משתמש:אסף טל דורון 317/מלחמת העצמאות האוקראינית
 | ||||||||||
| אירוע של תעמולה צבאית פרו-עצמאית בקייב. | ||||||||||
| מערכה: החזית הדרומית במלחמת האזרחים ברוסיה | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת האזרחים ברוסיה | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 8 בנובמבר 1917 – 17 בנובמבר 1921 (4 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה | |||||||||
| קרב אחרי | החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | |||||||||
| מקום | אוקראינה | |||||||||
| עילה | דרישה לעצמאות אוקראינה, דרישת עצמאות קוזאקית, דרישת עצמאות טטרית, דרישת עצמאות למדינה אנרכיסטית, טענה לשליטה רוסית על אוקראינה, חוזה ברסט-ליטובסק ועוד. | |||||||||
| תוצאה | כיבוש סובייטי, הקמת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | חלוקת אוקראינה בין ברית המועצות והרפובליקה הפולנית השנייה | |||||||||
| ||||||||||
מלחמת העצמאות האוקראינית או המהפכה האוקראינית (אוקראינית: Українська революція) הייתה תקופה של מאבק ממושך (מה ממושך? רק 4 שנים) על גורלה של אוקראינה אשר התמשכה בין השנים 1917 ל-1921. המאבק החל בחוזה ברסט-ליטובסק אשר העניק שטחים נרחבים מהרפובליקה הרוסית (כולל אוקראינה) לידי מיטלאירופה, אזור השפעה תחת חסות הקיסרות הגרמנית אשר שימש כמפריד בין גרמניה לרוסיה. (לא מדויק. התיאור נכון, אך מנותק מההקשר ולכן יוצר רושם שגוי כאילו לגרמנים היתה השפעה מהותית על האירועים לאחר 1918).
עם כניעת גרמניה בסיום מלחמת העולם הראשונה, כוחות פנים אוקראינים החלו במאבק להקמת מדינה אוקראינית ריבונית, נגד מטרה זאת הם פגשו בהתנגדות מצד רוסיה הסובייטית כמו גם הצבא הלבן אשר היו בתוך מלחמת האזרחים ברוסיה ועדיין טענו לשליטה על אוקראינה עצמה. יתרה מזאת, כוחות אנרכיסטים תחת נסטור מאכנו פעלו להקים אומה אנרכיסטית ריבונית בתוך אוקראינה, כמוהם היו גם קוזאקים בדרום מזרח המדינה וטטרים בחצי האי קרים. לא מדויק. איפה פטליורה? מה עם השפעה גרמנית שכן היתה ב1917? איך קשור מאכנו? יש להסביר. חצי האי קרים לא היה חלק מאוקראינה בשום צורה בתקופה זו
המלחמה נגמרה עם סיפוח של כל אוקראינה לתוך ברית המועצות והפיכתה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. על אף שהמטרה לעצמאות לא צלחה, המלחמה המשיכה להיוודע בתור מלחמת עצמאות. לא נכון. מה לגבי החלק המערבי של אוקראינה (ההוא שבגדה המערבית) והיה לחלק מפולין
רקע עריכה
לאורך ההיסטוריה של אוקראינה, הפלישה המונגולית לאירופה הביאה איתה חיבור אתני בין העמים הסלאבים לבין נוודי הערבה האירואסייתית, העמים הטורקיים והמונגולים, אלו נודעו בתור הקוזאקים, והיו שבטים המבוססים על היררכיות מונגוליות רבי כוח והשפעה אשר חיו בצפון הקווקז מאז ימי אורדת הזהב. לא נכון. מה לגבי פצ'נגים (קומאנים), אלאנים והשד יודע מי עוד. הקטע הזה פשוט שגוי. הם בפירוש לא קוזאקים.
במהלך אמצע המאה ה-17, בוגדן חמלניצקי, מנהיג קוזאקי, הנהיג את מרד חמלניצקי נגד שלטונו של האיחוד הפולני-ליטאי. ברואם את חולשת הפולנים-ליטאים, רוסיה הצארית תחת אלכסיי הראשון, צאר רוסיה יצאה למלחמה נגד פולין-ליטא במסגרתה סיפחה שטחים נרחבים מערבה והפכה את הטמאנות הקוזאקים למדינת חסות. לא מדויק. היו שם סיבות עומק רבות. יש להסביר גם לפחות במשפט מדוע מרדו הקוזאקים ומה בכלל הקשר של כל זה לעצמאות אוקראינית?
