוא חכם] אליהו בג'איו. בשנה זו מנתה הקהילה הספרדית כ־249 איש בלבד.
במפקד 1866, נקרא בית הכנסת בשם "בית הכנסת של אברהם אבינו". פרנס בית הכנסת היה הרב צבי בג'איו ושמשו היה יאודה בג'איו. באותה שנה ישנם בעיר שישה בתי מדרשות המשויכים למשפחות החשובות בקהילה. בראש החמישי שבהם עמד הרב צבי בג'איו. בנוסף, מהמפקד עולה כי הייתה בעיר חברה בשם "אנשי משמרה" שמנהלה ושמשה הוא חכם יהודה בג'איו. תפקיד חברת "אנשי משמרה" היה לקיים את מוסד קריאת פרקי התהילים בכל ראש חודש.
במפקד מונטיפיורי משנת 1875 חתום הרב צבי בג'איו בשער הפתיחה של מסמכי המפקד. באותה עת היה הוא אחד מארבעת מנהלי הקהילה הספרדית בחברון והוא בן 59 שנים. באתה תקופה מנתה הקהילה הספרדית 433 נפש והקהילה האשכנזית (חב"ד) 489 נפש.
שחיטה
עריכהתפקיד השחיטה בקהילה היה בחזקת משפחת בג'איו שהחזיקו בחלף השוחטים שנים רבות. תפקיד השחיטה הוחזק על ידי הרב חיים ישועה בג'איו והוא העביר אותו לבנו הרב צבי בג'איו (יליד 1816) אשר החזיק בו עד שנת 1866 עת העבירו לבנו הרב חיים בג'איו. כשפרש האחרון ממשרתו העבירו לבנו הרב מרדכי בג'איו אשר הוריש את המשרה לבנו הרב חיים בג'איו. הרב חיים הוריש את המשרה לרב אברהם בג'איו (1861–1945). הרב אברהם בג'איו עזב את חברון בראשית המאה ה-20, משהוזמן לשמש שוחט ומוהל בקהילה היהודית בקהיר-טנטא. משפרש מכר חזקתו לרב רפאל ניסים פרנקו שהורישה לבנו עו"ד אברהם פרנקו.
כאשר עו"ד אברהם פרנקו התגייס לצבא הטורקי חזר והעביר את החזקה לרב חיים בג'איו (יליד 1873), בנו של מרדכי בג'איו, שבאותה עת היה סגן הרב הספרדי הראשי בעיר ובזאת החזיר את חזקת השחיטה לידי המשפחה.
דמויות נוספות מהמשפחה במאה ה-19
עריכהאליעזר בג'איו
עריכהאליעזר בג'איו, בנו של חכם יהודה בג'איו, מייצג פן נוסף ברקמת חיי היום יום בחברון בסוף המאה ה-19. לעומת הקריירה התורנית והפוליטית של רבים מבני משפחתו, אליעזר בג'איו פנה למסחר ועסק בחמרות ובמסחר התוצרת החברונית הידועה של ענבים וגבינה.
אליעזר בג'איו החזיק בבית מסחר בכפר הערבי דורא (אדוריים המקראית) ושם למעשה התגורר עם משפחתו כמחצית השנה. צורת המסחר באותה תקופה כללה גם קניית וחכירת יבול הכרמים מאת הערבים, שטיחתם וייבושם של הענבים לצימוקים והתאנים לדבלות והכנת דבש פירות.
יוסף בג'איו
עריכהלקראת סוף המאה ה-19 נשלח הרב יוסף בג'איו כשד"ר לקהילות צפון אפריקה, הגיע למרוקו, שם חלה ונפטר בשנת תרע"ד (1914). קברו בעיר נטיפה הפך מקום עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים כאחד כקדוש וכעילוי בתורה. ידועים סיפורים רבים על נסים שאירעו לאחר ביקור בקברו.