הקוזאקים דרשו עצמאות אך הממשל הרוסי ידע כי מדינה קוזאקית עצמאית תהווה סכנה ישירה לרוסיה עצמה. חששות הממשל התגלו כמוצדקות כאשר הקוזאקים חברו לאימפריה השוודית במסגרת המלחמה הצפונית הגדולה. היה זה דאז, במסגרת קרב פולטבה, שכוחות הצבא הרוסי תחת פיוטר הגדול הביסו את השוודים והקוזאקים. לאחר המלחמה, סופחה ההטמאנות לתוך האימפריה הרוסית ותושביה נותרו בחבל הסיץ' הזפורוז'י, בחלקו התחתון של הדנייפר. שגוי. רק חלק קטן מהקוזקאים הצטרפו לשבדים תחת מזפה. מה עם כל היתר?'
שלטון רוסי עריכה
בתוך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) וחלוקת פולין, כלל חבל הארץ של אוקראינה (פרט לגליציה) סופח לידי האימפריה הרוסית. כרוב השטחים שרוסיה כבשה, תושבי אוקראינה סבלו משלטון של כיבוש ממושך; הקוזאקים איבדו אוטונומיה, אוקראינית נאסרה ומרידות נמחצו באכזריות. לא נכון. הם לא סבלו משום כיבוש אכזר
תהליך ה"רוסיפיקציה" לפיו התרבות הרוסית השתלטה על קהילות שונות היה בשיאו במהלך שלטונה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה. יהודים במסגרת תהליך זה נשלחו לקהילות מבודדות ולא מפותחות מהן נאסר עליהם לצאת. אי יכולתה של האימפריה הרוסית להתפתח בקצב של המעצמות האירופאיות במסגרת המהפכה התעשייתית ואחריה, הביאו להשפלות רבות במעמד הבינלאומי, בהן הפסדים במלחמות כמלחמת קרים ומלחמת רוסיה–יפן. לא מדויק. אין לתאר את ההתדרדרות הרוסית בקו לינארי. מה לגבי ניצחונות שהיו בתקופה זו? זה לא כל כך פשוט.
קהילות עריכה
אוקראינה תחת שלטון רוסיה הייתה פורה בתרבויות ועמים; מדרום יישבו הטטרים, עם טורקי מוסלמי ברובו אשר שלט בחאנות קרים והיה מקורב אל האימפריה העות'מאנית עד שרוסיה סיפחה אותו, מדרום מזרח ישבו הקוזאקים, ממזרח ישבו הרוסים, מצפון-מערב היו הפולנים ומדרום מערב היו הרומנים של חבל מולדובה. אוקראינים היו מפוזרים בכל העבר ויהודים היו מרוכזים בייחוד באזורים כפריים לא מפותחים. לאחר הרפורמות של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, ניתן ליהודים לנוע ממקום למקום ורבים עברו אל הערים הגדולות כאודסה וקייב.
התערבות גרמניה עריכה
רצח פרנץ פרדיננד היה שהצית את משבר יולי במסגרתו הופעלו כל הבריתות האירופאיות לתוך מלחמת העולם הראשונה ורוסיה מצאה עצמה בתוך מלחמת עולם נגד הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית.
המלחמה הגדולה עריכה
ערך מורחב – החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
תחילה יצא צבא האימפריה הרוסית בפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית, אשר תחילה הניב ניצחונות מרשימים, אך עם גיוס כללי של גרמניה בין החזית המערבית להחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה פגש הצבא הרוסי בהנהגה הגרמנית המובחרת ובעזרת האסטרטגיה הצבאית של פאול פון הינדנבורג נחל הצבא הרוסי תבוסה קשה בקרב טננברג. הגנרל הרוסי אשר פיקד על המערכה, אלכסנדר סמסונוב לא עמד בדרישה ממנו להעביר דו"ח מצב אל ניקולאי השני, קיסר רוסיה ועל כן התאבד, דבר אשר הביא לפגיעה קשה בצבא הרוסי. הכוחות הרוסים נסוגו לאחר סדרת הפסדים משפילים לפיקודם של הינדנבורג, אריך לודנדורף ואוגוסט פון מקנזן ובשיתוף עם כוחות הצבא האוסטרו-הונגרי תחת ויקטור דנקל במסגרת הקרב על הוויסלה וקרב לודז' הכוחות הגרמנים פלשו לשטחי רוסיה הקיסרית עצמה.
מחסור באוכל, היחלשות צבאית ממושכת בחזית המזרחית, תסיסה אזרחית על רקע אתני, ספקות ממושכות בנוגע ליכולתו של הממשל ועוד הביאו לכך שבשנת 1917 התרחשה מהפכת פברואר שהביאה את המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית תחת ראש הממשלה הזמני גאורגי לבוב ואחריו אלכסנדר קרנסקי לכוח בפטרוגרד, בירת האימפריה הרוסית. הקיסר ניקולאי השני הודח עוד לפני ששב לבירה מהחזית והאימפריה הרוסית הוחלפה ברפובליקה הרוסית במרץ אותה השנה. מחאות ממושכות ותסיסה אתנית החלו להירגע עם ייצוב הממשל החדש אך לאחר שזה נכשל במתקפת קרנסקי אשר הייתה מתקפת נגד על גרמניה ואוסטרו-הונגריה, אי שקט פרץ מחדש את רחובות פטרוגרד כמו רוב הערים הגדולות האחרות של רוסיה.
משבר מחודש זה אשר נודע כמשבר יולי של 1917 הביא את אלכסנדר קרנסקי לראשות ממשלת רוסיה. ניסיון הפיכה צבאית אשר בוצע בידי לאוור קורנילוב הביאה לשחרורם של קבוצת מנהיגים מנשביקים, קומוניסטים מהפכנים בראשות לאון טרוצקי. המנשביקים והבולשביקים היוו את שני הפלגים המרכזיים בפוליטיקה הקומוניסטית הרוסית. עם סיום המהפכה וכיבוש פטרוגרד בידי המנשביקים החליף לאון טרוצקי את מחויבותו אל הבולשביקים ואל מנהיגם ולדימיר איליץ' לנין אשר שב לבירה לאחר שהתחמק זמן מה מהרשויות בדוכסות הגדולה של פינלנד. הבולשביקים דאז לקחו כוח על פטרוגרד במסגרת אירועי מהפכת אוקטובר וארגנו בחירות דמוקרטיות שלאחריהן המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית ניצחה ונותרה בכוח, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות אשר הונהגה בידי הבולשביקים הייתה לא מוכרת בנקודה זאת לרוב הציבור ועל כן זה זכתה בקולות רבים. ההפסד הביא לכך שהמפלגה הקומוניסטית הכריזה כי בוצעה רמאות בספירת הקולות וביצעה מהפכה אשר הפכה אותה למפלגה השלטת.
ב-8 בנובמבר 1917 החלו התקוממויות קומוניסטיות מסביב לערים המרכזיות של קייב, רוסטוב על הדון, מוסקבה, קורסק ועוד רבות אחרות ובכך החלה רשמית מלחמת האזרחים ברוסיה. הממשלה הקומוניסטית אשר ידעה כי לא תוכל להילחם גם נגד גרמניה וגם נגד מתנגדיה מתוך רוסיה, החלה בפעולות לסיום המאבק נגד הגרמנים.
האסטרטגיה הראשית של הבולשביקים נגד המלחמה הממושכת בגרמנים, שלום "ללא סיפוחים ולא פיצויים", קראה למצב שהכוחות הרוסים לא ילחמו ובתמורה לכך הייתה ציפייה כי הגרמנים בחזרה לא יפעלו. ההפך הגמור קרה וגרמניה הוציאה לפועל את מבצע אגרוף אשר במסגרתו רוסיה פגשה אסון אדיר באיבוד כלל המדינות הבלטיות, ההשפעה על פינלנד (אשר קיבלה זמן קצר קודם לכן עצמאות וכמו רוסיה נכנסה למלחמת אזרחים), בלארוס וכל אוקראינה, כמו כן היו חיילי צבא הקיסרות הגרמנית בפאתי הבירה הרוסית של פטרוגרד והקיסרות הגרמנית נודעה בהתנגדותה לקומוניסטים. לאחר האובדן נכנעו הרוסים לקיסרות הגרמנית ובמסגרת חוזה ברסט-ליטובסק אשר נחתם בתחילת מרץ 1918, כלל השטחים הכבושים הועברו לשליטה גרמנית. לא ברור מדוע צריך פרק נרחב כל כך למלחמת העולם הראשונה. די בפסקה אחת (או אולי אפילו פחות מזה) בתוך פרק הרקע.
אוקראינה במאבק עריכה
לאחר מהפכת פברואר הטטרים אשר רוכזו בדרום אוקראינה הכריזו על הקמתה של הרפובליקה העממית של קרים, מדינה ריבונית מוסלמית חילונית (המדינה המוסלמית הראשונה להיות מבחינה חוקתית חילונית) אשר מרכזה בחצי האי קרים. הרפובליקה העממית של קרים נפלה זמן קצר לאחר הקמתה וסופחה מחדש בעזרת פעולה צבאית לתוך הרפובליקה הרוסית, היא הייתה הראשונה מתוך יותר מ-30 מדינות אשר יכריזו על עצמאותן מרוסיה בעשור השנים שלאחר מכן.אין קשר בין קרים לאוקראינה. חרושצ'וב העביר את קרים לאוקראינה רק באמצע המאה ה20. לפני זה קרים היה רוסי לכל דבר ועניין, לאחר כיבושו במאה ה18.