על קברו השוכן כבוד במבנה גדול ומפואר חקוקה מצבה בזו הלשון: "מצבת קבורה הרב הקדוש המלומד בנסים אדמו"ר איש אלוקים קדוש הוא כמוהר"ר יוסף אבאז'איו זצוק"ל שיצא מארץ לחו"ל לדלג על ההרים ולקבץ על הגבאות לעניי ארץ ישראל תוב"ב ובעוהר' פגעה בו מדה"ד ונתבקש ביש"מ ונם נפשיה ועלה לשמים ש"י תרע"ד לפ"ק עיר נתיפא".
הותיר אחריו שלוש בנות אהובה, שנישאה ל-יצחק קמר יליד חברון, שמחה ו-לונה אשר שנים רבות לא ידעו על גורל אביהן.
בין נכדיו עו"ד אריה קמר ונינו הקרוי בשמו עו"ד יוסף קמר.
בחברון
עריכהפרק המשפחה בחברון מסתיים עם הרב חיים בג'איו ששימש שד"ר הקהילה לחו"ל, גזבר הקהילה ומחנך בבתי הספר בחברון. התפרסם כעילוי בתורה כמו גם במתמטיקה. הרב חיים נישא למרקדה בג'איו, בתו הבכורה של אליעזר בג'איו. לאחר פרעות תרפ"ט ובריחת היהודים מחברון התמנה לממלא המקום של הרב הראשי לקהילת חברון.
בשנת 1931 ארגן יחד עם עו"ד אברהם פרנקו והשופט יוסף חסון כ-160 מהגולים לחזור לחברון וחידש את היישוב היהודי ברובע היהודי ובנכסי היהודים שננטשו לאחר הפרעות.
בשנת 1935 היו בחברון כ־37 משפחות, ובתאריך 23 באפריל 1936, במסגרת מאורעות תרצ"ו פינו הבריטים את היישוב היהודי בחשכת הליל. מכאן ואילך נותרה רק משפחה יהודית אחת בחברון עד שנת 1947 אז נטשה גם היא את העיר.
בירושלים
עריכה
בהגיע בני הקהילה לירושלים לאחר שאיבדו את כל רכושם, הנהיג חיים בג'איו את קהילת יהודי חברון בירושלים, טיפל במעמדם מול מוסדות היישוב ודאג ליישובם מחדש כמו גם למציאת מקורות פרנסה חלופיים והקצבות לנזקקים.
הרב חיים בג'איו עמד בראש "כוללות מגן אבות" ושימש כממונה על הרכוש היהודי בשוק הסיטונאי, בבית הדסה ובבית רומנו ועל שאר נכסי הקהילה. בשנת ה'תש"ו (1946) ערכו ראשי קהילת "מגן אבות" בירושלים – הרב חיים בג'איו, השופט יוסף חסון ועו"ד אברהם פרנקו - רשימה מפורטת של נכסים.
בשנת ה'תשי"ב קיבלו השלושה את אישור משרד הדתות לניהול הרכוש היהודי בחברון והפכו לאפוטרופוסים לכספי הקדשות "מגן אבות" חברון בכל מקום שהם. הודות למעשה זה התאפשר איתור נכסי היהודים מאוחר יותר, עת חזרה והתחדשה הקהילה בחברון לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967.
בשנת 1995 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמו בשכונת המושבה הגרמנית.
לקריאה נוספת
עריכה- ספר חברון, עודד אבישר, הוצאת כתר, 1970.
- אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשס"ב.
- מזרח ומערב, מגילת סתרים, יעקב משה טולדנו, כרך ג' עמ' 378.
קישורים חיצוניים
עריכהעל הפולמוס בנושא רכישת הקרקעות בהקשר האקטואלי של הסכסוך הישראלי-ערבי, ראו:
- יובל יועז, היורש היהודי: למסור השוק לפלשתינאים, באתר הארץ, 30 בינואר 2006
- חיים הנגבי, צאו לי מהשוק, באתר הארץ, 17 בינואר 2006
- נועם ארנון, האמת על השוק, אתר היישוב היהודי בחברון, 25 בינואר 2006