הממשלה המרכזית של אוקראינה, אשר היה לגוף המנהלי האוקראיני הראשי שפעל בכפוף לממשלה הרוסית, הכריזה תחת הסכמת היושב ראש מיכאילו גרושבסקי על אוטונומיה נרחבת ב-10 ביוני 1917, כחלק מהרפובליקה הרוסית אשר נוסדה קודם לכן. וולודימיר וויניצ'נקו נבחר למזכיר הראשון של הממשלה המרכזית בהסכמתו של אלכסנדר קרנסקי. עם עלייתה של המהפכה הבולשביקית עלתה התקוממות בקייב שהעלתה לכוח את הבולשביקים על עבר קייב וגדות הדנייפר שסבבו אותה. קשה לתאר את זה כמשללה מרכזית. יותר קליקה שישבה אמנם בקייב, אבל לא שלטה על השטח בכללותו, קצת כמו ממשלת לבנון שצומח לה ארגון חמוש בדמות חיזבאללה מתחת לאף. גם שם היו קבוצות מזוינות חזקות מאוד שלא נשמעו בכלל למי שישב בקייב, אז המצב גרוע יותר ממה שיש בלבנון. היתי מתאר את זה כמדינה מתפרקת (failing state)
ב-20 בנובמבר יצאה הממשלה המרכזית בפעולה נגד הבולשביקים בעזרת גיוס אזרחי לתוך הפיקוד המרחבי של העיר. עוד באותו היום הכריזה הממשלה המרכזית, כעת בראש הכוח על אוקראינה, על עצמאותה של אוקראינה, על הקמתה של הרפובליקה העממית של אוקראינה ועל איסור הקיום של המפלגה הקומוניסטית באוקראינה.
בתוך מספר ימים התפתחה סמכותה של הרפובליקה העממית של אוקראינה עד אל בסרביה מדרום מערב (אשר נשלטה בידי הכוחות המזוינים של רומניה עקב המאבק של האחרונה במלחמת העולם הראשונה), הבולשביקים מצפון מרוסטוב על הדון הבולשביקית מדרום מזרח, מכוחות הצבא הלבן (האלטרנטיבה לשלטון הקומוניסטי) בחצי האי קרים, כוחותיהם של גרמניה ואוסטרו-הונגריה במסגרת ברית מעצמות המרכז במערב ודון, אשר הייתה מדינה ריבונית תחת שלטון קוזאקים תומכי הצאר אשר הכריזו על עצמאותם מרוסיה עקב המהפכה הבולשביקית במזרח.
מרידות קומוניסטיות החלו בכל רחבי אוקראינה העממית. הקוזאקים כבשו את רוסטוב על הדון אך לאורך דצמבר 1917 נפלשו בידי הצבא הבולשביקי (הצבא האדום) מצפון-מזרח. עוד לפני תחילת 1918, הממשלה הקומוניסטית של רוסיה, אשר אורגנה לתוך הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, לא הכירה בעצמאות אוקראינה והחלה לפעול לנטרל את תומכי העצמאות. פלישת חטיבת רגלים מצפון-מזרחית לאוקראינה העממית כבשה את קורסק ומאוחר יותר, כוח של חטיבת רגלים מרכזית מתוך הפלישה לעבר הקוזאקים יצא לדרום-מזרח אוקראינה, פנה צפונה והתאחד עם החטיבה בקורסק, בכך ביצע כיתור של מזרח אוקראינה. באמצע ינואר מרד בולשביקי פנימי בתוך אודסה הכריז על חבירתו לכוחות הקומוניסטים והקמת הרפובליקה הסובייטית של אודסה אשר במיידית נכבשה בידי אוקראינה העממית. עד סוף ינואר כל חציה המזרחי של אוקראינה נכבש בידי הבולשביקים, כמו גם חצי האי קרים, הבולשביקים תכננו איגוף של קייב והרומנים פלשו להתמשכות האוקראינית של בסרביה. קייב נכבשה בתחילת פברואר והכוחות התקדמו מערבה אך בעודם שם נפגשו באיום הראשי של הצבא הגרמני בעודו מבצע את מבצע אגרוף.
עם נפילתה של הרפובליקה הרוסית הצבא הרוסי התפרק, מלבד הלגיונות הצ'כוסלובקיים במלחמת העולם הראשונה נדרש גיוס אזרחי, בייחוד של איכרים ופועלים, לתוך מאמץ המלחמה. על כן, בעת נפגש בצבא הגרמני הכביר, הכוחות הבולשביקים אשר רק גויסו קרסו כמעט לגמרי ובמרץ כ-40% מכלל השטחים המפותחים תעשייתית וחקלאית של רוסיה הענקית נלקחו בידי גרמניה, בתוכם גם כל אוקראינה מלבד חלקים במזרח וחצי האי קרים.
מיטלאירופה עריכה
ב-29 באפריל 1918 הוכרזה הקמתה של המדינה האוקראינית אשר הייתה מדינת חסות של הקיסרות הגרמנית בהסכמת רוסיה הסובייטית לפי חוזה ברסט ליטובסק. המדינה האוקראינית הונהגה עם צורת שלטון מונרכית בראשות הטמאן קוזאקי. ההטמאן הנבחר לתפקיד היה פבלו סקורופדסקי, גנרל לשעבר של הצבא הרוסי. מבנה הכוח של האבסולוטיזם הפוליטי בהנהגתו הצליח להשיג יציבות פנימית יחסית, לאמץ את התקציב הראשון בתולדות המדינה, לנרמל את המסחר וליצור כמה תנאים מקדימים להתאוששות כלכלית. הצלחה ניכרת הושגה בתחום התפתחות התרבות, החינוך והמדע האוקראיני, ונעשו ניסיונות ליצור כוחות מזוינים משלהם. משרד בריאות הציבור ותמיכה ממשלתית נוצרו לראשונה מאז ימיה של האימפריה הרוסית קודם למלחמה, והבעיות ההומניטריות של שבויי מלחמה, נכי מלחמה, יתומים ופליטים שעברו מהאימפריה ולתוך האימפריה הרוסית נפתרו. במקביל, מדיניות ריאקציונית ביחס לאיכרים ולעובדים, ונוכחותם של חיילים גרמנים של הכיבוש הביאה למרד נגד ההטמאן.
המדינה האוקראינית הייתה כל זמנה מדינת חסות אשר ניתנה להשפעתה של הקיסרות הגרמנית. ביחד עם שטחים כבושים בבלארוס, ממלכת פולין, מדינה בלטית מאוחדת מליטא, לטביה ואסטוניה וממלכה פינית תחת פרידריך קרל, נסיך הסן, חתנו של וילהלם השני, קיסר גרמניה הרכיבו את מיטלאירופה, סדרת מדינות חסות גרמנית אשר היוו מפריד בין רוסיה לגרמניה.
בחזית נגד הבולשביקים המדינה האוקראינית, בעזרת כוחות הצבא הגרמני כבשה במהלך אפריל 1918 שטחים נרחבים אשר כללו את כל מזרח אוקראינה וחצי האי קרים. בתחילת מאי החלה פעולה לעברי צפון הקווקז ובפעולה מאוחדת עם יחידות הקוזאקים של הצבא הלבן, רוסטוב על הדון נלקחה מידי הבולשביקים. הסכם ברסט-ליטובסק העניק השפעה עות'מאנית-גרמנית על עבר הקווקז, בפרט אזרבייג'ן (אשר נפלה בתוך זמן קצר למאבקים מפנים ומחוץ) וגאורגיה. האיום הבולשביקי היחיד שנותר בקווקז היה רוסיה הסובייטית אשר שלטה בדלתה של נהר הוולגה והרפובליקה הסובייטית של צפון הקווקז אשר פעלה מצפון לקווקז הגדול ושימשה כמדינת חסות של רוסיה הסובייטית.
על אף ניצחונותיהם בחזית המזרחית, מעצמות המרכז התפוררו לאור ההתקדמות הצבאית של מדינות ההסכמה בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה. קבוצות אתניות בתוך האימפריה האוסטרו-הונגרית החלו להכריז על עצמאותן במהלך ההתקדמות של מדינות ההסכמה במערכה בבלקן. ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, צ'כוסלובקיה ועוד הכריזו על עצמאותן מאוסטרו-הונגריה ובין מדינות אלו היו גם התושבים האוקראינים של מזרח אוסטרו-הונגריה, אשר ב-18 באוקטובר הכריזו על עצמאותה של הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה עם קוסט לויצקי כנשיאם.
האימפריה הגרמנית הוציאה את כוחות הצי הקיסרי הגרמני מהים השחור ב-6 בנובמבר ונכנעה למדינות ההסכמה ב-11 בנובמבר, יומיים למחרת הוצעה לפועל הפיכת נגד בקייב אשר השיבה את שלטון הרפובליקה העממית והפילה את ממשלו האוטוקרטי של פבלו והעלו לכוח ממשל של מועצת נבחרים, דירקטוריון. באותו היום, רוסיה הסובייטית הפרה את הכרתה בהסכם ברסט-ליטובסק והחלה לדרוש את שובם של המדינות הבלטיות, בלארוס, אוקראינה העממית וממלכת פולין לתוכה.
מלחמת האזרחים ברוסיה עריכה
מאבק על אוקראינה עריכה
הפועל האחרון של חיל המשלוח הגרמני לקווקז לפני נפילת האימפריה הגרמנית היה לכבוש דרך מדינת החסות הגאורגית את החוף של הקווקז לים השחור ולאחד כוחות עם החיל המוצב במדינה האוקראינית, בכך לחסום את גישתה של רוסיה הסובייטית לים. בעוד בנובמבר הטיל הדירקטוריון מצור על קייב ועל ממשל ההטמאן, הקוזאקים ברוסטוב על הדון איחדו כוחות עם הצבא הלבן, אשר תחת גנרל אנטון דניקין (אשר נשלח בידי המנהיג העליון של רוסיה ושליט הצבא הלבן, אלכסנדר קולצ'ק) כבש את מדינת החסות הסובייטית של צ'רקסיה וכבש את חצי האי קרים. עם הסדר השלטון של הדירקטוריון על כל אוקראינה ב-12 בדצמבר התפתחה תנועה אשר איחדה כוחותיה עם הבולשביקים לעבוד; היו אלו האנרכו-קומוניסטים, אשר תחת נסטור מאכנו החלו במאבק להקמת הטריטוריה החופשית, מדינה במזרח אוקראינה הבנויה על אנרכיזם אידאולוגי.
בינואר אוקראינה נפלשה מכל עבריה, פעילי עצמאות פולנים תחת מפקדים צבאיים כיוזף פילסודסקי ויוזף האלר אשר דרשו את הקמתה של הרפובליקה הפולנית השנייה פלשו עוד קודם לכן לעברה הצפוני של מערב אוקראינה, יתרה מזאת, קוזאקים תומכי הצאר חברו אל הצבא הלבן וכבשו את דרום המדינה האוקראינית, מצפון מזרח פלשו הסובייטים, הצבא האדום פלש בפעם השנייה ואיים על קייב בעוד במזרח כוחות הטריטוריה החופשית, כעת "הצבא השחור", החלו לכבוש שטחים נרחבים במזרח המדינה תוך שימוש בטקטיקות של לוחמת גרילה אכזרית וממושכת.
לאון טרוצקי, אשר נבחר לשמש קומיסר לענייני צבא, ארגן מחדש את הצבא האדום והוציא לפועל חוק לפיו כל חייל בצבא אשר נע מטר אחד אחורה מקו האש, החייל שמאחוריו יהיה מחויב לירות בו למוות. טקטיקה אכזרית זאת, הפכה את הצבא האדום לקיצוני ומסוכן במיוחד. בסוף החודש, הצבא האדום היה בעל היד העליונה, כוחותיו היו בשערי קייב נגד הדירקטוריון ובדרום איחד כוחות עם הצבא השחור נגד הצבא הלבן. הדירקטוריון מצידו הסדיר את הסיפוח של מערב אוקראינה לתוך הרפובליקה העממית של אוקראינה עצמה, ובכך הביא לתחילתה של מלחמת פולין–אוקראינה על גורל השטחים של מערב אוקראינה.
מעבר הדנייפר היה אסון בשביל הצבא האדום, אשר סבל אבדות נוראיות במאבק לעברי הנהר ותנועתו האטה. בפברואר כוחות הצבא השחור צלחו בכיבוש חוף לים אזוב, שלוחה של הים השחור. הצבא האדום צלח לבסוף במעבר הדנייפר והיה בדרכו לכבוש את מערב אוקראינה במאי 1919. היה זה דאז כאשר נמחצו כוחות הצבא הלבן מתוך דרום אוקראינה, שהצבא האדום בגד בצבא השחור והחל בתוכנית להפיל את נסטור מאכנו מכוחו. הצבא השחור על כן יצא במתקפת נגד בצפון-מזרח אוקראינה, הכוחות לעצמאות אוקראינה ראו את המתרחש ואת הפרצה בכוחם של האדומים, ועל כן החלו במרד מסיבי מסביב למרכז אוקראינה, המרד התפשט מסביב לשטחים של הצבא האדום אך בפחות מחמישה ימים נכבש לגמרי לתוך הצבא הרדיקלי השחור, אשר כעת היה קרוב אל קייב.
פועל הלבנים עריכה
בנקודה זאת, ביוני 1919, הצבא הלבן בקווקז, תחת אנטון דניקין, כבש והפיל את כל מרכזי הכוח הבולשביקים כמו גם כל מדינות החסות של רוסיה הסובייטית, בצפון הקווקז. החלה פעולה מרכזית מצפון, מתקפת הצבא הלבן על פטרוגרד, כמו גם התקדמות מדרום, במצב שנוצר, נראה היה שהצבא האדום עומד ליפול על רגליו. במהלך יוני נכנסו הצבא הלבן דרך דרום מזרח אוקראינה לתוך המאבק בין הסובייטים והאנרכיסטים. הצבא הלבן יצא בסדרה של התקפות חיל רגלים על הצבא השחור והביא לנסיגתו של האחרון צפונה לתוך שטחי רוסיה הסובייטית איתה גם כן היה במלחמה.
כיבוש קורסק פתח לצבא הלבן את הדרך אל מוסקבה, ואת הדרך לכיבוש כל רוסיה. בנקודה זאת הכוחות של אוקראינה החופשית, אשר נלחמו על קיומם נגד הפולנים (לבוב, בירתה של אוקראינה המערבית לשעבר נכבשה בידי הפולנים), הסובייטים והשחורים במערב אוקראינה, היו במצב קשה ונראה היה כי לא תקום עוד אוקראינה חופשית. הצבא השחור נע לעבר הדנייפר ולחם נגד הלבנים כמו האדומים. עם היחלשות הצבא השחור וכיבוש קייב מידי האדומים לידי הלבנים, אוקראינה החופשית החלה לפעול בניסיון לשרוד; הסובייטים קראו להשבת כוחות הצבא האדום ולתת לשחורים וללבנים להילחם בעצמם, ובכך הותירו את בערב ומרכז אוקראינה לידי כיבוש הכוחות לעצמאות. בעוד היה הצבא הלבן בדרכו לניצחון, החלו הכוחות האנרכיסטים להשמיד את מרכזי הכוח הלבנים, לפגום תשתיות, לפוצץ מחסני נשק ולפגוע בצורה קריטית בהתקדמות הלבנים אל מוסקבה.
הגנרל הסובייטי היהודי, מיכאיל טוכאצ'בסקי, קבע סופית את תוצאותיה של מלחמת האזרחים הרוסית בחודש דצמבר 1919, הוא הביא את כוחותיו לכיבוש של מרכז הכוח של הלבנים באומסק, ובתוך חודש הצבא הלבן ומרכזי כוחו התפרקו לגמרי וביצעו צעדת קרח למזרח, עד סוף החודש, הצבא האדום כבש את כל סיביר, השיג השפעה על המזרח הרחוק הרוסי כמו כן גם פעל להפיץ התקוממות בולשביקית אשר לקחה את ולדיווסטוק.
פועל הפולנים עריכה
- ערך מורחב – המלחמה הפולנית-סובייטית
עוד בחודש דצמבר כל הישגי הצבא הלבן בדרום רוסיה התפרקו, הסובייטים התקדמו עד לתוככי אוקראינה וכבשו את קייב מחדש. הצבא הלבן והצבא השחור, שניהם היו מותשים ולא עמדו בפני הפלישה הסובייטית. הסובייטים נעו דרך הדנייפר לחופי הים השחור, חתכו את קו האספקה של הלבנים בחצי האי קרים ופלשו אל צפון הקווקז מעבר הים הכספי. הכוחות השחורים בודדו והוקפו מסביב לכוחות הסובייטים במזרח אוקראינה ופועלי אוקראינה החופשית בודדו מסביב לסובייטים במערב אוקראינה. בהבנתם כי אין זה אפשרי להמשיך להילחם עוד זמן רב, כוחות עצמאות אוקראינה ובראשם הדירקטוריון, נטשו את רעיונות העצמאות שלהם ואיחדו כוחות עם "הצבא הכחול", כוחות הרפובליקה הפולנית השנייה.
הצבא הפולני, לאחר כיבוש מערב אוקראינה יצא בפעולה מסיבית באפריל 1920 אשר נודעה כ"מתקפת קייב". כוחות אוקראינים-פולנים הפילו במהרה את החיל הסובייטי המוצב במערב אוקראינה וקייב נכבשה בתחילת מאי. לקח זמן מה עד שהכוחות הסובייטים יצאו במתקפת נגד מרכזית. רק בסוף מאי פגשו הכוחות בחזית האוקראינית, בחיל הפרשים הסובייטי של סמיון בודיוני. הסובייטים יצאו בסדרת פשיטות אשר הביאו לאיגוף של הכוחות הפולנים-אוקראינים. המפקד הפולני, אדוורד רידז-שמיגלי, הורה על מתקפת נגד לפרוץ את קו האש הסובייטי ולסגת אל עברי גליציה.
טוכאצ'בסקי אשר הנהיג את החזית המערבית פיקד על תקיפה אחר תקיפה אשר גררה אחריה נסיגה פולנית. המהפכה הגרמנית הייתה אשר שימשה לסיכוי של רוסיה הסובייטית לכבוש את גרמניה ולהפיץ את הרעיונות המהפכנים של הבולשביזם במרכז ומערב אירופה. הפולנים נדחקו לתוך שטח פולין עצמה עד קיץ 1920, שם אירע קרב ורשה אשר במסגרתו הכוחות הסובייטים דחקו בחיל הפולני המרכזי תחת שמיגלי לעבר ורשה בעוד החיל תחת פילסודסקי תקף מאחורי קו האש הסובייטי וניתק את קו האספקה שלו. הניצחון הפולני בורשה היה הראשון בסדרת ניצחונות מרכזיים נוספים אשר נמשכו עד אשר חבר הלאומים לחץ על פילסודסקי וממשלו לשים סוף למאבק הפולני-סובייטי, ולסבסד יחסים בין המדינות.
פועל השחורים עריכה
כוחותיו של פיוטר וראנגל, גנרל הצבא הלבן אשר מוקמו בחצי האי קרים, המשיכו כל זמן זה להילחם באנרכיסטים של הטריטוריה החופשית. בנובמבר פלשו הסובייטים אל תוככי חצי האי, הכוחות הלבנים הממושמעים המשיכו להילחם עד אשר וראנגל קרא להם לעצור, היה מובן כי אין עוד סיכוי ועל כן האימפריה הבריטית, אשר תמכה בצבא הלבן, העבירה ספינות מלחמה אל חצי האי ואלו העבירו את חיילי הצבא הלבן דרך הים השחור הרחק מרוסיה.
רוסיה עוד לא הייתה מאוחדת תחת שלטון סובייטי, במזרח, רפובליקת המזרח הרחוק הוקמה בשביל לשמש מפריד בין רוסיה הסובייטית לאויבת שלה מהמזרח הרחוק, האימפריה היפנית. כוחות אוזבקים במרכז אסיה המשיכו להילחם להשבת אמירות בוכרה ומסביב למרכזי האוכלוסין במערב רוסיה, איכרים התקוממו לכדי הצבא הירוק נגד השלטון הסובייטי.
בנובמבר, מתקפה סובייטית מרכזית כמעט מחקה לגמרי את הטריטוריה החופשית. עם התחזקות מרידות האיכרים בסיביר ובכלל רוסיה המערבית, יצאו האנרכיסטים, ב-30 בינואר 1921 בפלישה מרכזית לעבר דרום אוקראינה, הם חתכו את קווי האספקה של הסובייטים עם הכוחות בחצי האי קרים ולאחר ייצוב החוף האוקראיני בדרום, הוצאה לפועל מתקפת נגד ענקית של הכוחות האנרכיסטים לתוך מזרח אוקראינה. מרכז אוקראינה וכלל הדנייפר נכבשו ואף נכבש עבר הגבול עם ממלכת רומניה. היחלשות הכוחות הסובייטים באוקראינה אף גררה מרד מחודש של הכוחות הלבנים במרכז סיביר.
בעודם בשערי אוקראינה נעצר המומנטום של השחורים, אספקת הנשק שלהם הגיעה לקיצה והמאבק הממושך על אוקראינה פגע קשות בתעשייה של המדינה, כולל החקלאית. על כן, הצבא האדום הכה מחדש בכוחות השחורים באותה אכזריות שהשחורים תקפו. לאחר הפלת רוב המרידות, הסדר שלום עם פולין וסיפוח הרפובליקה של המזרח הרחוק, הצב האדום פלש באוגוסט 1921 דרך מזרח אוקראינה וב-30 באוגוסט, אחרון הכוחות של הטריטוריה החופשית על הגבול עם ממלכת רומניה נמחקו מהמפה בידי כוחות האדומים בעוד נסטור, מנהיג האנרכיסטים, ברח למערב אירופה.
פעולת המאבק האחרונה לעצמאות אוקראינה הרימה ראשה באוקטובר במערב המדינה, היא הגיעה להישגים במערב עד אשר נפגשה בכוח סובייטי מרכזי, ב-17 בנובמבר נפלו אחרוני הכוחות לעצמאות אוקראינה תחת כוחו של הצבא האדום, ולבסוף נגמרה מלחמת העצמאות האוקראינית והוקמה מדינת חסות סובייטית של רוסיה; הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, אשר תמשיך להתקיים עד לשנות התשעים המוקדמות עם התפרקות ברית המועצות.